כאן בוושינגטון, עובדי בנק וורד המתסיסים למען פיטוריו של המנכ"ל המסורבל שלהם, פול ד.וולפוביץ', החלו לענוד סרטים כחולים כדי לדרוש "ממשל תקין" בבנק העולמי. הגורם המכריע בשאלה אם הוא ישמור על עבודתו עשוי להיות האם הרשויות - שבמקרה זה כוללות את הספונסר של וולפוביץ', ג'ורג' וו. בוש - חושבות שהלחץ יימשך או ייעלם.
תפקידו של וולפוביץ בהסדרת חבילת שכר וקידום שנויה במחלוקת עבור בן לוויה הוא הגורם הקרוב שהניע את השערורייה הזו. ההופעה של נפוטיזם ברמות הגבוהות ביותר של מוסד המרצה למדינות עניות על ממשל היה כנראה יותר מדי עבור אנשים רבים, כולל עובדי הבנק העולמי, להתעלם מהם.
אבל הצרות של וולפוביץ' משקפות בעיות הרבה יותר גדולות בבנק ובמוסד האחות הקטן, אך עדיין הדומיננטי שלו, קרן המטבע הבינלאומית. לרוב העולם, במדינות מתפתחות, יש פחות קולות מאשר לארצות הברית וכמעט אין קול בקרן או בבנק. האירופים פלוס יפן, שבאופן טכני יכלו להצביע על ארצות הברית, לעולם לא יעשו זאת. באופן מדהים, זה משקף את העולם של 1944, כאשר המוסדות הללו נוצרו. באותה תקופה, ארצות הברית הייתה למעשה המעצמה היחידה בעולם המפותח, ורבות מהמדינות שנכללו כעת בבנק המילים היו עדיין מושבות של אירופה.
הבנק העולמי נתפס אם כן ברוב העולם כמוסד ניאו-קולוניאלי, וכל ההטפה שלו על "ממשל" נראית לא יותר מאשר דרך של הבנק לחפות על כישלון המדיניות הכלכלית שלו. לבנק אין הרבה מה להראות על ההלוואות לפיתוח של עשרות מיליארדי דולרים. הרוב המכריע של המדינות שפעלו במדיניות שלה סבלו מהאטה חדה בצמיחה הכלכלית במהלך 25 השנים האחרונות, וכתוצאה מכך מירידה בהתקדמות במדדים חברתיים כמו תוחלת חיים ותמותת תינוקות וילדים.
בעוד ששחיתות היא רעה ו"ממשל תקין" הוא בהגדרה מדיניות כלכלית טובה וכושלת - נטישת אסטרטגיות פיתוח, מדיניות מוניטרית ופיסקלית נגד צמיחה, פתיחה חסרת הבחנה לזרמי סחר והשקעות, לחץ על ממשלות לתעדף את צרכי החוץ. תאגידים - הם גורמים סבירים הרבה יותר לכישלון הפיתוח הכלכלי ארוך הטווח הזה. אחרי הכל, מדינות כמו דרום קוריאה הצליחו להשיג כמה מהצמיחה והפיתוח הכלכליים המהירים והמצליחים ביותר בהיסטוריה העולמית מבלי לנקות את השחיתות. דרום קוריאה עברה מרמת הכנסה לנפש של גאנה ב-1960 לזו של אירופה כיום, בעוד שניים מנשיאיה במהלך מסלול הפיתוח המוצלח הזה נכנסו לכלא בגין שחיתות בהיקף של מאות מיליוני דולרים. ולארצות הברית לא בדיוק היה ממשל תקין בזמן שהברונים השודדים החזיקו מעמד במהלך החלק האחרון של המאה התשע-עשרה, כשהיינו המדינה המתפתחת הכי מהר בעולם.
דו"ח שפורסם החודש ממשרד ההערכה העצמאי של קרן המטבע הבינלאומית מצא שכמעט שלושה רבעים מכספי הסיוע שקיבלו מדינות אפריקה שמדרום לסהרה מאז 1999 לא הוצאו, על פי דרישת קרן המטבע. זה הכעיס קבוצות בריאות ותמיכה אחרות כמו רופאים ללא גבולות, שמצפים שהכסף הזה יושקע כדי להציל את חייהם של אנשים במדינות עניות נואשות, שבהן אלפים מתים מדי יום מהיעדר שירותי בריאות ותזונה נאותים. הבנק העולמי נאלץ לחלוק את האשמה לשערורייה זו מאחר ורוב ההלוואות שלו מותנות באישור קרן המטבע הבינלאומית, ו"קרטל הנושים" המשותף שלהם הוא למעשה המקור לחלק ניכר מכוחו של הבנק על מדינות עניות.
השבוע הצטרפה ממשלת גרמניה לקריאה להתפטרותו של וולפוביץ, בהפסקה נדירה עם וושינגטון. מינויו של וולפוביץ ב-2005 היה פוגעני מאוד לאירופים. כאן היה אדריכל של מלחמת עיראק, שרוב אירופה החשיבה כביטוי בלתי חוקי וקיצוני של היהירות החד-צדדית של ממשל בוש. הפיכתו לראש הבנק העולמי הייתה הצגה פומבית של עד כמה דעתם של האירופים חשובה מעט.
כעת אירופה עשויה לעזור לו בכוח. אך לא סביר שהבנק ישחזר לגיטימציה רבה בשאר העולם, שמאות מיליוני אנשיו נושאים בנטל הטעויות שלו ואין להם ייצוג משמעותי בקבלת ההחלטות שלו.
מארק ויסברוט הוא מנהל משותף של המרכז לחקר כלכלה ומדיניות, בוושינגטון הבירה
טור זה הופץ לעיתונים על ידי McClatchy-Tribune Information Services ופורסם על ידי Sacramento Bee ו סן דייגו יוניון טריבון, בין היתר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו