חזרה מאוטווה. עוד כמה הערות (הבלוג הקודם על ההדגמות).
האחת, ההערכות מבוססות על מספרים ואני לא מאמין להן. בטח, המפגינים מגזימים במספרים אבל מעולם לא הרגשתי אי התאמה כזו. יש לי צילומים הגונים, עומדים בקדמת הצעדה, של הצעדה שעברה אתמול אחר הצהריים. זה לקח בערך 10 דקות לעבור. הייתי בצעדות גדולות יותר. אבל הייתי גם בצעדות של כמה אלפים וזה היה שונה מאוד. פיטר מנסברידג' ב-CBC אמר שזה "בוודאי לא היה 15,000". אני חושב שזה בהחלט היה, ואולי יותר, למרות שזה איפשהו בשכונה ההיא. זה בהחלט לא היה 5,000, כפי שאומרת המשטרה - אלא יותר. הייתה הפגנה של 5,000, בערב, במוזיאון הציוויליזציה, שם בוש אכל ארוחת ערב (ושם ג'ק לייטון קיבל 5 דקות איתו, 20 דקות עם רייס, 15 דקות עם פאוול, תודה רבה ג'ק, זה באמת היה דבר שימושי מאוד עבורך לעשות. תודה, במיוחד, שוב, על הימנעות קפדנית מנושא מדיניות החוץ החשוב ביותר למחוז הבחירה שלך. אתה כבר בדרך לגרום למחוז הבחירה הזה להתבייש בהתנהגותך ובמפלגתך. אל תחזור על מה זה הנושא הזה. אם אתה יכול לגרום לעצמך להגיד את זה, תצליח להשיג משהו), וזו הייתה ההשפעה המתרבותית בפוליטיקה הקנדית, קוויבקים, שעושים את זה.
שניים, כפי שאמרתי אתמול, עד כמה שהייתי רוצה שנוכל (הרדיקלים) לקחת קרדיט, האנשים האלה לא הובאו על ידי המשאבים והמאמצים המוגבלים שלנו בסיוע, אלא על ידי בוש עצמו. הפלישה והכיבוש לעיראק פשוט לא פופולריים להפליא בקרב קנדים, שמודאגים גם מהשחיקה של המגזר הציבורי, מהפרטה, מהמיליטריזם באופן כללי יותר ובעיות 'גבול', וזו הסיבה שכל כך הרבה יצאו החוצה. זה אומר שבהחלט יש עניין אינטנסיבי בנושאים האלה, אבל אין תומכים מפורשים ונראים מאוד עבורם (שוב תודה, ג'ק).
שלוש, למעשה ראיתי כמה קטעים מהתקשורת האמריקאית על ההפגנות הללו, וקיבלתי את ההזדמנות לקרוא את דפי העריכה של האזרח אוטווה. הצביעות מדהימה (הנזיפות הרגילות לחשוב על העבודה שלנו לפני שחושבים על מקרי מוות עיראקים), היעדר חוש פרופורציה צפוי (האזרח גינה את המפגינים כצבועים כי הם מיהרו לקווי המשטרה כחלק ממחאת שלום. אני חושב לאזרח היה מקרה לו המפגינים הפציץ שטיח באוטווה, צלף באמבולנסים, השתמש באניות קרב של AC-130, כבש והפציץ בתי חולים, כדי למחות על המלחמה), אבל באמת, השאלה שעולה בראש - הקשבה למשל לטאקר קרלסון 'ראיון' קרולין פאריש הוא: "אמריקאים: למה הם שונאים אותנו?"
וארבעה. נראה שבוש השיג פחות או יותר כל מה שרצה מהביקור הזה. אם מרטין חיפש איזו תקווה להשיג את הבשר והעץ של קנדה באמצעות הפרוטקציוניזם של "השוק החופשי" של ארצות הברית (התעלמות מפסקי דין חוזרים ונשנים של WTO, דחיית רעיונות הגיוניים לבדיקת בשר הבקר לפני מכירתו) הוא לא קיבל את זה (ולמה צריך ארה"ב תפסיק לדמם את התעשיות האלה כדי שתאגידים בארה"ב יוכלו לקחת את הנכסים במחירים נמוכים מאוד ברגע שהדימום המשיך לרמה מתאימה, כפי שהם כבר עושים? קנדה תוכל לתקן זאת בקלות, כך נראה לי, על ידי הפעלה לפי הכללים מדינות מתועשות נוהגות להחיל על עצמן - הגנה על השוק הלאומי - במקום להחיל על עצמה כללים שמדינות עשירות מטילות בדרך כלל על עניים - שווקים מוגנים לעשירים (ארה"ב) ושווקים פתוחים ל'עניים' (קנדה במקרה זה) - אבל רק נראה שהאליטה הקנדית מרגישה שיש לה יותר מה להרוויח על ידי נטישת כלכלה לאומית לחלוטין). בוש אמר שהתחשק לו לפלוש לעיראק אז הוא עשה, והוא רוצה את תמיכת קנדה בהגנה מפני טילים. מרטין כוסה והצדיע לבוש, שבילה 30 דקות עם סטיבן הארפר של הברית השמרנית. לאחר מכן הוא הלך להליפקס ונשא נאום "ראשוני" בן 30 דקות המתאר את מדיניות החוץ שלו לעתיד.
בינתיים, שגריר קנדה באו"ם, אלן רוק, אמר לאסיפה הכללית שהם יותר מדי אנטי-ישראליים, ושבמקום להציע הימנעות פחדנית להחלטות האו"ם נגד הנישול והכיבוש של ישראל של פלסטין, קנדה תצביע נגד החלטות אלה. נגד תפיסות מינימליות של זכויות אדם פלסטיניות. זה נראה לי אות מהליברלים לבוש שקנדה מוכנה למלא את התפקיד שיועד לה בתכנון האימפריאלי של ארה"ב: לספק כיסוי פוליטי מטושטש לפעולותיהן של ארה"ב ובעלות בריתה.
ארה"ב קיבלה את מה שהיא רצתה. ולמרות שהקנדים הזכירו לממשלה שהמדיניות הזו לא פופולרית, נראה שממשלת קנדה תזדקק להרבה יותר תזכורות למי היא אמורה לענות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו