למעשה לא חשבתי שהכותב של תורת הזעזועים יכול לכתוב ספר פחות נפלא אבל ממש לא עניין אותי ספר על אנשים שמבלבלים אותה (נעמי קליין) עם נעמי וולף, או כל נעמי אחרת לצורך העניין. אחר כך קראתי את הביקורת של דייב זירין על כפיל והבין שכמובן מדובר במשהו יותר מאשר תאומים, כפילי גוף ואווטרים - והתייחסויות ספרותיות אליהם.
כפיל עוסק בעצם, בין היתר, במצב שאנו נמצאים בו, לא בפעם הראשונה, של לראות אנשים מתנדנדים משמאל לימין מבחינה פוליטית, ויותר מזה של לראות אנשים משמאל מתנדנדים חלקית לרכוב יחד חבורה של עמדות (או אמונות) ימניות עם אלה השמאלניות שלהם, כך שאתה כבר לא יודע איך לקרוא לפוליטיקה של האנשים האלה - ואפילו יותר מזה של אנשים שמציגים באופן בולט בתפיסת העולם החדשה והמוזרה שלהם ללא שם חבורה של פנטזיות חסרות בסיס.
הרצון למצוא משהו סודי ולהעמיד פנים שהוא גרוע ממה שפומבי תמיד היה שם. אף אחד לא יכול היה לעשות משהו גרוע יותר ביצירת הפשעים של ה-9 בספטמבר מאשר המלחמות והכיבושים שהשתמשו בזה כהצדקה - או, לצורך העניין, המלחמות והכיבושים שלגביהם אמר אל-קאעידה ש-11 בספטמבר היה מכה. אפשר היה לנהל את כל העניין במיקרו מחדר האמבטיה של דיק צ'ייני, והסיפור הגדול לא היה שונה. מלחמה/רצח עם התנהל בעיראק ובאפגניסטן, כשהאיים נהפכו למרכזי עינויים וארצות הברית נשללה מחירויות האזרח והמשאבים של נכדינו מבוזבזים על נשק. למה שמישהו ינסה למצוא משהו גרוע מזה החבוי בכל מקום?
אותו דבר עם 7 באוקטובר. אתה יכול להוכיח שנתניהו הפיק בעצמו סרטון מזויף של כל העניין ואנס כל קורבן בעצמו, וזה לא ישנה את העובדה שישראל הורגת אנשים בעזה בעשרות אלפים. כן, כמובן, חשיפת שקרי מלחמה היא דרך לעזור לסיים מלחמה, אבל זה עמוק יותר מזה. יש משיכה לא פרופורציונלית לכל דבר שהוא סודי, משיכה שמאבדת חלק מהמשיכה שלה כשהאמת מתגלה, לא משנה כמה האמת היא איומה - לפחות אם האמת לא מצליחה לשחרר אותנו מיד לחופשי, כפי שהיא תמיד עושה.
יותר ויותר אנשים חושבים שיש להם את הזכות להמציא את מה שסודי, או לפחות יש להם יכולת מוגברת להשמיע את הטענות האלה. ביומיים האחרונים, ננסי פלוסי אמרה לנו שתומכי השלום בעזה פועלים למען רוסיה, ושהם פועלים למען סין. היעדר הראיות המוחלט, והעובדה שרוסיה וסין אינן אותו הדבר, לא נראה חשוב. אנשים יאמינו לפלוסי אם הם יזדהו עם צוות פלוסי. וביומיים האחרונים הרפובליקנים אמרו לנו שכמה מעצמות מסתוריות זייפו את ליגת הכדורגל הלאומית כדי שהקבוצה עם החבר של טיילור סוויפט עליה תוכל לנצח - הכל כדי שטיילור סוויפט תוכל להגיד לאנשים להצביע לדמוקרטים. לא משנה שהיא יכולה להגיד להם את זה עכשיו אם היא רוצה.
כמובן, הרבה אנשים כן דוגלים בדברים שהם משלמים להם כדי לתמוך בהם. אולי האנשים הבולטים ביותר כאלה הם חברי קונגרס. כמובן, הרבה אלמנטים של בחירות מזויפים - כמו המחסום הפיננסי, גישה לקלפי וגישה לוויכוחים וחסמים תקשורתיים תאגידיים, מניפולציה של פריימריז על ידי בעלי תפקידים, קיומה של המכללה האלקטורלית, החרדה וכו'. אבל, כפי שאנו יודעים כבר שנים רבות, הכישלון של ממשלות במתן פתרונות ברורים (מימון ציבורי, תקשורת חופשית, הצבעה עממית וכו', שלא לדבר על מיסוי על עשירים, ביטול מימון הצבא, מימון צרכים אנושיים וכו') מוביל לכך תמיכה בפתרונות פחות ברורים (מגבלות טווח, הפיכות, חומה מול מקסיקו). כאשר מפלגה פוליטית אחת מציעה מעט יותר מאשר להאשים הכל על רוסיה, מפלגה אחרת יכולה להציע מעט יותר מאשר להאשים הכל על המקסיקנים מבלי להישמע בלתי הגיוני במיוחד.
נעמי קליין מציעה, לדעתי, שמה שמתאים לפתרונות מדיניות מתאים גם להסברים על העולם. כשצוות אחד אפילו לא ידון במקורות ה-COVID או בסכנות של חיסונים, וכמעט לא נוגע בצורך להפוך את הנתונים והמוצרים לציבוריים לטובת הציבור על פני רווח פרטי, יש משהו אפילו יותר חזק מאשר לא לספק בתי ספר טובים ואנרגיה נקייה ופרישה בטוחה. נוצר חור שחור עם כוח משיכה עצום. ואל תוך החור נכנסים מטילים את נביאי פנטזיית החיסונים להאשים את החיסונים בכל מגוון הרעות.
הטריק המדהים ש כפיל מושך הוא לנסח תמיכה במהפכה סוציאליסטית לא אלימה טובה כמיינסטרים בניגוד לעיתונות עלובה, טעויות עובדתיות ופנטזיות פרנואידיות. האם אתה נגד תיאוריות קונספירציה מטורפות? אז אתה עם האנשים השפויים שרוצים טיפול רפואי משלם יחיד, הכנסה מובטחת, והפנטגון הפך לדיור בר השגה. למרות הרהור עצמי אינסופי ועמוק, הספר לא אומר שהוא עושה את זה, אבל אז זה לא יעבוד אם זה היה עובד, נכון? ואם זה אכן יעבוד, זה יעבוד רק עבור אנשים שקוראים ספרים - אלא אם מישהו יבין איך להפיץ את הרעיון.
אפשר לקוות שבמקביל, נוצר קשר כלשהו בין פוליטיקה הגונה, הומאנית, שמאלנית (למי שכבר תומך בכך) לבין הערך של מחקר קפדני וניתוח מושכל. בעידן של המוני מומחים ממונים בעצמם, ברור שהערכים שלנו צריכים לכלול, לצד איכות הסביבה, בריאות, חינוך, שכר מחיה וכו', את הערך של מחקר נכון והבנת ראיות.
זה לא אומר שעלינו לצדד בחוסר הבנה ריאקציוני מכוון של תובנות פילוסופיות הגיוניות כמו אלו של ריצ'רד רורטי, או להתחיל לצעוק על "מציאות אובייקטיבית" כאילו הביטוי הזה מציין משהו שברשותנו. זה גם לא אומר שלנעמי וולף לכתוב ספר ולהטעות את העובדות הבסיסיות שלה זה נורא כמו שג'ו ביידן מתדלק רצח עם. זה רק אומר שבין הדברים שאנחנו צריכים לדאוג מהם - ולהבין כיצד לטפל בהם נכון - הוא רכישת הדרכים הטובות ביותר האפשריות להבנת דברים, כולל הבנת נושאים חדשים לגמרי עליהם הזקנים שלנו לא אמרו לנו מה לעשות. לַחשׁוֹב.
מעט יכול להכין אותנו טוב יותר להבנת העתיד מאשר הבנת העבר, והבנה כיצד הוא לא הובן באותה עת. אלה שלא מצליחים ללמוד היסטוריה נידונים בבירור שלא להבין את תפיסות העולם המעודכנות של שכניהם במאות שנים. אבל גם מי שלא מצליח לצרוך פודקאסטים ימניים נידונים אפילו לא לדעת מה קורה. כפיל הוא מאוד ספר "צפיתי שעות רבות של סטיב באנון כדי שלא תצטרך", שעליו אנו צריכים להיות אסירי תודה. בספר מזהירה קליין את בעלה, המתמודד לתפקידים ציבוריים, מה קורה במוחם המוזר של אנשים רבים. עלינו להקשיב לשיעור מהר יותר ממנו.
קליין עצמה מודה שלא תפסה מיד. לפעמים היא אומרת שהיא מתחרטת ובפעמים אחרות נראה שהיא חושבת שצדקה שנמנעה מנושאים שונים כי הם היו מתבלבלים יותר מדי עם הנושאים שבהם עוסקת נעמי וולף. היא אומרת שהיא ואחרים לא בדקו את האפשרות של דליפת מעבדה של COVID, כי הם לא רצו להידמות לאחרים שדיברו על זה - שדיברו על זה עם יותר גזענות ושנאת זרים מאשר עובדות. אבל זו, כמובן, לא סיבה כלשהי לא לבדוק שאלה חשובה שעשויה להיות קשה יותר לענות עליה עם חלוף הזמן. ספרו של קליין נותן לנו דוגמאות רבות למורכבות של העולם ושל יחידים. עלינו להתעקש להכיר במורכבות הזו בדיון בזמן - על האפשרות שכמה שוטים גזעניים עם מיקרופונים רועשים צודקים במשהו מהסיבה הלא נכונה, וביכולת שלנו לתקשר את זה גם אם לא נוכל להתאים לזה וכל האזהרות המחייבות לתוך ציוץ בודד. כי מבחינה עובדתית, להצהיר שלא הייתה דליפת מעבדה (ממעבדה במימון חלקי של ארה"ב, אגב) בגלל שאני לא שונא אנשים סינים זה הגיוני בדיוק כמו להכריז שהייתה דליפת מעבדה כי אני שונא אנשים סינים. ולתמוך בנאט"ו בגלל שמישהו אמר שטראמפ מתנגד לזה, זו טמטום פזיז.
יש קבוצה גדולה של אנשים שקליין מכנה אלכסוניסטים. אלה אנשים שבעבר היו ליברלים טובים באופן עקבי, אך הוסיפו להאשים חיסונים במגוון תחלואים (אמיתיים ודמיוניים), אימצו רעיונות שונים אחרים הנובעים או מאמצים בהתלהבות שנאת זרים וגזענות, החליטו בדרגות שונות שבגלל שהדמוקרטים הם כל כך נוראים שפשוט חייב להיות משהו טוב ברפובליקנים (או המקבילה שלהם במדינות אחרות). אלה אנשים שצריך להבין אותם, לא לבוז אותם. החזקת אמונה מטומטמת וחסרת בסיס לגבי חיסונים אינה פעולה מבישה במידה רבה כמו איחול לאלו שמחזיקים באמונות כאלה למות (משאלה שכולנו נתקלנו במדיה החברתית, שבה קל מאוד ללעוג לעצמך באגרסיביות על כך שלא להכיר בהצהרה מרושעת כל כך כבדיחה - "זו בדיחה, אידיוט!").
אי אמון בממשל הפדרלי של ארה"ב הוא בדרך כלל מהלך חכם יותר מאשר אמון עיוור בו. הבעיה היא שאנשים רבים מתקשים מאוד להבין במה להאמין ובמה לא להאמין, כמו גם איך לחיות עם אי ידיעת התשובה לשאלה חשובה - וקשה עוד יותר להכניס דברים לפרופורציות נכונות. חיסון שמציל אנשים רבים ופוגע או הורג מספר קטן של אנשים הוא דבר שצריך לשפר. מי שמקדם את השימוש בחיסון הזה תוך שהוא משקר שהוא לא פוגע באף אחד, בעצם לא משנה בכך את העובדות הבסיסיות לגביו. החיסון ממשיך להציל אנשים רבים ולפגוע או להרוג מספר קטן של אנשים. למילים אין כוחות קסם. העובדה שתאגידים חמדנים שומרים בסוד נתונים ומוצרים לא משנה את העובדות הניתנות לצפייה; זה רק מעיד על צורך לפרסם יותר עובדות ברבים.
למי שממציא עובדות כביכול אין לרוב אינטרס לפרסם את העובדות בפועל. הם עשויים לרצות שמרוויחי מוות תאגידים יתעשרו מתמיד; הם עשויים להפוך את זה למרכזי בפוליטיקה שלהם בגלוי. הבחירה לתמוך בפוליטיקה זו לא צריכה לנבוע מכך שמישהו מבין עובדה אחת נכונה, ופחות מכך שמישהו אחר משגה עובדה אחת; זה צריך לנבוע רק מאמונה שהמדיניות שבה דוגלת תהפוך את העולם למקום טוב יותר, דבר ששנאת מקסיקנים והשתחוות בפני עריצים ליצנים לא יעשו זאת.
אז איך מחזירים את כל הכנופיה הכפולה?
ובכן, בחזרה לאן? למי היו אותם ואיך? בוודאי שלא נרצה שאף אחת מהמפלגות הפוליטיות הקטסטרופליות בארצות הברית או מקבילותיהן במקומות אחרים ילכדו מישהו כמאמין או חסיד. אנחנו לא צריכים לנצח אף אחד בגלל רצח העם ג'ו או גנרליסימו דון. נאמנות לחשיבה קבוצתית היא הבעיה, לא הפתרון.
המקום שאליו אנחנו צריכים להחזיר אנשים מהטירוף הוא מקום שעדיין לא קיים בעוצמה מספקת: תנועה גלובלית לשלום וצדק ושגשוג פתוחה ומסבירת פנים לכל, שלא מאשימה "גלובליסטים" מסתוריים אלא מיליארדרים ברונים שודדים, האקסטרים הימניים, האקסטרים הליברליים, שמן הנחש של הפנייה לשנאה ולקנאות, ותחבולת היד שבאמצעותה השלכת הכל למלחמות על עמים רחוקים אמורה להיות משהו אחר מאשר שנאה וקנאות.
דרך אחת להגיע לשם יכולה להיות באמצעות כנות, דרך הצבעה ברורה על ההבדל החשוב בין בעיות קטנות לגדולות תוך הכרה בשתיהן, ובאמצעות ענווה, הכרה בטעויות וכישלונות העבר, ובאמצעות מחויבות להטיל ספק בכל דבר, אך לענות רק על מה שעבורו אנו למעשה יש תשובות מהימנות. זה עשוי לדרוש הרבה יותר מאשר להטמיע את הרעיון שעיתונות טובה היא ערך חשוב, או שהיא מתיישרת עם אג'נדה שמאלנית. זה עשוי לדרוש ספק ברעיון הלאומני הבסיסי של "חופש הדת" וכל מה שצמח ממנו במונחים של הזכות האישית "להאמין" לשטויות - וחוסר הנימוס או הקנאות של כל מי שיש לו חוצפה לבקש מהשטויות האמורות. מוסבר ומצדיק.
כמובן, לכל אחד יש אמונות נלהבות שהם לא רוצים שיישאלו. אבל אולי נוכל לדמיין איך נסביר את האמונות הללו למישהו בדיוק כמו כל אחד מאיתנו שחסר לו רק את האמונות הללו. נוכל לחשוב על אדם כזה כעל כפול נטול אמונה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו