מקור: The Intercept
עדכון המערכת של היום בוחן נושא זה - עם האורח שאנט מסרובאן, אסטרטג לשעבר של אובמה 2008 ומחבר של שרשור ויראלי אחרון על הבוז הליברלי לרוגאן - ניתן לראות ב ערוץ היוטיוב של The Intercept.
ג'ו רוגן צבר אחת מפלטפורמות התקשורת הגדולות והמשפיעות ביותר בפוליטיקה בארה"ב, אם לא האחת המשפיעה ביותר. שווי התוכנית שלו הוכמת במאי כאשר שירות הסטרימינג Spotify שילם דיווח של 100 מיליון דולר על הזכויות הבלעדיות לשידור הפודקאסט שלו.
כדוגמה ממחישה להישג ידו, מלשיין ה-NSA אדוארד סנודן הופיע בתוכנית של רוגן לפני שישה ימים, ו הפרק כבר נצפה יותר מ-5 מיליון פעמים ביוטיוב בלבד. בפעם הראשונה סנודן הופיע בתוכנית שלו היה באוקטובר האחרון, ולפרק הזה, רק ביוטיוב, יש יותר מ-16 מיליון צפיות. כדי לשים את זה בפרספקטיבה: תוכניות חדשות הכבלים המדורגות ביותר הן תוכניות פוקס ניוז בהנחיית טאקר קרלסון ושון האניטי, והן בממוצע בין 4 ל-5 מיליון צופים, או רבע ממספר הצפיות שהדיון של רוגן עם סנודן יצר.
רק לעתים רחוקות מדברים על רוגן בחוגי הפוליטיקה והתקשורת המרכזיים, מה שמעלה שאלות משלו. למה מישהו שדורש אגרוף כל כך גדול מבחינת גודל הקהל והשפעתו מקבל כל כך הרבה פחות תשומת לב תקשורתית מאשר, נגיד, מאחי חדשות בכבלים עם קהל קטן בהרבה משלו? המועמדים לנשיאות בהחלט מכירים בחשיבותו של רוגן: כל המועמדים הדמוקרטיים הגדולים, לדבריו, ביקשו להופיע בתוכנית שלו. (היחידים שהוא הזמין היו ברני סנדרס, טולסי גאברד ואנדרו יאנג.)
רוגן היה בחדשות השבוע לאחר מכן הנשיא דונלד טראמפ הגיב בחיוב להצעה של אורח שרוגן יארח דיון נשיאותי בן ארבע שעות בשבת בין שני המועמדים. עצם ההצעה שמישהו כמו רוגן יוכל לארח אירוע יוקרתי וגבוה כמו דיון נשיאותי עוררה בוז מתנשא מתחומי התקשורת הממסדיים.
לפני כן, אחת הפעמים הבודדות שרוגן דובר בחוגים פוליטיים מיינסטרים הייתה מתי התעורר זעם בקרב הדמוקרטים הממסדיים לאחר שסנדרס הצביע על תמיכה מעין מרוגאן. הטיעון היה שדעותיו של רוגן כל כך דוחות, קנאות וחריפות לליברליזם, שאסור לשייך אליו אף מועמד דמוקרטי (כעס זה היה שותף לכמה מתומכיו של סנדרס עצמו, כולל, לפי הדיווחים, נציגת אלכסנדריה אוקסיו-קורטז).
מה זה, לפי אמות המידה של האורתודוקסיה הפוליטית והתקשורתית של ארה"ב, מה שהופך את רוגן לכל כך רדיואקטיבי? בחודש מרץ, המיליארדר וראש עיריית ניו יורק לשעבר מייקל בלומברג - שדיבר בוועידת הרפובליקה הדמוקרטית של 2004 באמצע מלחמת עיראק והמלחמה בטרור כדי לעודד את בחירתם מחדש של ג'ורג' וו. בוש ודיק צ'ייני, ומי שניהל והגן שוב ושוב על פרקטיקה משטרתית "עצירה וחיפוש" שונה מבחינה גזעית - תמך בג'ו ביידן לנשיאות, וביידן לא רק קיבל אלא מפורסם האישור, משבח את בלומברג בתהליך:
מהם הסטנדרטים שהופכים את מייקל בלומברג לתמיכה מקובלת עליו, אבל לא לג'ו רוגן, בהתחשב בכך שהמיליארדר בת שלושת הקדנציות והרפובליקני לשעבר תפס עמדות הרבה יותר גרועות וגרם הרבה יותר נזק להרבה יותר אנשים ממה שהפודקאסט יכול לחלום עליו. מַעֲשֶׂה?
השאלה הזו משכנעת עוד יותר בכל הנוגע להצהרת הקמפיין של ביידן/האריס על תמיכתו של המושל הרפובליקני לשעבר ריק סניידר ממישיגן, האשמה רחבה על המחסור ברשלנות פלילית במי שתייה נקיים שהטריד בעיקר תושבים אפרו-אמריקאים של פלינט, מישיגן, במשך שנים רבות. לא רק שהקמפיין של ביידן קיבל את התמיכה של סניידר, אלא גם הם פרסם הודעה לעיתונות משמיע את זה:
מה שהופך את כל זה למבלבל יותר הוא שרוגן הוא ליברל פוליטי בסיסי למדי כמעט בכל נושא: הוא מאמין בצורך בהוצאות חברתיות גדולות יותר עבור העניים ומעמד הפועלים במדינה, מתנגד למלחמה ולמיליטריזם, מעדיף לגליזציה של סמים, הוא בעד נחרצות. -בחירה וזכויות פרו-להט"בים, ובאופן כללי דבק באורתודוקסיות ליברליות בדיונים פוליטיים סטנדרטיים. זו הסיבה שהוא כל כך אהב את ברני סנדרס וטולסי גבארד, ומדוע אנדרו יאנג - שסוגיית החתימה שלו הייתה ההכנסה הבסיסית האוניברסלית - היה אחד המועמדים הבודדים שנראה לו שכדאי לדבר איתם.
ההתנגדויות המועלות בדרך כלל לרוגאן נוגעות לשלו חקירה של כמה מהשינויים האחרונים שנגרמו על ידי הנראות והשוויון הטרנסיות, במיוחד בשאלה האם זה הוגן עבור נשים טרנסיות שחיו כל חייהן ונכנסו לגיל ההתבגרות כגברים ביולוגיים להתחרות נגד נשים אזרחית בספורט מקצועני (גם שאלה נשאלה - ואף השיב בשלילה - על ידי חלוצת הספורט הלהט"בית מרטינה נברטילובה, בין רבים אחרים), והאם ילדים צעירים מצוידים מבחינה רגשית ופסיכולוגית לעשות בחירות קבועות לגבי טיפולים לשינוי מגדר ודיספוריה מגדרית.
אם לאמץ ולעולם לא להטיל ספק במגוון המלא של סנגור טרנס הוא תנאי הכרחי כדי להיות מורשה בחברה הגונה, אני בספק רציני שהרבה פוליטיקאים דמוקרטים בולטים יעברו את המבחן הזה (אפילו קמאלה האריס, מסן פרנסיסקו והמדינה הכחולה מאוד של קליפורניה תקליט מאוד מעורב על זכויות טרנס). יתרה מכך, למרות שנתוני הסקרים דלילים, הנתונים הזמינים מראים שיש עדיין עבודה רבה לעשות בתחום זה: רק מיעוט קטן מהאמריקאים להאמין שזה הוגן לאפשר לנשים טרנסיות להשתתף בספורט נשי מקצועי.
אם הסטנדרט הוא שכל מי שאפילו משעשע דיונים על פני השאלות המקסימליות והשנויות ביותר במחלוקת בתנועה החברתית החדשה והמתפתחת הזו, יש לגרש כרדיואקטיביות, הליברליזם והמפלגה הדמוקרטית תהיה קבוצה קטנה מאוד. זה גם יצטרך להמשיך בלי הרוב המכריע של המנהיגים הפוליטיים שאחריהם הם עוקבים כעת. אפילו בנושא זה של זכויות טרנס, דעותיו של רוגן תואמות את התפיסה הסטנדרטית של המפלגה הדמוקרטית: הוא דוגל בהגנה משפטית מלאה ובכבוד לזכותם של טרנסים לחיות כשמגדרם מכובד.
הביקורת האחרת מתמקדת בנכונותו של רוגן להזמין לתוכניתו מבקרים שונים בעלי דעות ימין קיצוני. זו ביקורת מוזרה על מישהו שמנחה בכוונה תוכנית שנועדה לטפח דיאלוג עם אנשים בכל הקשת הפוליטית. אחרי הכל, אם מישהו נוקט בטקטיקה חסרת היגיון בעליל של לייחס לרוגאן את דעותיהם של כל אורחיו, הוא יהיה בו זמנית הכל וכלום.
אבל שוב, זהו סטנדרט שבו מעטים אם בכלל מנהיגי המפלגה הדמוקרטית יכולים לעמוד. ברק אובמה, הילרי קלינטון וברני סנדרס הכל המשיך תוכנית פוקס ניוז של ביל אוריילי, בעוד שהנציג אדם שיף הופיע בתוכנית של טאקר קרלסון. דיבור עם אנשים עם דעות שונות נקרא פוליטיקה ועיתונאות, ואם ייקבע רדיואקטיבי עבור אינטראקציה עם אנשים עם דעות רעות, מעטים ישרדו את הסטנדרט הזה. (ליברלים גם מצביעים על העובדה שרוגן אמר שהוא לא יכול להצביע עבור ביידן על פני טראמפ, אבל זה לא היה על רקע אידיאולוגי אלא על בסיס אותו נרטיב אליטות פוליטיות ותקשורתיות דמוקרטיות בילו את כל השנה שעברה בהפצהז: כלומר, הירידה הקוגניטיבית של ביידן הופכת אותו לא מתאים לתפקיד.)
בעוד רוגן ליברל פוליטית, הוא - טוען אסטרטג הקמפיין לשעבר של אובמה 2008 ומאזין רוגן שאנט מרובאן - שמרני מבחינה תרבותית, שלפיו הוא לא מתכוון שרוגאן מחזיק בדעות שמרניות בנושאים חברתיים (שוב, הוא בעד בחירה וזכויות להט"בים). הוא מתכוון שרוגאן משדר אותות שמרניים מבחינה תרבותית: הוא אוהב לחימה ב-MMA, עושה בדיחות גסות, צד, ופשוט בדרך כלל לא מצליח לדבר בשפה של מעמד הניהול המקצועי ואליטות החופים. ואמות מידה תרבותיות אלה, ולא פוליטיות, הן שהופכות את רוגן לאנוש לתרבות הליברלית העילית, כי, טען מסרוביאן ב שרשור טוויטר ויראלי, לליברלים אכפת הרבה יותר מאותת תרבות נאותה מאשר מהעבודה הרבה יותר קשה ומשמעותית של פוליטיקה בפועל.
ככל שהפלטפורמה של רוגן גדלה, כדאי להבין את כוח המשיכה שלו, את הקהל שלו ומה הוא עושה שזה חדש ושונה כדי למשוך קהל קהל כה גדול. אבל כדאי מאוד גם לבחון את התגובה כלפיו מצד המעמד הפוליטי והתקשורתי, כי בתגובה זו, מוצאים תכונות חושפניות רבות לגבי איך הם חושבים, מה הם מעריכים, וסדרי העדיפויות שהם למעשה מעריצים. עדכון המערכת של היום בערוץ You Tube של The Intercept עם Mesrobian כאורח שלי מוקדש לבחינת השאלות הללו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו