כריס הדג'ס |
האינטרווב סוער בטור האחרון של כריס הדג'ס, "הסרטן בכבוש." תוך כדי שימוש בהפרבולות וחסרונות כדי לחפור בגוש השחור (שלא לדבר על הצביעות שהודגשה במהירות כשהתייחסו למאמר ממאי 2010 שבו כתב כי, "היוונים מבינים את זה"), הדג'ס הצליח להתנכר ולעצבן, רבים מהבלוסרים שאינם שחורים. בטור שלו הוא כותב כי "האנרכיסטים של הגוש השחור, שהיו פעילים ברחובות באוקלנד ובערים אחרות, הם הסרטן של תנועת הכיבוש". הרבה אנשים שמעריצים את Hedges - כולל אני - חושבים שהיצירה שלו שגויה ברמות רבות.
הרושם הראשון שלי היה שהדג'ס חש במותו של Occupy, ומחפש שעיר לעזאזל. אבל במקום לפנות לפיל שבחדר (שאליו אגיע), הוא בחר במקום זאת להשתמש ב-non sequitur. זה לא עוקב שמכיוון שרבות מהביקורות על הגוש השחור נכונות שזהו "הסרטן ב-Ocupy".
בהתחלה התרגשתי מאוד לגבי Occupy, אבל הרומן התכלה מהר מאוד. מדבר באמצע אוקטובר, נועם חומסקי אמר לכובשים בבוסטון משהו שדומה למחשבות שלי: "יהיה צורך להתמודד עם העובדה שזה מאבק ארוך וקשה. אתה לא זוכה בניצחונות מחר. אתה צריך להמשיך ו יוצרים מבנים שיישמר בזמנים קשים ויכול לזכות בניצחונות גדולים. יש הרבה דברים שאפשר לעשות". [דגש הוסף]
זה היו ה"מבנים" האלה שדאגתי להם. לא פעם כתבתי על הצורך לפתח "תרבות של מחשבה דמוקרטית" - בכך שעלינו להתגבר על התרבות הפסיבית, הפטליסטית, המטושטשת והאנוכית שמציקה לנו כיום (בזכות יעילותה של תעמולה תאגידית) - ועל החשיבות של ארגון קהילות ומקומות עבודה. הרעיון מאחורי האסיפות הכלליות הוא טוב אבל מי יכול להרשות לעצמו את המותרות של קמפינג בפארקים העירוניים, ולהיות מחויב ומשתף בלוח זמנים קבוע? העובדה היא שה-GA's מורחקים במידה רבה מחיינו האישיים, ולמעשה מרחיקים את העניים העובדים - אותם אנשים שצריכים להיות מעורבים ולהוביל את התנועה!
אז כשמחנה הכיבוש המקומי שלי הוציא קריאה לסופרים נעניתי במהירות. מעולם לא שמעתי בחזרה, למרות שאחר כך הם המשיכו להוציא את אותה שיחה. הייתי מוטרד. מה מצאה ההנהגה הבלתי נראית מעוררת התנגדות באמירה שעלינו לארגן קהילות ומקומות עבודה במועצות בניהול עצמי?
חודשיים לאחר מכן חומסקי חזר, וזה דווח על ידי לאנס טפלי מ בוסטון פיניקס כי,
לנועם חומסקי יש עצות לתנועת הכיבוש, שמאהליה בכל רחבי הארץ נסחפים על ידי המשטרה. הכיבושים היו רעיון "מבריק", הוא אומר, אבל עכשיו הגיע הזמן "לעבור לשלב הבא" בטקטיקה. הוא מציע התארגנות פוליטית בשכונות.
מחנות הכיבוש הראו לאנשים איך "לצאת מהתפיסה הזו שאנחנו מבודדים". אבל "רק לכבוש" "חי את חייו", אומר האיש שהוא המבקר הרדיקלי הנערץ ביותר של הפוליטיקה האמריקאית והכלכלה הקפיטליסטית.
טפלי המשיך לצטט את חומסקי באומרו "אל תהיה אובססיבי לטקטיקה אלא למטרה", וכי "לטקטיקה יש חצי חיים". לא יכולתי להגיד את זה טוב יותר. זה כאילו יש רומנטיזציה של "כיבוש" מחנה וזינוק על "האחוז האחד". במילים פשוטות, לבלות בפארקים העירוניים ולהחזיק שלטים עם שפה מעורפלת על "האחוז האחד", או "99 האחוזים" זה לא כמעט מספיק, ואינו מהווה תחליף ל"מאבק הארוך והקשה" עליו דיבר נועם.
חבר ציין בפניי שמחנות הכיבוש שהיו המוצלחים ביותר (למשל ניו יורק, אוקלנד, בוסטון) הם אלה עם היסטוריה קודמת של התארגנות. אני מסכים שהטקטיקה של השתלטות על מרחב ציבורי כדי למשוך תשומת לב לכוח ולהשפעה שיש לכסף על הפוליטיקה הייתה רעיון "מבריק", כפי שציין חומסקי. אהבתי גם שזה היה, במידה ניכרת, מבוזר. היו הרבה הבטחות. עם זאת, זה מתפוגג מהר. הטור האחרון של כריס הדג' נותן לי את ההרגשה שהוא חש בזה, ומחפש במקום הלא נכון כדי להסביר את זה.
אז כשהדג'ס מצטט את דריק ג'נסן בסוף באומרו,
אנחנו צריכים לעבור את התהליך של ניסיון לעבוד עם המערכת ולהיות דפוק. רק אז נוכל להתקדם מעבר לזה. אנחנו לא יכולים לקצר את התהליך. יש תהליך התבגרות שאנחנו צריכים לעבור, כיחידים וכתנועה.
-אני מקבל ומקבל את הביקורת שהוטלה על הגוש השחור (העליתי טיעון דומה בשלי ביקורת על המניפסט האנטי-אמריקאי של טד ראל, איפה שחשבתי שראל קופץ על האקדח בקריאה לאלימות), אבל אני לא יכול שלא לתהות למה Hedges לא אומר משהו דומה על Occupy. ההיפרבולות של לקרוא לגוש השחור "הסרטן", אי-המשכיות של ניסיון לקשר את החסרונות שלהם ל-Occupy, והצביעות לומר ש"היוונים" ש"מתפרעים" וכן הלאה, "מביטים" אבל לא שלהם. עמיתים אמריקאים משאירים אותי עם הרבה שאלות על מה הדג'ס קיווה להשיג עם המאמר שלו. האם הוא באמת חושב שהגוש השחור הוא הסיבה לכך ש-Occupy מתפוצץ? האם בחברה שבדרך כלל אין לה בעיה עם אלימות אנחנו באמת מאמינים ששריפת בד ושבירת זכוכית פוגעת ברגישויות שלנו עד כדי כך שאנחנו "הסרטן"?
לפי אחד הסקרים האחרונים (USA Today/Gallup Poll. 19-20 בנובמבר 2011), 24% אמרו שהם "תומכים" של Occupy Wall Street, כאשר רק 19% אמרו שהם "יריבים". 53% מדהימים אמרו שהם "גם לא", ובאותו סקר נמצא ש-59% לא ידעו מספיק כדי לגבש דעה. עם סקרים שמראים אמריקאים מתנגדים לכוח ולהשפעה שיש לכסף על הפוליטיקה, ומעדיפים הגדלת מסים על העשירים וכן הלאה, הבעיה הגדולה ביותר של Occupy היא שהוא לֹא להגיע לציבור. אם כבר, "הסרטן ב-Ocupy" הוא הימנעות מ"המאבק הקשה הארוך"; הניסיון לקצור את הקציר מבלי לעבוד קודם את האדמה. קשה להאמין שאם Occupy היה מתמקד במאמצים כאלה שצעירים לבושים בשחור היו מעכבים אותם.
כדי לראות עוד מהבלוגים שלי, בקר www.truth_addict.blogspot.com
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו