מכון מרדיניאן לנשים ולמשפחה הוא חלק מרשת ארצית של מוסדות כאלה שנקראו על ידי חוק אלימות נגד נשים ומשפחה משנת 1998. מוטלת עליהם המשימה לעזור להגן על נשים וילדים מפני התעללות, לערער על סטריאוטיפים מגדריים סקסיסטיים, ולמעשה לשבור את מרכיבי ה"מצ'יסטה" בתרבות ונצואלה. הם התרחבו כדי לשלב מספר יוזמות חדשניות כגון מאדרס דל באריו (אמהות שכונת העוני), מיסיון אמאס דה קאסה [1](אשת בית המשימה), ו BANMUJER (בנק הנשים). הראיונות הבאים נערכו עם שניים מחבריה.
ג'ני מרל טורס, סגנית נשיא המכון מרידיאן לנשים ולמשפחה
אתה יכול בבקשה לספר לי קצת על ההיסטוריה של זה מוסד?
"זה נולד מיוזמה ברמה הלאומית ביחס להקמת המכון לעורכי דין ברמה הממלכתית להגנה על זכויות האישה. בשנת 1999 התקבל חוק שוויון ההזדמנויות, שורשיו הובילו ליצירת החוק הראשון נגד אלימות נגד נשים. זה היה חוק נגד אלימות בין-משפחתית, לא ספציפית חוק מגדרי. החוק הזה שונה ולכן התקבל חוק אורגני על זכויות נשים נגד אלימות. החוק האחרון קרא להקמת מוסדות בכל הרמות של המדינה, במרידה המצלמה הזו נוצרה בשנת 2005. היא נוצרה כדי להשיג שוויון מגדרי באמצעות מדיניות ולהגן על זכויות הנשים.
למוסד שני תפקידים מרכזיים. הראשון הוא הערכה משפטית של בעיות ביתיות. הבעיות הללו הופכות לפעמים להכפשות מכיוון שלעתים קרובות נשים מבינות שזו לא רק בעיה נסיבתית, אלא משהו גרוע יותר. החוק אומר שאין פעולות פיוס, נשים יכולות לחשוש לשלמותם הפיזית או הנפשית ובמקרים כאלה מחויבות להוקיע את מקורו. אנחנו צריכים לדחוף את התהליך הזה. לאחר מכן יש לנו מערכת יחסים עם המשטרה שבאמצעותה אנו מדווחים על ההכפשות. הכוונה היא לא הפרדת בעלים ונשים, אלא להבטיח, תמיד, שהנשים, הקורבנות של אלימות במשפחה יבינו כי הוקעה היא אמצעי הגנה לה ולמשפחתה ושאחריה מתעללים נשלחים לקורסים מתוך כוונה. של איחוד ולא חלוקת משפחות. אנחנו לא רוצים מלחמה בין גברים לנשים, אבל לעבוד עם מניעה ושיקום כדי להשיג צדק חברתי, שני אלה אמורים להיות מושגים ברובם באמצעות חינוך וזהו הפונקציה המרכזית השנייה שלנו.
התרבות שלנו לא תשתנה בן לילה, היא באמת משובצת ורגרסיבית. מרידה היא מדינה כפרית במיוחד וכאן התרבות עוד יותר רגרסיבית, אך מוטמעת עמוק יותר. הפטריארכיה מבוססת להפליא. עם אישה מאזור כפרי, שגרה 8 שעות מהעיירות, שבילתה כל חייה בסביבה פטריארכלית ששמה דגש על ציות לבן/בת הזוג, ושלא מכירה שוויון קשה מאוד להסביר שיש לה זכויות , שיש חוקים להגן עליה. זה אפילו יותר קשה להסביר את זה לגברים! שלאשתו יהיו אותן הזדמנויות כמוהו".
אז אם הידע מתחלק בצורה לא שווה האם גם בעיית האלימות במשפחה מתחלקת בצורה לא שווה? האם הבעיה חמורה יותר באזור הכפרי של ונצואלה?
"העניין הוא שאנחנו לא באמת יכולים לענות על שאלות מהסוג הזה. בעיית ההתעללות במשפחה הפכה לבלתי נראית. אם אתה יודע שבבית של השכנים שלך יש בעיות כאלה, באופן כללי לא תוקיע אותה, וגם לא יהיה הקורבן, וזה תורם להפוך את הבעיה לבלתי נראית. וכשאף אחד לא מגנה אותה, כמעט בלתי אפשרי לומר שהאלימות חמורה יותר באזורים הכפריים או בעיר. ידוע בעולם שאלימות מגדרית לא קיימת. יש מעמד חברתי, אפשר למצוא אותו במעמד העליון, הנמוך והבינוני. זה בגלל שזו בעיה של אי שוויון כוח, ושל מסורות תרבותיות".
כמה גינויים אתה מקבל?
"בשנת 2008 קיבלנו 231 גינויים, רק במוסד הזה. ביצענו גם 1019 הערכות משפטיות. אנחנו מעריכים שמספר האנשים שעזרו, בכל התוכניות הללו בנוסף לערוצי המניעה הוא 5051".
כמה תביעות מוצלחות הגיעו מ-231 ההכפשות?
"טוב, אנחנו לא עושים את התביעה, אנחנו יכולים לשלוח את ההכפשות רק למוסדות הביטחון, למשטרה, לתובע הציבורי, אז אין לנו את הסטטיסטיקה הזאת".
שמעתי שיש חוסר ידע על אלימות מגדרית במשטרה, האם זה יוצר בעיות?
"זו לא באמת בעיה של ידע, זה קיים. הבעיה היא של מנטליות, המנטליות הנכונה פשוט לא קיימת אצל חלק מפקידי ציבור. יש לנו בעיות עם זה, שהמשטרה התעלמה מהכפשות, שהמשטרה צחקה עליה. על נשים שמוקעות את בני זוגן, שהמשטרה חקרה נשים למה הן עושות את זה. כל פקיד צריך להשתנות, צריך לקחת אחריות".
אז מהם האתגרים העיקריים שעומדים בפניכם בתפקידיכם?
"ובכן המטרה שלנו להוריד את רמות האלימות מחייבת שיתוף פעולה של מספר מוסדות, זה אתגר למשטרה, זה אתגר לרשויות העירוניות, זה אתגר למערכת החינוך, זה אתגר מערכת הבריאות, זה אתגר לרשויות המוניציפליות. אתגר לפיקוח על סמים ואלכוהול. השגת התיאום הזה של כל מוסד בסביבתו המתאימה, למיגור בעיה זו, היא אתגר גדול".
אז המטרה של המוסד הזה היא להתמודד ישירות עם בעיית ההתעללות במשפחה?
"טוב, זה חלק, האלימות, הורדת אותה דרך מספר דרכים. אבל יש גם החלק השני, לעזור לנשים להפסיק להרחיב את האלימות הזו, על ידי שינוי הסביבה החברתית. אנחנו עובדים עם מוסדות חברתיים אחרים, נראים עיקריים הבעיה שעוצרת גינויים ביחס לאלימות היא תלות כלכלית. לכן, אנו מפנים נשים לנציגות ולמוסדות הרלוונטיים שיוכלו לסייע להן להשיג עצמאות כלכלית ולשבור את מעגל האלימות".
אמרת ששורש הבעיה הוא חוסר השוויון בכוח בבית ושלמצב הזה יש סיבות: חומריות ותרבותיות; מה העדיפות בהשוואת יחסי הכוחות בבית?
"זה עניין של מקרים. בהרבה מקרים אתה מוצא אשת מקצוע שמרוויחה מספיק כדי להיות עצמאית ובכל זאת מאפשרת אלימות נגדה. כאן זה לא על גורמים כלכליים, זה על תלות רגשית וגורמים תרבותיים שצועקים שחייבים לשמור על נישואים. אני מכיר מקרים של אמהות שאומרות לבנות שלהן להישאר עם בעלים מתעללים כדי לשמור על מערכות היחסים שלהן. זו יכולה להיות גם שאלה של פחד, שבו מתעללים אומרים שאם תוקיע אותי אני אהרוג אותך. אז פחד, גורמים תרבותיים וגורמים כלכליים משחקים תפקיד, אם כי זה שונה במקרים שונים".
השמיים מועצות קהילה נראה לי כמציע הזדמנות ייחודית להילחם באלימות מגדרית בהתחשב במיקומם בין הספירות הציבוריות והפרטיות (אלה ארגונים מוכרים על פי חוק של עד 200 משפחות שהפכו למוקד של פרויקטים התפתחותיים ברמת מיקרו). מה דעתך על ההזדמנות הזו ומה אתה עושה כדי לנצל אותה?
"מעניין שאתה מעלה את זה. אנחנו כאן במדינת מרידה למעשה חלוצים, החל משנה שעברה התחלנו להילחם באלימות מגדרית על ידי שילוב של החוק להגנת זכויות האישה וחוק מועצות הקהילה. התחלנו להקים במועצה ועדות להגנה על זכויות האישה, אפילו העברנו את ההצעה הזו לשר.
אז מה החזון? אם למועצת קהילה יש ועדה שמוצאת מקרה של התעללות במשפחה, מה היא עושה?
"הדבר הראשון הוא לתת טיפול ראשוני לנפגעת. חוק זכויות האישה מסביר שמועצות הקהילה מסוגלות, לגיטימיות ומחויבות לבצע גינויים במקרים של התעללות במשפחה. אז חברי הוועדה יש חובה לדווח לנו, המוסד המוסמך. זה הנוהל כשיש נפגע, אבל הכוונה היא לא רק להתמודד עם עובדת (ההתעללות) אלא למנוע את התרחשותה. זה כדי למנוע את המצב שבו יש קורבן איך זה מושג? נאומים, כנסים, עבודה באמצעי תקשורת ועבודה קהילתית, עושים הכל כדי למנוע את התרחשותו. 20 איש עובדים במכון זה עבור מדינה של כמעט 900,000 איש, עבודת מניעה מקיפה על ידינו זה קשה אבל לא בלתי אפשרי".
כמה מהוועדות הללו קיימות כיום?
"בינתיים רק 15, אבל אז התחלנו בסוף השנה שעברה. אנחנו צריכים לברר מתי נפגשות מועצות הקהילה, להציג את ההצעה וכו' וזה יכול להיות תהליך איטי".
"בינתיים רק 15, אבל אז התחלנו בסוף השנה שעברה. אנחנו צריכים לברר מתי נפגשות מועצות הקהילה, להציג את ההצעה וכו' וזה יכול להיות תהליך איטי".
האם השינויים הללו לא יכולים לזוז מהר מאוד? על ידי שינוי החוק עבור מועצות הקהילה?
"ובכן כן. סעיף בחוק בעצם שוקל את זה, האומר שבכל מועצה צריכה להתקיים ועדה לכל צורך בקהילה שלה; בריאות, חינוך, ספורט ו"כל צרכים אחרים שנמצאים בקהילה".
אז נראה שהקרב מתנהל במספר חזיתות: מניעה, הוקעה והעמדה לדין. מה אתה עושה כדי לזכות בשלישי, אם כמו שאתה אומר חסם להגנה יעילה על זכויות נשים הוא המנטליות לגבי אלימות מגדרית במשטרה?
"גיבוש. מדובר בגיבוש דרך חינוך. חינוך של גורמים במשטרה, גם במערכת הבריאות. זו נקודה חשובה, כי לפעמים כשאישה מגיעה למרפאה המקומית מוכה ושבורה הרופאים לא מגנים את האלימות , למרות שהחוק אומר שהם מחויבים לעשות זאת".
אוקיי, כדי לעבור לעניין אחר, מהם לדעתך הסמלים הנשיים המרכזיים בוונצואלה?
"אני לא ממש יודע למה אתה מתכוון, סמלים?"
ובכן, למשל, דבר אחד שנתקלתי בו בוונצואלה כגבר זר הוא שמספר עצום של גברים בוונצואלה מתפארים ביופיים של "הנשים שלהם", ולכן נראה שהסמל של האישה הלבנה היפה בוונצואלה הוא חשוב מבחינה תרבותית. סֵמֶל
"אבל זה לא רע! להיות יפות זה לא פסול. זה מה שאנחנו עושות כנשים, התדמית של האישה היא יופי. עכשיו, זה יכול להיות רע כשזה נפרס למטרות אחרות, אבל אני אוהב את זה שמזהים אותנו בכל העולם כנשים יפות. אבל גם אני אוהב שאומרים שהנשים בוונצואלה הן יותר מיפות, אבל אינטליגנטיות".
אז שתי שאלות. ראשית, אתה לא חושב שתקני היופי האלה מרמזים על אובייקטיפיקציה של נשים בוונצואלה על ידי גברים? שנית, האם אינך מאמינה שיש קשר בין סטנדרטים אלו של יופי לבין ריבוי בעיות האכילה בקרב נשים בוונצואלה?
"ובכן, לסימני היופי, המוכרים ברחבי העולם בגלל התחרויות, של נשים בוונצואלה יש כמה קשרים לבעיות בריאות. אבל אני חוזר ואומרים שהאישה בוונצואלה יפה, זה לא משהו רע. זה רע רק כאשר מלווה באמירה שהיא גם טיפשה".
אז אתה לא חושב ש תחרויות שציינת מייצגים חפצה בפני עצמה?
"ובכן, התחרויות הן תחרויות. איזה אחוז מהנשים נכנסות לתחרויות המוכרות ברחבי העולם? מעט מאוד, ממש מעט מאוד".
אבל תחרויות מתקיימות בכל בית ספר ובכל קניון בארץ.
"כן, יש תחרויות, זו עובדה. בשנה שעברה הוצאנו תוכניות דרך הרדיו שנוגעות בנושא הזה".
אז אתה מאמין שהם דברים רעים?
"העניין הוא שהיופי צריך להיות אינטגרלי. יופי הוא אינטגרלי. מהבחינה הזו אנחנו צריכים שינוי פרדיגמה. יופי לא צריך להיות רק פיזי, זה תלוי בהבנת היופי שלך".
אתה לא חושב שכאן בוונצואלה, עכשיו, יש בעיה עם מושג היופי בשימוש? שזה מייצג החפצה?
"כן. כשיופי הוא משהו פיזי בלבד כן. זה סטייה של היופי של האישה הוונצואלית. פיתוח יופי אינטגרלי עוסק בחינוך, עוסק בהשתתפות, עוסק בתרבות. זה עניין של להיות יותר מאשר יפה, אני מתכוון שזה לא דבר רע אבל אנחנו הרבה יותר. אנחנו אמהות, אחיות, שותפות, עובדות, לוחמות, זה בתחומים האלה שאנחנו מפתחים יופי אינטגרלי. והרעיון הזה מגיע מהחוקה, הראשון שהשתמש בשני המינים כדי לתאר כל ציבור משרד (Presidente y Presidenta), שהאישה היא יותר מאשר יצור ביתי שמביא ילדים, מנקה את הבית, מכינה אוכל ושטיפת כלים.המדינה זקוקה לסוג כזה של אישה משולבת.
בנוסף התחלנו להכיר בחשיבות עבודת הבית של נשים, שזו עבודה כמו כל עבודה אחרת, וזה מוכר גם בחוקה החדשה. השתתפות בבית, בקהילה, בכלכלה, בפוליטיקה של האומה, זו האישה המשולבת. ישנם מספר מוסדות שמכירים בכך, מיסיון אמהות שכונת העוני אשר משלמת קצבה לנשים העובדות בבית, מתוך הכרה בחשיבותן העצומה בקהילה ובמעמדן כעובדות. גם מיסיון עקרת בית שהחלה להקים איגוד בין נשים שעובדות בבית. בשינויים המוסדיים והמשפטיים הללו ניתן לראות את המושגים שאנו מקדמים, במיוחד את זה של התפתחות אינטגרלית של האישה.
ראיון שנערך ותורגם על ידי ג'ורג' גבריאל
יוארי גרברידו – ראש האחדות החברתית במכון מרידיאן לאישה ולמשפחה
האם תוכל לספר לי קצת על הפרויקט שלך הפועל דרך מועצות הקהילה?
"המכון מתחיל באמצעות המועצות הקהילתיות בהקמת ועדות להגנה על זכויות האישה. מועצות הקהילה הן הארגונים הנמצאים כיום בקהילות, והן הם האמונים על יצירת כל סוג של ועדה הדרושה לקהילה. זה כדי שיהיה אורגן של המכון בתוך כל קהילה כי מי בכל זאת הכי מתאים להכיר את הבעיות של הקהילות אם לא הקהילות עצמן? אז, אנחנו כמוסד מנסים לכוון ולוודא את היצירה של הוועדה, אך הוועדות הן האחראיות העיקרית לפיתוחן ולפעילותן בקהילה. הוועדות נוצרות בהתאם לחוק מועצות הקהילה, הוא מסביר מי יכול להוות ועדה, במקרה זה של ההגנה על הקהילה. זכויות האישה."
"אנחנו גם שואפות לחינוך אינטגרלי להעצמת נשים. לאישה משכילה אינטגרלית שיודעת את זכויותיה, יש פחות סיכוי להתעללות".
מה שאני מנסה להבין הוא אילו הזדמנויות קיימות במיוחד בגלל פעולה מבוססת קהילה, למה זו יוזמה טובה?
"כי כפי שאמרתי לך, הקהילה נמצאת במיקום הטוב ביותר להכיר את הבעיות שלה. עבורנו, כמוסד האחראי על כל המדינה, קשה מאוד להיות נוכחים בכל קהילה. מה גם שהוועדות הן גם אורגני הוקעה, הם מסוגלים להוקיע התעללות. בדרך זו, אם הקורבן לא רוצה להוקיע אותה (התעללות) הוועדה יכולה לעשות זאת. כמובן שגם הם יכולים לתת טיפול ראשוני לנפגעת, להגן עליה מפני איומים קרובים, וזה תפקיד חשוב מאוד של הוועדות".
ככלי הוקעה מדוע לדעתך הוועדות יעילות יותר מהמוסד הזה?
"זה לא שהם טובים יותר. זה שאנחנו מוסד אחד שאחראי על כל המדינה. למועצות הקהילה יש נוכחות קבועה בקהילות".
אומרים שחוסר הנראות של התעללות במשפחה מקשה במיוחד להתמודד איתה. האם לדעתך מועצות הקהילה מציעות יתרונות מיוחדים ביחס לאופי הבעיה?
"כן, כפי שאמרתי לך הוועדות מסוגלות להוקיע אז זה כבר לא הכרחי שהקורבן, באופן אישי, הוא האדם שיוקיע את הבעיה. כפי שאמרת זו בעיה שנעשתה בלתי נראית, ראשית בגלל שהאישה עצמה היא מפחדת להוקיע את הפשע, מחשש לבן זוגה, בגלל תלות כלכלית או כל בעיה אחרת. אם יש הסכמה בקהילה שמתעללות בבית מתרחשת בבית זה יותר מאשר זכות, זו חובה כאזרח וכחבר ב- הוועדה להגנת זכויות האישה להוקיע את זה"
אז אתה מאמין שהוועדות ילכו ויגינו את ההתעללות ללא הסכמת הצד שהתעלל?
"זה שהם לא צריכים את ההסכמה."
אבל אתה מאמין שהם באמת יעשו את זה?
"טוב, זה חלק מהעבודה שהם קיבלו בהקמת הוועדה"
אז כל אדם, עם הצטרפותו לוועדה צריך לשאול את עצמו את זה, "האם אני מוכן להוקיע התעללות במקום הקורבן"?
"בדיוק, אנחנו לא רוצים את הקמת הוועדים לשמה, כמטרה מוסדית. האנשים צריכים להיות מודעים, חברי הוועדים צריכים להיות מודעים למה המשמעות של החברות הזאת".
כמה זמן קיימות ועדות המרידניאן? יש 15 עכשיו אני מאמין?
"כן. הוועדים כאן במרידה נוצרו בסוף השנה שעברה. אנחנו האורגן המפקח, אבל הקהילות עצמן צריכות להקים את הוועדים. הם צריכים לקרוא לאסיפת אזרחים כי כמו שכתוב בחוק, כדי ליצור הוועדה חייבת לאשר את ההצעה על ידי הרוב של אותה קהילה".
אז איך התחילו ה-15 האלה? הלכתם ל-15 מועצות קהילתיות עם ההצעה?
"כן, אבל היינו בהרבה יותר מ-15. אנחנו מפיצים מידע בכל המדינה, אבל, עד עכשיו הצלחנו ב-15 בכך שהם כינסו אספות והקימו את הוועדים שלהם".
אז איך זה הלך? אם היית במספר רב של קהילות ובכל זאת רק 15 הקימו קהילות משלהם?
"האנשים תמיד התעניינו, אבל התהליך של הקמת ועדה הוא קצת בירוקרטי".
אז כל הקהילות התעניינו?
"כן, עד עכשיו כן. ראינו עניין רב בהקמת ועדות".
אז עם כמה קהילות דיברת?
"בשנה החדשה היינו בקשר עם 10 מועצות קהילתיות. נפגשנו רק עם אחת עד כה, שהזמינה אותנו כי הייתה לה פגישה. לצערי הם לא עמדו במניין להקים את הוועדה, אבל הם קיבל את הרעיון וצריך ליצור אחד כזה בעתיד".
"בשנה החדשה היינו בקשר עם 10 מועצות קהילתיות. נפגשנו רק עם אחת עד כה, שהזמינה אותנו כי הייתה לה פגישה. לצערי הם לא עמדו במניין להקים את הוועדה, אבל הם קיבל את הרעיון וצריך ליצור אחד כזה בעתיד".
מה שאני מנסה להבין הוא מה אחוז ההצלחות שהיו לך בהרכבת הוועדות, כלומר אם אתה הולך לעשר מועצות קהילתיות...
"אחוזי ההצלחה היו נמוכים. העניין בגיבוש קיים, ובכל זאת, רמת התודעה בקרב האנשים לחובותיהם על פי חוק היא ממש נמוכה. מועצות הקהילה מכנסות את האסיפות, אבל השגת המניין הייתה בעיה אמיתית. "
כמה גינויים הגיעו דרך הוועדות?
"ובכן הוועדות שהוקמו ממש בסוף השנה שעברה ועד עכשיו לא קיבלנו שום גינויים. אנחנו לא יודעים אם לא קיימת אלימות מגדרית באותן קהילות, אם הם לא דיווחו על כך; אנחנו לא לדעת איזה מסגרת זמן אנחנו צריכים לצפות, זה פרויקט חדש."
Iהאם יש איזשהו קשר מהותי בין המוסד הזה לוועדות?
"לא. למרות שלפעמים אנחנו הולכים אליהם ומחנכים על ידי הפצת מידע".
האם המוסדות הללו פמיניסטיים?
"לא, בכלל לא. במקומות מסוימים חושבים שהמוסד מנסה לפצל את האישה מהגבר. זה שקרי לחלוטין, העבודה העיקרית שלנו היא לחזק את הקשרים המשפחתיים, אלה בתוך המשפחה, ביחס לזכויות המוחזקות על ידי נשים בדיוק כמו על ידי גברים. אנו פועלים כדי שגברים יבינו שבן זוגם, אחיותיהם ובנותיהם הם בעלי ערך, ושיש להם זכויות באופן עצמאי שאסור להפר. לשכנע את האלימים שמה שהם עושים הוא לא בסדר הוא חלק מתפקידנו בהגנה של המשפחה הגרעינית".
ראיון שנערך ותורגם על ידי ג'ורג' גבריאל
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו