שהנשיא דונלד טראמפהמדיניות החדשה של איראן מייצגת בבירור דחייה מסוכנת של דיפלומטיה לטובת עימות. אבל זה יותר מזה: זהו שינוי משמעותי לקראת התאמה הרבה יותר של מדיניות ארה"ב לזו של ממשלת ישראל של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בין אם במפורש ובין אם לאו, נראה שהנדר של טראמפ לעבוד עם הקונגרס למשא ומתן מחודש על הסכם הגרעין האיראני, והאיום המפורש שלו לפרוש מההסכם אם לא יתקיים משא ומתן מחדש, מספקים את הדרישות הנוקשות שנתניהו הציב ממדיניותה של וושינגטון כלפי טהרן.
באופן ספציפי, נתניהו המשיך לדרוש מטראמפ לפרוש מתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת (JCPOA) או לבצע שינויים מרחיקי לכת שהוא יודע שאי אפשר להשיג. בנאומו ב-17 בספטמבר בפני העצרת הכללית של האו"ם, הכריז נתניהו:
"המדיניות של ישראל כלפי הסכם הגרעין עם איראן היא פשוטה מאוד: שנה אותה או בטל אותה".
והוא לא הסתיר מה זה אומר: אם טראמפ לא "מבטל" את העסקה, הוא חייב להיפטר "סעיף השקיעה" שלו ו דרישה שאיראן תסיים את הצנטריפוגות המתקדמות שלה ואת תוכנית הטילים ארוכי הטווח שלה, בין יתר יעדים בלתי ניתנים להשגה ביסודו.
הצהרתו של טראמפ ביום שישי האחרון הצליח לכלול את שתי האפשרויות או/או שנתניהו נתן לו. הוא הזהיר שאם הקונגרס ובעלות הברית האירופיות של אמריקה לא יסכימו על תוכנית לתיקון ההסכם, "אז ההסכם יופסק". הוא הוסיף כי ההסכם "נמצא בבדיקה מתמשכת", והשתתפותנו "יכולה להתבטל על ידי, כנשיא בכל עת".
הוראה אחת שהממשל רוצה שהקונגרס יכניס לחקיקה מתוקנת תאפשר הטלת סנקציות אם איראן תחצה "נקודות טריגר" מסוימות, שיכללו לא רק סוגיות גרעיניות אלא גם את הדרישה הישראלית שאיראן תפסיק את תוכנית הטילים ארוכי הטווח שלה. טילים בליסטיים מעולם לא נכללו במשא ומתן ה-JCPOA מסיבה ברורה: לאיראן יש אותה זכות לפתח טילים בליסטיים כמו לכל מדינה עצמאית אחרת, והיא דחתה בתוקף פרו פורמה דרישות ממשל ברק אובמה לכלול את הנושא במשא ומתן.
טראמפ הרחיק לכת לקראת אופציית ה"ביטול" של נתניהו בכך שסירב בשבוע שעבר לאשר שאיראן שומרת על סוף ה-JPCOA. מהלך זה סימן את כוונתו לבטל את הפשרה המרכזית עליה נשען ההסכם כולו.
למרות שהמזרח התיכון שונה מאוד כיום מאשר בתקופת ממשל ג'ורג' וו. בוש, ניתן למצוא כמה הקבלות בהשוואה בין מדיניותו של טראמפ כלפי ה-JCPOA לבין מדיניותו של בוש כלפי איראן בשלב המוקדם של תוכנית העשרת האורניום שלה.
דמויות המפתח שהייתה להן השפעה עיקרית על מדיניות איראן של טראמפ והן של בוש החזיקו בדעות קרובות לאלה של מפלגת הליכוד הימנית בישראל. הצינור העיקרי לקו הליכודי בבית הלבן של טראמפ הוא ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא, יועץ ראשי למדיניות חוץ, ו חבר ותומך ותיק של נתניהו. גם הוריו של קושנר תומכים ותיקים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית הכבושה.
דמות נוספת שהבית הלבן של טראמפ פנה אליה היא ג'ון בולטון, תת שר המדינה וקובעי מדיניות מרכזיים בנושא איראן בממשל בוש. למרות שבולטון לא מונה לשר החוץ של טראמפ, כפי שקיווה, הוא חזר לפתע כשחקן במדיניות איראן הודות ליחסיו עם קושנר. פוליטיקו דיווחים שבולטון נפגש עם קושנר ימים ספורים לפני פרסום הצהרת המדיניות הסופית ודחק בנסיגה מוחלטת מההסכם לטובת תוכניתו שלו לבלימת איראן.
בולטון שוחח עם טראמפ בטלפון ביום חמישי על הפסקה בעסקה שהתחייבה כי "תסתיים" אם יהיה משא ומתן מחדש, על פיפוליטיקו. הוא התקשר לטראמפ מלאס וגאס, שם הוא נפגש עם איל הקזינו שלדון אדלסון, הדמות השלישית המרכזית מאחורי המעבר של טראמפ לנושאים ישראליים. אדלסון הוא תומך הליכוד שהיה זה מכבר חבר קרוב של נתניהו והשתמש בעיתון הישראלי שלו. ישראל היוםל לתמוך בקמפיינים של נתניהו. הוא היה של טראמפ התורם העיקרי לקמפיין בשנת 2016, תרם 100 מיליון דולר. של אדלסון האינטרס האמיתי היה בתמיכה באינטרסים של ישראל בוושינגטוןבמיוחד לגבי איראן.
בהופעה פומבית בישראל בשנת 2013, כאשר נשאל אדלסון על השקפתו לגבי משא ומתן עם טהרן, הוא מוצע להטיל נשק גרעיני על מדבר באיראן ואז לומר לאיראנים, "ראו! הבא נמצא באמצע טהראן. אז, אנחנו מתכוונים לעסקים. אתה רוצה להימחק? קדימה, קחו עמדה קשוחה והמשיכו בפיתוח הגרעיני שלכם...".
העדפות המדיניות של מפלגת הליכוד על איראן שלטו בממשל בוש במידה רבה בגלל השפעתו של דיוויד וורמר, ליכודיסט שהיה יועץ למזרח התיכון תחילה לבולטון ואחר כך לסגן הנשיא דיק צ'ייני. וורמסר היה מחבר שותף, עם ריצ'רד פרל ודאגלס פיית', של הפסקה נקייה, העיתון מ-1996 שיעץ לנתניהו לבצע תקיפות צבאיות נגד סוריה ואיראן ולהדיח את משטר סדאם חוסיין בעיראק. וורמר שכנע את צ'ייני שעל הממשל לחפש אמתלה לתקוף את איראן.
אבל זה היה בולטון שעבד עם גורמים ישראליים כדי לתכנן קמפיין לשכנע את העולם שאיראן עובדת בחשאי על נשק גרעיני. מטרתו הייתה למכור מדינות מפתח באירופה על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם המאשימה את איראן בפיתוח תוכנית גרעין. בולטון מסביר בזיכרונותיו כי ההנחה של האסטרטגיה שלו הייתה שאו שמועצת הביטחון תשלול מאיראן את זכותה לקבל תוכנית גרעין או שארצות הברית תנקוט בפעולה צבאית חד-צדדית.
בקיץ 2004, הושג לפתע אוסף גדול של מסמכים מתוכנית איראנית סמויה לחקר נשק גרעיני על ידי סוכנות הביון הזרה של גרמניה. מסמכים אלה הפכו לראיה כביכול היחידה לכך שתוכנית כזו קיימת. אבל הסופר הזה מצא יותר מסימן מובהק אחד להונאה בעיתונים, ובכיר לשעבר במשרד החוץ הגרמני אמר לי בפרוטוקול במרץ 2013 שהמקור שהעביר את המסמכים היה חבר ב-Mugjihadeen e-Khalq (MEK), קבוצת האופוזיציה האיראנית החמושה. ה-MEK לכאורה עבד עם המוסד הישראלי לכמה זמן.
לא ממשל בוש ולא ממשל טראמפ ראו בסכנה לכאורה של הפצת גרעין על ידי איראן את הבעיה העדיפות כשלעצמה; זה היה דווקא נושא שיש לנצל כדי להחליש את המשטר האסלאמי ובסופו של דבר להשיג שינוי משטר. הילארי מאן לוורט, מתאמת ה-NSC במפרץ הפרסי בין השנים 2001-03, אמרה לכותב זה בראיון ב-2013 כי וורמסר ויועצי צ'ייני אחרים היו משוכנעים שהפגנות הסטודנטים ב-1999 מצביעות על כך שהאיראנים מוכנים להפיל את הרפובליקה האסלאמית. בהצהרה שלו בשבוע שעבר, טראמפ האשים את אובמה על הסרת הסנקציות הגרעיניות על איראן "רגע לפני מה שהיה קריסה מוחלטת של המשטר האיראני".
לאחר שנתניהו הפך לראש ממשלת ישראל בתחילת 2009, ממשלו פעל במרץ במשך ארבע שנים כדי לתמרן את ממשל אובמה לתת אולטימטום לאיראן בנוגע לתוכנית ההעשרה שלה. אובמה דחה הצעה כזו, אבל בולטון כן חזר על קריאתו לארצות הברית להפציץ את איראן שנה אחרי שנה.
כעת ממשל טראמפ מציג פרק חדש בדרמה של הליכודים ופטרוניהם בוושינגטון. מטרתם היא לא פחות משימוש בכוח ארה"ב כדי להחליש את איראן באמצעים צבאיים במידת האפשר וסנקציות כלכליות במידת הצורך. הדבר המדהים הוא שטראמפ משתף פעולה אפילו יותר מבוש.
גארת פורטר הוא עיתונאי עצמאי וזוכה פרס גלהורן לשנת 2012 לעיתונות. הוא מחברם של ספרים רבים, כולל המשבר המיוצר: הסיפור שלא סופר של הפחד הגרעיני באיראן. לעקוב אחריו בטוויטר @GarethPorter.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו