החברה האזרחית הפלסטינית גינתה בחריפות וכמעט פה אחד את ההחלטה האחרונה של הרשות הפלסטינית לדחות את אימוץ הדוח שהוכן על ידי הנציגות לגילוי עובדות של האו"ם, בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון, על מלחמת התוקפנות הישראלית האחרונה נגד פלסטינים ברצועת עזה הכבושה. דרישה נפוצה כמעט בכל ההצהרות הפלסטיניות שפורסמו בהקשר זה הייתה שהאו"ם יאמץ את הדו"ח ויפעל ללא דיחוי על פי המלצותיו על מנת להביא קץ לפטור מעונש פלילי של ישראל ולחייב אותה בפני החוק הבינלאומי על פשעי המלחמה שלה. ופשעים נגד האנושות שבוצעו בעזה ואכן, בכל רחבי השטח הפלסטיני הכבוש.
לאחר שנכנע ללחצים של ארה"ב ולסחטנות ישראלית חסרת בושה, נשיא הרשות הפלסטינית בעצמו היה אחראי בעצמו להחלטה לדחות את הדיון במועצת דו"ח גולדסטון, והרס את תקוותיהם של פלסטינים בכל מקום, כמו גם של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ותנועות סולידריות. שישראל תעמוד סוף סוף בפני תהליך של דין וחשבון משפטי שעבר זמן רב, וכי לקורבנותיה תהיה מידה של צדק. החלטה זו של הרש"פ, שלמעשה מעכבת את אימוץ הדו"ח לפחות עד מרץ 2010, ומעניקה לישראל הזדמנות פז לקבור אותה עם שותפות ארה"ב, אירופה, ערבית וכעת הפלסטינית, מהווה את המקרה הבוטה ביותר עד כה של בגידה של הרשות הפלסטינית בפלסטינים. זכויות וכניעה לתכתיבים ישראליים.
עם זאת, אין זו הפעם הראשונה שהרשות פועלת לפי פקודות וושינגטון ואיומים מתל אביב נגד האינטרסים המפורשים של העם הפלסטיני. חוות הדעת המייעצת ההיסטורית של בית הדין הבינלאומי לצדק ביולי 2004, שקבעה כי חומת ישראל והמושבות הבנויות על שטח פלסטיני כבוש בלתי חוקיות, הציגה הזדמנות דיפלומטית, פוליטית ומשפטית נדירה שניתן היה לנצל לבידוד ישראל כפי שהיה בדרום אפריקה האפרטהייד לאחר החלטה דומה של ICJ בשנת 1971 נגד כיבוש נמיביה. למרבה הצער, הרשות בזבזה את זה ובאופן שיטתי - באופן מחשיד למדי, לא הצליחה אפילו לקרוא לממשלות העולם לעמוד בהתחייבויותיהן המצוינות בחוות הדעת המייעצת.
כל הסעיף על ישראל וזכויות הפלסטינים שהיה אמור להידון בוועידת הביקורת האחרונה של האו"ם בדרבן בז'נבה בוטל לאחר שהנציג הפלסטיני נתן אור ירוק. מאמצי המדינות הבלתי מזדהות ונשיא העצרת הכללית לשעבר של האו"ם, האב מיגל ד'אסקוטו ברוקמן, לדחוף להחלטה של האו"ם הגינוי את פשעי המלחמה של ישראל בעזה והקמת בית דין בינלאומי סוכלו בעיקר על ידי השגריר הפלסטיני באו"ם, מה שגרם כמה דיפלומטים בולטים ומומחי משפט בינלאומי לתהות באיזה צד היה הנציג הפלסטיני הרשמי.
הסכם הסחר החופשי של מרקוסור-ישראל כמעט אושרר על ידי ברזיל בספטמבר האחרון לאחר שהשגריר הפלסטיני שם הביע אישור, ורק דחק בברזיל להוציא את מוצרי ההתנחלויות הישראלים מההסכם. בפעולה מהירה של ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית והברזילאית ובסופו של דבר על ידי הוועד הפועל של אש"ף, נמנע אשרור זה והוועדה הפרלמנטרית הברזילאית שאחראית על תיק זה המליצה לממשלה להימנע מאישור ה-FTA עד שישראל תעמוד בחוק הבינלאומי.
בכל המקרים הללו ורבים דומים, ההנחיות לנציגים הפלסטינים הגיעו מרמאללה, שם ממשלת הרש"פ ניכסה שלא כדין את סמכויות אש"ף להוביל את הדיפלומטיה הפלסטינית ולקבוע מדיניות חוץ, ויתור על זכויות פלסטינים ופעל נגד האינטרסים הלאומיים הפלסטינים, מבלי דאגה לגבי אחריות כלפי כל נציג נבחר של העם הפלסטיני.
שיתוף הפעולה הגלוי האחרון הזה של הרשות הפלסטינית בקמפיין של ישראל ללבן את פשעיה ולערער את החלת החוק הבינלאומי כדי להעניש את הפשעים הללו הגיע ימים ספורים לאחר שממשלת הימין הקיצוני בישראל סחטה בפומבי את הרש"פ, בדרישה להפסיק את תמיכתה באימוץ גולדסטון דיווח בתמורה "להתיר" לספק תקשורת סלולרי שני לפעול בשטח הפלסטיני הכבוש. לכן היא מערערת את המאמצים הגדולים של ארגוני זכויות אדם ופעילים רבים להביא צדק לקורבנות הפלסטינים של הטבח האחרון של ישראל בעזה: יותר מ-1400 ההרוגים (רובם אזרחים); אלפי הפצועים; המיליון וחצי שעדיין סובלים מהרס רצוף של תשתיות, מוסדות חינוך ובריאות, מפעלים, אדמות חקלאיות, תחנות כוח ומתקנים קריטיים אחרים, ומהמצור הישראלי הפלילי הארוך עליהם.
זו לא פחות מבגידה במסע החרם, ההשקעות והסנקציות האפקטיביות של החברה האזרחית הפלסטינית נגד ישראל, עם כל הצמיחה וההישגים המדהימים האחרונים שלה בחברות מערביות מיינסטרים ובקרב איגודים מובילים.
זוהי גם בגידה בתנועת הסולידריות העולמית שפעלה ללא לאות ויצירתית, בעיקר במסגרת קמפיין ה-BDS המתפשט במהירות, כדי לשים קץ לפטור מעונש של ישראל ולשמור על זכויות אדם אוניברסליות.
חשוב לזכור כי לרשות הפלסטינית אין כל מנדט חוקי או דמוקרטי לדבר בשם העם הפלסטיני או לייצג את הפלסטינים באו"ם או בכל אחד מהסוכנויות והמוסדות שלו. ממשלת הרשות הנוכחית מעולם לא זכתה באישור החוקתי הדרוש של המועצה המחוקקת הפלסטינית שנבחרה באופן דמוקרטי. Even if it had such a mandate, at best it would only represent the Palestinians living under Israel's military occupation in the West Bank and Gaza, excluding the great majority of the people of Palestine, particularly the refugees.
רק הארגון לשחרור פלסטין, אש"ף, יכול באופן תיאורטי לטעון לייצג את כלל העם הפלסטיני: בתוך פלסטין ההיסטורית ובגלות. על מנת שטענה כזו תהיה מבוססת ותתקבל על ידי פלסטינים בכל מקום, עם זאת, אש"ף יצטרך להחיות מהבסיס ומעלה, בתהליך שקוף, דמוקרטי וכוללני שמעורב פלסטינים בכל מקום ומקיף את כל המפלגות הפוליטיות שנמצאות מחוץ למדינה. מבנים של אש"ף היום. במקביל להשבתה דמוקרטית זו או להחזרה העממית של אש"ף על ידי העם והאיגודים הייצוגיים והמוסדות שלו, על הרשות הפלסטינית להיות באחריות ו בהדרגה מפורק, עם סמכויותיו הנוכחיות, במיוחד מושבי הייצוג באו"ם ובמוסדות אזוריים ובינלאומיים אחרים, חזר למקום שבו הם שייכים, לנציג האמיתי של כל העם הפלסטיני, אש"ף המתחדש והדמוקרטי. אולם פירוק זה של הרשות חייב להימנע בכל עת מיצירת ואקום משפטי ופוליטי, שכן ההיסטוריה מלמדת שלעתים קרובות סמכויות הגמוניות הן הסבירות ביותר למלא חלל כזה לרעת המדוכאים.
העובדה היא שהרשות הפלסטינית הייתה בהדרגה ו באופן בלתי הפיך הפך מאז הקמתו לפני 15 שנה מקבלן-משנה של משטר הכיבוש הישראלי בלבד - לעתים קרובות חסר אונים, מתנשא וכפוי, ופוטר אותו מתפקידיו האזרחיים המסורבלים ביותר, כמו מתן שירותים וגביית מסים, ובעיקר, עוזר לה ביעילות רבה לשמור על ביטחונם של צבא הכיבוש והמתיישבים הקולוניאליים שלה, לתוך א מוכן משתף פעולה המהווה את החשוב ביותר בישראל אסטרטגי נשק בהתמודדות עם הבידוד הגובר ואובדן הלגיטימיות שלה על הבמה העולמית כמדינה קולוניאלית ואפרטהייד. מאות הנשק הגרעיני של ישראל והצבא הרביעי בגודלו בעולם התבררו כחסרי אונים או לפחות לא רלוונטיים לפני תנועת ה-BDS ההולכת וגדלה, במיוחד לאחר מעשי רצח העם של ישראל בעזה. התמיכה הדיפלומטית, הפוליטית, הכלכלית והמדעית הכמעט בלתי מוגבלת שישראל זוכה לה מממשלות ארה"ב ואירופה ופטור מעונש שאין שני לו, לא הצליחו גם להגן עליה מפני הגורל הקודר של האפרטהייד דרום אפריקה.
עוד לפני מלחמתה של ישראל בעזה, איגודים רבים ברחבי העולם הצטרפו לקמפיין ה-BDS, מקנדה ועד דרום אפריקה, ומבריטניה ונורבגיה ועד ברזיל. אבל אחרי עזה, ארבע השנים של הכנת הקרקע והפצת ה-BDS, ההלם הבינלאומי למראה ממטרי המוות של זרחן לבן של ישראל שפקדו את ילדי עזה התכופפו במקלטים של האו"ם, והתחושה האוניברסלית שהסדר הבינלאומי נכשל. כדי להטיל דין וחשבון על ישראל או אפילו להפסיק את הטבח שלה באזרחים, שלא לדבר על מסע הטיהור האתני המתמשך שלה בגדה המערבית הכבושה, במיוחד במזרח ירושלים, זינק ה-BDS לשלב חדש ומתקדם. סוף סוף זה הגיע למיינסטרים.
בפברואר, שבועות לאחר סיום מרחץ הדמים של ישראל בעזה, איגוד העובדים התחבורה והברית של דרום אפריקה (SATAWU) רשם היסטוריה כשסירב להוריד ספינה ישראלית בדרבן. באפריל, קונגרס האיגודים המקצועיים הסקוטי הלך בעקבות פדרציית האיגודים המקצועיים בדרום אפריקה, COSATU, והקונגרס האירי של האיגודים המקצועיים באימוץ BDS נגד ישראל כדי להביא לעמידתה בחוק הבינלאומי. במאי, איגוד האוניברסיטה והמכללות (UCU), המייצג כ-120,000 אקדמאים בריטיים, חזרה על תמיכתו השנתית בהיגיון החרם נגד ישראל, וקראה לארגן ועידת BDS בין איגודית בהמשך השנה כדי לדון באסטרטגיות יעילות ליישום החרם. .
לאחרונה, בספטמבר האחרון, קרן הפנסיה של ממשלת נורבגיה, השלישית בגודלה בעולם, נפטרה מקבלן צבאי ישראלי המספק ציוד לחומה הבלתי חוקית בניגוד לפסיקת ה-ICJ. זמן קצר לאחר מכן, משרד ספרדי הוציא צוות אקדמי ישראלי המייצג מכללה שנבנתה באופן בלתי חוקי על אדמות פלסטיניות כבושות מהשתתפות בתחרות אקדמית. כמו כן, בחודש ספטמבר אימץ קונגרס איגוד המקצועות הבריטי, המייצג למעלה מ-6.5 מיליון עובדים, את החרם, והוביל פרק חדש בהפצת ה-BDS שמזכיר למשקיפים את תחילת סופו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. לפי אינדיקטורים קונקרטיים, מתמשכים ומתגברים, פלסטינים עדים לבואו של "רגע דרום אפריקה" שלהם.
בתוך כל זה מגיע דו"ח גולדסטון, באופן די מפתיע - בהתחשב בקשריו החזקים של השופט עם ישראל והציונות - מספק את הקש שעלול לשבור את גב הגמל: ראיות בלתי ניתנות להפרכה, נחקרות ומתועדות בקפידה, לביצוע מכוון של פשעי מלחמה ופשעים נגד ישראל. אֶנוֹשִׁיוּת. למרות חסרונו הברור, דו"ח זה הציב בפני ישראל את הסיכוי המרתיע והלא בלתי סביר לחלוטין לעמוד לדין בבית דין בינלאומי, התפתחות שתסיים למעשה את פטור מעונשה של ישראל ותפתח את האפשרות ליישם סוף סוף צדק בינלאומי על פשעיה והפרותיה המתמשכות של המדינות הבינלאומיות. חוֹק. בהקשר הנורא הזה עבור ישראל, רק נשק אסטרטגי אחד בארסנל שלה יכול לשמש כדי להדוף את התבוסה המשפטית והפוליטית המוחצת מראש: הרשות הפלסטינית. והוא אכן השתמש בו בזמן הנכון, בצורה קטלנית, כמעט והרג את דו"ח גולדסטון.
בסופו של דבר, הכישלון של מועצת זכויות האדם של האו"ם לאמץ את דו"ח גולדסטון הוא הוכחה נוספת, אם יש צורך בכך, לכך שפלסטינים אינם יכולים לקוות ברגע ההיסטורי הנוכחי להשיג צדק מהנשלטת על ידי ארה"ב, המכונה "קהילה בינלאומית". רק באמצעות קמפיינים מועצמים, בר-קיימא ותלויי הקשר של חרם והסרה של החברה האזרחית יכולה להיות כל תקווה שישראל תיאלץ יום אחד לסיים את הפקרותה ואת ההתעלמות הפלילית שלה מזכויות אדם ולהכיר בזכות הפלסטינית הבלתי ניתנת לערעור להגדרה עצמית. זכות זו, כפי שבאה לידי ביטוי על ידי הרוב הגדול של העם הפלסטיני, כוללת סיום הכיבוש, סיום השיטה הממוסדת והממוסדת של אפליה גזעית, או האפרטהייד, והכרה בזכות היסודית של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם. מוצאם, כמו כל שאר הפליטים ברחבי העולם, כולל פליטים יהודים ממלחמת העולם השנייה.
אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על האו"ם. ארגוני זכויות אדם והחברה האזרחית הבינלאומית חייבים להמשיך ולסייע למאבק הפלסטיני ללחוץ על האו"ם, לפחות העצרת הכללית שלו, לאמץ ולפעול בהתאם להמלצות דו"ח גולדסטון בכל הרמות. אם האו"ם לא יעשה זאת, הוא ישלח מסר חד משמעי לישראל לפיו פטור מעונשה נותר על כנו ושהקהילה הבינלאומית תעמוד מנגד באדישות בפעם הבאה שהיא תבצע פשעים חמורים עוד יותר נגד הילידים של פלסטין. זה יערער קשות את שלטון החוק ויקדם במקומו את חוק הג'ונגל, שבו איש לא יהיה מוגן מפני כאוס מוחלט וקטל חסר גבולות.
עומר ברגותי הוא חבר מייסד של תנועת BDS (www.BDSmovement.net)
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו