מקור: Independent Media Institute
בשבועות האחרונים, דונלד טראמפ זכה ללעג, ספוג בבוז, וסומן שוב ושוב כ"שקרן", כמו גם איום קיומי על הדמוקרטיה בארצות הברית, על ידי כלי התקשורת הגדולים במדינה. זאת בתגובה לניסיונותיו להפוך את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, ולטענה - ללא ראיות - שהיא נגנבה. הוא עדיין נאחז בהאשמות הללו, אבל הוא יעזוב את הבית הלבן ב-20 בינואר.
אבל לפני קצת יותר משנה, הושק מאמץ דומה בבוליביה, והוא למעשה ניצח. הנשיא הנבחר במדינה, אבו מוראלס, הופל שלושה שבועות לאחר ההצבעה ב-20 באוקטובר, לפני סיום כהונתו. הוא עזב את הארץ לאחר שהצבא "ביקש" ממנו להתפטר.
קווי הדמיון מדהימים. מנהיגי האופוזיציה הבוליביאנית ציינו לפני ספירת הקולות, כפי שעשה טראמפ, שכן לא מקבל התוצאה אם יפסידו. כמו טראמפ, היה להם אין ראיות עבורם טענות של הונאה בעת ספירת הקולות. וכמו עם טראמפ, השקר של ההאשמות שלהם היה ברור יום אחד.
חלק מהקוראים עשויים לפקפק ברלוונטיות של ההשוואה עם מדינה מתפתחת שלמוסדות הדמוקרטיים שלה יש היסטוריה קצרה יותר, ובמובנים חשובים חלשים יותר מאלה בממשלת ארה"ב. אבל הימין הבוליביאני לא היה מצליח, היכן שטראמפ נכשל, אלמלא הבדל חשוב נוסף: לימין הבוליביאני הייתה עזרה רבת עוצמה מחוץ למדינה בביצוע ההפיכה שלהם.
לא מפתיע שחלק מהעזרה הזו הגיע מממשל טראמפ, אשר אמור יום לאחר ההפיכה כי "עזיבתו של מוראלס שומרת על הדמוקרטיה וסוללת את הדרך לעם הבוליביאני להשמיע את קולו".
עזרה חשובה עוד יותר הגיעה מארגון המדינות האמריקאיות (OAS), אשר, שלא במקרה, מקבל 60 אחוז מהמימון שלו מארצות הברית. ל-OAS יש כיום גם מנהיג, לואיס אלמגרו, שבזמן בחירתה של בוליביה נזקק לתמיכת טראמפ וממשלות הימין שלו ביבשת אמריקה כדי להיבחר מחדש כראש הארגון. ה-OAS הוציא א הצהרה למחרת הבחירות, הביע "דאגה והפתעה עמוקה מהשינוי הדרסטי והקשה להסבר במגמת התוצאות המוקדמות".
הטענה הזו התבררה כ"שקרית", כפי שיעשה מאוחר יותר הניו יורק טיימס לדווח; אך כפי שציין ה"טיימס", הטענה השקרית הזו "שינתה את ההיסטוריה של האומה הדרום אמריקאית". היא שינתה את ההיסטוריה מכיוון שהיא שימשה כבסיס פוליטי להפיכה הצבאית ב-10 בנובמבר 2019.
דמיון נוסף: זכור מתי היו טראמפ ובני בריתו הרפובליקנים אמר שהדמוקרטים "גונבים" את הבחירות כאן כי ההצבעות המאוחרות, בעיקר בדואר, הגיעו ברובם המכריע מהדמוקרטים? כמובן שזה היה שקר; האמת הייתה פשוט שיותר דמוקרטים מאשר רפובליקנים הצביעו בדואר.
הטענה של OAS בבוליביה הייתה זהה: מסיבות שונות - כולל גיאוגרפיה - ההצבעות באזורים הפרו-מורלס הגיעו מאוחר יותר מאלו של המועמדים היריבים. זה היה ברור מהיום שאחרי הבחירות פשוט על ידי הסתכלות על האזורים שמהם הגיעו הקולות המוקדמים והמאוחרים יותר; כל הנתונים היו ברשת. זו הסיבה ש-133 כלכלנים וסטטיסטיקאים ממדינות שונות - רובם מארצות הברית - חתמו על מכתב בדרישה מה-OAS לחזור בו מהצהרותיו הכוזבות.
זו הסיבה שארבעה חברי הקונגרס האמריקאי שאל ה-OAS אם אי פעם שקלו את האפשרות - שלמרבה הפלא לא הוזכרה בשלושה דוחות נוספים של OAS - שהמתחמים המדווחים מאוחרים יותר היו שונים מבחינה פוליטית מהקודמים.
עברה שנה, וה-OAS עדיין לא ענה.
באוקטובר קיימה הממשלה בפועל, שתפסה את השלטון לאחר ההפיכה בשנה שעברה, בחירות, לאחר שדחתה אותן פעמיים. לואיס ארסה, שר הכלכלה של אבו מוראלס במשך 13 שנים, ניצח בהפרש של יותר מ-26 נקודות אחוז.
אבל האנשים שנהרגו על ידי הממשלה שלאחר ההפיכה, כולל לפחות 22 אנשים שנהרגו בשניים טבחשבוצעו על ידי כוחות הביטחון, לא ניתן להחזיר לחיים. הקורבנות היו כולם ילידים.
כמו המאמץ של טראמפ בארצות הברית - כפי שניתן לראות ברפובליקני האחרון ניסיון לזרוק מאות אלפי קולות מדטרויט, מישיגן, שבה כמעט 80% מהתושבים הם שחורים - ההתקפה על הדמוקרטיה בבוליביה קשורה גם לגזענות מערכתית.
אבו מוראלס הוא הנשיא הילידים הראשון במדינה עם האחוז הגדול ביותר מאוכלוסיית הילידים ביבשת אמריקה, שתמכו באופן גורף בו ובמפלגתו; מנהיגי ההפיכה הם חדור עם בעלי עליונות לבנים ומבקשים לשחזר הדומיננטיות של האליטה הלבנה ברובה ששלטה במדינה לפני שמוראלס נבחר לראשונה ב-2005.
נציגי ארה"ב יאן שקובסקי וישס "צ'וי" גרסיה, שניהם משיקגו, קראו לקונגרס לחקור תפקידו של ה-OAS בבוליביה לאחר הבחירות ב-2019.
זה חשוב ביותר, מכיוון שההפיכה, והאלימות והדיכוי הפוליטי שבאו בעקבותיה, אולי לא היו מתרחשים לעולם ללא התפקיד המרכזי של ה-OAS. אולי הכי חשוב, ל-OAS הייתה השפעה עצומה על התקשורת הבינלאומית והמקומית, כאשר עיתונאים רבים האמינו בטעות כי משלחת התצפית הבחירות של OAS הייתה חסרת פניות, ולכן הטענות שלהם נכונות.
אבל ההפיכה בבוליביה היא לא הפעם הראשונה שה-OAS מנצל לרעה את סמכותו כמשקיף בחירות, כדי לתמוך במאמץ הנתמך על ידי ארה"ב להפיל ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. זֶה קרה בהאיטי בין 2000 ל-2004. וגם בהאיטי, ה-OAS עשה משהו ב-2011 שאולי אף משקיף בבחירות לא עשה מעולם: הם הפכו את תוצאות הבחירות לנשיאות בסיבוב הראשון, לְלֹא אפילו ספירה חוזרת או ניתוח סטטיסטי.
ה-OAS וההנהגה שלו חייבים להיות אחראים, אחרת הפשעים האלה ימשיכו להתרחש.
מאמר זה הופק בשותפות על ידי המרכז לחקר כלכלה ומדיניות ו כלכלה לכולם, פרויקט של מכון המדיה העצמאי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו