לפני זמן לא רב, המומחים והמשקיעים ראו ב"שווקים המתעוררים" - לשון הרע לסין, הודו, ברזיל ועוד כמה - כמצילים של הכלכלה העולמית. הם היו אלה שימשכו צמיחה, ולפיכך צבירת הון, כאשר ארצות הברית, האיחוד האירופי ויפן היו כולן מדשדשות בתפקידן הקודם והמסורתי כעמודי התווך של המערכת הקפיטליסטית העולמית.
אז זה די בולט כאשר, בשבועיים האחרונים של ינואר, הוול סטריט ג'ורנל (WSJ), Main St, הפייננשל טיימס (FT), בלומברג, הניו יורק טיימס (NYT) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) כולם משמיעים אזעקה לגבי "התמוטטות" של אותם שווקים מתעוררים, ודואגים במיוחד לגבי דפלציה, שעלולה להיות "מדבקת". זה נשמע לי בקושי מכיל פאניקה.
ראשית, מילה על דפלציה. שוק "רגוע" הוא שוק שבו המחירים הנומינליים אינם יורדים, ורק זוחלים למעלה לאט. זה מאפשר למוכרים ולקונים לחזות בביטחון סביר אילו החלטות אופטימליות עבורם. השווקים בעולם לא היו רגועים במובן הזה מזה זמן מה. אנליסטים רבים מתארכים את הירידה של רגיעה כזו מהמפנה של 2008 בשוקי המשכנתאות בארה"ב. אני עצמי רואה את הדעיכה של רגיעה כזו שהחלה בתקופה 1967-1973 ונמשכת מאז.
השוק לא רגוע אם יש או דפלציה משמעותית או אינפלציה משמעותית. אלו באמת אותו הדבר בהשפעתם על נתוני התעסוקה האמיתיים ולכן על הביקוש האפקטיבי בעולם לייצור מכל הסוגים. בין אם התעסוקה בעולם האמיתי יורדת מסיבה זו או אחרת, יש גם סבל אמיתי חריף לרוב המכריע של אוכלוסיית העולם וגם עלייה עצומה באי הוודאות, שנוטה להקפיא השקעות יצרניות נוספות, מה שמוביל ליותר סבל ולהקפאה. . זה מעגל קסמים.
מה שבטוח, כמה בעלי הון גדולים מסוגלים לנצל את המצב באמצעות מניפולציות פיננסיות ערמומיות הכרוכות בספקולציות. הבעיה שלהם היא שהם לוקחים הימור גדול - או הערכה מסיבית של הנכסים שלהם או פשיטת רגל. ובכל זאת, לכל הפחות למניפולטורים האלה יש סיכוי להרוויח באופן מסיבי. רוב אוכלוסיית העולם בטוחה למדי שתפסיד, לרוב באופן מסיבי.
מה יש בדיווחי הפאניקה האלה? מייקל ארנולד ב-WSJ שואל, "האם המכירה תדחוף את הבנקים המרכזיים בשווקים המתעוררים להעלות את הריבית?" לדבריו, המהומה נגרמה מ"נתוני צמיחה מאכזבים" לפיחות של סין וארגנטינה במטבע שלה. ארנולד מודאג במיוחד מהודו ואינדונזיה, שיש להן "עומס חובות גדול ותלות רבה בהלוואות זרות", ולכן הן עושות לבלום את האינפלציה. הוא מזכיר את טורקיה כאזור בעייתי נוסף.
Hal M. Bundrick ב-Main St מדגיש הַדבָּקָה. הוא מזכיר גם שינוי במדיניות המוניטרית של ארה"ב וגם דאגות לגבי הכלכלה הסינית בתוספת סערה פוליטית בטורקיה, ארגנטינה ואוקראינה כ"מזרזות את הירידה". הוא מצטט בנקאי רוסי על נפילת הרובל ואווירה "קרוב לפאניקה". לדבריו, הפאניקה הזו "עוברת מהשווקים המתעוררים למפותחים במונחים של סנטימנטים".
גאווין דייויס ב-FT כותרות הסיפור שלו, "האם העולם המתעורר יפגע בהתאוששות הגלובלית?" הוא אומר שהמטבעות המתעוררים היו "בצניחה חופשית". גם הוא רואה בהאטה הסינית את הנושא המרכזי, במיוחד דרך השפעתה על "כלכלות הספקים" (כלומר, מדינות שמוכרות מוצרים עיקריים לסין) - בפרט ברזיל, רוסיה ודרום אפריקה. לדבריו, "הכאב של בועת אשראי" הוא לא רק הבעיה של סין אלא של טורקיה, הודו ואינדונזיה. אם הירידה בצמיחה הסינית תלך הרבה יותר רחוק, זה יאיים על "מיתון עולמי מחודש". לסיום בנימה אופטימית קלה, הוא לוקח את זה מיד בחזרה באומרו שהסימולציות שלו (הבסיס לאופטימיות הקלה שלו) מבוססות על דפוסים ישנים שאולי כבר לא מחזיקים.
ראלף אטקינס ב-FT השיחות של "רוח הרפאים של הדפלציה. "דפלציה, גם אם חיובית בטווח הקצר, היא "שלילית בהחלט למניות" בטווח הארוך יותר. נראה שהדאגה המיוחדת שלו היא גוש האירו. לאחר שציטט את הסיבות של אחרים לראות את הצד החיובי יותר, הוא מסיים באומרו, "רוח הרפאים של הדפלציה לבש את גלימת ההיעלמות שלו".
ולא פחות מכך, כריסטין לגארד, מנכ"לית קרן המטבע הבינלאומית, אמרה לאנשי הממסד שנאספו בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס כי קיים איום בשוק העולמי כאשר ארה"ב מצמצמת את תמריץ המזומנים שלה. יש "סיכון חדש באופק ויש לעקוב אחריו מקרוב". היא מצטטת את "השפעות הגלישה... בשווקים המתעוררים".
באותו שבוע, לבלומברג היה מאמר מערכת החל, "לכלכלות השווקים המתעוררים היה שבוע אכזרי". הם רואים בשווקים המתעוררים קשורים מדי לדולר האמריקאי ולכן "רגישים יתר על המידה לתנודות - אמיתיות או מדומיינות - במדיניות המוניטרית של ארה"ב". אז הם מטיפים לפד האמריקאי לא "להתחדד מוקדם מדי" ובאופן צפוי למדינות המתעוררות "לשפר את המדיניות שלהן".
ולא פחות חשוב, לנדון תומאס בניו יורק מודיע לנו שמילה האחרונה בוול סטריט, המחליפה את BRICS, היא "חמשת השבירים". רשימה זו כוללת שלושה חברי BRICS (ברזיל, הודו, דרום אפריקה), בתוספת טורקיה ואינדונזיה. זה משאיר גם את סין וגם את רוסיה, שנראה שהכוח הגיאופוליטי שלהן מכביד על המאזניים.
נראה שכולם נותנים עצות טובות, בטוחים שזה ישכך את המצב איכשהו. נראה שמעטים מוכנים להודות שהביקוש האפקטיבי העולמי הוא הבעיה האמיתית. אבל מרגישים שממש מתחת לפני השטח הם מבינים את זה. זו הסיבה שהם נבהלים, כי אז כל הדגש שלהם על "צמיחה" - אמונה קרדינלית - מתערער. במקרה כזה, המשבר הופך לא מחזורי אלא מבני, שאליו יש להגיב לא בקלייה אלא בהמצאת מערכת חדשה. זו ההתפצלות המפורסמת שבה יש שתי תוצאות אפשריות - אחת טובה יותר ואחת גרועה מהמערכת הקיימת, אחת שבה כולנו מעורבים כשחקנים.
עמנואל ולרשטיין הוא חוקר מחקר בכיר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ייל ומנהל אמריטוס של מרכז פרננד ברודל באוניברסיטת בינגהמטון. הוא גם חוקר תושב ב-Maison des Sciences de l'Homme בפריז. ספריו הרבים כוללים את "מערכת העולם המודרנית וקפיטליזם היסטורי". הוא גר בניו הייבן, קונטיקט ופריז.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
עם מערכת יחסי ציבור שעדיין בשליטת האליטה העולמית, אני רואה רק תוצאה גרועה יותר מגיעה אלינו. הם מוכרים לנו בידור, דרמה, צחוקים, תקווה ואפילו "בידור פוגעני".
כאן בספרד, אנשים נראים מבולבלים לחלוטין. הם לא יכולים להפריד בין הענקים לטחנות הרוח. לטלוויזיה ולרדיו עדיין יש השפעה עצומה בדרך החשיבה, שאינה חורגת מספקטרום צר מאוד. כל השקפה אחרת היא "דיבור עב"מים" לאוזניים שלהם. עדיין לא מצאתי דרך להעלות פרספקטיבה אחרת מבלי שיראו אותי כ"צייד עב"מים". רוב האנשים בקושי קוראים לעומק וספאם תשומת הלב שלהם מתקצר ככל שהחדשות עוברות ממבזק חדשות אחד למשנהו במהירות גוברת. בעלי גישה לאינטרנט בדרך כלל מחפשים את אותם פסיכוטרופיים שהם מוצאים בטלוויזיה, רק בהתאמה אישית לטעמם האישי, כך שהם יכולים לחלוק את זה עם כולנו דרך איזו קבוצת חברים וירטואלית, שבה בדרך כלל מבקרים או מתעלמים ממנו אם הוא מעז ליזום דיון פוליטי או קריאה לאקטיביזם.
אני צריך למצוא קבוצה של "ציידי עב"מים" בקרבתי לפני שאטבע בים האושר הזה.