מאז שממשל טראמפ החל לפני מספר חודשים לאיים במתקפה ראשונה נגד צפון קוריאה על רקע המשך ניסויי הטילים שלה, השאלה האם היא מוכנה ברצינות לנהל מלחמה עלתה על רקע משברים אחרים במדיניות החוץ של ארה"ב.
כלי התקשורת נמנעו מכל מאמץ רציני לענות על שאלה זו, מסיבה ברורה: לממשל יש אינטרס עליון לשכנע את המשטר הצפון קוריאני של קים ג'ונג און שטראמפ אכן יורה על תקיפה ראשונה אם המשטר ימשיך בניסוי גרעיני. נשק וטיל בליסטי בין יבשתי (ICBM). לכן, רוב כלי התקשורת נמנעו מלחפור עמוק מדי בהבחנה בין מדיניות ממשית של תקיפה ראשונה לבין תחבולה פוליטית שנועדה להפעיל לחץ על פיונגיאנג.
השימוש באיום צבאי ל"כפייה דיפלומטית" הוא כלי כה בסיסי של מדיניות ארה"ב בהתמודדות עם יריבים חלשים יותר, שהוא כמעט מובן מאליו בוושינגטון. אפילו דיפלומטים שהיו מעורבים עמוקות במשא ומתן עם צפון קוריאה תומכים בשימוש באיום הזה כחלק מאסטרטגיה דיפלומטית רחבה יותר. רוברט גאלוצ'י, פקיד מחלקת המדינה שניהל משא ומתן על "המסגרת המוסכמת" עם בכירים בצפון קוריאה ב-1994, ציין בדוא"ל לטרוטהוט, "אנחנו כן רוצים שהצפון יבין שמעשיהם עלולים להוביל את ארה"ב להתקפה מונעת - חכם או לֹא."
הקשר בין האיום של ממשל טראמפ ב"אופציה צבאית" לבין הלחץ הדיפלומטי של ארה"ב על צפון קוריאה היה ברור כבר מההצעה הראשונה שלו שהיא עשויה לבצע תקיפה ראשונה. ההצעה הזו הגיעה ב-13 באפריל, מיד עם השלמת סקירת המדיניות של הממשל בצפון קוריאה, כאשר חדשות NBC דיווח ש"מספר רב של גורמי מודיעין בכירים" אמרו שהממשל "מוכן לפתוח במתקפת מנע" אם גורמים רשמיים "ישתכנעו שצפון קוריאה עומדת לבצע ניסוי בנשק גרעיני". סיפור בוושינגטון פוסט פורסם למחרת הציע גרסה שונה במקצת: הממשל "היה מוכן להגיב לניסוי גרעיני נוסף של צפון קוריאה" ולרשותו "מגוון אפשרויות", אך לא היה "טלגרף את תגובתו מראש".
עם זאת, פקיד צבאי אלמוני אמר לסוכנות הידיעות אי-פי באותו יום שבו המדיניות שאושרה על ידי המועצה לביטחון לאומי לא חזתה שימוש בכוח בתגובה לניסוי גרעיני או טיל, ובכך חשפה כי ההדלפות הכרוכות באיום של התקפת מנע או תגמול על ניסוי צפון קוריאה היו חלק ממאמץ מגושם ב"דיפלומטיה כפייה".
חיזוק נוסף לפרשנות זו הם גילויים שגורמים בכירים בפנטגון מפקפקים בכך שמתקפה ראשונה נגד אתרי טילים וגרעין בצפון קוריאה יכולה להצליח לחלוטין. בתגובה למכתבו של חבר הקונגרס טד ליאו (די-קליפורניה), אדמירל העורף מייקל ג'יי דומונט, סגן מנהל המטה המשותף, הפועל בסמכותם של ראשי המטות המשולבים, עשה גילוי מדהים: הדרך היחידה "לאתר ולהשמיד - בוודאות מלאה - את כל מרכיבי תוכניות הגרעין של צפון קוריאה" היא "באמצעות פלישה קרקעית".
פקיד בכיר בפנטגון לא מזוהה הרחיק עוד יותר, אומר להארי ג'יי קזיאניס, מנהל לימודי ביטחון במרכז לאינטרס לאומי, "אנחנו לא יודעים איפה כל הנשק והטילים הגרעיניים. פרק זמן." בכירים אחרים בפנטגון אישרו את אותה נקודה לקזיאניס. ההודאות הללו, אשר חותרות את המאמץ לשכנע את צפון קוריאה כי תקיפה ראשונה של ארה"ב אינה רק אפשרית אלא גם אפשרית אם היא תמשיך במסלולה הנוכחי, מבהירות שהמנהיגים האזרחיים והצבאיים הבכירים בפנטגון אינם תומכים במתקפה ראשונה. מְדִינִיוּת.
עם זאת, הסיבה העיקרית לחוסר הרצון הגלוי של הפנטגון לאמץ אופציה כזו היא שמנהיגי הצבא מודעים היטב לכך שצפון קוריאה עלולה להגיב לתקיפה ראשונה של ארה"ב על מטרות הטילים והגרעין שלה עם התקפת ארטילריה ורקטות הרסנית על הדרום. בירת קוריאה, סיאול. על פי דיווח של Stratfor, סוללות ארטילריה צפון קוריאניות ומשגרי רקטות בקוטר 300 מ"מ, שנחברו בצלע הרי גרניט ממש צפונית לאזור המפורז, יוכלו לספק "בערך אותה כמות פקודות שהוטלו על ידי 11 מפציצי B-52". ולמרות שחילות האוויר של ארה"ב ודרום קוריאה יתחילו לתקוף מיד את הסוללות והמשגרים הללו, יהיה מאוחר מדי למנוע אבדות אזרחיות גבוהות במיוחד.
למרות האינדיקציות הברורות הללו להתנגדות צבאית לשמירה על איום מכה ראשונה בארה"ב, כמה מבכירי ממשל טראמפ ביקשו לשמור על האיום הזה בחיים. ואן ג'קסון, שהיה מנהל המדינה של קוריאה במשרד שר ההגנה מ-2009 עד 2014 וכיום מלמד באוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון, ניו זילנד אמר לטרוטהאוט שדמויות מפתח בממשל טראמפ מאמינות שארצות הברית חייבת לעשות כל מה שצריך. הכרחי כדי לעצור את פיתוח צפון קוריאה של טיל המסוגל להגיע לארצות הברית עם נשק גרעיני. "המקורות שלי אומרים לי שכולם בממשל מלבד טילרסון ומאטיס מאמינים שאם לצפון קוריאה תהיה היכולת, הם ישתמשו בה", אמר ג'קסון בראיון.
הקונצנזוס בקרב מומחי צפון קוריאה בממשל אובמה היה שצפון קוריאה רודפת אחרי נשק גרעיני כאמצעי הרתעה כדי להבטיח את שרידות המשטר, לדברי ג'קסון. אבל כעת, הוא אומר, היועץ לביטחון לאומי H.R. McMaster ומאט פוטינגר, מנהל המועצה לביטחון לאומי לאסיה, אימצו השקפה שונה בתכלית. "הם אומרים שצפון קוריאה לא ניתנת להרתעה, אז אסור לאפשר את הפיתוח שלה של ICBM", אמר ג'קסון.
ג'קסון מסכים ששר ההגנה ג'יימס מאטיס מתנגד לאופציה של תקיפה ראשונה של ארה"ב נגד צפון קוריאה, אבל הוא חושש שמקמאסטר ופוטינג'ר כבשו את טראמפ לטענתם. זה יסביר מדוע ממשל טראמפ אימץ את העמדה הנחרצת שלפיה הוא לא ינהל משא ומתן עם צפון קוריאה אלא בהנחה של פירוק מוחלט מנשק גרעיני. רוב האליטה הביטחונית רואה בדרישה כזו בלתי אפשרית להשגה, במיוחד מכיוון שהפנטגון אפילו לא יודע היכן נמצא הנשק.
למרות שהוא קידם את הרעיון שצפון קוריאה לא תירתע ברגע שהיא תוכל להגיע לארה"ב, עם זאת, מקמאסטר טען כי כעת ניתן להרתיע את המשטר מלהגיב למתקפה אמריקאית מאוד מדויקת על אתרי הטילים שלו. פקיד מחלקת המדינה לשעבר מארק פיצפטריק, כיום ראש המשרד בוושינגטון של המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים שבסיסו בלונדון שנצפה ב-8 בנובמבר, שהקו הלוחמני שנקטו מקמאסטר והבית הלבן התבסס על "ההנחה שצפון קוריאה לא תגיב בכוח" למתקפה של ארה"ב על מתקני ניסוי הטילים והשיגור שלה, "כי היא תדע שהיא תאבד הכל במלחמה שלאחר מכן." פיצפטריק ציין, עם זאת, כי עריק משגרירות צפון קוריאה בלונדון, תאי יונג-הו, הזהיר כי התגובה הצפון קוריאנית לכל מתקפה, "לא משנה כמה קטנה", תהיה "עזה".
ממשל טראמפ יכול לשאוף להגביר את הלחץ על צפון קוריאה עוד יותר על ידי ביצוע מהלך אחד או יותר בהכנה למלחמה - אך קצרה ממנה. לדוגמה, זה יכול להביא יותר חיילי קרקע אמריקאים לתוך דרום קוריאה או יפן. עם זאת, המשטר הצפון קוריאני עשוי בהחלט לפרש את המהלך הזה כאות לכך שארה"ב מתכוונת לתקוף ולפלוש לצפון, שכן נראה שזו בדיוק המטרה של העברת תגבורת לתיאטרון. למעשה, לדברי ג'קסון, הצפון קוריאנים אמרו לדיפלומטים בארה"ב במהלך המשבר של 1994 שהם למדו בקפידה את תנועות החיילים בקנה מידה גדול של ארה"ב לקראת מלחמת המפרץ הראשונה ב-1990-91, והזהירו שהם יגיבו למהלך. כמו זה באזור שלהם על ידי שיגור התקפת מנע משלהם.
עדיין לא ניתן לדעת בוודאות אם ממשל טראמפ מתכוון לתקוף ראשון נגד צפון קוריאה. ניתן לבטל את האיומים הרשמיים של שביתה כזו כקשורים כמובן למסע לוחמה פסיכולוגי משוכלל - אם כי גס במקצת. אבל אפשר לצפות לתהפוכות נוספות במדיניות ארה"ב בחודשים הקרובים, והרצון הנואש לכפות על פיונגיאנג אולי גם הוליד משאלת לב מצדו של מקמאסטר, ויותר מסוכן, טראמפ עצמו, לגבי הרתעת תגובת המשטר הזה תקיפה ראשונה של ארה"ב. זה בתורו עדיין יכול להוות איום חמור של עוד מלחמה מיותרת ונוראה.
גארת פורטר הוא עיתונאי חוקר והיסטוריון עצמאי הכותב על מדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב. ספרו האחרון, המשבר המיוצר: הסיפור שלא סופר של הפחד הגרעיני באיראן, פורסם בפברואר 2014. עקבו אחריו בטוויטר: @GarethPorter.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו