וושינגטון, די.סי. - שני המוסדות הפיננסיים החזקים בעולם, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, סיימו זה עתה את פגישות האביב השנתיות שלהם כאן. הפקידים שלהם התחייבו לנחמדות כמו "שותפות חדשה בין מדינות מפותחות ומתפתחות", "צמיחה בת קיימא והפחתת עוני" ו"תהליכים השתתפותיים".
אבל רק תראה מה הם עושים לארגנטינה.
איש הכספים ג'ורג' סורוס היה הראשון להדפיס את מה שרבים בעולם הפיננסי ידעו על המחדל של ארגנטינה בחוב שלה. בניגוד ללווים תאגידיים, כותב סורוס, "מדינות ריבוניות אינן מספקות שום בטחון מוחשי; הביטחון היחיד שיש למלווה הוא הכאב שהלווה יסבול אם יעמוד במחדל. זו הסיבה שהמגזר הפרטי התנגד בתוקף לכל צעד שיפחית את הכאב. . ."
הנושים הבינלאומיים של ארגנטינה נחושים לקבל את קילו הבשר שלהם. במאה ה-19, ייתכן שהדבר הושג באמצעות דיפלומטיה של סירות נשק. היום, העולם מתורבת יותר: יש לנו את קרן המטבע הבינלאומית.
הקרן מנהלת משא ומתן עם ממשלת ארגנטינה מאז נכנס הנשיא אדוארדו דוהלדה לתפקידו בינואר. היא דרשה תנאי צנע קשים, כולל קיצוצים בהוצאות הציבוריות בהיקף של כ-4% מהתפוקה של ארגנטינה. לשם השוואה, דמיינו את קיצוץ ההוצאה הציבורית בארה"ב ב-400 מיליארד דולר בעיצומו של השפל הגדול של ימינו.
ממשלת ארגנטינה נכנעה ל-IMF בגלל זה וכמעט כל דרישותיה האחרות. אבל נראה שהקרן לא תתייחס כן כתשובה. וכעת נשיא הבנק העולמי, ג'יימס ד. וולפנזון, הצביע על כך שהמוסד שלו יעכב הלוואה של 700 מיליון דולר לחסרי כל ומובטלים של ארגנטינה, עד לאישור קרן המטבע.
רוברטו פרנקל, מנהל הבנק של מחוז בואנוס איירס, חושד שקרן המטבע הבינלאומית מענישה את ארגנטינה על מנת להרתיע מדינות אחרות מלפרע את חובן. "זה נדון בגלוי בחוגים פיננסיים", אמר בכנס שנערך לאחרונה בניו יורק. "כמובן מושמעת הטענה שזה לטובת המדינות המתפתחות בכללותן. במילים אחרות, אם ארגנטינה תעמוד ברירת המחדל ולא תיענש, אזי ההלוואות למדינות מתפתחות ירדו".
הקרן הודיעה לאחרונה כי היא מוכנה רק להלוות לארגנטינה מספיק כסף לשירות החוב שלה ל-IMF ולמלווים רב-צדדיים אחרים כמו הבנק העולמי. זה הגרוע מכל העולמות: ארגנטינה תידרש ליישם את התנאים ההרסניים של הקרן, מה שיאריך כמעט בוודאות את השפל; והם לא מקבלים כסף חדש על הכאב שלהם.
המגבלה העיקרית על קרן המטבע הבינלאומית היא שוושינגטון - אליה עונה קרן המטבע - עלולה להתעצבן על גרימת התמוטטות פוליטית בארגנטינה (ההתמוטטות הכלכלית כבר התרחשה). קיים סיכון לתגובת נגד בכל אמריקה הלטינית, שבה הפופוליזם עושה קאמבק לאחר שני עשורים שבהם ההכנסה לאדם בקושי גדלה.
אכזריותו של העונש הזה לא תתעלם באמריקה הלטינית, כפי שהיה בארצות הברית. הנשיאים פרננדו הנריקה קרדוסו מברזיל ואלחנדרו טולדו מפרו מתחו ביקורת פומבית על קרן המטבע הבינלאומית על יחסה לארגנטינה - הפרה חריגה מהפרוטוקול של ראשי מדינות שכנות.
מחוץ לוושינגטון הרשמית, רוב האנשים יכולים לראות את העוול העמוק של הטלת אחריות על ארגנטינה על מדיניות כושלת שהייתה הפרויקט המשותף של קרן המטבע הבינלאומית וממשלת ארגנטינה. קרן המטבע הבינלאומית העמיסה את ארגנטינה בחוב עצום שלא ניתן לתשלום כדי לתמוך במשטר מטבעות - שער החליפין הקבוע של פסו אחד לדולר אחד - שהיה בלתי ניתן לביצוע לחלוטין. והבנק העולמי, מצדו, תמך בהפרטת מערכת הביטוח הסוציאלי של ארגנטינה בשנת 1994. בשנה שעברה, ההכנסות האבודות (בתוספת ריבית מצטברת) עקב ההפרטה הבודדת הזו היו גדולים כמו כל הגירעון התקציבי של הממשלה.
"קרן המטבע הובילה שורה שלמה של טעויות, ממדיניות שער החליפין, דרך המדיניות הפיסקלית ועד ההפרטות, שהגיעו לשיאה באסון בארגנטינה", מציין הכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ. אבל כלכלני הקרן אינם יכולים לראות את האירוניה בהענשת מיליוני ארגנטינאים עניים ועובדים כדי לאכוף משמעת בשוק, בעוד שקרן המטבע הבינלאומית מצפה לקבל בחזרה כל דולר שהיא הלוותה - בריבית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו