בפורטלנד, אורגון, שבה אני גר, חופשת ה-4 ביולי מציעה תירוץ לפסטיבל בלוז שנתי נפלא בווטרפרונט פארק במרכז העיר. למרבה הצער, בשכונה שלי, הוא גם מספק כיסוי לאנשים לפוצץ זיקוקים שמפחידים ילדים צעירים ובעלי חיים, ושמעבים את האוויר בעשן ובקליעים תועים. בשנה שעברה, מכבי האש כאן דיווחו על 35 שריפות שהתעוררו על ידי טילי צעצוע, חזיזים פגומים ופריטים אחרים של הילולת נפץ. מחלקת האקולוגיה של מדינת וושינגטון מזהירה כי "נשימת חלקיקים עדינים בעשן זיקוקים עלולה לגרום או לתרום לבעיות בריאות חמורות בטווח הקצר או הארוך. הם כוללים: סיכון להתקף לב ושבץ. דלקת ריאות. תפקוד ריאות מופחת. תסמינים דמויי אסטמה. התקפי אסטמה".
מלבד זיהום הרעש, זיהום האוויר וזיהום הפסולת המעופפת, יש משהו מאוד לא הולם בהוצאת זיקוקים בתקופה שבה ארצות הברית מנהלת מלחמה עם זיקוקים אמיתיים ברחבי העולם. כדי לציין רק דוגמה אחת, הלשכה לעיתונות חוקרת בלונדון העריכה שמאז נובמבר 2001, התקפות רחפנים אמריקאיות הרגו לפחות 2,600 בני אדם בחמש מדינות, כולל עד 247 ילדים. וכמובן, מלחמת עיראק, שהחלה עם הזיקוקים הקטלניים של ארה"ב של הפצצת "הלם ויראה" ב-2003, הפכה ללחימה פנימית אינסופית לכאורה, ולפי האו"ם, יצירתם של יותר ממיליון פליטים. השנה. מלחמת העמדת פנים של זיקוקי דינור חגיגיים הופכת אפוא לחלק ממסע תעמולה שמעודד אותנו - במיוחד הילדים שבינינו - למלחמות נוכחיות ועתידיות במרחק חצי עולם.
אבל יאהו של הזיקוקים גם הופך תקופה מסובכת מאוד בהיסטוריה של ארה"ב לקריקטורה של חינוך לא נכון. לדוגמה, בדוק את "בוחן מחדש את המהפכה" ב פרוייקט חינוך זין, מאמר שכל מורה להיסטוריה צריך לקרוא לפני שנכנס לאירועים שהובילו לשנת 1776. רפאל ניתח 22 טקסטים בחטיבות הביניים ובתיכון ומצא אותם מלאים באי דיוקים - חלקם פשוט מטופשים, אבל אחרים שמותירים את התלמידים עם אי הבנות חשובות על ההיסטוריה של ארה"ב, וכיצד שינוי חברתי קורה ואינו מתרחש.
רפאל מציע קצת הקשר להכרזת העצמאות:
בשנת 1997 פרסמה פאולין מאייר כתבי הקודש האמריקאיים, שם היא חשפה 90 "הכרזות עצמאות" ממלכתיות ומקומיות שקדמו להכרזת העצמאות של ארה"ב. התוצאה של הידיעה ההיסטורית הזו היא עמוקה: ג'פרסון לא היה גאון בודד שהעלה באוב את רעיונותיו מהאתר; הוא היה חלק ממהפך פוליטי כלל ארצי.
באופן דומה, רפאל מדווח על כך
בשנת 1774 קמו לאלפים חקלאים ובעלי מלאכה רגילים מכל מסצ'וסטס והפילו את כל הסמכות הבריטית. בעיירה הקטנה ווסטר (רק 300 מצביעים), 4,622 אנשי מיליציה מ-37 יישובים בסביבה עמדו בשני צידי הרחוב הראשי ואילצו פקידים ממונים על ידי בריטניה ללכת על הכפפה, כובעים ביד, לדקלם את חזרותיהם 30 פעמים כל אחד כדי שכולם ישמעו. לא היו "מנהיגים" מפורסמים לאירוע הזה. האנשים בחרו בנציגים שכיהנו ליום אחד בלבד, האולטימטיבי בגבולות הקדנציה. "גוף העם" קיבל החלטות והעם החליט שהמשטר הישן חייב ליפול.
כפי שמסכם רפאל, "מחברי ספרי לימוד וסופרי היסטוריה פופולריים אינם מצליחים להציג את המסה הגדולה של האנושות כשחקנים פעילים, סוכנים מטעם עצמם." במקום זאת, ספרי הלימוד מעניקים כבוד לגברים הגדולים - וושינגטון, פרנקלין, ג'פרסון - ומציגים את כל האחרים כ"סתם עוקבים".
ויש עוד הרבה שמסבך את האירועים סביב ה-4 ביולי ומלחמת העצמאות. כפי שמציין רפאל, "אף אחד מהטקסטים של בית הספר היסודי או בחטיבת הביניים [שסקרתי] אפילו מזכיר את מסע רצח העם של סאליבן, אחת התקיפות הצבאיות הגדולות של המלחמה, ששרפה את כפרי אירוקואה והרסה כל בוסתן וחוות בדרכה להכחיש. אוכל להודים." לשימוש עם תלמידים, ראה "ג'ורג' וושינגטון: גיבור אמריקאי?" ב לחשוב מחדש על קולומבוס, בהוצאת Rethinking Schools. בקטע שנכלל ב לחשוב מחדש על קולומבוס, וושינגטון כתב לגנרל ג'ון סאליבן ב-31 במאי 1779:
המשלחת שאתה ממונה לפקד עליה אמורה להיות מכוונת נגד השבטים העוינים של ששת אומות האינדיאנים עם מקורביהם ומחסידיהם. האובייקט המיידי הוא ההרס וההרס המוחלט שלהם ותפיסתם של כמה שיותר אנשים מכל גיל ומין.
זה יהיה חיוני להרוס את היבולים שלהם עכשיו על הקרקע, ולמנוע את השתילה שלהם יותר. . . .
יש לנתק צדדים כדי להשמיד את כל ההתנחלויות מסביב. . . שאולי לא רק תדרס את המדינה, אלא תהרוס אותה. . . .
אלו הפקודות של פושע מלחמה.
גם טקסטים אינם מזכירים את תנועות ההתנגדות הילידים של שנות ה-1780 בתגובה להתרחבות ה"מתנחלים" האמריקאית, שרפאל מכנה "הקואליציות הגדולות ביותר של אינדיאנים בהיסטוריה שלנו".
בפרק האחרון של דמוקרטיה עכשיו!, ג'רלד הורן, מחבר מהפכת הנגד של 1776: התנגדות עבדים ומקורותיה של ארצות הברית של אמריקה, מציין שיותר אפריקאים משועבדים במושבות האמריקאיות נלחמו עם הבריטים מאשר עם המושבות האמריקאיות. כפי שסיפר הורן דמוקרטיה עכשיו! המארחים חואן גונזלס ואיימי גודמן, "אין זה הגיוני שעבדים יילחמו לצד אדוני עבדים כדי שאדוני עבדים יוכלו להעמיק את הרדיפה של המשועבדים. . . ."
כלול באתר פרויקט החינוך של Zinn קישור לדני גלובר, שמבצע את אחת ההכפשות הנלהבות ביותר בהיסטוריה של גזענות וצביעות ארה"ב: "של פרדריק דאגלס.המשמעות של ה-4 ביולי עבור הכושי." הווארד צין מציג את גלובר באחד ה"מדהימים"את האנשים מדברים"אירועים. דאגלס נשא את הנאום ב-5 ביולי 1852 ברוצ'סטר, ניו יורק, בהנצחת הכרזת העצמאות:
מה, בעיני העבד האמריקאי, ה-4 ביולי שלך? אני עונה; יום שמגלה לו, יותר מכל שאר הימים בשנה, את העוול והאכזריות הקשה שהוא הקורבן הקבוע להם. בעיניו, החגיגה שלך היא מדומה; חירותך התפארת, רישיון לא קדוש; גדולתך הלאומית, הבל הגופח; קול השמחה שלך ריקים וחסרי לב; הגינוי שלך לרודנים, חוצפה חזיתית נחושת; צעקת החירות והשוויון שלך, לעג חלול; התפילות והמזמורים שלך, הדרשות וההודיה שלך, עם כל המצעד הדתי והחגיגיות שלך, הם בעיניו רק בומבסטיות, הונאה, הונאה, חוסר תום לב וצביעות - צעיף דק לכיסוי פשעים שיבייש אומה של פראים. אין אומה על פני כדור הארץ אשמה במנהגים מזעזעים ועקובים מדם יותר מאשר האנשים של ארצות הברית, בשעה זו ממש.
דאגלס נשא את נאומו ארבע שנים לאחר ה ארצות הברית סיימה את מלחמתה נגד מקסיקו לגנוב אדמה ולהפיץ עבדות, חמש שנים לפני בית המשפט העליון המרושע דרד סקוט החלטה, ותשע שנים לפני שהמדינה תתפוצץ למלחמת אזרחים. דבריו קוראים לאורך הדורות לנטוש את "צעקת החירות והשוויון" הריקה ב-4 ביולי, ולהסיר את הזיקוקים והדגלים. ברוחו של פרדריק דאגלס, ה פרוייקט חינוך זין קורא למורים להשתמש ב-4 ביולי כזמן לחשוב מחדש כיצד אנו מכשירים את התלמידים להרהר על הלידה המסובכת של ארצות הברית של אמריקה.
פורסם במקור ב יולי 1, 2014.
ביל ביגלו לימד לימודים חברתיים בבית ספר תיכון בפורטלנד, אורג' במשך כמעט 30 שנה. הוא עורך תכנית הלימודים של לחשוב מחדש על בתי ספר מגזין ומנהל משותף של פרויקט חינוך צין, www.zinnedproject.org. מאמר זה הוא חלק מ- פרויקט חינוך צין אילו ידענו את ההיסטוריה שלנו סדרה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו