המחלוקת ממשיכה להסתחרר סביב פורום מתוכנן שתוכנן להתקיים ביום חמישי, 7 בפברואר, בברוקלין קולג' כדי לדון בתנועת החרם, ההסרה והסנקציות העולמית (BDS) המתגברת נגד ישראל.
במכתב לנשיאת מכללת ברוקלין, קארן גולד, תשעה חברי מועצת עיריית ניו יורק איימו לקצץ במימון בית הספר אם המחלקה למדעי המדינה שלו תמשיך לתת חסות משותפת לאירוע. עם זאת, בלילה שלפני הפגישה, גולד הגן על הזכות לקיים את הפגישה, וקבע כי "המחויבות של ברוקלין קולג' ושלה לעקרונות החופש האקדמי נותרה איתנה". השבוע, שני חברי מועצת עיר דחו את תמיכתם במכתב, ואפילו ראש העיר מייקל בלומברג הגן על זכותה של ברוקלין קולג' ותלמידיה לקיים פורום מחאה על ישראל.
האיש שעומד במרכז הסערה הוא עומר ברגותי. In 2005, together with Palestinian unions and civil society groups, he helped to launch the call for an international BDS campaign to challenge Israel over its occupation of Palestine and its racism towards Palestinians. הקמפיין מבוסס על מאמץ החרם נגד האפרטהייד בדרום אפריקה במהלך שנות ה-1970 וה-80.
ברגותי שוחח עם פיטר רו על מחלוקת מכללת ברוקלין, תנועת ה-BDS העולמית ומרידות האביב הערבי ברחבי העולם הערבי, בין השאר. קטע מהראיון הזה שודר ב-Free Speech Radio News. להלן חלק ראשון של הראיון - נפרסם את חלק שני בשבוע הבא.
מה זה BDS, ומדוע זה גרם לכמה קבוצות הסברה פרו-ישראליות ולציוני הנלהב אלן דרשוביץ לעורר את ה"מחלוקת" הזו לגבי הופעתך בברוקלין קולג'?
BDS IS תנועה עולמית שהוקמה בתמיכה בקריאת BDS של החברה האזרחית הפלסטינית שהוצאה בשנת 2005 על ידי הרוב המכריע של המפלגות הפוליטיות הפלסטיניות, איגודים מקצועיים, קבוצות נשים, ארגונים לא ממשלתיים וכן הלאה.
הנחת היסוד של תנועת ה-BDS היא שבהתחשב בשותפות הקהילה הבינלאומית לכיבוש של ישראל ושלילת זכויות הפלסטינים, הפלסטינים לא יכולים להשיג את זכויותינו הבסיסיות על פי החוק הבינלאומי ללא התגייסותם של ארגוני החברה האזרחית הבינלאומית. הטקטיקה הבסיסית – שננקטה גם על ידי התנועה הדרום אפריקאית נגד האפרטהייד – היא לנתק קשרים עם ישראל ומוסדות השומרים על הכיבוש והאפרטהייד של ישראל.
קריאת ה-BDS פועלת במיוחד להשגת שלוש זכויות יסוד פלסטיניות: האחת, סיום הכיבוש של השטחים של 1967 (כולל המושבות הבלתי חוקיות, החומה הבלתי חוקית וכו'); שנית, הפסקת שיטת האפליה הגזעית בתוך ישראל נגד הפלסטינים הילידים שלה, שהם אזרחי מדינת ישראל אך ללא שוויון זכויות; ושלושה, ביסוס זכות השיבה לפליטים פלסטינים שגורשו וטיהרו אתני ממולדתם ב-1948 ומאז. זכות השיבה זו מובטחת על פי החוק הבינלאומי.
אז BDS היא מאוד תנועה מבוססת זכויות המעוגנת בזכויות אדם אוניברסליות ובחוק הבינלאומי. והיא קוראת להחרים, להתנער ממנה ולבסוף להטיל סנקציות נגד מדינת ישראל – כפי שנעשה נגד האפרטהייד דרום אפריקה – כדי להשיג את הזכויות הפלסטיניות הללו. השילוב של התנגדות עממית פנימית לכיבוש הישראלי והאפרטהייד עם הלחץ החיצוני של חרמות ומכירה הוא שיכול לחולל את השינוי הדרוש להבטחת זכויותינו.
דיברתי עם אישה מהמועצה ליחסי קהילה יהודית בניו יורק, והיו לה כמה מילים בחירה בשבילך. היא תיארה אותך כאנטישמי שקרא להשמדת מדינת ישראל, והיא אמרה ש"פתרון המדינה האחת" שאתה ותנועת ה-BDS תומכים בו הוא קריאה להשמדת מדינת היהודים. ביקורת נוספת שלה היא ש-BDS יוצר אווירה של עוינות שאינה מועילה לשלום ופוגעת בעובדים פלסטינים. איך היית מגיב?
טענה זו היא אנטישמית. למה אני אומר שהטענה שלה שקריאה להחרים את ישראל היא אנטישמית היא בעצמה אנטישמית? כי היא משווה חרם על ישראל לחרם על היהודים – התקפה על המדיניות הישראלית עם התקפה על היהודים. השוואת "היהודים" לישראל – כאילו היו סכום מונוליטי של אנשים, ללא גיוון, ללא הבדלים אנושיים – היא אמירה אנטישמית. האמירה שישראל מדברת בשם כל היהודים, ושכל היהודים מיוצגים על ידי ישראל ונושאים אחריות קולקטיבית על ישראל, היא אמירה מאוד אנטישמית.
אין מי שמקבל מונופול על הקול היהודי - בארצות הברית או בכל מקום אחר. יש קבוצות יהודיות מגוונות. כמה מהשותפים הטובים ביותר שלנו שמובילים קמפיינים של BDS במדינה זו הם יהודים, כמו Jewish Voices for Peace, הרשת הבינלאומית היהודית האנטי-ציונית וקבוצות יהודיות רבות אחרות.
אם תגיעו לקמפוס אקראי כלשהו ברחבי ארצות הברית, ותסתכלו על מסעות המכירות המנוהלים בקמפוסים הללו, תמצאו מספר גבוה באופן לא פרופורציונלי של פעילים יהודים. זה משהו שאנחנו מאוד גאים בו - שרבים, במיוחד צעירים, אמריקאים יהודים נוטשים את הציונות ומבינים על מה ישראל.
זו מדינה קולוניאלית, זו מדינת אפרטהייד, והם לא רוצים שמדינה כזו תדבר בשמם, תדבר בשמם. והם מצטרפים יותר ויותר למען הצדק והשלום.
הנקודה השנייה היא ש-BDS לא נוקט עמדה בשאלה האם יש לשאוף לפתרון של מדינה אחת או שתי מדינות בפלסטין. אז היא חוזרת על מיתוס - זה בדיה. התנועה שלנו היא ניטרלית לחלוטין בתנאים של א פוליטי יישוב הסכסוך.
אבל לכל אחד מאיתנו, כאדם וכפעיל, יש עמדה בנושא, ואני לא מתבייש בשלי. במשך 30 שנה, אני דוגל בפתרון המדינה האחת בתפקידי האישי. חקרתי וכתבתי על פתרון המדינה האחת-דמוקרטית בפלסטין ההיסטורית. המשמעות היא שוויון לכולם - ללא הבדל זהות, מוצא אתני, דת או כל תכונה אחרת. ומה רע בזה? מדוע אדם אחד, קול אחד טוב לכל ארץ בעולם מלבד פלסטין? למה פתאום הדמוקרטיה הופכת כאן לדבר רע?
אמריקאים יהודים היו בחזית התנועה לזכויות האזרח כדי לבטל את ההפרדה של ג'ים קרואו בדרום אמריקה. הם עמדו לצד האפרו-אמריקאים שקראו לשוויון לכולם, הפרדה בין דת ומדינה ושוויון זכויות לכל בני האדם. אבל בישראל, קבוצות פרו-ישראליות מגנות על שיטת אפרטהייד.
זה לא משהו שרק תנועת ה-BDS אומרת. הסופר היהודי-אמריקאי המפורסם IF Stone, עוד ב-1967, אמר שהציונות וישראל יוצרות סכיזופרניה בקרב קהילות יהודיות. מצד אחד הם מגנים על זכויות האזרח ושוויון במדינות שבהן הם חיים, ובישראל הם מגנים על מערכת חוקים גזענית, שאינה מאפשרת נישואי תערובת, שמזעיפים פנים לשוויון, דוחים שוויון. בצורה קטגורית. סכיזופרניה זו מוכרת יותר על ידי פעילים יהודים צעירים יותר בכל מקום, במיוחד בארצות הברית.
לבסוף, הרעיון ש-BDS אינו יעיל ושהוא פוגע בעובדים פלסטינים שעובדים בהתנחלויות ישראליות. הרשו לי להתחיל ואומר שזהו טיעון פטרוני יוצא דופן, מאוד קולוניאלי. למישהו יש את החוצפה לטעון שהיא יודעת מה האינטרס של הפלסטינים יותר מאשר הפלסטינים – זו התגלמות הצביעות וההתנשאות.
ההנחה היא שאנחנו - רק בגלל שאנחנו חומים, רק בגלל שאנחנו חיים בדרום הגלובלי - איכשהו אין לנו את היכולת לנמק, שאנחנו לא יכולים לדבר על או להבין איך להגן על האינטרסים שלנו, שאנחנו צריכים מישהו מלמעלה, מהצפון, אדם לבן, לומר לנו איך לחשוב, איך לנסח את הרצון שלנו, ואיך לבטא אותו. זה גזעני ביותר.
אבל אם נניח לרגע בצד את התפיסה הפטרונית שלה, לפיה עובדים פלסטינים צריכים לעבוד בפרויקטים ישראליים, כולל התנחלויות בלתי חוקיות, היא עדות לשחיתות של הכיבוש ולחנוק שלו את הכלכלה הפלסטינית. ישראל השמידה באופן שיטתי את החקלאות והתעשייה הפלסטינית; היא גנבה באופן שיטתי את משאבי האדמה והמים הפלסטיניים הטובים והפוריים ביותר; וזה הפך את הכלכלה הפלסטינית לתלויה לחלוטין בכוח הכובש.
לאותם חקלאים פלסטינים שהשליכו את אדמותיהם כשהן הוחרמו להתנחלויות יהודיות בלבד, לא הייתה ברירה אלא להפוך לפועלים. בהתחשב בהרס המוחלט של הכלכלה הפלסטינית, האפשרות היחידה עבור אנשים רבים היא לעבוד עם פרויקטים ישראליים. זה אידיאלי? בהחלט לא.
סיום הכיבוש יאפשר לפלסטינים לבנות כלכלה משלנו ולקיים פרויקטים כלכליים משלנו, שבהם לא נצטרך להיות תלויים במעצמה קולוניאלית כדי לקיים את חיינו. אנחנו יכולים לבנות, אנחנו יכולים לשתול, אנחנו יכולים לייצר, אנחנו יכולים להיות יצירתיים - אם ניתנה לנו ההזדמנות. וכדי לקבל את ההזדמנות הזו, אנו זקוקים לעזרה של כל אדם מצפוני ברחבי העולם, כולל יהודים מצפוניים ברחבי העולם, כדי לעזור לנו לסיים את הכיבוש והאפרטהייד של ישראל, כדי שנוכל להמשיך בפיתוח בר-קיימא שלנו.
דיברת באינספור קמפוסים ברחבי ארה"ב וברחבי העולם. האם נתקלת בסוג זה של זונות באירועים אחרים שלך?
עד כה לא חווינו שיבושים כלשהם באירועי ה-BDS שלנו בקמפוס בארה"ב. אנו מקווים שברוקלין קולג' תהיה הראשונה והאחרונה, אבל אנחנו לא בטוחים בכך בגלל התחושות האנטי-פלסטיניות החריפות שהתעוררו. הייתה גזענות קיצונית ושפה אלימה שהופנתה לאירוע.
כמה מהאנשים הקיצוניים ביותר מאחורי ההצהרות הללו הם תומכי מאיר כהנא ומפלגת כח שלו, שנחשבת רשמית לישות טרור על ידי ממשלת ארה"ב. על קך אף נאסר על ידי ממשלת ישראל בשלב מסוים לעמוד בבחירות בישראל.
תומכי המפלגה הפשיסטית והקנאית הזו הם מנהיגי הקרקס המתמקד באירוע BDS של מכללת ברוקלין. הם מנסים כמיטב יכולתם לדכא את החופש האקדמי בארה"ב באומרו, "אנחנו, השדולה הפרו-ישראלית, מחליטים למי מותר לדבר בקמפוס ולמי אסור, אילו מקצועות מותרים ואילו מקצועות אסורים. מותר לדון בקמפוס".
הם הורסים את הרעיון של חופש אקדמי על ידי סיבובו כדי לשרת את האג'נדה הקשוחה-ימנית, אנטי-שחרור ואנטי-פלסטינית שלהם. למען האמת, עברו שנים רבות מאז שהתמודדתי עם גזענות נבזית ואלימה כמו שנתקלתי באירוע הזה של מכללת ברוקלין. דיברתי בקמפוסים גדולים וקטנים בשנתיים האחרונות, ומעולם לא היו לנו שיבושים.
אנחנו ממשיכים לקוות שלא יהיו הפרעות, אבל למרבה הצער, אנחנו מאוד דואגים לבטיחותנו. עם הסתה כזו לאלימות ושנאה גזעית כזו, כפי שהועברה על ידי אישים כמו דרשוביץ ואחרים, אני חושש לביטחוני, ואני מקווה שברוקלין קולג' תנקוט בצעדים הדרושים כדי למנוע מהקולות המטורפים הללו לתקוף אותנו ו/או לשבש האירוע.
אם יש להם טיעונים נגד BDS, בואו נתייחס אליהם בצורה אזרחית. שיבואו לאירוע, שיקשיבו לפרופ' יהודית באטלר ולי, ואז יציגו את דבריהם בצורה רציונלית וקרירה. בוא נעשה על זה דיון נכון. כך מתיישבים יצורים רציונליים ודנים בחילוקי דעות. כך החברה מתקדמת, על ידי דיון בהבדלים.
ארה"ב אחראית באופן ישיר, מיידי ועמוק לשמירה על הכיבוש והאפרטהייד של ישראל באמצעות מיליארדי הדולרים שהיא שולחת לישראל מדי שנה - על חשבון הצדק החברתי, על חשבון שירותי הבריאות, על חשבון החינוך כאן בארץ. ארה"ב במקום לבזבז במדינה הזו כדי לשפר חינוך, הזדמנויות תעסוקה, הכשרה לעבודה והגנת הסביבה, ארה"ב שולחת מיליארדי ומיליארדי דולרים לישראל כדי לקנות נשק - להרוג, להרוג, לטיהור אתני. זה חייב להיפסק.
לאזרחים אמריקאים יש חובה, חובה וזכות לשאול על מנת לעצור את זרימת הכסף העצומה הזו, כמו גם את השיתוף הנלווה לכך. יש לנו גם זכות לדון בישראל במדינה הזו, ולהתייצב נגד מדיניות הכיבוש והאפרטהייד של ישראל כאן בארה"ב, במיוחד במדינה הזו שכל כך שותפה לפרויקט הקולוניאלי של ישראל.
אף אחד לא יכול לעצור את התשאול הזה מלהתרחש. הם עשויים להצליח באלימות שלהם - ובחסינות העונש שהם נהנו מהם עד כה - להרוס אירוע אחד או שניים, או לזרוק איש אקדמיה מאוניברסיטה, או לרדוף מתנגד או עיתונאי שיעזו לחקור את ישראל. כן, הם הצליחו בעבר, והם עדיין ממשיכים להצליח במקרים מסוימים.
אבל הם לא יכולים להסתיר את השמש בכפות ידיהם. הם לא יכולים להסתיר את השמש באלימות הזו ובשפה האלימה שלהם וההסתה שלהם לשנאה. התנועה הולכת וגדלה. BDS גדל. אחריותה של ישראל לזכויות אדם ולחוק הבינלאומי גדלה מדי חודש, מדי שנה, כולל בארצות הברית.
סטודנטים יהודים רבים ברחבי ארצות הברית נוטשים את הציונות, ואם עדיין לא מצטרפים לתנועת ה-BDS, לפחות מפקפקים במדיניותה של ישראל ומתשאלים אם ישראל אכן מדברת בשמם. רוחות השינוי נושבות, ואלן דרשוביץ ואחרים לא יכולים לעצור אותם.
הם מתחילים להבין את זה, ובגלל זה הם כל כך פנאטים ואלימים בתגובותיהם. הם היו היסטרים לחלוטין, וזה סימן לחולשה. אם הם ירגישו חזקים ובטוחים בעצמם, הם לא יצטרכו לפנות להסתות כאלה לאלימות ולשנאה גזעית. הם היו באים ומתמודדים עם הטיעון שלנו עם טיעון נגד, כמו שכל אדם רציונלי היה עושה.
האם אתה יכול לתאר כיצד מערכת האפרטהייד הזו משפיעה על חיי היום-יום של פלסטינים החיים בישראל, בגדה המערבית ובעזה?
ראשית, הרשו לי להסביר מדוע אני משתמש במונח אפרטהייד, כי אנשים נבהלים לפעמים כשתומכי זכויות הפלסטינים אומרים שישראל אשמה בפשע האפרטהייד. מגיני ישראל והקולות האנטי-פלסטינים קוראים בכעס: "איך אתה מעז לומר שישראל היא מדינת אפרטהייד? ישראל כל כך שונה מדרום אפריקה".
אבל זו אי הבנה של מה זה אפרטהייד. אפרטהייד הוא לא רק פשע דרום אפריקאי. זהו פשע בינלאומי המוכר ומוגדר על ידי החוק הבינלאומי, במיוחד אמנת האו"ם לשנת 1973 בדבר דיכוי וענישה של פשע האפרטהייד. כמובן שדרום אפריקה הייתה מקרה מאוד ברור של אפרטהייד, אבל כך גם מדינות הדרום בארצות הברית לפני התנועה לזכויות האזרח. אז מה הופך שיטה גזענית אחת לאפרטהייד ואחרת לא אפרטהייד?
ההבדל הוא לא שזוהי רק מדיניות גזענית שמאומצת לכאן או לכאן, או גזענות הקיימת לכאן או לכאן, זה כשהגזענות הזו ממוסדת ולגליזציה, כשיש לך דיכוי שיטתי של קבוצה גזעית אחת נגד קבוצה אחרת בצורה חוקית. אז זה הופך לאפרטהייד.
אז רק כדי לתת דוגמה קונקרטית: 93 אחוז מארץ ישראל יכולים לשמש רק לטובת האוכלוסייה היהודית בישראל. לא לתושבי מדינת ישראל, לא לאזרחי מדינת ישראל בכלל. אז כל אזרח לא יהודי של מדינת ישראל לא יכול ליהנות מ-93 אחוז מהאדמה. לשם השוואה, בדרום אפריקה זה היה 86 אחוז לטובת הלבנים והשאר לאוכלוסיה הילידית.
יש ממש עשרות חוקים בישראל שמפלים בין אזרחיה היהודים והלא-יהודים. במובן הזה, ברור שישראל אשמה בפשע או באפרטהייד, כי זה מה זה אפרטהייד. כך זה מוגדר במשפט הבינלאומי. יש לך חוקים שמפלים בין יהודי ללא יהודי, ומעניקים מערך מובהק של הרשאות רק לאזרחים יהודים.
מציאות בסיסית נוספת שעימה מתמודדים הפלסטינים בישראל היא שישראל היא המדינה היחידה עלי אדמות שאינה מגדירה את עצמה כמדינת אזרחיה. זו מדינה של "העם היהודי". מה זה אומר? It means that even if you have lived in Palestine for generations, even if you were there before it became Israel, you don't receive the full set of rights if you are not Jewish. ישראל לא שייך לך; הוא שייך ל"אומה היהודית". למעשה, עצם המושג "עם יהודי" שנוי במחלוקת, וקהילות יהודיות ברחבי העולם התווכחו וממשיכות לדון בו במרץ.
דמיינו את המקבילה כאן. תארו לעצמכם אם ארה"ב תכריז על עצמה כ"מדינה נוצרית" - מדינה של האומה הנוצרית. לכל נוצרי ברחבי העולם יהיו זכויות מלאות בארצות הברית, אך לא בקהילות היהודיות, המוסלמיות או הקהילות הלא נוצריות שלה. האם מישהו יקבל אי שוויון כזה שנכתב בחוקים עצמם? האם מישהו יקבל יחס לא שוויוני על סמך זהותו? מדוע אם כן מקובל שלישראל יש עשרות חוקים המפלים לרעה את אזרחיה הלא-יהודים?
בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ובעזה, יחס אפרטהייד כזה בולט כמובן הרבה יותר מאשר בתוך ישראל. לפחות פלסטינים אזרחי ישראל יכולים להצביע. כן, כל המפלגות צריכות להישבע שבועת נאמנות למדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", אבל זה כמובן אוקסימורון: מדינה לא יכולה להיות גם מדינה יהודית אקסקלוסיבית עליון וגם דמוקרטית.
אם נלך לגדה המערבית ולעזה, נראה שהאפרטהייד הוא קונקרטי. "חומת ההפרדה" של ישראל - חומת האפרטהייד של ישראל - שוכנת בעיקר בשטחים הכבושים, והיא נקבעה כהפרה של החוק הבינלאומי על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק.
יש לך גם יישובים קולוניאליים בשטחים הכבושים המיועדים לישראלים יהודים בלבד. הם נחשבים לפשע מלחמה, על פי אמנת ג'נבה הרביעית. העברת חלק מאוכלוסיית המדינה הכובשת לשטח כבוש נחשבת לפשע מלחמה, וזה בדיוק מה שישראל עשתה. מאז 1967 וכיבוש הגדה המערבית ועזה, היא העבירה חלק מאוכלוסייתה לשטח הכבוש בניגוד לחוק הבינלאומי.
המשמעות היא שלמתנחלים יש הרשאות אזרחות מלאות - הם חלק ממערכת המשפט הישראלית, והם יכולים להצביע לפרלמנט הישראלי - בעוד שהפלסטינים בשטחים הכבושים הם זיכיון אחר לגמרי. הם אינם חלק מהמערכת, ואינם נהנים מזכויות על פי החוק הצבאי הישראלי. המתנחלים מקבלים את כבישיהם למתנחלים בלבד, המשרתים ישראלים יהודים בלבד, בעוד שלפלסטינים בגדה המערבית ובעזה לעתים קרובות אסור להשתמש בדרכים אלו.
לאחר שישראל הסיגה את התנחלויותיה מעזה ב-2005, אין לה מתנחלים שם, אבל עזה עדיין תחת כיבוש. ישראל שולטת בשליטה מלאה על המעבר לעזה, בין אם בדרך האוויר, היבשה או הים. ישראל נמצאת בשליטה מלאה בשטח, מה שלפי החוק הבינלאומי הופך אותו לכוח הכובש. ישראל הקיפה את הגדה המערבית ואת עזה בחומות וגדרות ובמאות מחסומים צבאיים, המונעים חופש תנועה לפלסטינים. אז המציאות של האפרטהייד בולטת שם מאוד.
באילו דרכים שינו ההתקוממויות שהחלו לזעזע את המזרח התיכון ב-2011 את המצב בשטח?
האביב הערבי פתח הזדמנות ענקית לבניית תמיכה בזכויות הפלסטינים בעולם הערבי. ברחבי העולם הערבי, התמיכה בזכויות הפלסטינים תמיד הייתה מציאות דה פקטו, קונצנזוס. כל אזרח בודד בכל מדינה ערבית - למעט יוצאים מן הכלל - תומך בזכויות הפלסטיניות.
עם זאת, במדינות המנוהלות על ידי דיקטטורים וממשלות לא דמוקרטיות, תמיכה זו מעולם לא הובילה לשום שינוי יעיל. וקמפיין BDS מוצלח דורש מינימום מסוים של דמוקרטיה וזכויות אזרח כדי להצליח.
לא מספיק שמיליון מרוקאים יפגינו נגד הפצצת עזה של ישראל, כפי שעשו במהלך הפצצת עזה של ישראל בסוף 2008-תחילת 2009. אכן היו לנו מיליון איש ברחובות רבאט שהפגינו למען זכויות הפלסטינים. זו הייתה הפגנת סולידריות חשובה ביותר.
אבל האם זה תורגם לקמפיינים יעילים נגד קטרפילר, נגד ויוליה, נגד חברות בינלאומיות שמפרות זכויות פלסטיניות בשותפותן לכיבוש הישראלי? לא זה לא. וזה לא יכול להיות במדינה חסרת דמוקרטיה בסיסית.
עם האביב הערבי במצרים, בתוניסיה ובמקומות אחרים, אנו רואים את שחר החופש ותחילתה של הדמוקרטיזציה, ואנחנו לא אומרים שזו עדיין דמוקרטיה בוגרת. אבל למרות הסערה, למרות המאבקים שאנשים צריכים לעבור כדי לבנות באמת את הדמוקרטיות שלהם, זה כבר יצר פתח עצום למאמצי הסולידריות של פלסטין להפוך לקמפיינים אפקטיביים וברי קיימא שיכולים להוביל לתוצאות קונקרטיות על ידי העמדת תאגידים ומוסדות באחריות כלפיהם. עקרונות בסיסיים של זכויות אדם.
עוד לא עברו שנתיים מאז תחילת האביב הערבי, אז מוקדם לצפות לתוצאות גדולות. למהפכות לוקח הרבה זמן לעבור את הסכסוך הפנימי ולבנות דמוקרטיה יציבה. ייקח זמן מה עד שמצרים, תוניסאים ואחרים יסדרו את הסכסוך הפנימי ביניהם ויבנו מערכות משלהם על הבסיס של צדק חברתי, חירות וזכויות לכל האזרחים – ועד שיצליחו להתמודד עם חובתם לעמוד לצד הפלסטינים.
כשמדברים על סולידריות ערבית, סולידריות היא אפילו לא המונח המדויק ביותר, כי זו משפחה. כך מרגישים הפלסטינים - אנחנו חלק מהמשפחה הזו של מדינות ערב ומדינות ערב. זה לא כמו לבקש עזרה מהשכן. זה לבקש עזרה מאביך ואמך ואחותך ובתך.
כך אנו מרגישים כאשר אנו מבקשים ממצרים לתמוך בזכויותינו. אנחנו לא מבקשים עזרה מהשכן שלנו, אנחנו מבקשים עזרה מאחינו. אבל האח נמצא בצרות רבות בשלב זה ועדיין מנסה לסדר את הבית שלו ולכן עלינו להמתין בסבלנות עד שיוכלו לעמוד על הרגליים. אז בטוח תהיה לנו תמיכה מאסיבית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו