שני הצדדים של הקשת הפוליטית של ונצואלה ידועים ברטוריקה המלהיבה שלהם. לפני נשיא האומות המאוחדות צ'אבס תייג את בוש כשטן ועדיין יכול להריח את הגופרית. מבחינה מקומית הרטוריקה שלו הגיעה גם למה שנראה לזרים ולכמה תושבי ונצואלה כאחד לגבהים מדהימים עבור המנכ"ל של מדינה דמוקרטית, עם חברי אופוזיציה שסומנו כ'עלובים', 'סטוגים אמריקאים' ואפילו 'פשיסטים'. זה תואם את האופוזיציה אשר תייג את צ'אבס 'דיקטטור', וכן מוזהר ״תיזהר, הוגו. אל תגמור כמו עמיתו בניטו מוסוליני, תלוי הפוך', למרות שהתפרצויות אופוזיציה כאלה כמובן מדווחות רק לעתים נדירות בעולם.
בהתחשב בהקשר זה יהיה מפתה לראות באופטימיות את ההצהרות הנוכחיות על כוונה לבנות פוליטיקה מוסכמת יותר. מנהיג Homeland For All (PPT הוא ראשי התיבות הספרדיים) חוסה אלבורנוז הכריז על הצורך 'לחפש את מה שמאחד אותנו להתקדם, ולא את זה שמבדיל לחלוקה'. הוא המשיך והסביר "עלינו להבין שהאופוזיציה היא חלק לגיטימי מהספקטרום הפוליטי". יצירת פוליטיקה פייסנית כזו, לטענתו, היא קושי ש'חייב להיפתר על ידי כולם', מגזרי הממשלה והאופוזיציה כאחד.
לאחר מכן הנשיא צ'אבס הכריז בפני האופוזיציה "תנטוש את ענן הפשיזם והתלבשו בענווה, הדגימו זאת בעובדות, לא בנאומים, ותכפפו את עצמכם לא לי, אלא לחוקה הבוליבריאנית... הנה הדלת שדרכה אני אכנס. לקבל אותך'.
במקביל לקריאות אלה לדיאלוג שפרסמו מנהיגי התנועה הבוליבריאנית הגיעו קריאות נוקבות דומות של האופוזיציה. לואיס איגנסיו פלאנאס, נשיא COPEI, הכריז על הצורך "לכונן מחדש את ההסכם החברתי שאבד כאן בעשר השנים האחרונות", נוכח המשבר הפיננסי העולמי והצניחה במחירי הנפט פלנאס הכריז "עלינו להיכנס לדיאלוג , על מה (המשבר) הזה יביא'. באופן מרשים יותר, במונחים של הוכחת מחויבותה לפוליטיקה דמוקרטית מוסכמת יותר, האופוזיציה לא קראה הונאה במשאל העם האחרון על הגבלת כהונה. הפרשנות הזו אולי נשמעת חלקית מאוד, אבל קריאה כזו הייתה צפויה בהתחשב ב הכרזה על הונאה במהלך 2008 בחירות אזוריות, שנחשב 'למופת' על ידי משקיפים בינלאומיים, מכיוון שחלק ממרכזי ההצבעה, שצייתו לחוק ונצואלה שאומר להם לא להיסגר עד שלא יהיו תורים של אנשים שמחכים להצבעה, נשארו פתוחים מעבר לסיום המתוכנן בשעה 6:XNUMX.
נראה שאפילו הכנסייה הקתולית, הבולטת בהתנגדותה החריפה לצ'אבס, הפכה דף חדש. הקרדינל חורחה סבינו הכריז "עלינו הווונצואלה לראות זה את זה כאחים". אנחנו לא יריבים אלא בני אותו העם״.
עד כמה מהותיות הקריאות הללו לבניית גשרים? האם הם פותחים עידן חדש של דיונים פוליטיים בהסכמה בוונצואלה? האם הכוחות הפוליטיים המתנגדים של ונצואלה הציצו שוב מעל התהום של עימות אלים והפעם צעד אחורה? ספקן עשוי להציע שהמעשים שצ'אבס קורא להם עשויים להופיע באיטיות משני הצדדים. עם זאת, בהסתכלות על ההשלכות של הבחירות האזוריות, אפשר להסיק אחרת. היו אין קריאות לקונצנזוס, למעשה הרטוריקה הסלימה באופן דרמטי במסעות התיקון.
אולם המציאות נראית שונה במקצת. לקראת אירוע אלקטורלי נראית הרטוריקה הסלמה הבחירה הברורה בטקטיקה של שני הצדדים. הסיבות לכך מורכבות, אך סיבה ברורה ומשמעותית היא 5,669,305 חברי ה-PSUV, כ-400,000 איש יותר מהאופוזיציה צבר אי פעם בבחירות בוונצואלה. המסר המרכזי של צ'אביסטה של אנטי-אימפריאליזם, הכללה בדמוקרטיה ובהספקה חברתית, ויותר ויותר סוציאליזם, מוערך להדהד בעוצמה עם חברי המפלגה הענקית, ולכן, כמו עם ה-PSUV, "להוציא את הבסיס" מספיקה בדרך כלל כדי לזכות ב בחירות כשלעצמן, (למרות אחוז ההצבעה הגבוה להפליא של ונצואלה) תוך הדגשת מסר הליבה זה באמצעות רטוריקה המתמקדת ב קישורים של האופוזיציה ל וושינגטון לפיכך נחשבת לאסטרטגיית בחירות יעילה.
האופוזיציה פוגשת אש עם אש. הם מנסחים שוב ושוב את מאבקם כנגד הפרויקט האוטוריטרי של הנשיא, מה שעשוי כמובן להראות אירוני אצל החותמים על צו קרמונה, שבמשך 24 השעות שבגינן נעקר צ'אבס בהפיכה ב-2002, ניסה לפזר את העליון. בית המשפט (אשר יפטור לאחר מכן את מתכנני ההפיכה), האספה הלאומית, והשעה את החוקה. בדומה לממשלה, השפה המסלימה הזו נראית כמגייסת יעילה של כ-40% מהאוכלוסייה שמתנגדים לתהליך הבוליברי, ומסיבה זו נעשה בה שימוש שוב ושוב לקראת אירועי הבחירות האחרונים.
המציאות היא שלא היו קריאות לקונצנזוס לאחר הבחירות האזוריות, בדיוק בגלל שקרב אלקטורלי אינטנסיבי עוד יותר היה ממש מעבר לפינה, שעבורו יצטרכו שני הצדדים את המסגרות האגרסיביות הבדוקות שלהם של התחרות.
מכיוון שהבחירה האלקטורלית בשיח נקבעת אסטרטגית, כך, במידה רבה, היא הרטוריקה שלאחר התחרות. שני הצדדים יכולים להרוויח בכך שהם נראים 'סבירים', מה שמאפשר לכל אחד להציג את הצד השני ככוח המסוכן המקטב את הפוליטיקה של ונצואלה. עם זאת, בעוד ששינוי ההתייחסות הרטורית משתלב היטב עם ההגדרה העצמית של האופוזיציה ככוח לדמוקרטיה ליברלית, הוא משמש פחות בקלות על ידי תומכיו של צ'אבס.
ויכוח גדול לאחר משאל העם נפתח בקרב תומכי הנשיא בין הדרכים המתחרות כביכול של רפורמיזם ומהפכה. שמאלנים רדיקליים מתייגים רפורמות של פיוס, שמתרחק מהמדיניות המהפכנית האמיתית הדרושה, אבל זה יגרום בהכרח לקונפליקט. בפגישה של שמאלנים מקומיים שהשתתפתי בו אמש תויג הרפורמיזם כמנגנון הגנה של קפיטליזם, ורפורמיסטים תייגו אויבים. השקפה זו, של סכסוך כבלתי נמנע בדרך מהפכנית באמת הופכת את השימוש ברטוריקה פייסנית למסוכן במפלגה המכריזה על עצמה כמהפכנית.
ניתוח זה עשוי להיראות ציני יתר על המידה, אולם ההתנגשויות המבוזרות המתמשכות בין PSUV וגורמי אופוזיציה במדינה, בעקבות תוצאות הבחירות האזוריות המעורבות של 2008, מעידות על חלולות השיח הפייסני המגיע משני הצדדים. נציגי מושל האופוזיציה של מדינת מירנדה למשל, ב-20 בפברואר ניסו לגרש 25 רופאים קובנים ממרפאה מקומית לבריאות ציבורית כדי ליצור מרחב משרדי. במרידה, לסטר רודריגז, ראש עיריית COPEI, מרידה, לאחר שסיפר לי על תקוותיו "ליחסים הטובים ביותר, קשרים של כבוד, יחסים מוסדיים ללא פוליטיזציה" עם המועצה המקומית לתכנון ציבורי שנשלט על ידי PSUV ניסה לפטר את צוות המזכירות בתוך שבוע אחד. של כניסתו לתפקיד, הפרת חוק מועצות כאלה המצהיר כי הצוות שלהן חייב באישור המועצה עצמה.
כמו כן, חורחה רודריגז, ראש עיריית ליברטדור בקראקס מסרב לשתף פעולה עם ראשי ערים אחרים של האופוזיציה ועם ראש עיריית המטרופולין של האופוזיציה במאמצים נחוצים כדי להילחם בבעיות התנועה החמורות של העיר. הוא מסרב לאכוף מדיניות האוסרת על לוחיות מספר מסוימות, ברוטציה יומית, להיכנס לעיר, בטענה שזו הפרה של זכויותיהם של אנשים הנוהגים על לוחיות מספר אלה.
פיוס הוויכוח בין רפורמות ומהפכה בתוך ה-PSUV עשוי לאפשר לצ'אבס להמשיך במדיניות הפייסנית באמת יותר, שבאמת תפיל את הכפפה אל האופוזיציה, לממש את מה שהיא מטיפה. אולם הוויכוח הזה ישן כמו התנועות המהפכניות עצמן. בדומה לכך, למרות שפלנאס צודק בהכרזה על הצורך באחדות כדי להתמודד עם השפעות המשבר הפיננסי, ההשפעות הללו יהיו בהחלט כוח לפילוג. הכנסה ממשלתית מופחתת תאלץ אותה לבחור יותר ויותר בין שמירה על ההפרשה החברתית הנוכחית המרשימה לבין סגירת רבות מההרשאות שהיא עדיין מציעה לעסקים פרטיים, אשר שומרים על הפסקת האש הלא פשוטה עם FEDECAMARAS, האיגוד העסקי הראשי.
ככזה, הצופים צריכים להישאר סקפטיים לגבי ענפי הזית הרטוריים שמציעים שני הצדדים, הם לא משכנעים וסביר להניח שייסגרו מוקדם מדי. ההיסטוריה האחרונה של טון הדיון בוונצואלה סותרת את הכנות לכאורה של השיח הפייסני, ושיקולים של המסגרות בהן השתמשו שני הגושים חושפים את נטיותיהם השונות לגבי שפת הפוליטיקה ההסכמית.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו