מקור: Marketwatch
רבים מקווים שכאשר טראמפ - אחד מנשיאי ארה"ב המפלגים ביותר במאה הקודמת או יותר - יעזוב את תפקידו, הרמות הגבוהות ההיסטוריות של מפלגתיות בפוליטיקה האמריקאית לפחות יתחילו לרדת. אבל ההיפך הוא הרבה יותר סביר.
ישנן סיבות לטווח הקצר והבינוני, כמו גם לטווח הארוך, לתוצאה הזו, שאין להן קשר רב עם תופעת טראמפ. והכי חשוב ומיד, יש פער ענק ובלתי ניתן לגישור יותר ויותר במדיניות הכלכלית. ולתוצאות המאבק המתמשך הזה תהיה השפעה עצומה על חייהם ופרנסתם של רוב האמריקאים.
בראש ובראשונה יש מדיניות פיסקלית: השימוש של הממשלה הפדרלית בהוצאות ובמיסוי, במקרה זה כדי להקל על התאוששות כלכלית. הרפובליקנים ינסו לחסום את ההוצאות המועילות ביותר ככל האפשר, אולי הכי חשוב כחלק מהותי מהאסטרטגיה הפוליטית שלהם. הם למדו משהו מהמיתון הגדול של 2008–2009. הם נלחמו וצמצמו ככל האפשר את תוכניות התמריצים הדמוקרטיות - שלא היו גדולות מספיק מלכתחילה. התוצאה הסופית הייתה שהאבטלה באוקטובר 2010 עדיין הייתה ברמה 9.4 אחוזים, ו מיליונים משרות נוספות היו חסרים אם מסתכלים על הירידה בתעסוקה מאז המיתון, ולא על נתוני האבטלה בלבד.
זו הייתה הצלחה מסחררת, מנקודת מבטם. בבחירות בנובמבר 2010, הרפובליקנים תפסו 63 מושבים בבית הנבחרים, הפכו את השליטה בלשכה, וזכו ל-6 מושבים בסנאט.
אסטרטגיה זו גם עולה בקנה אחד עם נטייה ותיקה של הנהגת המפלגה הרפובליקנית, מאז שנות ה-1970, לרוץ גירעונות תקציביים פדרליים כשהם בשלטון ואז חוזרים לשמרנות פיסקלית כשהדמוקרטים נכנסים לתפקידם. ולבסוף, יש גם כמה מאמינים אמיתיים במקומות רפובליקנים גבוהים; מיץ' מקונל השתמש כמה מהם בסנאט לומר לטראמפ "לא יכול לעשות" רגע לפני הבחירות, כשטראמפ נשען על הסנטורים הרפובליקנים כדי להגיע להסכם עם הדמוקרטים על הצעת חוק הגירוי Heroes 2.0 COVID. חֶברְמַן נסוג, אולי חישוב שמאבק עם ההנהגה הרפובליקנית בסנאט רגע לפני הבחירות לא היה שווה את הסיכון.
הרפובליקנים בסנאט גם הראו את נחישותם למנוע מהמובטלים קצבאות עוד ביולי, כאשר הם חיכה עד ארבעה ימים בלבד לפני שפג תוקפם של דמי האבטלה עוד לפני שהגיבו להצעה של הדמוקרטים שתחדש אותם.
המדיניות הפיסקלית והמוניטארית הם באופן כללי הקובעים העיקריים של רמת התעסוקה והאבטלה במשק שלנו, כמו גם של ההתאוששות הכלכלית כיום. זה כמובן חשוב מאוד כאשר הכלכלה עדיין בירידה יותר מ 9 מיליון משרות מאז פברואר. יש לנו הערכה מיליון אנשי 26 שהולכים רעבים בארצות הברית, וכמה 7-14 מיליון בסיכון של פינוי. ורבות מהמשרות שאבדו בתעשיות שנפגעו הכי קשה כמו קמעונאות ואירוח לא יחזרו. עובדים רבים יצטרכו להחליף מקצוע וחלקם יהיו מובטלים לטווח ארוך; נכון להיום, אחוז המובטלים לטווח ארוך (יותר משישה חודשים ללא עבודה) עומד על 36.9 אחוזים, עלייה מ-19.2 אחוזים בפברואר.
הרבה יותר הוצאות יידרשו רק כדי למשוך את הכלכלה חזרה לרמות התעסוקה והאבטלה שהיו לנו לפני מיתון הקורונה, וכדי לעזור למיליונים שנפגעו מהמגיפה. אנחנו עדיין אפילו לא יודעים עד כמה המגיפה עצמה תחמיר לפני שהשפעות החיסון יכולות להפחית ברצינות את שיעורי ההידבקות. עם זאת, הרפובליקנים נלחמו בעקשנות - אפילו תרמו לאובדן הנשיאות שלהם - כדי לחסום צורך נואש מימון עבור שירותי בריאות וחינוך לממשלות המדינה.
נראה שהנכונות של ההנהגה הרפובליקנית לנהל סוף סוף משא ומתן על חבילת סיוע ל-COVID בשבוע האחרון הייתה מונע על ידי הסיכון שהמשך הסירוב עלול לגרום לאובדן הבחירות השניות מגרוזיה ב-5 בינואר. הבחירות האלה יקבעו מי ישלוט בסנאט.
כל זה הוא רק הצצה למשמעות של חלק אחד מהבדל מדיניות אחד גדול - במדיניות פיסקלית - בין שתי המפלגות בשלטון עבור הרוב המכריע של האמריקאים בעתיד המיידי והקרוב. בטווח הארוך יותר, זה אומר הרבה יותר. שכן כעת ידוע היטב שאמריקה בנויה מבחינה מבנית לשלטון מיעוט. והמיעוט הזה הוא המפלגה הרפובליקנית.
בארבעת העשורים האחרונים מבנים אלה גדלו בחשיבותם הפוליטית, בגודלם ובהיקף. זה חל על גרימנדרינג, כמו בזכייה של הרפובליקנים ברוב של 33 מושבים בבית הנבחרים ב-2012, עם יותר ממיליון קולות פחות מהדמוקרטים. זה חל על מכללת הבחירות, עם 8 מתוך 20 השנים האחרונות תחת נשיאים רפובליקנים (ג'ורג' וו. בוש ודונלד טראמפ) שהפסידו בהצבעה העממית; ולסנאט, שבו כמחצית מאוכלוסיית ארה"ב בוחר 80 אחוז מהסנאט, בעוד החצי השני מקבל 20 אחוז. ואז יש דיכוי בוחרים שמכוון מיעוט ו עני מצביעים, ושוללת אותם באופן לא פרופורציונלי.
יהיה צורך ברפורמות מבניות רק כדי להפוך את המדינה לדמוקרטיה מספקת כדי שנוכל להצביע לממשלות שאולי יטפלו בחלק מהפתולוגיות שטופחו בעשורים האחרונים. אלה כוללים א התפוצצות של אי-השוויון שהכפיל את נתח ההכנסה של 1 האחוז העשיר ביותר, והגזענות המוסדית שבשנת 2020 הקימה את ההפגנות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. שלא לדבר על הממשל הדמוקרטי שנצטרך כדי להתקדם בנושא השקעות הכרחיות להתמודד עם משבר האקלים, לפני שיהיה מאוחר מדי. הרפובליקנים, באופן לא מפתיע, נלחמים וימשיכו להילחם נגד כל הרפורמות המבניות שיביאו לדמוקרטיזציה של המדינה הזו, ובכך יפחיתו במידה ניכרת את סיכוייהם להחזיק בכוח הלאומי. יחד עם הבדלי המדיניות בין המפלגות, מציאות זו תישאר הבסיס החומרי לטווח ארוך לפילוג מפלגתי הולך וגובר, עד לפתרון בעיות מבניות אלו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו