לא משנה מה יהיה גורל ההצעה של ברני סנדרס לנשיאות, הפופולריות הנוכחית שלו מספקת הזדמנות להבהיר את התוויות הפוליטיות השונות שהודבקו לו: ליברל, פרוגרסיבי, סוציאליסט, דמוקרטי סוציאליסט, סוציאל דמוקרטי, שמאלני, רדיקלי.
כל מונח אומר משהו שונה לגמרי, וכל אחד יכול להיות אומר דברים שונים לאנשים שונים בזמנים שונים במקומות שונים. אם זה כל כך מסובך, האם עלינו להתעסק עם תוויות? האם סנדרס - וכולנו - צריכים לדחות את ההצמדה למילה או ביטוי? האם עמדותינו בנושאים ספציפיים לא חשובות יותר?
אולי, אבל בין אם נרצה ובין אם לא, בחיי היומיום אנו משתמשים בתוויות והגדרת התוויות הללו יכולה להעמיק את ההבנה שלנו לגבי פילוסופיות פוליטיות.
לפני שאני מעריך מה באמת "זהו", אני יכול לומר בוודאות מה אני: שמאלני עם ניתוח רדיקלי של אמריקה בת זמננו. מה זה אומר?
אמנם אין רשימה נדרשת של עמדות פוליטיות שאדם מסמן כדי להפוך לשמאלני, אבל בדרך כלל יש שני רעיונות מרכזיים בפוליטיקה השמאלנית: דחיית הקפיטליזם והאימפריאליזם. השמאלנים הם אנטי-קפיטליסטים ואנטי-אימפריה.
"אנטי קפיטליסטי" נשמע מיושן, בהתחשב בכך שלמעשה כל הגלובוס נוהג בסוג כלשהו של קפיטליזם ונראה שאין אלטרנטיבה. אבל אותה מערכת כלכלית אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות המוסריים שלי (המושרשים בכבוד המובנה של כל האנשים) ואינה תואמת את הגבולות הביו-פיזיים של האקוספירה (בה אנו תלויים לכל החיים). אז אני אנטי קפיטליסט.
בטווח הקצר, שמאלנים תומכים לרוב ברפורמות של הקפיטליזם כדי לייצר חלוקה קצת יותר צודקת של העושר (כגון העלאת שכר המינימום או הגדלת המסים על העשירים) ולהאט את ההתקפה על מערכות החיים של כדור הארץ (כגון תקנות סביבתיות מחמירות יותר). אבל אנחנו השמאלנים מציעים גם ביקורת על הטבע הלא מוסרי והבלתי בר-קיימא של הקפיטליזם; תמיכה במדיניות רפורמיסטית יכולה לבוא עם ניתוח רדיקלי שטוען לשינוי מהותי יותר בהמשך הדרך.
גם "אנטי-אימפריה" נשמע מיושן, כי הפוליטיקאים במעצמה האימפריאלית הדומיננטית של הגלובוס - ארצות הברית, למרות שהצליחה קצת פחות בבניית אימפריה לאחרונה - דוחים את המונח. אבל במיוחד מאז תום מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית השתמשה בכוחה הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי כדי לנסות לשלוט בריבונות הפוליטית האפקטיבית של חברות אחרות, במיוחד באזורים עתירי משאבים כמו המזרח התיכון. האימפריאליזם אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות המוסריים והאמונות הרווחות שלי בהגדרה עצמית ובדמוקרטיה. אז אני אנטי-אימפריה.
שמאלנים לא רק מתנגדים למדיניות הפושעת ביותר של ארה"ב בחו"ל (כגון הפלישה לעיראק ב-2003), אלא גם מציעים ביקורת קיצונית יותר על מה שמכונה התערבויות "הומניטריות" והסכמים המכונים "סחר חופשי" במטעה, שנועדו להעמיק את העומק היקף הכוח של ארה"ב.
מעבר למדיניות הכלכלית והחוץ, שמאלנים נוטים להציע ביקורת רדיקלית על עליונות לבנה ופטריארכיה, במקום פשוט לקרוא לגיוון ולרב-תרבותיות. שוב, ההתמקדות היא במערכות, שמקורן באמונה ששינוי חברתי משמעותי מצריך ביקורת הוליסטית על דינמיקת השליטה/כפיפות שבלב אותן מערכות. שמאלנים טוענים שניתוח רדיקלי של מערכות בלתי צודקות ובלתי בנות קיימא מיסודו נחוץ כדי שיהיה עתיד אנושי הגון.
סקירה של אתר הקמפיין של סנדרס מבהירה שהוא לא איש שמאל. בשום מקום הוא לא מבטא, או אפילו רומז, ביקורת שמאל על הקפיטליזם והאימפריה. בעניינים אלה, הוא נשמע כמו ליברל אמריקאי מסורתי למדי מהאגף הנוטה לשמאל של המפלגה הדמוקרטית, שטוען לקפיטליזם ואימפריה מיטיבים יותר.
זה אולי נשמע מבלבל, שכן סנדרס מתייחס לעצמו כסוציאליסט, וסוציאליסטים רבים הם שמאלנים. אבל סנדרס הוא "סוציאליסט דמוקרטי", מונח נפוץ יותר במערב אירופה מאשר בארצות הברית, שפירושו בדרך כלל שינוי המטרות הישנות יותר של התעלות מעל הקפיטליזם והאימפריה, קבלת מערכות אלו כבלתי נמנעות, וחיפוש תפקיד ממשלתי פעיל יותר בחלוקת העושר. בצורה שוויונית יותר ושיטור העולם בצורה הוגנת יותר. במילים אחרות, נראה שסנדרס שותף למטרה הסוציאליסטית הדמוקרטית שכל העולם יכול יום אחד להיות שוודיה.
התשובה שלי למה ש"הוא" סנדרס: סוציאליסט דמוקרטי (או סוציאל-דמוקרטי, שחלק מהאנשים מעדיפים) עם פוליטיקה ליברלית בדרך כלל (שכמה אנשים מעדיפים לכנות פרוגרסיבית), הנוטה יותר שמאלה מהמפלגה הדמוקרטית המרכזית, אבל לא שמאלני או רדיקלי.
בניגוד לחלק מהשמאלנים, אני לא דוחה את מועמדותו של סנדרס כי הוא לא מספיק קיצוני - אנחנו צריכים כל קול ביקורתי זמין. פוליטיקה אלקטורלית עוסקת בהשגת מה שניתן להשיג באותו רגע, והזינוק של סנדרס נותן לשמאלנים פתח למחוא כפיים למאמציו להתמודד עם האינסטינקטים המרכזיים/ימנים של כל כך הרבה דמוקרטים, תוך דיבור ישיר על הערך של ניתוח רדיקלי יותר, אשר נחוץ נואשות.
רוברט ג'נסן הוא פרופסור בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת טקסס באוסטין וחבר מועצת המנהלים של מרכז המשאבים הפעילים של החוף השלישי באוסטין. הוא המחבר של Plain Radical: Living, Loving, and Learning to leave the Planet Gracefully (Counterpoint/Soft Skull, 2015). ספריו האחרים של ג'נסן כוללים את הטענה למען חיינו: מדריך למשתמש לדיאלוג בונה (אורות העיר, 2013); כל העצמות שלי רועדות: מחפשת נתיב מתקדם אל הקול הנבואי (Soft Skull Press, 2009); לרדת: פורנוגרפיה וסוף הגבריות (הוצאת South End, 2007); לב הלבן: התמודדות עם גזע, גזענות ופריבילגיה לבנה (אורות העיר, 2005); אזרחי האימפריה: המאבק לתבוע את האנושיות שלנו (אורות העיר, 2004); וכתיבה של התנגדות: לקחת רעיונות רדיקליים מהשוליים למיינסטרים (פיטר לאנג, 2002). ג'נסן הוא גם מפיק שותף של הסרט התיעודי "אייב אושרוף: רגל אחת בקבר, האחר עדיין רוקד" (הקרן לחינוך תקשורתי, 2009), המתאר את חייו ופילוסופיה של הפעיל הרדיקלי הוותיק.
ניתן להשיג את ג'נסן בכתובת [מוגן בדוא"ל] ואת המאמרים שלו ניתן למצוא באינטרנט ב http://robertwjensen.org/.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו