נחרדתי כמו כולם מהסגנון והתוכן של החיפושים של דונלד טראמפ אחר נשיאות ארה"ב. בשום שלב לא התפתיתי בשום צורה לתמוך בו. אני לא מתכוון להצביע עבורו.
אבל קורה משהו שצריך להסביר. זה לא טראמפיזם, אלא אנטי-טראמפיזם. ההסברים על הטראמפיזם הם למעשה אינסופיים. אף אחד לא יכול היה לפספס אותם. אני לא רוצה לדון במה שגורם לטראמפיזם - גם רמת התמיכה שלו וגם העובדה שהוא נראה מועמד לטפלון. בכל פעם שהוא עושה משהו שערורייתי ומקבל ביקורת על כך, נראה שהתוצאה היא שמספרי הסקרים שלו עולים עוד יותר רק בגלל הביקורת.
מה שלא נדון הרבה הוא התופעה של מה שאכנה אנטי-טראמפיזם. זה כמובן נורמלי שיש מי שמתנגד לבחירתו של מועמד מסוים. מה שיוצא דופן וצריך בדיקה מעמיקה יותר הוא מדוע נראה שהאופוזיציה מקבלת טון כמעט היסטרי, שבו יש הצעה שהבחירה בטראמפ תשנה את העולם (או לפחות את ארצות הברית) באופן יסודי וקבוע.
יש קבוצה של רפובליקנים לכל החיים שאומרים שמועמדותו ומעשיו של דונלד טראמפ כל כך פוגעים ברגישויות המוסריות שלהם עד שהם לא יכלו בשום מצב להצביע עבורו. אילו הוא המועמד הנבחר של הוועידה הרפובליקנית, הם היו נאלצים לעשות משהו אחר מאשר להצביע לרפובליקני. פירוש הדבר עבור חלקם תומכים בכרטיס חדש משוער שכותרתו רפובליקנים עצמאיים, עבור אחרים הימנעות מהצבעה עבור כל אחד, ואחרים אף מצביעים להילרי קלינטון.
קבוצה זו היא אולי די קטנה, אם כי היא כוללת כמה רפובליקנים שמרנים מאוד בולטים כמו רבים הקשורים אליהם National Review, במשך תקופה ארוכה כתב העת הראשי הדובר עבור ניאו-שמרנים. קבוצה זו רואה במועמדות של טראמפ אסון עבור המפלגה הרפובליקנית, כזה שעלול להתגלות לאורך זמן.
יש קבוצה הרבה יותר גדולה שאומרת שצריך לעשות כל מה שעולה על הדעת כדי למנוע מטראמפ את המועמדות. גם הם רואים במועמדות של טראמפ אסון. קבוצה זו מדגישה פחות את הבושה המוסרית של מועמדות טראמפ ויותר את ההשפעה שתהיה לה הן על בחירתו של נשיא רפובליקני ב-2016 והן על יכולתם של מועמדים רפובליקנים לזכות במושבים בסנאטור במספר מערכות בחירות קרובות, ולכן רוב בסנאט.
אנשים אלה נמצאים ברובם במה שמכונה המיינסטרים הממסדי של המפלגה הרפובליקנית. כמו המודחים מבחינה מוסרית, גם קבוצה זו חושבת שלמועמדות לטראמפ תהיה השפעה שלילית ארוכת טווח על המפלגה הרפובליקנית, בעיקר על ידי שינוי המבנים הפנימיים והכוח אדם בעמדות מפתח. קבוצה זו מחולקת לאלו שתומכים בטד קרוז כאלטרנטיבה מקובלת, אם פחות ממושלמת, ולאלה (קבוצה קטנה יותר) שתומכים בג'ון קאסיץ'. קרוז כמובן רחוק יותר ימינה באופן עקבי מטראמפ אבל הוא הרבה יותר צפוי.
אז למה ההיסטריה? אני חושב שברור שדונלד טראמפ הוא באמת מועמד שלא נמצא בשליטה של הממסד כביכול, שאינו יודע מה הוא באמת היה עושה אילו היה הנשיא. לדוגמה, כרגע יש הרבה ויכוחים וחששות לגבי הבחירה במחליף לאנטונין סקאליה בבית המשפט העליון. מי יודע במי טראמפ היה בוחר, ואת העצה שלו (אם מישהו) הוא יבקש? זה לא יהיה נכון לגבי אף אדם אחר שנבחר כמועמד רפובליקני.
כשהמבקרים האלה אומרים שטראמפ כמועמד יהפוך את המפלגה הרפובליקנית למשהו שונה לגמרי ממה שהיה עד עכשיו, הם כנראה צודקים. מה שהכי לא סביר הוא שהוא ימשיך לסדר היום של מסיבת התה.
תראה את כל הרמזים שהוא זרק על סדר היום שלו. הוא לא מתכוון לשלוח כוחות על הקרקע לשום מקום. הוא לא מתכוון לתמוך במה שמכונה הסכמי סחר חופשי. הוא לא מתכוון לבטל את הפתיחה הדיפלומטית לקובה או את ההסכם עם איראן. He is for a bi-state solution in Israel/Palestine. הוא לא ישנה את הביטוח הלאומי. הוא לא מודאג במיוחד בנושאים כמו הפלות. הזעם האחרון שלו על הענשת אלה שעושים הפלות, והמהירות שבה חזר בו כשראה את התגובה השלילית שעוררו דבריו הם למעשה עדות נוספת לכמה מעט אכפת לו מהנושא. ואולי החשוב מכל, הוא פתוח להגדלת המסים על העשירים באמת. עצמו את העיניים לרגע והוא נשמע באופן חשוד כמו הילרי קלינטון.
יש כמובן הבחנה אמיתית בין טראמפ לקלינטון. ההבדל הגדול ביותר הוא השימוש הבלתי פוסק של טראמפ ברטוריקה אנטי-מוסלמית, בעוד שהילרי קלינטון בונה את האסטרטגיה שלה סביב פנייה לא רק לנשים אלא לאוכלוסיות שאינן לבנות. ההבדל השני הוא שטראמפ מרכז את השיח שלו סביב סוגיית ההגירה, הפונה במיוחד למה שמכונה הדמוקרטים של רייגן, שהם ברובם מצביעים לבנים ומבוגרים יותר, מובטלים או בחשש גדול מלהיות מובטל.
יש הבדל שלישי. בכל פעם שעיתונאי או אפילו תומך מאתגר אותו באחד הרמזים הללו, הוא מנסה מיד לשנות נושא או להשתיק את המתמודד. או שאם הוא לא מצליח, הוא חוזר על סדר היום הנרמז שלו. הוא רוצה את המועמדות נואשות. לכן הוא מאוד לא עקבי ומאוד פרגמטי. אבל זה בדיוק מה שמדאיג את הממסד. הם לא יודעים מה הוא באמת יעשה כנשיא.
אז, לאנטי-טראמפיזם יש אכן בסיס רציונלי. אבל האם זה יכול להצליח? זה נראה כרגע לא סביר ביותר שטראמפ לא יצליח להשיג את הרוב ההכרחי של הקולות למועמדות הרפובליקנית. אז מה יקרה בבחירות? האם טראמפ כמועמד ירחיק מספיק מצביעים רפובליקנים מסורתיים כדי להפסיד את הקמפיין שלו נגד המועמד הדמוקרטי ושל הסנטורים הרפובליקנים בעשר מדינות בערך, או ליתר דיוק למשוך עוד בוחרים חדשים לכרטיסים הרפובליקנים כפי שהוא טוען, עדיין לא נראה.
אבל האם מועמדות לטראמפ היא קטסטרופה בלתי הפיכה עבור ארצות הברית ו/או עבור המפלגה הרפובליקנית? זו נראית לי הגזמה גדולה, איך שאתה מרגיש לגבי טראמפ.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו