כשגופו של אייב אושרוף החל אט אט לבגוד בו בשנות ה-80 וה-90 לחייו, אחת השורות האהובות עליו הייתה: "יש לי רגל אחת בקבר אבל השנייה ממשיכה לרקוד".
הריקוד הזה הסתיים ביום ראשון, 6 באפריל, כאשר אושרוף בן ה-92 מת מהתקף לב בביתו בסיאטל.
אושרוף זכור בעיקר בזכות חייו העשירים באקטיביזם פוליטי. משדות הקרב של מלחמת האזרחים בספרד ועד לרחובות בכל רחבי ארצות הברית, הוא היה אסטרטג אמן, מארגן נמרץ ולוחם אמיץ.
אבל כשאני חושב על עולם בלי אייב, זה אושרוף-הפילוסוף שאני הכי אתגעגע אליו. שיחות עם אושרוף הפכו בדרך כלל לסמינרים רחבי היקף של פילוסופיה - חקירה על המורכבות המטריפת של היותו אנושי בעולם לא אנושי, התמקדה בשאלות המוסריות והפוליטיות הקשות שתמיד רדף בקפדנות אינטלקטואלית ובדרישה לאחריות המצופה ממנו ומאחרים. . ובמקביל שאושרוף היה במרדף הבלתי פוסק הזה אחר עוד ידע והבנה עמוקה יותר, הוא סחט את כל השמחה האפשרית מהחיים האלה. הוא לימד וסיפר סיפורים, הוא למד ואהב, בתשוקה מדהימה.
ראשית, האקטיביזם: החל משנות העשרה שלו, אושרוף מארגן דיירים, מובטלים ועובדים. ב-1937 הצטרף לבריגדת אברהם לינקולן, הזרוע האמריקנית של הבינלאומיים הנלחמים בספרד. לאחר פרל הארבור, הוא חזר למאבק נגד הפשיזם עם צבא ארה"ב באירופה. בזמן שעבד כנגר מקצועי, הוא גם בילה חלק משנות ה-1950 של המאה ה-1956 בהסתובב במדינה חצי מחתרת, ונמנע מהקמפיין של ה-FBI לכלוא חברי המפלגה הקומוניסטית. לאחר שעזב את המפלגה ב-1964, עבר אושרוף לקליפורניה והתערב בהתארגנות קהילתית נגד מפתחי נדל"ן בתעלות ונציה. ב-1985 הוא נסע למיסיסיפי כדי לעזור בבניית מרכז קהילתי. הוא עבד מאחורי הקלעים בתנועה נגד המלחמה בווייטנאם בקליפורניה. ב-1989 הוא נסע לניקרגואה עם חטיבת הבנייה לינקולן, שאותה ארגן כדי לבנות דיור עם קולקטיב עובדים. חי בסיאטל מאז 1974, הוא ואשתו, גונל קלארק, עבדו בתנועה נגד המלחמה של העיר. אושר המשיך לשאת הרצאות באוניברסיטאות ובתיכונים עד שכמה ניתוחים בעמוד השדרה הקשו עליו יותר ויותר לנסוע. על הדרך הוא יצר שני סרטים דוקומנטריים על ספרד ומורשת מלחמת האזרחים, "חלומות וסיוטים" עטור הפרסים ב-2000 ו"אמנות במאבק לחופש" ב-XNUMX.
שנית, הפילוסופיה: אייב היה עושה ודובר, אך לעתים רחוקות היה סופר. אולי האכזבה היחידה שיש לחברים מאושרוף היא שהוא מעולם לא כתב ספר שהיה מארגן עבורנו את הלקחים שהוא לקח מחייו. לכן לפני כמה שנים ביקשתי ממנו לשבת לראיון ארוך, כדי לוודא שחלק מהרעיונות האלה יהיו זמינים. תמליל של ראיון זה מקוון בפרקים בכתובת: http://thirdcoastactivist.org/osheroff.html עם הראיון המלא בקובץ PDF בכתובת http://thirdcoastactivist.org/abe-osheroff.pdf
זכיתי להכיר את אושרוף כמה שנים, ויש מאות חברים ובני משפחה שהכירו אותו יותר ויותר. אני מצפה לשמוע את הסיפורים שלהם בשנים הקרובות, מכיוון שאנו זוכרים ביחד לא רק את הדברים שעשה אייב אושרוף אלא רוח שאימצה התנגדות בלתי מתפשרת ואהבה אינסופית לעולם הזה. אני חושב שהאיזון הזה בין זעם נגד עוול ואהבה ליפי הבריאה היה בנשמתו של מה שאושרוף כינה "הומניזם רדיקלי".
בעודנו מתמודדים עם הזמנים הקשים שבפתח - התמודדות עם ההשלכות המתגברות של יהירות אנושית ותאוות בצע - יותר מתמיד נצטרך למצוא בעצמנו את הכוח שהיה לאושרוף להמשיך להילחם ולהמשיך לאהוב. נצטרך לרתום, כפי שעשה אושרוף תמיד, גם את הלב וגם את המוח שלנו למשימות שלפנינו. נצטרך לזכור לחגוג, כמו שאושרוף תמיד חגג, גם את השמחה וגם את הצער שבאדם.
רוברט ג'נסן הוא פרופסור לעיתונות באוניברסיטת טקסס באוסטין ומפיק של סרט תיעודי שעומד לצאת בקרוב על חייו של אושרוף. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל] ואת המאמרים שלו ניתן למצוא באינטרנט ב http://uts.cc.utexas.edu/~rjensen/index.html.