מול מה שנראה כמו זרם אינסופי של חדשות על סכסוכים גזעיים ואלימות, אנשים רבים קוראים לנו לחרוג מההיסטוריה שלנו ולמצוא פתרונות להיום, פעולות קונקרטיות שנוכל לנקוט מיד, דרכים להביע אהבה עכשיו כדי לעזור לנו להתמודד עם כְּאֵב.
הכמיהה הזו מובנת, אבל חשוב לא פחות שנתמודד עם ההיסטוריה, נבין את חוסר ההתאמה של כל פעולות שאנו עשויים לנקוט היום, ונקבל את גבולות האהבה מול המציאות הפוליטית והכלכלית. מוטב שנתחיל בהערכה קשה, אך כנה: ארצות הברית תמיד הייתה, וכנראה תמיד תהיה, מדינה לבנה-עליון.
התחל על ידי (1) לזכור שארצות הברית היא המדינה העשירה והחזקה ביותר בהיסטוריה של העולם ו- (2) להבין שהעושר והכוח הזה תלויים ברעיון של עליונות לבנה. הכירו בכך שהנוחות החומרית של ארצות הברית היא תוצר של שלוש שואות גזעניות, רציונליות על ידי עליונות לבנה.
רכישת הבסיס הקרקעי של ארצות הברית דרשה את רצח העם הנרחב ביותר בתולדות האנושות המתועדות, הקמפיין להרחקת ילידים ולאפשר לאירופאים ולצאצאיהם לתבוע בעלות ולנצל את האדמה ומשאביה. תהליך זה הרג מיליונים והרס חברות שלמות.
ארצות הברית ב-19th המאה הונעה לעידן התעשייתי, במידה רבה, על גב כותנה זולה, שסיפקה את חומר הגלם לטחנות של צפון מזרח ומטבעות קשים מכריעים מיצוא לאירופה. זה לא היה תוצר של כלכלת שוק חופשי אלא סחר העבדים האטלנטי, תהליך שהרג מיליונים והרס חברות שלמות.
ארצות הברית ב-20th המאה הפכה בסופו של דבר למעצמה הגלובלית, באמצעות שימוש בתוקפנות צבאית גלויה, פעולות חשאיות ואלימות מצד נציגים כדי לשמור על סדר עולמי שמסביר פנים לאינטרסים הכלכליים של ארה"ב. מ"החצר האחורית שלנו" במרכז אמריקה ועד לדרום אפריקה דרך המזרח התיכון ואסיה, מדיניות ארה"ב נסעה לכיוון דומיננטיות, תהליך שהיה קל יותר למכור לציבור מכיוון שמיליוני ההרוגים והחברות שנהרסו היו כמעט כולן לא לבנות.
בכל המאמצים הללו, האירופאים וצאצאיהם לא שלטו והכחידו כי שנאו עמים לא לבנים אלא מתוך רצון לעושר וכוח. האידיאולוגיה של עליונות לבנה התפתחה כדי להצדיק את השליטה וההשמדה של בני אדם אחרים. לאירופאים יש היסטוריה ארוכה של אלימות גם זה כלפי זה, אבל כיבוש עמים לא-לבנים ברחבי העולם הוליד את הפתולוגיה הייחודית של עליונות לבנה.
מכיוון שהעושר והכוח של ארצות הברית נטועים כל כך עמוק בעליונות הלבנה, נטישת הפתולוגיה הזו תוביל בהכרח לשאלות קשות לגבי המחויבויות המוסריות והחומריות של המדינה כלפי אנשים שאינם לבנים, מבית ומחוץ. אם אנשים לבנים עניים ומעמד הפועלים היו אומרים, "אבל רגע, לא הצלחתי להרוויח הרבה מהעושר הזה", זה היה מוביל בהכרח לשאלות על הפתולוגיה של הקפיטליזם. אם נשים היו אומרות, "אבל רגע, לא משנה מה הגזע וההיררכיה המעמדית, אנחנו עדיין מתמודדים עם אלימות והשפלה אנדמית", זה היה מוביל בהכרח לשאלות על הפתולוגיה של הפטריארכיה.
כל מערכות הסמכות הבלתי לגיטימיות המעניקות לאנשים מסוימים עושר וכוח שלא הושגו, מבוססות על פתולוגיה דומה המנסה לאזרח היררכיה וניצול. משוך על חוט אחד, ומארג הרציונליזציות לכל מערכות השליטה/כפיפות מתחיל להיפרם.
סביר להניח שארצות הברית תמיד תהיה אומה לבנה-עליון כי אין לנו מסורת אינטלקטואלית או מוסרית להתמודד עם המציאות הקשה הזו. כמדינה, אנחנו עצלנים מבחינה אינטלקטואלית וחלשים מבחינה מוסרית. הפוליטיקה המרכזית, השמרנית והליברלית, מפחדת להכיר במציאות הזו, ולכן היא נדחקת לשוליים.
ב-1962 כתב ג'יימס בולדווין, "לא כל מה שעומד בפניו ניתן לשינוי; אבל שום דבר לא יכול להשתנות עד שמתמודדים עם זה." ארצות הברית עדיין לא התמודדה עם ההיסטוריה והמציאות העכשווית הזו.
זה לא אומר שלא התקדמנו. אף אחד שאני מכיר לא רוצה לחזור לשנת 1962. ההישגים של מאבק החירות, קמפיינים נגד לינץ', תנועת זכויות האזרח אינם חסרי משמעות. זה שאדם שחור יושב בבית הלבן זה לא טריוויאלי.
אבל זה לא משנה את השורשים הלבנים-העליונות ואת המציאות העכשווית של ארצות הברית, ואת ההתנגדות המושרשת לשינוי בחלוקת היסוד של עושר וכוח.
במאמר זה, בולדווין הציע שסופרים צריכים "לספר כמה שיותר מהאמת, ואחר כך קצת יותר".
עד היום, ארצות הברית התרחקה מהאתגר של בולדווין. אני לא רואה שום עדות בתרבות העכשווית לכך שאנחנו קרובים יותר לאמירת האמת. כלומר, כל הפעולות שאנו נוקטים היום, בכל אופן שאנו הופכים את האהבה שלנו לאמיתית בעולם, עלינו לדחוף אחד את השני להתמודד עם ההיסטוריה שלנו ועם עצמנו.
רוברט ג'נסן הוא פרופסור בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת טקסס באוסטין וחבר מועצת המנהלים של מרכז פעילי החוף השלישי באוסטין. ספרו האחרון הוא רדיקלי פשוט: לחיות, לאהוב וללמוד לעזוב את כדור הארץ בחן (Counterpoint/Soft Skull, 2015), והוא גם המחבר של לב הלבן: התמודדות עם גזע, גזענות ופריבילגיה לבנה (אורות העיר, 2005). ניתן להשיג את Jensen בכתובת [מוגן בדוא"ל] ו ניתן למצוא מאמרים באינטרנט, או הצטרף ל- רשימת דוא"ל לקבלת מאמרים חדשים. טוויטר: @jensenrobertw.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
2 תגובות
לג'נסן יש את האומץ להגיד את זה כמו שזה. אנחנו חייבים להמשיך להילחם למען מדינה צודקת יותר, אבל אני חושש שהוא צודק, נישאר מדינת עליונות לבנה, שנועד להידרדר וכנראה להתפצל בסופו של דבר. מזה אנחנו לא צריכים לחשוש, אבל אנחנו כן.
אנחנו לא יכולים למחוק את ההיסטוריה, המורשת, של האלימות וההרס שהפכו את המדינה הזו למה שהיא.
העליונות הלבנה אינה יכולה להיות מופרדת, לדעתי, מהפטריארכיה והמעמד כאשר דנים בהיסטוריה של התפתחותה של ארה"ב (והרבה מהעולם).
באשר לשאלתו של ג'נסן בכותרת, עלינו - כ"אומה" - להתעלות מעל השליטה של גברים לבנים, בעלי רכוש או שנמות.
כל ההיסטוריה שלנו הייתה מאבק כיצד לעשות זאת.
התשובות מגיעות בפעולות קולקטיביות של רובנו המכריע, שאינם בעלי הון גברים לבנים (והצוותים המקצועיים/משטרתיים/צבאיים) שעושים כרצונם.