התואר הקשה שלי אינו מבוסס על האמונה שמנהיגי ארה"ב הם הכי הרבה
מרושעים אי פעם, למרות שהם יהירים, חסרי רחמים ואפילו מרושעים,
הפך לצבוע יותר על ידי ציפוי הצדקנות וה"אלוקים"
שֵׁרוּת. במקום זאת זה נשען, ראשית, על העובדה שיש להם הרבה יותר הרסניים
כוח מכל קודמיו, כבר השתמשו בו, מאיימים להסלים
האלימות שלהם, והם לא רק נתונים לאילוצים לא מספקים, אלא
לפעול בתרבות פוליטית הפכפכה, ניתנת למניפולציה ומכילה
אלמנטים לא הגיוניים מאיימים. עליית כוח ההרס של ארה"ב, רחוק
מעבר לכל מה שקשור ל"הגנה" לאומית והרבה מעבר ליכולות
של יריבים פוטנציאליים כלשהם, היה ברור מכוון ונועד לשרת את שניהם
האינטרסים העסקיים והפיננסיים הטרנס-לאומיים של האליטה האמריקאית ו
הקבלן-פנטגון-פוליטיקאי בעל אינטרסים של מיליטריזציה - ה
מתחם צבאי-תעשייתי (MIC).
מה שנקרא "תקציב ההגנה" צריך להיקרא "תקציב עבירות".
התקציב הזה - בגודל עצום וכעת עולה על הסכום הכולל לשאר
העולם ביחד - והאגרסיביות הגוברת של ארה"ב
האליטה בשימוש בעליונותה הצבאית כדי "להקרין כוח" על ידי איומים ו
אלימות במקומות מרוחקים, הפעילה לחץ גדול על מדינות אחרות
לבנות זרועות משלהם. הם צריכים את הזרועות לא רק כדי להגן על עצמם
נגד תקיפה אפשרית של ארה"ב, אבל גם נגד השימוש בצבא שלה
עליונות לכינון בריתות ובסיסים מאיימים בגבולותיהם.
בניית ברית כזו והתבססות בוצעו נגד משמעותי
מעצמות כמו רוסיה וסין, כמו גם מעצמות אזוריות פחותות כאלה
כמו איראן. ביהירות אימפריאליסטית, גילו פקידים ופרשנים אמריקאים
תקציב הנשק גדל ותגובות בדיקות הנשק של הקטנים הללו
כוחות להיות "פרובוקטיביים" ו"מאתגרים". אבל התגובות האלה בהחלט
בלתי נמנע ותקציב העבירות בארה"ב והקרנת כוח מקדמים את
התקדמות מרוץ חימוש חדש שכבר מתהווה.
מרוץ החימוש נעזר גם בשורה של מדיניות אמריקאית שמונעת
בקרת נשק, כגון:
נסיגה מאמנת הטילים האנטי-בליסטיים משנת 1972 ב-2001
חבלה באמנת הנשק הביולוגי והרעיל משנת 1972 על ידי סירוב
להסכים לבדיקות באתר, גם בשנת 2001
מתנגדים להסכם האו"ם לבלימת הזרם הבינלאומי של נשק קל
בשנת 2001, האומה היחידה שעשתה זאת
מסרב לחתום על אמנת מכרות האדמה (קלינטון ב-1997)
סירוב להצטרף ל-123 מדינות שהתחייבו לאסור את השימוש והייצור של אנטי-כוח אדם
פצצות בשנת 2001
דחיית אמנת האיסור המקיף על ניסויים [גרעיניים] ב-1999
מסרב להכיר בסמכות השיפוט של בית הדין הבינלאומי
על "השימוש הבלתי חוקי בכוח" של המדינה נגד ניקרגואה ב-1986
כשל במימוש הבטחתו, שניתנה בחתימה על אי-הפצת הגרעין
האמנה, שהיא תפעל לקראת חיסול נשק גרעיני
סירוב זה לציית לחוק הבינלאומי ולציית לחוק הבינלאומי
הסכמים הם נוהג קבוע שבו הם עלולים להפריע לתוכניות של ארה"ב
להקרין כוח.
להתגברות הצבאית של ארה"ב יש מומנטום פנימי משלה, כמו הבעלים העצומים
אינטרסים בכלי נשק ומלחמה מחפשים כל הזמן התקדמות טכנית ו
משימות חדשות שיצדיקו תקציבים גדולים יותר. זה היה משכנע
טען כי ארצות הברית מעודדת מדינות אחרות לתגובות הגנתיות
על מנת להצדיק הגדלת הוצאות ה"הגנה" (למשל, רוברט א.
פאפ, "איזון רך נגד ארצות הברית", אבטחה בינלאומית,
קיץ 2005). יתר על כן, העליונות הצבאית והרצון לבדוק
ולהוכיח את היעילות של הצבא המתקדם - ולדלדל את המניות
אז יזדקק לחידוש - תגרום להתנהגות פרובוקטיבית ונכונות
לקחת סיכונים שמובילים בקלות רבה יותר למלחמה. זה גם עושה את המדינה
מוכן יותר לתקוף מדינות קטנות חסרות הגנה, בין השאר בגלל זה
זה כל כך קל ובמילים של מדלן אולברייט, "מה הטעם שיש
הצבא המופלא הזה...אם לא נשתמש בו?" זה דוחף את מנהיגי ארה"ב לעשות זאת
להעריך יתר על המידה כמה בקלות הם יכולים להציק או להכות לתוך כניעה קטנה יותר
מדינות כמו וייטנאם ועיראק.
הן המגבלות החיצוניות והן הפנימיות על מיליטריזציה ומלחמה
חלש. הכוח הצבאי והכלכלי של ארה"ב אפשרו לה לעסוק בשלושה
מלחמות תוקפנות תוך הפרה של אמנת האו"ם בעשור האחרון ללא
כל התנגדות רצינית של האו"ם או "הקהילה הבינלאומית" (כלומר, ממשלות
מסוגל לכל התנגדות יעילה לכוח ההגמוני). אפילו מוקדם יותר,
היא הצליחה להרוג מיליונים ולמעשה להרוס את הודו-סין, להרוס
מרכז אמריקה באמצעות פרוקסי רצח ותמיכה בהשתוללויות של דרום אפריקה
נגד מדינות החזית ופלישות ישראל ללבנון, בלי
כל חסימה של האו"ם או הקהילה הבינלאומית. במקרה של התקפתו
על עיראק, ארצות הברית אף קיבלה מהאו"ם הכרה לאחר מעשה
של זכויות הכיבוש וההרגעה שלה - מה שעוזר להסביר את אוגוסט
19, 2003 הפצצת משרדי האו"ם בבגדד. גם האו"ם עוסק בעיסוק רב
במתן לארצות הברית ולישראל סוג של מעין חוקי
סנקציה לשלב הבא של התוקפנות הסדרתית של ארה"ב.
אזרחי העולם הסתייגו מהתוקפנות הללו והמחאות לא ראו בעין יפה
גדלו ברוחב ובגודל, אך עד כה הם לא הצליחו לעצור
ההסתערויות. הדמוקרטיה לא עובדת טוב על פני הגלובוס, כאליטה
שליטים התעלמו באופן קבוע מהרגשות הציבוריים נגד המלחמה כפי שבא לידי ביטוי
בחירות וגם סקרים. איפה שלא, כמו בצרפת ובטורקיה
בשנת 2003, השליטים הללו הושמצו בארצות הברית ועשו זאת
נאבקו לפצות על החריגה הדמוקרטית שלהם. בארצות הברית,
לא רק שהאליטה השלטת הצליחה להתעלם מהעדיפות של רוב הסקרים
יציאה מעיראק, הניצחון של הדמוקרטים בבחירות ב-2006 - נפוץ
להיות שיקוף של האינטרס של הציבור בנסיגה - לא
מנע הסלמה נוספת של בוש במלחמה, עם דמוקרטים נומינליים בלבד
התנגדות המפלגה. בסימן נוסף של כישלון דמוקרטי, הדמוקרטים
הסכים להסיר דרישת חוק מימון שבוש יבקש להצטרף לקונגרס
אישור לפני שיגור מתקפה על איראן.
יש לציין גם כי בארצות הברית הייתה כוח ביצוע
כל כך מרוכזת ומערכת האיזונים והבלמים כל כך נחלשה עד כדי כך
אדם או קליקה מסוגלים כעת לקחת את המדינה למלחמה (שהם
כבר עשו במקרה של עיראק, בהתבסס על שקרים חצופים). הסינגל הזה
לאדם או לקליקה יש גם את הכוח להשתמש בנשק גרעיני, אשר מאוחדת
מדינות השתמשו בעבר (באופן ייחודי), ואשר לפי הדיווחים הנהגת ארה"ב
מוכן ואפילו להוט להשתמש נגד איראן כדי לסיים עוד (הונאה)
איום "ענן פטריות" וללמד את העולם לקח על מי הבוס.
בקיצור, איום "ענן הפטריות" הדחוף והאמיתי ביותר בעולם נמצא
בידיים של כמה חסרי אחריות מוכחים עם כוח ביצוע ב-
ארצות הברית.
סיבה שנייה לכך שארצות הברית מהווה איום כה גדול על הציוויליזציה
הוא זה, בעוד המשבר האקלים והסביבתי הממשמש ובא מושרש
בצמיחה כלכלית חסרת מעצורים, במקום להוביל את העולם לכיוון א
כיוון מחדש ואיפוק, ארצות הברית ממשיכה להתנגד לאלה
ובמקום זאת לרדוף אחרי יתרון כלכלי לטווח קצר. בתור מנהיג ה
המהפכה הניאו-ליברלית, היא לוחצת לפתיחת שווקי עולם שלישי נוספים
ועוד צמיחה עיוורת, ומתנגד באופן אקטיבי לפעולות קולקטיביות ומשמעותיות
שעלול להגביל או להפחית את התרומה האנושית להתחממות כדור הארץ.
זהו המחשה יפה של ניצחון הסיפוק המיידי
וחוסר האחריות הגבוה יותר של האליטה העסקית וה-MIC הדומיננטית.
סיבה שלישית לכך שהמדינה הזו מהווה איום כה רציני היא שה
העולם אינו יכול להרשות לעצמו לא את הבזבוז של מירוץ חימוש או את העלויות החברתיות
של המהפכה הניאו-ליברלית, שעל שתיהן לוחצת ארצות הברית.
אי השוויון העולמי גדל, מיליארדי אנשים חסרים מים,
מזון, טיפול רפואי הולם ומשאבים חינוכיים ראויים. אלה, פלוס
מלחמות השליטה המערביות, הגבירו את המתחים האתניים, הפשע,
לקוחות, והגירות המוניות, ובכך לגרום ליותר סכסוכים, טרור,
ומלחמות, כמו גם סבל אנושי עצום.
העולם צריך מנהיגות בפתרון הבעיות האמיתיות האלה, אבל מה זה
קיבלה מארצות הברית מדיניות שמבזבזת משאבים,
לעורר סכסוך, להרוג ולהרוס, וממש להילחם נגד בונה
התמודדות עם אסונות סביבתיים מאיימים. "אחרית הימים" אנשים
שיש להם קשרים הדוקים לממשל בוש עשויים לקבל את הארמגדון שלהם
ללא כל עזרה אלוהית, רק על ידי מדיניות בוש-ארה"ב כרגיל.
Z
אדוארד ס. הרמן הוא כלכלן, מבקר תקשורת ומחבר של רבים
מאמרים וספרים, כולל השמיים קשר וושינגטון והעולם השלישי
פאזיזם, הסכמת ייצור (עם נועם חומסקי) ו ניצחון השוק.