אתמול היה יום ארוך. שמתי לב לעליות ולמורדות של אובמה בצ'ילה מאז הצהריים, כפי שעשיתי יום קודם לכן עם הרפתקאותיו בעיר ריו דה ז'ניירו. העיר ההיא, באתגר מבריק, ניצחה את שיקגו בשאיפותיה להיות הבית של המשחקים האולימפיים ב-2016 כאשר הנשיא החדש של ארצות הברית וחתן פרס נובל לשלום נראה כמו יריבו של מרטין לותר קינג.
איש לא ידע מתי יגיע לסנטיאגו דה צ'ילה ומה נשיא ארצות הברית יעשה שם כשאחד מקודמיו ביצע את הפשע הכואב של קידום הפלתו ומותו הפיזי של נשיאם הגיבור, עינויים איומים ורציחות של אלפים של צ'יליאנים.
אני למשל ניסיתי לעקוב אחר החדשות שהגיעו על הטרגדיה ביפן והמלחמה האכזרית שהתפתחה נגד לוב בזמן שהמבקר המהולל הכריז על "השותפות של שווים" באזור העולם שבו העושר מופץ בצורה הגרועה ביותר. דֶרֶך.
בין כל כך הרבה דברים, קצת איבדתי את המסלול ולא ראיתי דבר מהנשף המפואר שמאות אנשים מגישים את המטעמים שהטבע מציע מהים. המשתה הוגש במסעדה בטוקיו, העיר שבה אפשר לשלם עד 300,000 דולר עבור טונה סנפיר כחול טרי, הם אספו עד 10 מיליון דולר.
זו הייתה עבודה רבה מדי עבור בחור צעיר בגילי. כתבתי הרהור קצר ואז הלכתי לישון לשינה ארוכה.
הבוקר התרעננתי. ידידי לא יגיע לאל סלבדור רק אחרי אמצע היום. ביקשתי את משלוח הכבלים, מאמרים באינטרנט וחומרים אחרים שהגיעו לאחרונה.
מלכתחילה ראיתי שבגלל ההשתקפויות שלי, הכבלים העניקו חשיבות למה שאמרתי על תפקידי כשר המפלגה הראשונה ואני אסביר בקצרה ככל האפשר. התמקדות ב"שותפות השווים "של ברק אובמה, עניין בעל חשיבות היסטורית כה רבה - אני אומר זאת ברצינות - אפילו לא זכרתי שבחודש הבא יתקיים קונגרס המפלגה.
עמדתי בנושא הייתה בעצם הגיונית. ברגע שהבנתי את חומרת מצבי הבריאותי, עשיתי את מה שחשבתי, לדעתי, לא היה הכרחי כשעברתי את התאונה הכואבת ההיא בסנטה קלרה; אחרי הנפילה הטיפול היה קשה, אבל חיי לא היו בסכנה.
מצד שני, כשכתבתי את הכרוז ב-31st ביולי היה ברור לי שמצב הבריאות שלי קריטי ביותר.
מיד הפטרתי את כל תפקידי הציבוריים, והוספתי להכרזה כמה הוראות למתן ביטחון ושקט לאוכלוסייה.
לא היה צורך לפרוש באופן ספציפי מכל אחת מתפקידי.
מבחינתי, החובה החשובה ביותר שלי הייתה זו של מזכיר המפלגה הראשונה. בגלל האידיאולוגיה ובעקרון, בשלב מהפכני, עמדה פוליטית זו נושאת את הסמכות הגבוהה ביותר. התפקיד השני בו מילאתי היה של נשיא מועצת המדינה והממשלה שנבחר על ידי האסיפה הלאומית. בשני הפוסטים היו תחליפים, ולא מכוח קשר משפחתי כלשהו, דבר שמעולם לא חשבתי שהוא מקור הזכות, אלא בגלל ניסיון וראוי.
דרגת המפקד הראשי הוענקה לי על ידי המאבק עצמו, עניין של סיכוי יותר מאשר בגלל שום זכות אישית. המהפכה עצמה, בשלב שלאחר מכן, הגדירה נכון את ראשות כל המוסדות החמושים לנשיא, פונקציה שלדעתי, צריכה להיות לידי מזכיר המפלגה הראשונה. אני סבור שכך צריכה להיות מדינה כמו קובה, שנאלצה להתמודד עם מכשול לא פחות משמעותי כמו האימפריה שיצרה ארצות הברית.
כמעט 14 שנים עברו מאז קונגרס המפלגה הקודם; זה התרחש במקביל להיעלמות ברית המועצות, הגוש הסוציאליסטי, התקופה המיוחדת והמחלה שלי.
כשמצב הבריאותי התאושש באופן הדרגתי וחלקי, הרעיון אפילו לא עלה בדעתי לגבי הצורך להמשיך רשמית כדי להתפטר במפורש מכל תפקיד. באותה תקופה קיבלתי את הכבוד שנבחרתי לסגן האסיפה הלאומית, דבר שלא דרש את נוכחותי הפיזית ואיתו אוכל לחלוק את רעיונותי.
מכיוון שיש לי יותר זמן מתמיד להתבונן, ליידע את עצמי ולהציב נקודות מבט מסוימות, אמלא בצניעות את חובתי להילחם על הרעיונות עליהם הגנתי במהלך חיי הצנועים.
אני מבקש מהקוראים לסלוח על הזמן שביליתי בהסבר זה שהנסיבות הנ"ל הכריחו אותי להתחייב.
העניין החשוב ביותר, שאיני יכול לשכוח, הוא אותה שותפות נדירה בין מיליונרים לאנשים רעבים כפי שהציע הנשיא המהולל של ארצות הברית.
מי שמודע היטב, מי שמכיר למשל את ההיסטוריה של חצי הכדור הזה, את קרבותיו, או אפילו את ההיסטוריה של העם הקובני שמגן על המהפכה שלהם נגד האימפריה שכפי שאובמה עצמו מודה, "נמשך עכשיו יותר ממני חייתי ", בוודאי יתפלא מההצעה שלו.
ידוע כי הנשיא הנוכחי הוא מילון מילים טוב, נסיבות שיחד עם המשבר הכלכלי, האבטלה הגוברת, אובדן בתים ומותם של חיילים אמריקאים במלחמותיו המטופשות של בוש, סייעו לו להשיג את ניצחונו.
לאחר שהתבוננתי בו היטב, לא אתפלא שהוא מחבר השם המגוחך שאיתו הוטבל הטבח בלוב - "שחר אודיסיאה" - שהטריד את אבק שרידי התמותה של הומרוס ואלו שתרמו זיוף האגדה בשירים היוונים המפורסמים, למרות שאני מודה, אולי, השם נוצר על ידי ראשי הצבא שמנהלים את אלפי הנשק הגרעיני שבעזרתם פיקוד מטעם חתן פרס נובל לשלום יכול לקבוע את סופו של מִין.
נאומו בפני לבנים, שחורים, עמים ילידים, מסטיזים ולא-מסטיזים, עמים דתיים או לא-דתיים של אמריקה, נשא בפאלאסיו דה
זה היה בסגנון הנאום שנשא בשנה הראשונה לכהונתו בקהיר, בירת חברו ובעל בריתו חוסני מובארק, שעשרות מיליארדי דולרים שנלקחו מהעם היו ידועים כביכול לנשיא ארצות הברית. .
"...צ'ילה מראה שאנחנו לא צריכים להיות מפוצלים לפי גזע […] או סכסוך אתני", הוא מבטיח לנו, וכך נמחקה הבעיה האמריקאית מהמפה.
הוא מתעקש באובססיביות כמעט מיד ש"...הסביבה המופלאה שלנו היום, צעדים ספורים מהמקום שבו צ'ילה איבדה את הדמוקרטיה שלה לפני עשרות שנים,..." הכל מלבד לומר הֲפִיכָה, רצח הגנרל הנכבד שניידר, או שמו המפואר של סלבדור אלנדה, כאילו לממשלת ארצות הברית אין שום קשר לזה.
המשורר הגדול פבלו נרודה, שמותו נבע מההפיכה הבוגדנית, צוטט יותר מפעם אחת, במקרה זה כדי לאשר את ה"כוכבים המנחים" הפואטיים להפליא שלנו שהם "מאבק" ו"תקווה". האם אובמה שכח שנרודה היה קומוניסט, ידיד המהפכה הקובנית, מעריץ גדול של סיימון בוליבר שנולד מחדש כל מאה שנים, והשראה לגרילה ההרואי ארנסטו גווארה?
התפעלתי מהידע המעמיק של ברק אובמה בהיסטוריה כמעט מתחילת המסר שלו. איזה יועץ חסר אחריות שכח להסביר לו שנרודה היה חבר במפלגה הקומוניסטית של צ'ילה. אחרי עוד כמה פסקאות חסרות משמעות, הוא מזהה ש"עכשיו, אני יודע שאני לא הנשיא הראשון מארצות הברית שמתחייב לרוח חדשה של שותפות עם שכנינו הלטינית-אמריקאים. מילים קלות, ואני יודע שהיו זמנים שבהם אולי ארה"ב לקחה את האזור הזה כמובן מאליו".
"... אמריקה הלטינית אינה הסטריאוטיפ הישן של אזור - בסכסוך תמידי או לכוד במעגלים אינסופיים של עוני."
"בקולומביה, קורבנות גדולים מצד אזרחים וכוחות הביטחון החזירו את רמת הביטחון שלא נראתה מזה עשרות שנים." שם מעולם לא היו סחר בסמים, בתי קברות צבאיים או סתרים.
בנאומו, מעמד העובדים אינו קיים, וגם איכרים חסרי קרקע, או תמותת אנאלפביתים או תינוקות ואמהות, אנשים מתעוורים או קורבנות טפילים כמו צ'אגה או מחלות חיידקיות כמו כולרה.
"מגוודלחרה לסנטיאגו לסאו פאולו, מחלקת אמצע חדשה דורשת יותר מעצמם ומממשלותיהם יותר", הוא קובע.
"כאשר הפיכה בהונדורס איימה על ההתקדמות הדמוקרטית, אומות חצי הכדור הפנו פה אחד את האמנה הדמוקרטית הבין-אמריקאית, וסייעו להניח את הבסיס לחזרה לשלטון החוק."
הסיבה האמיתית לנאומו המופלא של אובמה מוסברת בצורה בלתי ניתנת לערעור באמצע המסר שלו ובמילים שלו: "אמריקה הלטינית רק הולכת להיות חשובה יותר לארצות הברית, במיוחד לכלכלה שלנו […] אנחנו קונים יותר המוצרים שלך, יותר מהסחורה שלך מכל מדינה אחרת, ואנחנו משקיעים יותר באזור זה מאשר בכל מדינה אחרת. […] אנו מייצאים יותר מפי שלושה לאמריקה הלטינית מאשר לסין. הייצוא שלנו לאזור זה - שצומח מהר יותר מהיצוא שלנו לשאר העולם -...". אפשר אולי להניח מכאן ש"כאשר אמריקה הלטינית משגשגת יותר, ארצות הברית משגשגת יותר".
בהמשך הוא מקדיש מילים רפות לעובדות אמיתיות:
"אבל אם נהיה כנים, נודה גם שההתקדמות ביבשת אמריקה לא הגיעה מהר מספיק. לא למיליונים שסובלים את העוול של העוני הקיצוני. לא לילדים בערי פח ולפאבלות שרק רוצים את אותה הזדמנות כמו כולם".
"... כוח פוליטי וכלכלי שמרוכז לעתים קרובות מדי בידי מעטים, במקום לשרת את הרבים", אמר כלשונו.
"...אנחנו לא הדור הראשון שמתמודד עם האתגרים האלה. לפני חמישים שנה החודש, הנשיא ג'ון קנדי הציע ברית שאפתנית לקידמה".
"האתגר של הנשיא קנדי נמשך - 'לבנות חצי כדור שבו כל האנשים יכולים לקוות לרמת חיים בת קיימא ומתאימה, וכולם יכולים לחיות את חייהם בכבוד ובחופש."
מדהים שעכשיו הוא מעלה סיפור כל כך מביך, עלבון לאינטליגנציה האנושית.
לא נותר לו אלא להזכיר, בין האסונות הגדולים, בעיה שמקורה בשוק האדיר של נשק קטלני בארה"ב: "כנופיות פושעות וסוחרי נרקו הם לא רק איום על ביטחון אזרחינו. הם מהווים איום על הפיתוח, כי הם מפחידים השקעות שכלכלות צריכות לשגשג. והם מהווים איום ישיר על הדמוקרטיה, כי הם מתדלקים את השחיתות שמרקיבה מוסדות מבפנים".
בהמשך הוא מוסיף באי רצון: "אבל לעולם לא נשבור את אחיזת הקרטלים והכנופיות, אלא אם כן נתייחס גם לכוחות החברתיים והכלכליים שמזינים את הפשיעה. אנחנו צריכים להגיע לבני נוער בסיכון לפני שהם פונים לסמים ופשע".
"... כנשיא הבהרתי שארצות הברית חולקת ומקבלת את חלקנו באחריות לאלימות בסמים. אחרי הכל, הביקוש לסמים, כולל בארצות הברית, מניע את המשבר הזה. ובגלל זה פיתחנו אסטרטגיית שליטה חדשה בתרופות שהתמקדה בהפחתת הביקוש לתרופות באמצעות חינוך ומניעה וטיפול”.
מה שהוא לא אומר הוא שבהונדורס 76 מכל 100,000 אלף תושבים מתים כתוצאה מאלימות, פי 19 בהשוואה לקובה, שבה הבעיה כמעט ולא קיימת, למרות הקרבה לארצות הברית.
אחרי חבורה של חתיכות טיפשות דומות, על אמצעי לחימה המועברים למקסיקו שנתפסו, שותפות חוצה-פסיפיק, בנק הפיתוח הבין-אמריקאי, שבעזרתו הוא מגדיל את קרן הצמיחה של מיקרו-מימון לאמריקה ומבטיח ליצור חדש "מסלולים לשגשוג" ומונחים גבוהים אחרים שהוא מבטא באנגלית ובספרדית, הוא חוזר להבטחותיו המוזרות לאחדות חצי כדורית והוא מנסה להרשים את קהל הקהל שלו בסכנות השינויים האקלימיים.
אובמה מוסיף: "ואם מישהו מפקפק בדחיפות של שינויי האקלים, הם מסתכלים - הם לא צריכים להסתכל רחוק יותר מאמריקה - מהסערות החזקות יותר באיים הקריביים, עד קרחונים שנמסים באנדים, עד לאובדן יערות ושטחים חקלאיים ברחבי אזור." בלי אומץ להכיר בכך שמדינתו היא האחראית ביותר לאותה טרגדיה.
הוא מסביר כי הוא גאה להכריז כי "... ארה"ב תעבוד עם שותפים באזור זה, כולל המגזר הפרטי, כדי להגדיל את מספר הסטודנטים בארה"ב הלומדים באמריקה הלטינית ל-100,000, ואת מספר הסטודנטים באמריקה הלטינית הלומדים באמריקה הלטינית. ארצות הברית ל
כל המילים הריקות שלו מסתיימות בשבחים ל-OAS שרואה תיאר כמשרד מושבות היאנקי, כאשר מולדתנו האשימה באופן בלתי נשכח באו"ם, והודיעה שממשלת ארצות הברית תקפה את השטח שלנו ב-15 באפריל.th של 1961 עם מטוסי B-26 מצוירים בדגלי קובה; אירוע חסר בושה שבעוד 23 ימים ימלאו לו 50 שנה.
לפיכך הוא האמין שהכל מוכן לחלוטין להכריז על הזכות לערער על החוק והסדר בארצנו.
הוא מודה בגלוי שהם "מאפשרים לאמריקאים לשלוח העברות כספים שמביאות תקווה כלכלית לאנשים ברחבי קובה, כמו גם יותר עצמאות מרשויות קובנה."
"... נמשיך לחפש דרכים להגביר את עצמאותו של העם הקובני, שלדעתי זכאי לאותו חופש וחירות כמו כולם בחצי הכדור הזה."
מאוחר יותר הוא מכיר בכך שהמצור פוגע בקובה, ומונע מכלכלה משאבים. מדוע הוא אינו מכיר בכוונותיו של אייזנהאואר, והמטרה המוצהרת של ארצות הברית כשהוא מיישם אותה היא להביא את העם הקובני על ברכיו מרעב?
מדוע זה עדיין במקום? לכמה מיליארדי דולרים מגיע הפיצוי שעל ארה"ב לשלם למדינתנו? מדוע הם כלואים את 5 הגיבורים הקובניים נגד טרור? מדוע הם לא מיישמים את חוק ההתאמה על כל אמריקה הלטינית במקום לאפשר לאלפי מהם למות או להיפצע בגבול שהוטל על אותה מדינה לאחר שגנבו יותר ממחצית שטחה?
אני מבקש מנשיא ארצות הברית לחון את כנותיי.
אין לי רגשות קשים נגדו או נגד אנשיו.
אני ממלא את החובה לפרוש את כל מה שאני חושב על "שותפות שווים" שלו.
ארצות הברית לא תקבל דבר מיצירת מקצוע השכירים וגירוים. אני יכול להבטיח לו שהצעירים הטובים והמשכילים ביותר בארצנו, בוגרי האוניברסיטה למדעי המידע, יודעים הרבה יותר על האינטרנט ומדעי המחשב מאשר חתן פרס נובל ונשיא ארצות הברית.
פידל קסטרו רוז
במרץ 22, 2011
9: השעות 17
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו