מי שיהיה נשיא ארצות הברית, הדילמות הפוליטיות הבסיסיות של המזרח התיכון יהיו זהות בחמש השנים הקרובות. ישנם שלושה מוקדים של התרחשויות מכריעות ותמורות משמעותיות צפויות בתקופה הקרובה: עיראק, איראן וישראל/פלסטין.
הסוגיה בעיראק שתשפיע יותר מכל על עתיד עיראק, המזרח התיכון והעולם היא מתי ובאילו נסיבות כוחות הצבא האמריקאי יעזבו את המדינה. בשלב זה, הנוכחות הצבאית האמריקאית הופכת להיות שתל כירורגי שהגוף העיראקי דוחה ודוחה באופן סופי. במוקדם או במאוחר, כוחות ארה"ב ייאלצו לעזוב לחלוטין, כולל מבסיסי הקבע הפוטנציאליים. יש רק שלושה אופנים שבהם יכולה להתבצע נסיגה של ארה"ב: כהחלטה אוטונומית מוקדמת של ממשלת ארה"ב; לבקשתם המאוחרת של השלטונות העיראקים; או בסופו של דבר נרדף על ידי מורדים עיראקים.
החלופה הראשונה היא ללא ספק זו שתשרת את האינטרסים של ארה"ב, עיראק והעולם בצורה הטובה ביותר. זה גם הכי פחות סיכוי להתרחש. הנשיא האמריקני ימצא את זה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית ב-2005 או 2006, כי זה יתפרש, קודם כל בבית בארה"ב, כתבוסה פוליטית גדולה עבור ארה"ב. וזה יהיה. הסנטימנט האנטי-מלחמתי בארצות הברית גובר, אבל זה עדיין לא בנקודה שבה חברי קונגרס יתמכו ברצון במהלך כזה. אפילו אלה בצבא שחושבים שכל הפלישה העיראקית הייתה טעות חמורה יראו את הנסיגה כעת כסטירת לחי של הצבא האמריקני. ואותם מנהיגים במדינות אחרות שתמכו באופן מלא בארה"ב - בלייר, ברלוסקוני, הווארד - יהיו נחרדים באותה מידה, כי יהיו לכך השלכות פוליטיות שליליות מאוד עבורם במדינותיהם.
החלופה השנייה - התבקשה לפרוש על ידי ממשלת עיראק - סבירה יותר. כמובן, זה תלוי במידה מסוימת בהתפתחויות הפוליטיות בתוך עיראק. הבחירות בינואר עשויות להתקיים, גם אם ההשתתפות בתחומים רבים תהיה סתמית או אפילו כמעט לא קיימת.
הבחירות צפויות להתקיים מכיוון שמספר שחקנים חשובים מחויבים להן כרגע: ממשלת ארה"ב; ראש ממשלת עיראק הזמני איאד עלאווי; המנהיגים הכורדים; והאייתוללה הגדול א-סיסטאני, שרואה את ההזדמנות לבית מחוקקים שנשלט על ידי שיע דתי.
אבל זה לא מבטיח משטר לגיטימי אחרי ינואר. ראשית, אם כוחות ארה"ב ייכנסו לפלוג'ה, כפי שנראה שהם מתכוונים לעשות, לא רק שזה יבטיח אי השתתפות סונית בבחירות אלא שזה מאיים להצית התפרצויות חדשות באזורים השיעים, כעת, לאחר למוקטדה א-סאדר. התחייב לתמיכה מלאה בהתנגדות פלוג'ה. ואם, למרות התפרצויות כאלה, הבחירות יתקיימו, בשום פנים ואופן לא ברור אם עלאווי יוכל לבסס את שליטתו בממשל המרכזי או יעקור על ידי דמות קרובה יותר לא-סיסטאני ופחות תלויה בארצות הברית. .
אבל לא משנה מה המבנה של ממשלת עיראק ב-2005, דאגתה העיקרית והמיידית תהיה להבטיח תמיכה ולגיטימציה עממית. מה יכולה ממשלה כזו להציע לאוכלוסייה שאינה מרוצה מהנוכחות הצבאית האמריקאית, חסרת ביטחון מסיבי בגלל המרד והתגובה האמריקאית, ונמצאת בקושי כלכלי גדול? לממשלה כזו יהיו רק שתי ברירות: להתקרב הרבה יותר לפרוקונסול האמריקני ולכוחות הצבא שלו, או להתרחק מהם במידה ניכרת.
הקרבה לא השתלמה עד כה, לא בהעמקת הלגיטימציה או בקבלת תמיכה חומרית משמעותית מארה"ב. מכאן נובע שבשלב מסוים, הסבירות היא שממשלת עיראק תפנה נגד ארה"ב. הם בהחלט יעודדו לעשות זאת, מסיבות שונות, על ידי כל שכנותיהם - ערב הסעודית, ירדן, סוריה, איראן. גם אם יש להם הסתייגויות עמוקות לגבי כל אחד מהשכנים הללו ומהממשלות שלהם, הלחצים שמגיעים מהם בתוספת הלחצים שמגיעים מהאוכלוסיות שלהם בתוספת ההתנהגות הבלתי סדירה של ארצות הברית כנראה יספיקו לממשלת עיראק כדי לשנות את עמדתה הבסיסית כלפי מול ארצות הברית.
אבל אם הם לא יעשו זאת, כי הם חוששים מחוסר יכולת לשרוד ללא תמיכה צבאית אמריקאית, אז זה יהיה המרד שיתחזק יותר ויותר ויהפוך לממשלת המדינה בפועל. כשזה קורה, עיראק הולכת לקראת תרחיש התקפי של טט. וייתכן שארה"ב תצטרך לפנות את אנשיה מהאזור הירוק במסוקים. זו תהיה תבוסה גדולה בהרבה מנסיגה אוטונומית ב-2005.
בינתיים, באיראן, הממשלה תצטרף למועדון הגרעין באותה תקופה. איראן היא מעצמה גדולה באזור, יורשת של ציוויליזציה עתיקה מאוד, מדינה שיעית לצד עולם ערבי סוני ברובו, מדינה מוקפת במעצמות גרעיניות. היא זקוקה לנשק גרעיני כדי לממש את מלוא משקלה כמעצמה אזורית, והיא תעשה מה שצריך כדי להשיג אותם. יש לו שלושה מכשולים בדרכו. הציבור הכי פומבי הוא האופוזיציה של ארה"ב
והאיחוד האירופי להתמוטטות זו בקיום האמנה לאי-הפצה. זהו המכשול הציבורי והפחות חשוב, שכן למעשה לא ארה"ב ולא האיחוד האירופי יכולים לעשות הרבה כדי לעצור את איראן.
יש עוד שני מכשולים רציניים. הראשון נובע מהפוליטיקה הפנימית של איראן. הממשלה בשלטון מאבדת את התמיכה והלגיטימיות העממית כבר יותר מעשור בגלל הפוליטיקה המדכאת והפונדמנטליסטית שלה. זה לא שכוחות האופוזיציה באמת יהיו נגד שאיראן תשיג נשק גרעיני, אלא שאם הם יוכלו ליצור מהומה, ייתכן שלממשלה לא תהיה האנרגיה להתקדם בחזית הגרעינית. עם זאת, בשלב זה, האופוזיציה נראית חלשה מדי מבחינה פוליטית מכדי לשבש, ועמדה נחרצת של הממשלה לגבי נשק גרעיני תהיה כנראה מהלך פופולרי בבית.
המכשול השלישי והחמור ביותר הוא האיום הישראלי להפציץ מתקני גרעין איראניים. אין ספק שממשלת ישראל הייתה רוצה לעשות זאת. עם זאת יש שלוש שאלות לגבי תקיפה ישראלית.
האם ישראל יכולה לעשות זאת בצורה כזו שהתקיפה באמת תשתק את היכולת האיראנית? האם האיראנים יכולים להגיב בצורה כזו שישראל באמת תיפגע? והאם דעת הקהל העולמית (כולל ארה"ב) תבלע מתקפה כזו כפי שעשו את ההפצצה הישראלית על עיראק ב-1981, או שהן יגיבו בהפיכת ישראל למדינת פאריה מוחלטת?
אני בספק שישראל יכולה לשתק את איראן כי אני מאמין שאיראן פיזרה את המתקנים שלה מספיק כדי למנוע זאת. אני גם בספק אם האיראנים יוכלו להגיב בכוח מספיק כדי לפגוע בישראל ברצינות.
אבל נקודת התורפה של ישראל היא דעת העולם. ישראל כבר איבדה הרבה לגיטימציה בארבע השנים האחרונות, וזה יכול להיות הקש האחרון. הגיאו-פוליטיקה של העולם שונה בתכלית היום מאשר ב-1981. הלקח של דרום אפריקה הוא שקשה מאוד מבחינה פוליטית לשרוד כמדינה פרה.
לבסוף, יש את ישראל/פלסטין. ישראל קשרה את גורלה לזה של ארצות הברית במזרח התיכון. תבוסה לארצות הברית היא תבוסה לישראל. כרגע, שרון מנסה את התכסיס של נסיגה חד-צדדית מעזה שתאפשר לו ביעילות לחסל מדינה פלסטינית משמעותית בגדה המערבית. אבל נראה שזה לא עובד. חמאס עוין ללא שינוי וחסר נחת. והרשות הפלסטינית, שאולי הייתה מוכנה לנהל משא ומתן על הסדר כזה, הוחרגה מביצועו, ולכן גם היא צריכה להיות מסוייגת במיוחד. בכל מקרה, ערפאת עשוי בהחלט למות בקרוב, וברגע שזה יקרה, אש"ף עלול להתפצל לחלקים רבים, לטובת החמאס.
בינתיים, בקרב הישראלים, סירובם של מתנחלי הימין לחזות אפילו את הוויתור הזעיר הזה הוביל לפיצול וירטואלי במפלגת הליכוד, ולאיום מרומז של התפרקות מוחלטת של מדינת היהודים. נסיגה מעזה לעולם לא תתרחש באמת. אבל בתהליך של ניסיון לעשות זאת, שרון עשוי לאחד מחדש את הפלסטינים ולפצל באופן גורלי את הגוף הפוליטי הישראלי בדרכים שלא התרחשו עד כה. והחלוקה הזו בין הישראלים עצמם עלולה להיות המכה האחרונה לכוחם הפוליטי בתוך ארצות הברית. ישראל/פלסטין עלולה לאבד סוף סוף את מעמדה כסוגיה פוליטית אמריקאית בלתי ניתנת לגעת ולהפוך לדיון ציבורי בתוך ארצות הברית. זה יבשר רעות להישרדותה של ישראל.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו