אם כיום ניתן להאריך חיים, בריאות וזמן היצרני של בני אדם, אם ניתן בהחלט לתכנן את התפתחות האוכלוסייה בהתאם לפריון הגדל, תרבות ופיתוח ערכי האדם, למה הם מחכים לעשות זאת ?
החברה הגלובלית לא ידעה שלום בשנים האחרונות, במיוחד מאז שהקהילה הכלכלית האירופית, בהנחיה המוחלטת והבלתי גמישה של ארצות הברית, החליטה שהגיע הזמן לסגור חשבון עם מה שנותר משתי אומות גדולות, אשר בהשראת הרעיונות של מרקס, השיג את ההישג הגדול של סיום הסדר הקולוניאלי האימפריאליסטי שנכפה על העולם על ידי אירופה וארצות הברית.
ברוסיה לשעבר פרצה מהפכה שריגשה את העולם.
היה צפוי שהמהפכה הסוציאליסטית הגדולה הראשונה תתרחש במדינות המתועשות ביותר באירופה, כמו אנגליה, צרפת, גרמניה או האימפריה האוסטרו-הונגרית. מהפכה זו, לעומת זאת, התרחשה ברוסיה, ששטחה השתרע לתוך אסיה, מצפון אירופה ועד לדרום אלסקה - שהייתה שטח צארי, נמכרה תמורת כמה דולרים למדינה שלימים תהיה מעוניינת ביותר לתקוף ולהרוס את המהפכה. והמדינה שבה זה התרחש.
ההישג הגדול ביותר של המדינה החדשה היה יצירת איחוד המסוגל לרכז את משאביה ולחלוק את הטכנולוגיה שלה עם מספר רב של מדינות חלשות, פחות מפותחות, קורבנות לא מוכנים של ניצול קולוניאלי. האם חברה אמיתית של אומות תהיה נוחה או לא, בעולם הנוכחי, כזו שבה מופגן כבוד לזכויות, אמונות, תרבות, טכנולוגיות ומשאבים במקומות נגישים ברחבי העולם, שכל כך הרבה בני אדם היו רוצים לבקר ולהכיר ? והאם העולם לא היה הרבה יותר צודק היום, כשבשברירי שנייה כל אחד יכול לתקשר עם הצד השני של הפלנטה - אם אנשים יראו באחרים חבר או אח, ולא אויב שמוכן להרוג, עם נשק איזה ידע אנושי היה מסוגל ליצור?
מתוך אמונה שבני אדם יכולים להיות מסוגלים להשיג מטרות כאלה, אני חושב שלגמרי לאף אחד אין את הזכות להרוס ערים; רצח ילדים; לרסק בתים; לזרוע אימה, רעב ומוות בכל מקום. באיזו פינה בעולם ניתן להצדיק מעשים כאלה? אם נזכור שכאשר הסתיימה ההרג של הסכסוך העולמי האחרון, העולם תקע את תקוותיו ביצירת האומות המאוחדות, זה בגלל שחלק גדול מהאנושות דימה זאת בפרספקטיבה כזו, למרות שמטרותיו לא הוגדרו במלואן. הונאה עצומה היא מה שרואים היום, כאשר צצות בעיות המצביעות על התפרצות אפשרית של מלחמה, עם שימוש בנשק שעלול להיות קץ הקיום האנושי.
ישנם שחקנים חסרי מצפון, ככל הנראה יותר מכמה, הרואים כראוי את נכונותם למות, אך מעל הכל להרוג בהגנה על הפריבילגיות המגונות שלהם.
רבים מופתעים לשמוע את ההצהרות שהשמיעו כמה דוברי נאט"ו באירופה, המתבטאות בסגנון ובמראה של ה-SS הנאצי. מדי פעם, הם אפילו לובשים חליפות כהות, באמצע הקיץ.
יש לנו יריב חזק מספיק, שכנתנו הקרובה ביותר: ארצות הברית. הזהרנו אותם שנעמוד במצור, אם כי הדבר יביא לעלות גבוהה מאוד למדינה שלנו. אין מחיר גדול יותר מאשר להיכנע לאויב, אשר ללא סיבה, או זכות, תוקף אותך. זה היה תחושתו של עם קטן ומבודד. שאר ממשלות חצי הכדור, למעט כמה יוצאי דופן, הלכו יחד עם האימפריה החזקה והמשפיעה. זה לא היה יחס אישי מצידנו, אלא רגש של אומה קטנה שהייתה לא רק רכושה הפוליטי, אלא גם הכלכלי של ארה"ב מאז תחילת המאה. ספרד ויתרה אותנו למדינה הזו, לאחר שסבלנו כמעט חמש מאות שנים של קולוניאליזם, ואינספור מקרי מוות ואובדנים חומריים במאבקנו לעצמאות.
האימפריה שמרה לעצמה את הזכות להתערב צבאית בקובה, על בסיס תיקון חוקתי שהוטל על קונגרס חסר אונים, שאינו מסוגל להתנגד. מלבד היותם הבעלים של כמעט כל קובה, אחזקות קרקע עצומות, מפעלי הסוכר, המכרות והבנקים הגדולים ביותר - אפילו עם זכות הדפסת המטבע שלנו - הם לא אפשרו לנו לייצר מספיק תבואה להאכיל את האוכלוסייה.
כשברית המועצות קרסה, וגם המחנה הסוציאליסטי נעלם, המשכנו להתנגד. יחד, המדינה והעם המהפכניים המשיכו בצעדה העצמאית שלנו.
אני לא רוצה, בכל זאת, להמחיז את ההיסטוריה הצנועה שלנו. אני מעדיף דווקא להדגיש שמדיניות האימפריה מגוחכת בצורה דרמטית עד כדי כך שהירידה שלה לפח האשפה של ההיסטוריה לא תתעכב זמן רב. האימפריה של אדולף היטלר, בהשראת החמדנות, נכנסה להיסטוריה ללא יותר תהילה מזו של העידוד שניתן לממשלות בורגניות תוקפניות של נאט"ו, שהפכו למלאכת הצחוק של אירופה והעולם, עם היורו שלהן, שיחד עם הדולר, בקרוב יהפכו לנייר רטוב, והם יידרשו להיות תלויים בין, וגם ברובלים, לאור הכלכלה הסינית המתעוררת, הקשורה קשר הדוק לפוטנציאל הכלכלי והטכני העצום של רוסיה.
ציניות היא משהו שהפך לסמל של מדיניות אימפריאלית.
כידוע, ג'ון מקיין היה המועמד הרפובליקני בבחירות 2008. אדם זה יצא לאור כטייס שהופל בזמן שמטוסו הפציץ את העיר האנוי המאוכלסת. טיל וייטנאמי פגע במטוס בפעולה, והמטוס והטייס נפלו לתוך אגם שנמצא קרוב לבירה, בפאתי העיר.
כשראה את התרסק המטוס וטייס פצוע מנסה להציל את עצמו, חייל וייטנאמי בדימוס שהתפרנס באזור נחלץ לעזרתו. כשהחייל הזקן הציע את עזרתו, קבוצה של תושבי האנוי שספגו את ההתקפות האוויריות, הגיעו בריצה לסגור חשבון עם הרוצח. החייל עצמו שכנע את שכניו שלא לעשות כן, שכן האיש נפל בשבי ויש לכבד את חייו. רשויות היאנקי עצמן תקשרו עם הממשלה, והתחננו שלא יינקטו צעדים נגד הטייס.
בנוסף למדיניות ממשלת וייטנאם לכבד אסירים, הטייס היה הבן של אדמירל הצי האמריקני שמילא תפקיד יוצא מן הכלל במלחמת העולם השנייה, ועדיין מילא תפקיד חשוב.
הווייטנאמים לכדו דג גדול בהפצצה ההיא, וכמובן, כשהם חושבים על שיחות השלום שבסופו של דבר ישימו קץ למלחמה הלא צודקת שנפתחה בהם, הם פיתחו ידידות עם מקיין, ששמח מאוד לנצל את ההזדמנות שנתנה אותה הרפתקה. אף וייטנאמי, כמובן, לא סיפר לי על כל זה, וגם לא הייתי מבקש מאף אחד לעשות זאת. קראתי על זה, וזה תואם לחלוטין עם כמה פרטים שלמדתי מאוחר יותר. קראתי גם יום אחד שמר מקיין כתב שכשהיה אסיר בווייטנאם, בזמן שהוא עונה, הוא שמע קולות בספרדית שייעצו לענים מה עליהם לעשות וכיצד. הם היו קולות קובנים, לפי מקיין. לקובה מעולם לא היו יועצים בווייטנאם. הצבא שם ידע היטב כיצד לנהל את המלחמה שלהם.
גנרל גיאפ היה אחד מהאסטרטגים הצבאיים המבריקים של תקופתנו, שבדין ביין פו הצליח להציב משגרי טילים בג'ונגלים הרריים מרוחקים, דבר שהיאנקי וקציני הצבא האירופיים חשבו כבלתי אפשרי. עם המשגרים הללו הם ירו מנקודה כל כך קרובה שאי אפשר היה לנטרל אותם, מבלי להשפיע גם על הפולשים. אמצעים רלוונטיים אחרים, כולם קשים ומורכבים, נוצלו כדי לכפות כניעה מבישה על הכוחות האירופיים המוקפים.
השועל מקיין ניצל כמה שיותר את התבוסות הצבאיות של היאנקי והפולשים האירופים. ניקסון לא הצליח לשכנע את יועצו למועצה לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר לקבל את הרעיון שהציע הנשיא עצמו, שברגע רגוע אמר: למה שלא נשליך את אחת הפצצות הקטנות האלה, הנרי? הפצצה הקטנה האמיתית הוטלה כאשר אנשי הנשיא ניסו לרגל אחר יריביהם במפלגה היריבה. זה בוודאי לא היה נסבל!
למרות זאת, ההתנהגות הצינית ביותר של מר מקיין הייתה במזרח הקרוב. הסנאטור מקיין הוא בעל הברית הבלתי מותנה ביותר של ישראל בתחבולותיו של המוסד, דבר שאפילו יריביו הגרועים ביותר היו מסוגלים לדמיין. מקיין השתתף לצד השירות החשאי הזה בהקמת המדינה האסלאמית שניכסה לעצמה חלק ניכר מעיראק, כמו גם שליש מסוריה, לפי הצהרותיה. למדינה הזו יש כבר הכנסה של מיליוני דולרים, והיא מאיימת על ערב הסעודית ועל מדינות אחרות באזור המורכב הזה המספק את רוב הנפט בעולם.
האם לא יהיה עדיף להיאבק על ייצור מזון ומוצרים תעשייתיים; לבנות בתי חולים ובתי ספר למיליארדי בני אדם הזקוקים להם נואשות; לקדם אמנות ותרבות; מאבק במגיפות המובילות למותם של מחצית מהחולים, עובדי הבריאות והטכנאים, כפי שניתן לראות; או סוף סוף לחסל מחלות כמו סרטן, אבולה, מלריה, דנגי, צ'יקונגוניה, סוכרת ואחרות המשפיעות על המערכות החיוניות של בני האדם?
אם כיום ניתן להאריך חיים, בריאות וזמן היצרני של בני אדם, אם ניתן בהחלט לתכנן את התפתחות האוכלוסייה בהתאם לפריון הגדל, תרבות ופיתוח ערכי האדם, למה הם מחכים לעשות זאת ?
רק רעיונות ינצחו, או אסון ינצח.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו