ב-2 בינואר 2016, הממשלה הסונית של ממלכת ערב הסעודית (KSA) הוציאה להורג את האימאם המוביל של הקהילה השיעית ב-KSA. הממשלה השיעית של איראן גינתה את ההוצאה להורג, כמו ממשלות ברחבי העולם, והצהירה שיהיו לכך השלכות. מאז, הרטוריקה המשיכה להסלים, והפוליטיקאים והתקשורת בעולם דיברו על מלחמה ישירה אפשרית בין ערב הסעודית לאיראן. כמעט כולם נוטים להעמיד את המתח הזה ככזה שמבוסס על הפער הדתי בין סוני לשיעה, שלפי הטענה יש לו שורשים ארוכים מאוד לעבר, ומגדיר את המצב הנוכחי על סמך הפער הדתי בין סוני לשיע.
בעוד שנראה ששני הצדדים נסוגים לפני עימות צבאי ישיר, קיימת לוחמה בסוריה ובתימן שמתבצעת על ידי קבוצות שנאמר כי הן מקורבות של הסעודים והאיראנים. נראה שהלוחמים במקום בסוריה ובתימן לא מעודדים אף אחד לפעול כמתווכים מעין נייטרליים. הקבוצות הן בסוריה והן בתימן אינן אמון עמוקות זו בזו עד שנראה שהן רואות בתיווך כבלתי כדאי. זה מקשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לתת עדיפות לכל אסטרטגיה הנלחמת ביעילות בכוחה הנרחב עדיין של המדינה האסלאמית, עליה הכריזה ארצות הברית (ואחרים) כעדיפות מספר אחת.
הזיכרונות שלנו נוטים להיות קצרי מועד עד ששכחנו לגמרי שסעודיה הסונית ואיראן השיעית היו פעם משתפי פעולה גיאופוליטיים קרובים. זה לא היה כל כך מזמן.
אין צורך לחזור להקמת ממלכת ערב הסעודית ב-1932, כאשר איראן העניקה למדינה החדשה הכרה דיפלומטית מכרעת, שהובילה להסכמה נרחבת של סעודיה בקהילת המדינות הריבוניות. התקופה המעניינת יותר היא זו של שנות ה-1960. כאשר מפיצי הנפט בעולם הפחיתו באופן פתאומי וחד צדדי את המחירים שהם היו מוכנים לשלם עבור נפט גולמי, ממשלת ונצואלה (שלפני צ'אבס) הציעה לממשלת איראן (לפני האייתוללה) להיפגש יחד, והזמינה גם את עיראק, כווית וסעודיה, כדי לראות אם לא היו כמה צעדים כדי להתמודד עם המתקפה הזו על ההכנסה הלאומית שלהם. הם כעסו מאוד והאשימו הן את הבנקים ואת מפיצי הנפט הגדולים (מה שמכונה שבע האחיות) והן את ממשלת ארה"ב, שלדעתם תומכת בבנקים, אם לא ממש מעוררת את החלטותיהם.
פגישה אכן התקיימה בוינה בין ה-10-14 בספטמבר 1960. חמש המדינות ייסדו את ארגון מדינות ייצוא הנפט (OPEC). הם הזמינו מדינות אחרות להצטרף ל-OPEC. עם הזמן, אחרים עשו זאת: אלג'יריה, אנגולה, אקוודור, אינדונזיה, לוב, ניגריה, קטאר, איחוד האמירויות הערביות וגבון (שנסוגה מאוחר יותר).
בתחילה, אופ"ק היה רק מקום לדיון ולהחלפת מידע. אולם כאשר ניצחה ישראל מספר מדינות ערביות במה שמכונה מלחמת יום הכיפורים ב-1973, בתמיכה מכרעת וגלויה של ארצות הברית, הכריזה אופ"ק על חרם נפט עולמי. הוא הוצע על ידי סעודיה ואיראן. רעיון הפעולה המיליטנטית של אופ"ק הוצע בעבר על ידי חברות אופ"ק "רדיקליות" יותר. אבל עד 1973 לא הייתה לה תמיכה לא מסעודיה ולא מאיראן. שתי המדינות הללו נחשבו למדינות הקרובות ביותר לארצות הברית. השינוי המשותף שלהם בעמדה סימן נקודת מפנה גדולה בהיסטוריה של אופ"ק.
אבל שימו לב לעובדה הגיאופוליטית המרכזית. ערב הסעודית ואיראן שיתפו פעולה ישירות. לא היה דיבור על יריבות סונית-שיעית של אלפי שנים. במקום זאת, הם שיתפו פעולה. וזה עבד. בעקבות עלייה משמעותית במחיר הנפט העולמי, שהועיל גם לסעודיה וגם לאיראן.
ב-1974, לפגישת שרי הנפט של אופ"ק בווינה פלשו תומכי תנועות פלסטיניות בראשות "קרלוס התן". הוא איים לירות ברבים, במיוחד שר הנפט האיראני. הסיפור על איך שוחררו לבסוף בני הערובה ובאיזה מחיר מעולם לא היה ממש ברור. עם זאת יש פרט אחד מכריע. מישהו שילם כופר עבור שר הנפט האיראני. אנליסטים הגיעו להאמין שממשלת סעודיה עשתה זאת בשם עמיתם האיראני. התנהגות מוזרה אם מאמינים ששתי הממשלות הונעו רק על ידי מחלוקת דתית.
רגע סקרן אחרון. במרץ 2007 התקיימה מפגש של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי בריאד, ערב הסעודית. ממשלת KSA הזמינה במפורש את איראן לשלוח מישהו להשתתף. הנשיא דאז אחמדינג'אד של איראן, שנחשב בזמנו למנהיג האיראני המתנגד בצורה הקולנית והבלתי מותנית לכל קשר עם העולם המערבי, נענה להזמנה. הוא נפגש בשדה התעופה על ידי מלך ערב הסעודית עבדאללה, מחווה גדולה. עבדאללה בירך על בואם של "עמים אחים". הפגישה עלתה בתוהו, אך שוב הצביעה על כך שהיחסים הגיאופוליטיים אינם נשלטים אך ורק על פי קריטריונים דתיים.
מדוע הצליחה אופ"ק להשיג את החרם ואת עליית מחיר הנפט העולמי ב-1973 ואז שוב ב-1979? מה היה שונה אז מהיום במזרח התיכון? שני דברים בעיקר. ארצות הברית הייתה עדיין ב-1973 מה שהיא כבר לא ב-2016, האומה המכריעה והמחליטה מבחינה גיאופוליטית. בסופו של דבר כולם היו צריכים להיענות לרצונותיה של ארצות הברית, פחות או יותר.
מצד שני, הכוח הגיאופוליטי של ארה"ב הביאה עמה לחצים. כשהיא נתנה את חותמו לישראלים במלחמת יום הכיפורים, היא הייתה צריכה לאזן זאת מיד במחווה כלשהי בכיוון השני כדי לפייס לפחות את ערב הסעודית, בעלת ברית מכרעת. יש רבים שחושבים שארצות הברית למעשה נתנה את האישור לסעודיה ולאיראן לפתוח בחרם. מלבד פייסם, היה לה יתרון כלכלי לארצות הברית של חיזוק ידה בתחרות המשולשת בין ארצות הברית, מערב אירופה ויפן.
איפה אנחנו אז היום? ערב הסעודית ואיראן שיתפו פעולה באופן הדוק בעבר. כלל לא מן הנמנע שהם עלולים לעשות זאת שוב בעתיד קרוב יחסית. המהומה הגיאופוליטית גדולה מאוד, ואף אנליסט לא צריך לחסל כל שינוי אפשרי. גיאופוליטיקה עשויה לנצח שוב את ההבדלים הדתיים. זה נכון במיוחד בגלל הירידה היחסית החמורה של הכוח האמריקאי באזור.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו