חברים יקרים,
תודה לך על המכתב שלך בתגובה להצהרת החתימה של הקמפיין לשלום ודמוקרטיה "איראן: לא תוקפנות ארה"ב ולא דיכוי תיאוקרטי - קריאה למדיניות חוץ חדשה ודמוקרטית של ארה"ב במזרח התיכון". התמרונים האחרונים של ממשל בוש למשוך את אירופה, רוסיה וסין לתרחיש פרו-מלחמתי, הופכים את הצורך בדיאלוג אסטרטגי בין המתנגדים למלחמה נגד איראן להכרחי עוד יותר.
חלק גדול ממכתבך נוגע לזכותה של איראן לריבונות ולהגדרה עצמית, זכות שאנו תומכים בה לחלוטין. כפי שמבהירה ההצהרה שלנו, אנו מתנגדים לכל מאמץ לשליטה צבאית, כלכלית או מדינית של ארה"ב באיראן. עבורנו, זו לא שאלה אם ממשלת ארה"ב צריכה להשתמש ב"משא ומתן" או "דיפלומטיה" לפני שהיא מפעילה כוח צבאי או סנקציות נגד איראן כדי לכפות עליה לנטוש את תוכנית הגרעין שלה או את הדיכוי הפנימי שלה, וגם לא שאלה של ארה"ב היא "חד-צדדית" ולא "רב-צדדית" במגעיה עם טהראן. בניגוד למבקרים רבים של הממשל, אנו רואים את המצב הזה דרך עדשה אנטי-אימפריאלית ביסודה, ומתנגדים להפעלת הכוח של ארה"ב באזור בכל האמצעים שננקטים, מה שמוביל אותנו לומר בהצהרה שלנו:
"הטענה של ממשל בוש שהוא מקדם דמוקרטיה בשתי המדינות הללו [איראן ועיראק] היא הצביעות הגסה ביותר; האינטרס היחיד שלה הוא כוח ושליטה במשאבי הנפט. לנו, לעומת זאת, אכפת מאוד מהיכולת של העם העיראקי והאיראני לשלוט בחברות שלו, מחירויות האזרח וזכויותיהם של נשים, הומואים, עובדים ומיעוטים אתניים שם. זו הסיבה שאנו מרימים את קולנו נגד האיומים הנוכחיים על איראן וקוראים לנסיגה מיידית של כל כוחות ארה"ב מעיראק".
המחלוקת המרכזית שלך איתנו, כך נראה, היא כשאנחנו אומרים: "גם אנחנו היינו רוצים לראות שינוי משטר בטהרן, אבל כזה שיחול על ידי העם האיראני עצמו, לא על ידי וושינגטון", וכשאנחנו ממשיכים להתוות ולמחות נגד הדרכים הרבות שבהן פועלים, הומואים ונשים מדוכאים על ידי ממשלת איראן ובעלות בריתה. נראה שאתה טוען שאם אנחנו מגנים בחריפות את הדיכוי באיראן, אנחנו רק נותנים כוח ורציונל להתערבות של וושינגטון.
אנו מאמינים שסולידריות בינלאומית אלמנטרית מעניקה לאנשים ולתנועות ברחבי העולם כוח נחוץ לנוכח הכוח האוטוריטרי. העובדה הפשוטה שההתעללות מתבצעת על ידי אויבים של הממשלה האימפריאלית שלנו, לא אומרת שעלינו להפנות עורף למי שמתעלל בהם. הציווי המוסרי של סולידריות בצד, האם CASMII באמת חושב שתנועת השלום מכניסה את עצמה ל-a חזק יותר עמדה על ידי התעלמות אם לא הכחשה מההתקפות הנעשות היום באיראן על עובדים, הומואים, נשים, מיעוטים ואינטלקטואלים? אנו סבורים שההיפך הוא המצב. אנו חושבים שתנועת השלום יכולה להשיג אמינות ואפקטיביות על ידי פנייה לעם האמריקני ולהראות כיצד המדיניות של ארה"ב והמערב, מאז הפלת מוסאדג' ולפני כן, היא זו שמערערת את הדמוקרטיה והחופש באיראן. במקום להתחמק או להרגיע את נושא הדמוקרטיה, פעילי שלום צריכים לנקוט במתקפה נגד ממשל בוש: ממשלת ארה"ב, לא התנועה האנטי-מלחמתית, היא שתמכה בשאה ובדיכוי המרושע שלו, וזוהי ממשלת ארה"ב. מלחמה כיום שמחלישה את הדמוקרטיה באיראן. הצהרת הקמפיין לשלום ודמוקרטיה שלנו מציגה את המקרה הזה כשהיא אומרת,
"האיום של פעולה צבאית או סנקציות רחבות וחמורות יותר מבחוץ - ובמיוחד האיום המחריד של תקיפות גרעיניות - רק משמשים לגיוס אנשים סביב המשטר ולתיר לו עוד תירוץ להדוף את ההתנגדות, מעכב תהליך מהפכני וחיזוק פוטנציאל. אנשי הדת הימניים".
לבסוף, בשאלת ההדחקה, עלינו להתנגד לך כשאתה אומר שאנו מציגים
"תמונה מטעה ומתנשאת של המצב הפנימי באיראן ולקדם את הגרסה שלנו ל'דמוקרטיה' למדינה עם תרבות שונה משלנו".
לא הבאת שום הוכחה לכך שהדברים שאנו אומרים על נשים, הומואים, עבודה ומיעוטים אינם נכונים, ואנחנו חושדים שזה בגלל שלמעשה אתה יודע שהם נכונים, אבל חושבים שאסור להזכיר אותם. אם אתה מאמין שטעינו בכל דבר שאנו אומרים בכיוון זה, אנא תאר כיצד אתה חושב שנשים, הומואים ועובדים מטופלים באיראן היום. ובכל הנוגע לשאלת התרבות, אנו פשוט דוחים את הרעיון שניתן להפעיל הבדל תרבותי כהגנה על שלילת זכויות אדם בסיסיות. אמנם אנו דוחים לחלוטין התערבות אימפריאלית שמתבססת על הפרות של זכויות אלו, אך אין זה אומר שהזכויות הללו אינן קיימות.
תחום הדאגה השני של CASMII לגבי ההצהרה שלנו הוא לגבי מדיניות הגרעין של איראן. אתה כותב
"המשבר הבינלאומי בסוגיית הגרעין של איראן, שנוצר על ידי וושינגטון, מתרכז אפוא סביב זכותה של איראן במסגרת NPT להעשיר אורניום למחזור דלק על אדמתה. למרבה הצער, העצומה שלך לא מגנה במפורש על זכותה הבלתי ניתנת לערעור של איראן".
אבל ההצהרה שלנו לא יכולה להיות ברורה יותר בנקודה זו. אנחנו אומרים
"על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לאיראן יש את הזכות לפתח כוח גרעיני אזרחי, למרות שממשל בוש ניסה לטשטש עובדה זו".
למעשה, אנחנו חורגים מתחום הגרעין כּוֹחַ ודוחים את התפיסה שלכמה מדינות יש את הזכות לגרעין נשק בעוד שאחרים נתפסים כמפיצים מסוכנים. אנו קובעים זאת
"הסיום ללוחמה של וושינגטון הוא צעד מכריע במניעת הצטרפות טהרן ל'מועדון' הגרעיני. מעבר לכך, הדרך היחידה לעצור את ההפצה היא שאותן מדינות שיש להן נשק גרעיני יתחילו להתפרק מנשקו - דבר שממשל בוש והממשלים הקודמים של שתי המפלגות סירבו לעשות...".
(אנו מציינים גם בהצהרה שרבים מאיתנו מתנגדים לשימוש בכוח גרעיני על ידי כל מדינה, הן מסיבות סביבתיות והן בגלל הקשר שלה לנשק גרעיני - אך מציינים כי אין זה הנושא בעימות הנוכחי בין ארה"ב לאיראן. )
המחלוקת האמיתית שלך איתנו היא לא שאנחנו נכשלים לומר שלאיראן יש זכות לפי ה-NPT להעשיר אורניום, אלא שאתה חושב שאנחנו מניחים את הבסיס למתקפה צבאית אמריקאית "על ידי הבעת ספק לגבי הבטחותיה של איראן שהיא לא לחפש נשק גרעיני ובטענה שאם איראן תרכוש פצצות גרעיניות, אין ערובה שהיא לא תשתמש בהן או לא תעביר אותן לאחרים".
אנו קוראים לך לשקול מחדש את בסיס שעליו אתה מתנגד להתקפה צבאית אמריקאית על איראן. זה מפתה להתנגד לאיומים הצבאיים של ארה"ב נגד איראן באמירה שזה מגוחך אפילו לחשוב שאיראן עשויה לפעול להשגת נשק גרעיני. אחרי הכל, האם הטענה שלעיראק יש נשק להשמדה המונית לא הופרכה בסופו של דבר? עם זאת, אם עיראק היה אילו נשק להשמדה המונית, האם המלחמה הייתה מוצדקת? ואם יתברר שאיראן באמת רודפת אחרי נשק גרעיני, האם זה יצדיק מתקפה צבאית? אנחנו לא חושבים כך, אתם לא חושבים כך, אבל אנשים רבים כן חושבים כך - וצריך לשכנע אותם לחשוב אחרת, כדי להבין את רעש החרב של ארה"ב - במקום מדיניות של פירוק נשק ובניית אמון - היא בדיוק הדרך השגויה למנוע התפשטות, ולהבין את חוסר הלגיטימיות של הכוח העולמי של ארה"ב כפי שהיא מופעלת כיום.
אנחנו לא יודעים שלאיראן יש תוכנית נשק גרעיני, אבל הראיות מצביעות על כך. אתה מצטט הצהרות שונות של בכירים איראנים המכחישים את האינטרס שלהם בפיתוח נשק גרעיני. עם זאת, אנו מאמינים שלא ניתן להתייחס לטענותיהם של פקידי ממשל - באיראן, בדיוק כמו בארה"ב או בכל מדינה אחרת. זה בהחלט משמעותי שנראה שיש אמונה רווחת בקרב האיראנים שממשלתם פועלת למען יכולת נשק גרעיני, כמו גם תמיכה רחבה בתוכנית כזו. אנליסטים רבים ציינו כי לאור האיומים המופנים כלפי איראן, לממשלה בטהרן יהיו תמריצים חזקים להמשיך בתוכנית נשק גרעיני חשאית. האתגרים שעומדים בפני ארה"ב כעת בהתמודדות עם קוריאה המצוידת בגרעין, יהפכו את זה להגיוני לחלוטין שאיראן תמשיך במסלול דומה. סבא"א העלתה חששות לגבי השקיפות הגרעינית של איראן (שקיפות שאנו, אגב, לא מאמינים שאיראן צריכה להיות מחויבת לציית בה יותר ממה שארה"ב היא, אבל זה עניין אחר). אנחנו לא מתיימרים לדעת את האמת. , אבל אנחנו בהחלט לא יכולים לדחות את האפשרות שקיימת תוכנית כזו.
אתה שואל על הרעיון של מדיניות חוץ דמוקרטית: "האם זה לא נותן לגיטימציה למאבקם של הניאו-שמרנים לשנות את מפת המזרח התיכון על ידי 'דמוקרטיזציה' שלו?" התשובה היא לא, זהו אתגר ישיר לניאו-שמרנים ולכל מה שהם מייצגים, במיוחד הגרסה המזוייפת של "דמוקרטיה" שהם דוגלים בהם, שהיא לא יותר מאשר כיסוי לבניית אימפריה וניסיון ליצור מדינות לקוחות בארה"ב. א לממשלה האמריקנית הנשלטת על ידי תאגידים, זה צריך להיות ברור לחלוטין, אין אינטרס כלשהו לעזור לעם האיראני להשיג שליטה דמוקרטית על ארצו. עם זאת, יש לנו אינטרס כזה, ואנחנו חושבים שאפשר לשכנע אמריקאים רגילים שמדיניות חוץ אחרת, המיושמת על ידי ממשלה שונה בתכלית, יכולה לעזור להעצים אנשים מדוכאים ברחבי העולם.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו