בית הנבחרים העביר ביום חמישי ברוב מכריע החלטה המגנה את האנטישמיות, האפליה האנטי-מוסלמית, עליונות הלבנה וצורות אחרות של שנאה, לאחר שבוע של ויכוחים בין הדמוקרטים בקונגרס. המחלוקת החלה לאחר שכמה מחוקקים האשימו את חבר הקונגרס הדמוקרטי, אילהאן עומר, בהפעלת טרוריסטים אנטישמיים תוך כדי שאלה של מדיניות החוץ של ארה"ב כלפי ישראל. הנהגת בית הנבחרים ניסחה בתחילה החלטה המגנה את האנטישמיות במה שנראה כנזיפה ישירה בעומר. אבל דמוקרטים פרוגרסיביים רבים אמרו שעומר, אחת משתי חברי הקונגרס המוסלמיים הראשונים בהיסטוריה של ארה"ב, נבחרה באופן לא הוגן. הפילוג בתוך המפלגה הדמוקרטית אילץ את ההנהגה לסגת מהחלטתה הראשונית ולאחר מכן להציג החלטה רחבה הרבה יותר. חבר הקונגרס אילהאן עומר הצביע בעד ושיבח את ההחלטה החדשה בהצהרה משותפת עם חברי הפרלמנט המוסלמים רשידה טלאיב ממישיגן ואנדרה קרסון מאינדיאנה. אנו משוחחים עם גדעון לוי, בעל טור ב"הארץ" וחבר מערכת העיתון. הכותרת האחרונה שלו היא "תמשיך כך, אילהאן עומר".
איימי איש טוב: זהו דמוקרטיה עכשיו! אני איימי גודמן. ביום חמישי העביר בית הנבחרים ברוב מוחץ החלטה המגנה אנטישמיות, אפליה אנטי-מוסלמית, עליונות לבנה וצורות אחרות של שנאה. ההחלטה, כפי שנכתבה בתחילה, נתפסה כנזיפה ישירה של חבר הקונגרס הדמוקרטי אילהאן עומר על דבריה על מדיניות החוץ של ארה"ב עם ישראל. ההצבעה חתמה שבוע של ויכוח אינטנסיבי בין הדמוקרטים בקונגרס על אנטישמיות ומדיניות ארה"ב כלפי ישראל.
כעת מצטרפים אלינו שלושה אורחים. בתל אביב, גדעון לוי, עיתונאי ישראלי ותיק, הארץ בעל טור, חבר מערכת העיתון, האחרון שלו לְחַבֵּר בכותרת "תמשיך כך, אילהאן עומר". הוא גם המחבר של עונשה של עזה.
פיליס בניס איתנו בוושינגטון, עמית במכון לחקר מדיניות, מכהנת במועצת המנהלים הלאומית של הקול היהודי לשלום, לאחרונה לְחַבֵּר ל בזמנים אלה הכותרת "מדוע האשמות שווא של אנטישמיות נגד אילהאן עומר כל כך מזיקות".
ורמי קנזי איתנו כאן בניו יורק, משורר ופעיל פלסטיני-אמריקאי, מחבר אוסף שירה, לפני ירידת הפצצה הבאה: עולה מברוקלין לפלסטין.
אנו מברכים את כולכם דמוקרטיה עכשיו! קודם ניסע לתל אביב. גדעון לוי, תגובתך לדיון ולמעבר הסופי של ההחלטה ביום חמישי בבית הנבחרים?
גדעון לִגבּוֹת: זה נפלא שהבית עוסק באנטישמיות. זה נפלא שהבית מגנה את האנטישמיות. צריך לגנות את האנטישמיות. אבל ההקשר מאוד חשוד ומדאיג מאוד. תני לי להיות מאוד גלוי איתך, איימי. עלינו לומר את האמת: השדולה הישראלית, השדולה היהודית, היא, ללא ספק, חזקה מדי ותוקפנית מדי. זה לא טוב לקהילה היהודית. זה לא טוב לישראל.
מה שקורה עכשיו הוא שאיזה אוויר צח, איזשהו קולות חדשים עולים מגבעת הקפיטול, ומעלים שאלות לגיטימיות על ישראל, על מדיניות החוץ של אמריקה כלפי ישראל ועל הלובי הישראלי בארצות הברית. אלו שאלות לגיטימיות מאוד, ויש יותר מהדרוש להעלות אותן. אבל התעמולה הישראלית והתעמולה היהודית בשנים האחרונות עשו זאת כשיטה שיטתית, בכל פעם שמישהו מעז להעלות שאלות או לבקר את ישראל, הוא מתויג באופן מיידי ואוטומטי כאנטישמי, ואז הוא צריך לסתום את הפה, כי אחרי זה, מה הוא יכול להגיד?
צריך לשבור את מעגל הקסמים הזה. ואני באמת מקווה שפוליטיקאים גדולים וגדולים, כמו גברת עומר ואחרים, יהיו אמיצים מספיק לעמוד מול ההאשמות האלה ולהגיד, "כן, זה לגיטימי לבקר את ישראל. כן, זה לגיטימי להעלות שאלות. וזה לא אומר שאנחנו אנטישמים. אנחנו לא מוכנים לשחק יותר את המשחק הזה, שבו סגרו לנו את הפה עם ההאשמות האלה, שברוב המקרים הן חלולות".
איימי איש טוב: איזו השפעה יש לוויכוח הזה - כעת, אילהאן עומר, רשידה טליב ואנדרה קרסון, שלושת חברי הקונגרס המוסלמים, מחאו כפיים להחלטה הסופית, ואמרו שזו הפעם הראשונה שיש את ההחלטה האנטי - בעצם, החלטה נגד איסלמופוביה שהתקבלה על ידי בית הנבחרים, כמובן, בנוסף לנושא האנטישמיות. הם הרחיבו את זה. איזו השפעה יש לדיון הזה בישראל? ואתה יודע, אתה בדיוק עומד לקיים את הבחירות שלך. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עומד בפני כתב אישום בגין שחיתות.
גדעון לִגבּוֹת: כן, כפי שאת בוודאי יודעת, איימי, הקמפיין בישראל עוסק רק בשאלה אחת: נתניהו, כן או לא? ועוד הרבה שאלות חשובות ושאלות מכריעות ושאלות גורליות אפילו לא נדונות.
אבל בכל מקרה, גברת עומר תצטייר גם בישראל, כמו בכל מקום אחר בקהילות היהודיות, כאנטישמית, כאישה מסוכנת, כאויבת השלום, אויבת ישראל, אויבת של העם היהודי. ואתה יודע, התעמולה, סוג זה של תעמולה, היא מאוד מאוד יעילה.
ופשוט יש לנו - פשוט קיבלתי כל כך הרבה מיילים אחרי הקטע האחרון שלי, ומישהו שאל אותי, "איך יהודי יכול לתמוך באישה כזו?" אז עניתי לו: "בקלות רבה. מאוד מאוד בקלות." כי נראה שהיא אמיצה, ונראה שהיא אומרת את האמת.
והגיע הזמן לומר את האמת, וכן, איימי, לשאול: האם אנו תומכים באופן אוטומטי ועיוורון בכיבוש? האם לגיטימי למתוח ביקורת על הכיבוש? אולי זה לגיטימי לטפל בישראל כפי שטופלה בדרום אפריקה. אולי BDS זה משהו שאנחנו צריכים לשקול. שאלות אלה אפילו לא לגיטימיות להעלות בארצות הברית. ואולי עכשיו מעגל הקסמים הזה יישבר, ולאנשים יהיה האומץ, האומץ והכוח לשאול שאלות. כן, הכל מוטל בספק. אפילו אלוהים מוטל בספק.
אז היחסים עם ישראל אינם מוטלים בספק? ראיתי לפני כמה ימים חבר קונגרס אומר שאף אחד לא צריך להטיל ספק ביחסים בין ארצות הברית וישראל. סלח לי? אף אחד לא צריך להטיל ספק ביחסים בין ישראל לארה"ב? כאן, מתל אביב, אני טוען שהיחסים האלה מושחתים ורעים לשלום ורעים לישראל לטווח הארוך, כי ארה"ב נתנה לישראל להשתגע, להמשיך בכיבוש, לעשות מה שהיא רוצה, ומקבלת את זה אוטומטית. תמיכה עיוורת.
איימי איש טוב: גדעון לוי מדבר אלינו מתל אביב, כתב יהודי עם הארץ עיתון, העיתון הישראלי, ובמערכת שם.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו