בטח קראת את סיפורי האימה שיוצאים מטקסס על הסטנדרטים החדשים שלהם ללימודי חברה, שקיבלו אישור סופי בהצבעה 21-9 במאי של מועצת החינוך של המדינה. בתור ה ניו יורק טיימס כתבה עוד במרץ כשהמועצה נתנה אישור ראשוני, סטנדרטים אלה "ישימו חותמת שמרנית על ספרי הלימוד בהיסטוריה וכלכלה, ידגישו את עליונותו של הקפיטליזם האמריקאי, יטיל ספק במחויבותם של האבות המייסדים לממשלה חילונית גרידא, ויציגו פילוסופיות פוליטיות רפובליקניות. באור חיובי יותר". מועצת החינוך של טקסס שיקמה את הסנאטור ג'ו מקארתי, מחק את האזכור של הצהרת זכויות הנשים של סנקה פולס משנת 1848, ודרש כי נאום ההשבעה של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייויס ילמד לצד ההשבעה של לינקולן. וזו רק טעימה מיותר מ-100 תיקונים שהרפובליקנים ערכו לתקנים של 120 עמודים של לימודים חברתיים.
אין ספק, הניצחון של אידיאולוגים שמרנים במועצת החינוך של טקסס מטריד ושווה את תשומת הלב שהוא מקבל. עם 4.7 מיליון תלמידים, שוק טקסס הוא עצום ומשפיע רבות על כל תעשיית ספרי הלימוד. כפי שאמר פריץ פישר, יו"ר המועצה הלאומית לחינוך היסטוריה וושינגטון פוסט, "הספרים שמשתנים כך שיתאימו לסטנדרטים הופכים לספרים הנמכרים ביותר, ולכן בתוך השנתיים הקרובות הם יגיעו לכיתות אחרות."
אבל כל ההכפשות האלה בטקסס מרמזות שהסטנדרטים בכל מקום אחר טובים והוגנים ונכונים. למעשה, לסטנדרטים של מחקרים חברתיים של מדינות אחרות יש הטיות שמרניות משלהם וראויים לאותה בדיקה ביקורתית שמקבלים הסטנדרטים החדשים של טקסס. מדינות אחרות אולי לא חוגגות את ג'פרסון דייויס, אבל גם לא מעודדות מורים לצייד את התלמידים עם הרקע ההיסטורי והכלים האנליטיים שהם יצטרכו כדי להבין ולטפל במשברים החברתיים והסביבתיים של היום.
קח את מדינת אורגון הכחולה שלי. זה לא מעוז של שמרנות. יש לנו מושל דמוקרטי ובית מחוקקים דמוקרטי; שני הסנאטורים של ארה"ב הם דמוקרטים, וכך גם ארבעה מתוך חמשת הנציגים שלנו בארה"ב. אבל הסטנדרטים שלנו ללימודי החברה הם שמרניים מאוד - במובנים גדולים וקטנים. אין הכרה במצב החירום החברתי שאנו מתמודדים איתו: עולם מאוד לא שוויוני ובלתי בר קיימא, הדוחף למשבר אקולוגי ללא אח ורע בהיסטוריה האנושית. הסטנדרטים מציגים את החברה האמריקאית כהרמונית ביסודה, עם חוקים שנועדו לקדם הוגנות וקידמה. המלחמות של היום לא קיימות. גם לא רעב או עוני.
הטיה פוליטית
אמת המידה הראשונה ללימודי חברה בסטנדרטים של אורגון דורשת שתלמידי כיתות ג' יתחילו במסע לימודי לאומני כשהם לומדים "לזהות רעיונות וערכים חיוניים המתבטאים בסמלים לאומיים, גיבורים ושירים פטריוטיים של ארצות הברית". עד שתלמידי כיתה ג' יגיעו לתיכון הם "יבינו כיצד החוקים מפותחים ומיושמים כדי לספק סדר, להציב גבולות, להגן על זכויות בסיסיות ולקדם את טובת הכלל".
קפיטליזם הוא מכונה משומנת היטב. תלמידי כיתות ח' לומדים "כיצד היצע וביקוש מגיבים כצפוי לשינויים בנסיבות הכלכליות". הסטנדרטים הכלכליים אינם כוללים אף אזכור של מעמד חברתי. במקום זאת, כולם מתנפצים כ"צרכן, יצרן, חוסך ומשקיע בכלכלת שוק". אין בעלים ועובדים שעשויים להיות להם אינטרסים מנוגדים - כולנו יצרנים.
ומה לגבי אי השוויון שכל כך הרבה תלמידים יכולים להבחין בדרכם לבית הספר? תלמידי כיתות ח' צריכים: "להבין שההכנסות של אנשים, בחלקן, משקפות בחירות שהם עשו לגבי חינוך, הכשרה, פיתוח מיומנויות וקריירה." אין אזכור לשאר הגורמים הקובעים הכנסה: גזע, מגדר, מעמד חברתי, לאום, מצב הגירה.
איגודי עובדים מופיעים רק בסוגריים אחד. אבל איגודי עובדים אינם רלוונטיים מכיוון שבסטנדרסלנד, השכר והמשכורות "בדרך כלל נקבעים על פי ההיצע והביקוש לעבודה"; להתארגנות אין שום קשר לשכר.
למעשה, ברוב המקרים, הסטנדרטים אינם מבקשים ממורים או טקסטים להתריע בפני התלמידים על הכוח של פעולה קולקטיבית, של עבודה בשיתוף פעולה עם אחרים, כדי לשפר את הנסיבות הכלכליות שלהם - שבעולם האמיתי, זה כאשר חייהם של אנשים למעשה לְהִשְׁתַפֵּר. במקום זאת, התלמידים מתבקשים להתקדם על ידי בחירה אינדיבידואלית חכמה יותר.
וזה המסר של הסטנדרטים בקצרה: בארצות הברית אנחנו פוסעים את דרכנו בחברה כקובעי בחירות אינדיבידואליים. כיתה 5: "זהה ותן דוגמאות כיצד אנשים יכולים להשפיע על פעולות הממשלה." ואז בכיתה ח': "זהה את האחריות של אזרחי ארצות הברית והבין מה אדם יכול לעשות כדי לעמוד באחריות הזו." בסטנדרטים, ליחידים עשויה להיות יעילות חברתית, אבל לרוב, רק as יחידים, לא כחברים בארגונים או תנועות חברתיות. באופן לא מפתיע, הודעת "משוך את עצמך-מעלה-על-ידי-המגף" של הסטנדרטים לעולם אינה מסובכת על ידי מושגים כמו גזע or גזענות, שאינם מופיעים בתקנים.
ובזמנים אלה של משבר אקולוגי, הסטנדרטים אינם כוללים שום אזכור לשינויי אקלים הנגרמים על ידי אדם - רק שורה לגבי האופן שבו שינויי אקלים יכולים להשפיע על פעילות אנושית. התקנים מעודדים את התלמידים לראות בכדור הארץ מגרש משחקים ומקור עושר. עד כיתה ה' התלמידים: "יבינו כיצד הסביבה הפיזית מציגה הזדמנויות לפעילות כלכלית ופנאי".
הטיה פדגוגית
יש גם דבר מכריע פֵּדָגוֹגִי הטיה בסטנדרטים של מדעי החברה שהייתה ניכרת כבר בשנת 1994, עם פרסום הראשון תקנים לאומיים להיסטוריה של ארצות הברית על ידי המרכז הארצי להיסטוריה בבתי הספר. הסטנדרטים האלה דרשו כיסוי של כמות עצומה כל כך של חומר, עד שמורים יכלו להצליח רק אם הם יאמצו את העומס של עמידה והספקה לאורך הדורות. הרמת משקולות אקדמית זו ממשיכה לחיות. לדוגמה, תקני ההיסטוריה העולמית של אורגון בתיכון דורשים מהתלמידים ללמוד על: כיצד המהפכה החקלאית תרמה וליוותה את המהפכה התעשייתית; מושגים של אימפריאליזם ולאומיות; "כיצד המתיישבים האירופים קיימו אינטראקציה עם אוכלוסיות ילידיות של אפריקה, הודו ודרום מזרח אסיה וכיצד הגיבו האוכלוסיות הילידות"; ההתפשטות היפנית וההשלכות על יפן ואסיה במהלך המאה ה-20; השפעת המהפכה הסינית של 1911 והגורם למהפכה הקומוניסטית של סין של 1949; הסיבות וההשלכות של המהפכה הרוסית של 1917; הסיבות וההשלכות של המהפכה המקסיקנית של 1911-1917; הסיבות למלחמת העולם הראשונה ומדוע נכנסה ארה"ב; מלחמת העולם השנייה; השואה; המלחמה הקרה; הסיבות וההשפעה של מלחמות קוריאה וויאטנם.
אני לא צוחק. בשנה אחת. וזה רק דגימה ממה שתלמידים צפויים ללמוד. יש עוד. ברור שהדרך היחידה שבה מורה מצפוני - ובכן, צייתן - יוכל להתמודד עם משימה לימודית כזו היא להתחיל לדבר מהר בספטמבר ולא להפסיק עד מתישהו ביוני. ולהסתמך על ספר לימוד ענק. סליחה ילדים, אין זמן למשחקי תפקידים, ניסיונות, סימולציות, כתיבה מלאת דמיון, דיון בקבוצות קטנות, סיפורים קצרים, שירה או כל דבר אחר שיאט אותנו. זה דצמבר, ואפילו לא הגענו למסע הארוך של מאו.
לימודי חברה צריכים לעזור לתלמידים לתפוס ידע וכלי ניתוח כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר. לימודי חברה צריכים לעזור לתלמידים למנות ולהסביר מכשולים לצדק, שלום, שוויון וקיימות. במקום זאת, תקנים ללימודי חברה כמו אלה של אורגון עוסקים רק בכיסוי חומר.
מה אומרים הסטנדרטים הממלכתיים שלך?
אלה רק הסטנדרטים של המדינה שלי. לפני כמה שנים, פרופסור כריסטין סלטר באוניברסיטת קליפורניה סטייט במפרץ מונטריי כתבה מאמר מצוין עבור לחשוב מחדש על בתי ספר, "Standardizing Imperialism", (סתיו 2004) המנתח כיצד תקני הלימוד החברתיים של מדינת קליפורניה תומכים בתוכנית Manifest Destiny של לימודים שחוגגת "חוקרים" ו"מצטרפים חדשים" ש"מבקרים" ו"מתמקמים". סלטר מצא כי "תוכנית הלימודים של קליפורניה מקפלת את התלמידים ל"אנחנו" שהוא מערבי, יהודי-נוצרי, ויש לו ממשלה דמוקרטית עם כלכלת שוק קפיטליסטית. אלה מוצבים לצד "הם": לא מערבי, לא יהודי-נוצרי, ו טוטליטרי (או לא חופשי)... הסטנדרטים מתקשים לשלב כ'אנחנו' את אלה שארצות הברית התיישבה קודם לכן".
הסיפור האמיתי של הסטנדרטים של טקסס הוא לא שהמדינה הפכה לאיזה פורע לימוד. כן, טקסס אימצה כמה סטנדרטים מגונים במיוחד - למשל, חוגגת את אייקון הימין פיליס שלאפלי בזמן שהדיחה את מנהיגת United Farm Worker, דולורס הוארטה. אבל, כפי שציין ההיסטוריון אריק פונר במאמר שנערך לאחרונה ב האומה, טקסס פוגעת בתלמידיה לא כל כך על ידי הכנסת או מחיקה של עובדות או יחידים מסוימים, אלא במסגרת הכוללת שלה - כזו שתומכת באופן לא ביקורתי ב"יזמות חופשית" שכן היא "מתעלמת מאלה שנאבקו להפוך את החברה הזו להיות חברה הוגנת ושווה יותר".
ומבחינה זו, הסטנדרטים של טקסס דומים יותר מאשר חורגים מהסטנדרטים של מחקרים חברתיים של מדינות אחרות. אז בכל האמצעים, בואו ננטר, נבקר, ונארגן נגד הסטנדרטים הריאקציוניים של טקסס. אבל בואו גם נבחן מחדש את הסטנדרטים שלנו ללימודי חברה במדינה ולא רק נלחץ אצבע נוזפת בטקסס.
ביל ביגלו ([מוגן בדוא"ל]) הוא עורך תכנית הלימודים של לחשוב מחדש על בתי ספר מגזין. גרסה של מאמר זה תופיע בגיליון הקיץ של לחשוב מחדש על בתי ספר, www.rethinkingschools.org.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו