טרנד מיקור חוץ בהחלט מיתוס
הכיסוי של האוקיינוס האטלנטי גיליון דצמבר של המגזין מבטיח באומץ לאמריקה: "קאמבק: למה עתיד התעשייה נמצא באמריקה", כשהכותרות מוצהרות על רקע הנושא את הברק המבריק של מוצר חדש לגמרי מתוצרת אמריקאית. יחד עם נאומים רבים של הנשיא אובמה המכריז על מגמת "מיקור חוץ" כמו גם שורה של כתבות בתקשורת עדכניות של חדשות בלומברג, NPR, CNBC ורבים אחרים, האוקיינוס האטלנטי הביאו הביתה הודעה שעשרות מיליוני אמריקאים מוכי חרדה חיכו לשמוע: משרות ייצור ומשפחתיות של "מעמד הביניים" שפעם נראו נעלמו חוזרות לחופינו.
אלה המכריזים על הופעת מיקור חוץ בקנה מידה עצום אומרים שהוא מונע על ידי שכר גבוה יותר של היצרן הסיני, עלייה
השמיים האוקיינוס האטלנטי סיפורים הציתו תקווה בכל הקשת הפוליטית ובמעלה ומטה בסולם הכלכלי, כשהם מחזקים את התפיסה שאמריקה תתחיל סוף סוף להפוך לאומה, "שמייצרת דברים" שוב, במקום להסתמך על כלכלה הבנויה על ספקולציות פיננסיות. למרבה הצער, מיקור חוץ הוא לא טרנד חדש ומלהיב. זה לא טרנד בכלל. במקום זאת, לפי הכלכלן הבינלאומי רוברט סקוט מהמכון למדיניות כלכלית, זה "בעיקר תעתוע". סקוט טוען, "זה תיאטרון קאבוקי שמנכ"לים שונים והבית הלבן מנסים למכור לציבור. העובדה היא שצמיחת היצוא הואטה באופן דרמטי. חשוב מכך, היבוא צמח מהר יותר מהיצוא מאז החלה ההתאוששות.
"לא ראיתי שום עדות לכך [מיקור חוץ] בביצועי הסחר שלנו. הגירעון הסחר של ארה"ב [בסחורות] עלה הרבה יותר מהר מהתמ"ג בשלוש השנים האחרונות", והגיע ל-738.4 מיליארד דולר בסחורות לשנת 2011. הגירעון הכולל כולל שירותים היה 599.9 מיליארד דולר... "כדי להחמיר את המצב, אנחנו מייבאים מוצרים עתירי עבודה שעוקפים מיליוני מקומות עבודה ומייצאים דברים כמו מוצרי פטרו ותרופות שהם עתירי הון מאוד ותומכים במעט מאוד משרות. אז זה סיפור להפסיד-להפסיד".
הדיבורים על "מגמת מיקור חוץ" מתנגדים על ידי נתונים, אומר סקוט, שמראים זרימה מתמשכת של משרות בייצור בארה"ב וירידה כללית מתמשכת
למרות קיום שהוא מיסטי למהדרין, לרעיון של מגמת מיקור חוץ יש משיכה עצומה ברחבי אמריקה. כריס טאונסנד, המנהל הפוליטי ותיק של United Radio Machine and Electrical Workers (UE), איגוד שנפצע עמוק מ"העברה" של משרות בארה"ב למדינות מדכאות בשכר נמוך כמו מקסיקו וסין, היה המום אגב. ש האוקיינוס האטלנטימאמרים זכו לתהודה ברחבי אמריקה. ממאמר של נשיא הימין של איגוד התעשיינים הלאומי ועד לאתרים מתקדמים רבים, האוקיינוס האטלנטי מאמרים של צ'ארלס פישמן וג'יימס עמיתים "גדלו באופן אקספוננציאלי בהישג ידם".
הטרנד המועד על ידי ה האוקיינוס האטלנטי נוגע הן בסנטימנט הפופוליסטי של "הפסיקו לפרסם" והן במנטליות היזמית חסרת המעצורים שהקונפליקט החריף שלה היה סאבטקסט במירוץ לנשיאות ב-2012. סקר משנת 2010 (10/2/10, וול סנט ג'ורנל) הראה ש-86 אחוז מהאמריקאים - עם מספרים כמעט שווי ערך בקרב הדמוקרטים והרפובליקנים, כמו גם עובדי תעשייה ומנהלים - מאמינים שסגירת משרות היא המקור העיקרי לבעיות הכלכליות של המדינה. ממצאים אלה הדהדו את א הון עתק סקר (1/23/08), המראה, "ההסבר להאטה הכלכלית הנוכחית שצוטטה לרוב על ידי המשיבים: 'חברות אמריקאיות שולחות משרות לחו"ל שבהן כוח העבודה זול יותר'."
עבור העובדים, אומר טאונסנד, הדיווחים על משרות שחוזרות לאמריקה מתקבלים בשקיקה על ידי אנשים שצפו בכ-6 מיליון משרות ייצור בארה"ב - כשליש מהסך הכל - נעלמים מאז 1998. "אני בטוח שחברי איגוד רבים שמעו על כך. מגמת 'מיקור חוץ' זו לכאורה, וכנראה אוהבת את מה שהם שומעים - אפילו מזהים את החסרונות. אלה ה'חדשות' שכולם רוצים לשמוע, אז היא זוכה לרייטינג טוב".
עבור אנשי עסקים, הדיבור על מיקור חוץ הוא חזרה מרגיעה לשגרה כאשר הייצור התנהל באופן מקומי תחת עיניהם הפקוחות, כאשר הספקים היו מפעילים מקומיים מוכרים וההשתתפות בבניית העוצמה התעשייתית של אמריקה הייתה מקור לגאווה. עם זאת, מיקור חוץ הוא בעצם אגדה פוליטית שנועדה להרגיע את המאזינים לשאננות.
יותר מסוכן, הבטחת השווא של מיקור חוץ מסיטה את השיח הציבורי מהמשברים העומדים בפני אנשים עובדים: השחיקה החדה בשכר וברמת החיים בארה"ב - שתחייב את החזרת זכויות התארגנות האיגודים הנרמסים לחוסר משמעות על ידי עשרות שנים של הפרות בלתי פוסקות ובוטות של מעסיקים, מתאפשרת על ידי אדישות של הממשלה והתקשורת האליטה.
הסכמי "סחר חופשי", כמו השותפות הטרנס-פסיפית בסגנון NAFTA (TPP), המשמשים כעת למשא ומתן, מעודדים יציאה מועצמת של מקומות עבודה ומערערים את הדמוקרטיה על ידי הענקת הכוח לתאגידים לנקוט בפעולות משפטיות נגד חוקים שנוצרו באופן דמוקרטי של ממשלות ריבוניות.
"בזמן שעונת הבחירות תפסה את תשומת ליבם של כולם, פקידי ממשל ו-600 'יועצים' רשמיים של תאגידים עבדו מאחורי דלתיים סגורות להשלמת השותפות הטרנס-פסיפיק", מסבירה לורי וולך, מנכ"לית Public Citizen's. Global Trade Watch.
"ה-TPP היא האסטרטגיה העדכנית ביותר של אותה כנופיה שהכניסה אותנו להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה ודחפה להרחבת ארגון הסחר העולמי עובדי עבודה אמריקאים כמו GE וקטרפילר; בנקאים כמו סיטי; ענקיות מוריד מחירי תרופות כמו פייזר; חברות רב לאומיות נפט, גז וכרייה כמו שברון ואקסון; ומונופוליסטים בתחום החקלאות כמו קרגיל ומונסנטו".
ה-TPP מאיים להוסיף לגל של משרות תומכות משפחה היוצאות מארה"ב, בעיקר למדינות בשכר נמוך שבהן זכויות העבודה נמחצות ומתעלמים משיקולים סביבתיים במרדף אחר רווח מרבי. בעוד שהאטרקטיביות של סין לתאגידים בארה"ב עשויה להתעמעם מעט, אומר ארתור סטמוליס, מנהל קמפיין סחר אזרחים, "ה-TPP...ישפר את הגישה של יצרנים, מותגים וקמעונאים לשוקי עבודה בעלות נמוכה עוד יותר במדינות כמו וייטנאם ומלזיה - יצירת תמריצים למדינות אלו, ובו זמנית להפחית את השכר ותנאי העבודה הסינים".
רוברט סקוט של ה-EPI, לאחר שבחן את המגמות של השנים האחרונות, מסכם, "חברות רב-לאומיות מבוססות ארה"ב מייבאות כמויות עצומות של מוצרים מיוצרים, עלייה של כ-40% בשנתיים האחרונות. חברות אלו מייבאות רכיבים זולים. עם יותר ויותר תשומות זולות, הם יכולים להרחיב את התפוקה שלהם בלי הרבה עובדים בארה"ב אז הרווחים עולים והשכר לא.
"היו לנו 6 מיליון הפסדים נטו בייצור מאז 1998, אפילו כולל רווחים של כ-500,000 מאז ינואר 2010." מקומות עבודה ממשיכים לזרום מארה"ב חלק מאובדן העבודה נגרם מהחלפת חלקים ומוצרים מתוצרת ארה"ב במוצרים מתוצרת חוץ המסובסדים לרוב על ידי ממשלתם. נתח משמעותי נובע מכך שחברות אמריקאיות מייצרות בחו"ל בחברות בנות בשכר נמוך ומחזירות את המוצרים לארה"ב על רקע כל הדיבורים על סין כמעצמה תעשייתית עולה, אין אזכור ש-60 אחוז מהיצוא שלה מגיע מארה"ב או אחרת. חברות בבעלות זרה.
השמיים וול סטריט ג'ורנל 's דייוויד וסל, תוך שימוש בנתונים של משרד המסחר, דיווח (4/19/11) כי "תאגידים רב לאומיים בארה"ב המעסיקים 20 אחוז מכלל העובדים בארה"ב, מגייסים יותר ויותר עובדים בחו"ל.
"תאגידים רב-לאומיים בארה"ב, חברות המותג הגדולות המעסיקות חמישית מכלל העובדים האמריקאים, מגייסות עובדים בחו"ל תוך קיצוץ בבית, וחידדו את הדיון על השפעת הגלובליזציה על כלכלת ארה"ב... החברות קיצצו את כוח העבודה שלהן בארה"ב ב-2.9 מיליון במהלך שנות ה-2000 תוך הגדלת התעסוקה בחו"ל ב-2.4 מיליון, כך עולה מנתונים חדשים של משרד המסחר האמריקאי. זה מעבר גדול משנות ה-1990, אז הוסיפו מקומות עבודה בכל מקום: 4.4 מיליון בארה"ב ו-2.7 מיליון בחו"ל".
אפילו מעודדת מיקור חוץ פישמן מודה, "המדינה איבדה משרות במפעל פי 7 מהר יותר בין 2000 ל-2010 מאשר בין 1980 ל-2000". כדי פשוט לקזז את הזרם העצום הזה של מקומות עבודה, זרימת המשרות הנוכחית שחוזרת לארה"ב, אליה מצביעים חובבי מיקור חוץ עם תחזיות של הצלחות עתידיות, תצטרך לעלות בצורה מטאורית.
מומחה הייצור הוותיק דן לוריא, דוקטור לכלכלה שעבד למעלה מ-20 שנה בניסיון לקיים ולעורר את הייצור במישיגן, פוטר את מיקור החוץ כאל משאלת לב בלבד המנוגדת למציאות הקשה של האופן שבו חברות ענק בארה"ב משקיעות את כספן בחוץ. לוריא האמריקאית טוענת שכל ההצהרות על מיקור חוץ מבוססות על "אותן ארבע או חמש אנקדוטות", כאשר כמה מהן כוללות שכר מופחת בחדות - בקושי סיבה לחגיגה.
כל אחת מה"הצלחות" הגדולות במיקור חוץ שצוטטו על ידי Fishman ו-Fallows ב- האוקיינוס האטלנטי נראה שהם מתפוררים - או לפחות מוכרים כמיקרוסקופיים במשמעותם - כאשר הם נתונים לפחות הערצה ויותר בדיקה. בין אם חוגגים שיצרנית ותיקה כמו GE פותחת קו ייצור חדש בלואיוויל, ענקית שהתפתחה לאחרונה כמו אפל כביכול לוקחת אחריות על שיפור התנאים אצל ספקית הפוקסקון שלה בסין תוך החזרת מקומות עבודה לאזור המפרץ, או איגוד חדש של בעלי מפעלים קטנים בסן פרנסיסקו, פישמן ופלווס ממשיכים להכריז בנשימה עצורה על רנסנס תעשייתי שיגיע בקרוב.
Fallows, למשל, מכריזה כי "השינויים הללו מצביעים על אפשרויות טובות יותר ליצרנים אמריקאים ולצמיחה משרות אמריקאיות מאשר בכל זמן אחר מאז חורבן חגורת חלודה והתרוקנות מעמד הפועלים האמריקאי הגיעו לבלתי נמנע העגום של העידן התעשייתי הגלובלי". עם זאת, העדויות לתנופת מיקור חוץ כזו שקודמה עם מכירות אגרסיביות כל כך על ידי פישמן ופאלו מתאדות במהירות לאחר בחינתן, כמו במקרים כמו ג'נרל אלקטריק, מאסטר לוק, אפל ושותפתה המכריעה, פוקסקון.
ג'נרל אלקטריק
הטיעון של פישמן למהפכת מיקור חוץ מבוסס במידה רבה על תצפיותיו לגבי ההחלטה של GE להתקין כמה קווי ייצור חדשים ב-Appliance Park שלה בלואיוויל, קנטאקי. ב-2012, "החל לקרות משהו סקרן ומעורר תקווה, דבר שאי אפשר להסביר רק בשיקוי המיתון הגדול ואיתו החזרה המחזורית של עובדים שפוטרו לאחרונה", מתפרץ פישמן. GE מוציאה 800 מיליון דולר על קווי ייצור שייצרו מחממי מים, מקררים עם דלת צרפתית ו"מכונות כביסה ומייבשי כביסה אופנתיים שהאמריקאים אוהבים. GE מעולם לא יצרה כאלה בארצות הברית", מודיע לנו פישמן.
לדברי פישמן, המחויבות ל-Appliance Park בלואיוויל מייצגת שינוי גדול בחשיבה של GE ושל המנכ"ל רב ההשפעה שלה, ג'ף אימלט, ומראה אמונה מחודשת בחשיבות הייצור באמריקה. בעבר הלא רחוק, מנכ"ל GE, ג'ק וולץ', אמר פעם לשמצה, "באופן אידיאלי, כל מפעל שבבעלותי יהיה על דוברה", ובכך אוכל לנצל במהירות את ההזדמנות האחרונה לעבודה בשכר נמוך עוד יותר. אימלט, שכיהן כיו"ר ועדת הנשיא אובמה לתחרותיות ותעסוקה, השמיע פילוסופיה שונה כשכתב ב Harvard Business Review, כי ה-offshoring של משרות "הופך במהירות לרוב למיושן כמודל עסקי עבור GE Appliances." אימלט הסביר את הנושא הזה במאמר מאמר (4/21/11, וושינגטון פוסט): "אין שום דבר בלתי נמנע בתחרותיות הייצור הפוחתת של אמריקה אם נעבוד יחד כדי להפוך אותה", כתב. "לדוגמה, החזרנו משרות רבות של ייצור מכשירי GE לארצות הברית על ידי שיתוף פעולה עם האיגודים שלנו והפיכת הפעילות שלנו ליעילה יותר."
ההשלכות של החלטת GE להשקיע בלואיוויל מזעזעות אפוא עבור האמריקאים, לדברי פישמן. "מה שקרה? רק לפני 5 שנים, שלא לדבר על לפני 10 או 20 שנה, ההיגיון הבלתי מעורער של הכלכלה העולמית היה שאי אפשר לייצר הרבה מלבד המבורגר מזון מהיר בארצות הברית. עכשיו מנכ"ל חברת הייצור התעשייתי המובילה באמריקה אומר שזה לא Appliance Park שזה מיושן - זה offshoring כלומר".
עם זאת, פישמן האמון להפליא לא מצליח למדוד את הביצועים של GE מול הרטוריקה של אימלט. לדוגמה, ג'נרל אלקטריק - שפישמן מציין כסמל לתופעת מיקור חוץ - צמצמה את תעסוקתה בארה"ב ב-15.8%, מכ-162,000 ב-2000 ל-132,000 ב-2010, תוך גידול קטן בכוח העבודה שלה בחו"ל. מאז, GE העבירה את המטה של חטיבת הציוד הרפואי שלה לסין מפרבר של מילווקי, ויסקונסין, מה שמבטיח למעשה שציוד חדשני עתידי יתוכנן וייוצר בסין בעוד המפעל בוויסקונסין נדחק להפצת ציוד מיושן יותר ויותר. עד שהם מיושנים לחלוטין, מבחין פרנק אמספאק מאוניברסיטת ויסקונסין.
בעוד שאימלט היה עסוק בנאומים על הצורך בבנייה מחדש של הייצור בארה"ב, הגורמים התחתונים שלו ביצעו את פקודותיו לסגור מפעלים בארה"ב. "רשימת סגירת מפעלי GE שלי עומדת על 32 מפעלים סגורים לאובדן של כ-4,000 משרות, רק מאז 2008", אומר כריס טאונסנד מה-UE. "כאשר GE התעמתה עם הרשימה הזו, הם סירבו לדון בה, וצ'אטים לא רשומים עם עובדי GE מצביעים על כך שהסיבה לכך היא שהרשימה בפועל רחבה יותר ממה שהצלחתי להרכיב."
מאז שטונסנד מסר את ההערה במקור, הוכרזו שמונה סגירות נוספות של מפעלי GE ברחבי המדינה - בשיקגו, פיטסבורג, יוסטון, מיניאפוליס, צ'רלסטאון, מערב וירג'יניה ושלושה נוספים באוהיו - וורן, רוונה, ניוקומרסטאון - שהביאו את הסכום הכולל. לפחות 40 השבתות של GE מאז 2008.
למרות שאימלט עשוי להכריז שאין "שום דבר בלתי נמנע" בכך שחברות אמריקאיות נוטשות את הייצור המקומי, אך מתברר שהדחף לרווחים מקסימליים גורם לסגירות מתמיד. המשרות מקווי הייצור החדשים בלואיוויל מתאזנים על ידי גל גדול הרבה יותר של אובדן מקומות עבודה במתקני GE ברחבי הארץ.
ההשקעה של GE בפעילותה בארה"ב היא רק 25% מההוצאות העולמיות שלה, מציין לוריא. "בשנת 2011, GE השקיעה 8 מיליארד דולר ברחבי העולם, 2 מיליארד דולר מזה בארה"ב. באותה שנה השקיעה סמסונג - חברה באותו גודל כמו GE - 38 מיליארד דולר, כולל 2 מיליארד דולר בארה"ב ו-29 מיליארד דולר במדינת הולדתה. ."
השכר הנמוך והסובסידיות הממשלתיות המקומיות שדרשו GE לפני שהשקיעו מחדש ב-Appliance Park מופחתים במידה ניכרת בחשבונו של פישמן. בעיני עובדי United Electrical Workers Townsend, השכר הנמוך ב-Appliance Park הוא חלק ממאמץ מתמשך של GE וחברות אמריקאיות רווחיות אחרות להוזיל את השכר (ראה "המלחמה בשכר", Z, דצמבר 2012). לדוגמה, השכר ההתחלתי בייצור בארה"ב נמוך ב-50% ממה שהיה לפני שש שנים, לפי שר העבודה לשעבר, רוברט רייך. מלא 58 אחוז מהמשרות שנוצרו בהתאוששות הכלכלית משלמים בין 7.69 ל-13.83 דולר לשעה (ניו יורק טיימס, 8/31/12). GE מצידה הודיעה בבוטות לטאונסנד ולנציגים של איגודים אחרים שהיא מחשיבה כעת 13 דולר לשעה כשכר "תחרותי".
כאשר חברות אמריקאיות פונות למדינות מדכאות בשכר נמוך לצורך ייצור נוסף, ההכנסות בארה"ב יורדות. "בהתאמה לאינפלציה, השכר הריאלי קפא או ירד. הכנסתו של עובד טיפוסי ב-2011 (32,986 דולר) הייתה נמוכה מזו שהייתה ב-1968 (33,880 דולר), לפי הכלכלן הראשי לשעבר של הבנק העולמי וחתן פרס נובל יוסף שטיגליץ (NYT, 1/20/13). בלואיוויל, ההשקעה של GE "הונתה בקיצוץ חד בשכר והטבות: עובדים שיועדו לקו מחממי המים החדשים ירוויחו פחות מ-60% מעובדי מגזר השירותים בארה"ב, מציין מומחית הייצור לוריא: "כמעט 50% מהם האם המפרנסים היחידים של משפחותיהם יהיו זכאים לתלושי מזון ובהתאם לגודל המשפחה, ל-Medicaid".
זה מדגיש נושא שקוע בדיון על מיקור חוץ. בעוד אסטרטגי מיקור חוץ מדגישים את המשמעות של עליית השכר בסין שמקטינה את ההפרש מול העובדים בארה"ב, המסר המרומז שלהם קורא לעובדים בארה"ב לקבל שכר נמוך יותר כדי לצמצם עוד יותר את ההפרש. לוריא מדגיש את הבעיה הזו: "כמעט כל האנקדוטות העליזות על החזרת העבודה לכאן אינן מצליחות להסיק את המסקנה המתבקשת: אם הייצור 'חוזר' כתעשייה של שכר נמוך, למה שנרצה את זה? ”
יחד עם הקמת מבנה חדש לשכר עוני בלואיוויל, ג'נרל אלקטריק קיצצה את שכרם של כמה עובדים במפעל הלא-איגוד שלה ב-Mebane, צפון קרוליינה, ב-45%. "גילינו עובדים חדשים של GE שנשכרים בהרכבת מוצרים בניו ג'רזי עד 8 דולר לשעה בסוף 2012", מדווח טאונסנד.
הדחף הבלתי פוסק של GE לצמצם את השכר כמעט ולא נוצר על ידי שום תחושת ייאוש פיננסי. החברה הרוויחה רווחים של יותר מ-14 מיליארד דולר הן ב-2010 והן ב-2011, תוך שהיא שילמה "ב- רוב שני האחוזים מרווחיה של 80.2 מיליארד דולר בארה"ב לפני מס במסי הכנסה פדרליים במהלך 10 השנים האחרונות", לפי דו"ח Citizen for Tax Justice (2/27/12). ה Wall Street Journal דיווח (1/4/13) ש-GE מתכננת להשקיע הרבה מרווחיה ללא מס בחו"ל: "GE חסכה 8.8 מיליארד דולר על 'פעילות גלובלית בעלת מס נמוך יותר', בין השנים 2009-2011, לפי 10-K האחרון שלה. החברה גם קיבלה החלטה ב-2009 'להשקיע מחדש רווחים של שנה קודמת מחוץ לארה"ב ללא הגבלת זמן'" המנכ"ל ג'פרי אימלט לקח הביתה 21,581,228 דולר ב-2012, לפי CEOPayWatch.
נעל הורים
מפעל הענק, דמוי המבצר של מאסטר לוק באחת הערים המרכזיות העניות ביותר של מילווקי - המלא במפעלים ריקים ובתים רעועים - הוכרז רבות כעוד סיפור הצלחה במיקור חוץ. בעוד ש-GE נתפסה על ידי פישמן ואחרים כמי שעוקבת אחר אסטרטגיה עסקית חדשה וחכמה עם מיקור חוץ, תאגיד מאסטר לוק במילווקי נחגג כחברה שהכירה בערך כוח העבודה האמריקאי שלה כשהחזירה מקומות עבודה למילווקי.
הנשיא אובמה שייך את מיקור החוץ של מאסטר לוק של כ-100 משרות - מתוך כ-800 ששלח למקסיקו ולסין - עם אסטרטגיה כלכלית פופוליסטית שעד כה נמנע מלבצע. לפני קהל מעודד של כ-1,000 - כולל מכובדים מקומיים רבים וכ-400 עובדי מאסטר לוק השייכים ל-UAW Local 469 - אובמה הכריז: "מילווקי, אנחנו לא חוזרים לכלכלה שנחלשה בגלל מיקור חוץ וחובות רעים ורווחים פיננסיים מזויפים. . אנחנו צריכים כלכלה שבנויה להחזיק מעמד, הבנויה על ייצור אמריקאי, וידע אמריקאי ואנרגיה ומיומנויות מתוצרת אמריקאית לעובדים אמריקאים, ולחידוש הערכים האמריקאים של עבודה קשה ומשחק הוגן ואחריות משותפת".
אבל הנכונות של מאסטר לוק וגם של אובמה להתמודד ברצינות עם מיקור חוץ (כינוי כללי לכל קבלנות משנה לחברות בעלות שכר נמוך יותר, שלעתים קרובות משתמשים בה לסירוגין עם התווית הספציפית יותר "מחוץ לארה"ב) להעברת משרות מחוץ לארה"ב). אובמה, למשל, טען שהמיסים בארה"ב על תאגידים הם מהגבוהים בעולם והציע קיצוץ מס לתאגידים שמחזירים מקומות עבודה לאמריקה. הצעה זו התעלמה מהעובדה הלא נוחה שרבים מהתאגידים הגדולים במדינה המשלוחים משרות מעבר לים כבר משלמים מעט או כלום במסי חברות פדרליים.
ההיקף המצומצם של מחויבותו של מאסטר לוק למיקור חוץ לא חמק מזה ניו יורק טיימס' דיוויד פירסטון, שציין, "זה נהדר שמפעל המנעולים פועל כעת במלוא התפוקה עם כוח אדם של 412, אבל מר אובמה השמיט עובדה מרכזית: לפני 15 שנים העסיק המפעל של מילווקי 1,154 עובדים." יתרה מכך, בזמן ביקורו של אובמה בברכה לתוספת של 100 משרות של מאסטר לוק, תאגידים ממלכתיים אחרים המשיכו לעבוד בחוץ, כאשר שלוש חברות בוויסקונסין הודיעו לאחרונה על מעברים גדולים של עבודה למקסיקו ורביעית איימה על עובדים לעבור למקסיקו אם ישביתו. .
אפל ופוקסון
תאגיד אפל ספג סופת אש של ביקורת במהלך השנה האחרונה, עם כמה פיצוץ בחוסר נכונותו ליצור תעסוקה בארה"ב, אך גל מחאה גדול בהרבה הוצת על ידי תנאים איומים אצל העובדים העצומים, 230,000 עובדים. קבלן המשנה פוקסקון, שהניעו מספר עובדים להתאבד. אבל Fallows מספקת תיאור מרגיע של התנאים בפוקסקון, ואומרת לקוראים שאפל מאלצת את פוקסקון - שעובדיה מרכיבים מכשירי אייפון - לשפר את השכר באופן משמעותי, להקל על שעות נוספות ולהיכנע לאווירה הכמעט כלא שחווים העובדים העמלים על פסי הייצור של פוקסקון. מתגוררים במעונות הצפופים שלו.
החשבון הוורוד של Fallows מתמקד בפרטים טריוויאליים יחסית כמו עובדי פוקסקון שכבר לא נדרשים ללבוש מדים, ונמנע מכל אזכור של עובדות מכריעות שיקבעו הקשר למדיניות של אפל. לדוגמה, Fallows נמנעת מלספר לקוראים שאפל מייצרת רווח של 400,000 דולר לעובד מדי שנה. הוא מספר לנו שהעובדים נהנו מכמה העלאות שכר וכעת הם מקבלים שכר של כ-2 דולר לשעה ואינם עומדים עוד בפני שעות ארוכות של שעות נוספות חובה.
עם זאת, על פי דיווחים שחוברו על ידי הסטודנטים והחוקרים בהונג קונג נגד התנהגות רעה תאגידית (SACOM), וכן מידע שנערך על ידי אייזק שפירא מהמכון למדיניות כלכלית, פוקסקון ממשיכה לבצע הפרות בוטה אפילו של הסטנדרטים החלשים שנכפו על ידי הסינים. חוֹק. בפרט, הגנות מפני שעות נוספות מוגזמות.
SACOM סיכמה בדו"ח מ-20 בספטמבר, "זה מאכזב שלא משנה כמה מתקדמת הטכנולוגיה שהציגה אפל, הבעיות הישנות בתנאי העבודה נשארות אצל הספק הגדול שלה Foxconn".
אבל Fallows מזניח כל אזכור לדיווחים של SACOM שחותרים את הממצאים החיוביים של איגוד התקנים הוגנים לעבודה, אשר משכו תשומת לב תקשורתית רחבה. בינתיים, כלי התקשורת בארה"ב בישרו את ההחלטה ליצור כ-35 מקומות עבודה בייצור קו מחשבים של אפל באזור סן פרנסיסקו, כפי שהודיע מנכ"ל אפל, טים קוק. חוקר העבודה פרנק אמספאק לועג, "הוספת 35 משרות בסן פרנסיסקו - כאשר מדובר ברבע מיליון משרות - אינה מדיניות ייצור".
לאחר מכן עוברים Fallows למערכת של הצעות מדיניות שעוקפות לחלוטין את המוסר של חברות אמריקאיות שבונות את הצלחתן על דיכוי אכזרי של עובדים, ריסוק חופש העיתונות והרס סביבתי. באותה מידה, Fallows מתעלם מהירידה החדה בשכר ובכוח הקנייה של עובדים בארה"ב ומקבל ללא ספק את המוסר של העברת משרות בארה"ב אל מעבר לים.
חירשת לבעיות היסוד הללו, Fallows מציעה תכניות הכשרה מורחבות, שלא מודעים לכישלון הצפוי של הכשרה מחדש כאשר היצע המשרות התומכות במשפחה כה קטן ומתדלדל בהתמדה. הוא גם קורא ל"משא ומתן לפתיחת שווקים" - אשר בשפת האליטות הכלכליות והפוליטיות של אמריקה, פירושו ככל הנראה הסכמי סחר בסגנון NAFTA כמו ה-TPP המעודדים מעבר של יותר מקומות עבודה למדינות בעלות שכר נמוך ומעניקים למשקיעים מעמד מיוחס. יחסית לממשלות דמוקרטיות.
נראה ש-Fallows, בטוויסט פרוורטי, תומך בכך שכדי לטפח את מגמת המיקור-המיקור המיתולוגית שהוא רקח, יש לעודד את העברת משרות נוספות בארה"ב באמצעות הסכמי "סחר חופשי". בינתיים, הראיות ל"קאמבק" הייצור של אמריקה שצוטטו על ידי האוקיינוס האטלנטיהכותבים מגיעים מההשקעה הקטנה יחסית של GE בארה"ב שציטט פישמן - מותנית בשכר ברמת העוני ובסובסידיות ציבוריות - על רקע עצום של ג'נרל אלקטריק צמצמה את התעסוקה המקומית שלה ובניית כושר הייצור שלה בחו"ל
בעוד פישמן, פולוס, וה האוקיינוס האטלנטי תגיד לקוראים שהתאוששות תעשייתית בדרך עם משרות ייצור שחוזרות לארה"ב, הם מסיטים את תשומת הלב מהעלויות האנושיות של יציאה תעשייתית מתמשכת המונעת על ידי מקסום הרווח. לזרימה זו של מקומות עבודה יש השלכות מטלטלות על עובדים וקהילות.
כריס הדג'ס כותב ימי חורבן, ימי מרד, "חלקים שלמים בערים בארה"ב, בגלל היכולת לייצא ייצור לחו"ל, הן עיירות רפאים תעשייתיות. המחיר האנושי של החיפוש הבלתי פוסק הזה אחר רווח גדול יותר לעולם אינו מובא בחשבון במאזני התאגידים. אם עבודה בכלא או עבודה קיום בסין או בהודו או בווייטנאם מכניסים להם יותר כסף, אם אפשר להעסיק עובדים בסדנאות יזע בבנגלדש תמורת 22 סנט לשעה, תאגידים הולכים לפי ההיגיון הנורא הזה עד למסקנה".
Z
רוג'ר בייבי הוא סופר עצמאי במילווקי ופרופסור אורח מאוניברסיטת אילינוי. מאמרים שלו הופיעו ב דולרים וחוש, ה מתקדםופרסומים אחרים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו