רמת הבורות בסיקור מערבי של עימותי הגבול בין איראן לפקיסטן לא צריכה להפתיע. גם מחלקת המדינה לא צריכה להכריז כי תגובת פקיסטן הייתה "פרופורציונלית" - מה שגורם להשוואות לא נעימות עם הטבח ההמוני המתמשך על ידי ישות אחרת הממומנת וחמושה של ארה"ב לא רחוק מדי. כדי לקבל תמונה ברורה של התקיפות האחרונות - איראן פקדה ביום שלישי את הבסיס של קבוצה חמושה-בדלנית, הג'יש אל-עדל, במחוז בלוצ'יסטן הפקיסטני; יומיים לאחר מכן, פקיסטן שחררה מתקפת מזל"ט נגד בלוצ'י-מיליטנטמחבואי טרור' בצד האיראני של הגבול - עלינו לטאטא את רשת השקרים והמיסטיפיקציות שלהם.
בלוצ'יסטן הוא אזור הררי המפוצל בגבול פקיסטן-איראן, בדיוק כפי שאדמות פאחטון מחולקות בין אפגניסטן ופקיסטן. לאומנים בלוך התרעמו זה מכבר על השליטה האכזרית לעתים קרובות של ממשלות איראן ופקיסטן. אולם מבחינה היסטורית, בעוד שמנהיגי הבלוך באיראן היו שמרנים מבחינה פוליטית, מנהיגי שבטי הבלוך העיקריים בפקיסטן היו כולם פרוגרסיביים, במקרים מסוימים קרובים לזרמים הקומוניסטיים המסורתיים של תת-היבשת. לפני המהפכה הפקידותית האיראנית של 1979 אפילו דיברו על איחוד שני המחוזות כרפובליקה בעלת שלטון עצמי.
הייתי מעורב בדיונים רבים עם מנהיגי שבטי בלוך וגם עם פעילים רדיקליים באותה תקופה. היה זרם מרקסיסטי עצמאי שהשתרע על פני השבטים, בראשות אינטלקטואלים שמאלניים בלאוך ובני בריתם שאינם בלוצ'ים ממחוזות פנג'ב וסינד. המגזין שלהם, ג'בל ('הר') נשא כמה מהוויכוחים המעניינים ביותר על השאלה הלאומית, גדושים בהתייחסות לטקסטים של לנין על הגדרה עצמית לאומית. האנלוגיה של הפער האתיופי-אריתראי נדונה ללא הפסקה. דמות מובילה, מוראד חאן, טען כי עם הפלת משטר היילה סלאסי הפרו-אימפריאליסטי באדיס ב-1974, השתנו התנאים האובייקטיביים של המאבק באריתריאה וניתן לפתח את המצב הכלכלי-חברתי בשני האזורים לכיוון של אחדות מעמדית שהתעלתה מעל הלאומיות הטהורה. רוב בלוך רצה גם צורה כלשהי של אוטונומיה פוליטית, או אם נכשל בכך, עצמאות.
פקיסטן הייתה נתונה ללחץ כבד מצד השאה של איראן לרסק את מרד בלוך. טהראן חששה שהזרמים הרדיקליים עלולים לחמוק מעבר לגבול. בוטו, אז ראש הממשלה, נכנע וצבא פקיסטן המשיך לרסק את המורדים. משנת 1977, פקיסטאן נוהלה על ידי דיקטטורה צבאית אכזרית שנתמכת על ידי ארה"ב (כפי שהיא כיום, מבחינת בלוצ'יסטן, תחת ממשלת ה"זמנית" הנוכחית). ב-1979 הצבא יתלה את בוטו, המנהיג הראשון שנבחר באופן דמוקרטי בפקיסטן, תוך אכזריות של התרבות הפוליטית הלאומית. באיראן, בינתיים, עוררה הרפובליקה האסלאמית החדשה תקוות עממיות, והלאומיות של בלוך נאלצה, במשך כמה שנים, לשבת במושב האחורי.
הגיאופוליטיקה ריסקה את כל החזונות האוטופיים שנבעו מבלוצ'יסטן. קריסת ברית המועצות הובילה להתפרקות קבוצות השמאל בלוך בפקיסטן. המולאות האיראנים קבעו את סמכותם בצדם של הגבול. הדיכוי בבלוצ'יסטן הפקיסטנית היה אכזרי ולא מרפה. הוצאתו להורג של בוטו שחררה סערה ברחבי המדינה, ועד מהרה שבט בלוצ'י שלם, המאריס, בראשות סרדאר ח'יר בקש מארי (מאואיסט למחצה בנטייה) נמלט בחציית הגבול לאפגניסטן שם הקימו מחנה וקיבלו מקלט, מזון וכלי נשק של ממשלת ה-PDPA הפרו-סובייטית. היו דיווחים שמארי ועוזרים מרכזיים טסו להוואנה דרך מוסקבה לייעוץ מפידל קסטרו, אם כי זה מעולם לא אושר על ידי אף אחד מהצדדים. שלב זה הסתיים עם הופעת הממשל האזרחי בפקיסטן, אך צבא פקיסטן המשיך לשלוט למעשה במחוז.
הדיכוי של אנשי בלוך היה מחריד בעשורים האחרונים. הקלות זמניות תחת כמה ממשלות אזרחיות מעולם לא נמשכו זמן רב, ולאחרונה התגברה הפיצוץ. לפני מספר שבועות התבקשתי לחתום על עוד ערעור סולידריות של בלוך, לאחר שאספה שלווה לחלוטין וקטנה יחסית של מתנגדי בלוך ותומכי הפחטון והפנג'אבים שלהם באיסלמבאד פורקה על ידי המשטרה, מנהיגיה נעצרו וכמה מהם הוכו. התגובה הראשונה שלי הייתה 'למה עכשיו?' בזמנו לא הייתה הגיונית לברוטאליות שרירותית כזו. עכשיו זה קורה. ברור שלמודיעין הצבאי הפקיסטני היו פקודות למנוע כל גילוי של התנגדות בלוך בפקיסטן. לבחור להתגרות באיראן רק עכשיו רק יגרום לעוד כאבי ראש לוושינגטון. יחד עם זאת, כמובן, זה יחלק עוד יותר את העולם המוסלמי ברגע שבו תימן - אם כי לא מצרים, ערב הסעודית או החברים השולטים במדינות המפרץ - מציעה צורה יעילה להפליא של סולידריות עם הפלסטינים הנצורים.
אני בספק אם חילופי האש הללו בין שתי המדינות יהפכו למלחמה שלמה. פקיסטן, שכבר הייתה מדינה יתומה של קרן המטבע הבינלאומית, תסבול יותר. וסין פנתה לשתי המדינות בבקשה להמשיך להפסקת אש מיידית. לסין יש כוח מסוים. יש לה בסיס צבאי-כלכלי גדול בגוואדר על חוף בלוך בפקיסטן ונהנית מקשרים כלכליים הדוקים עם איראן. חיל הפרשים של בייג'ינג יעבוד קשה מאחורי הקלעים. אבל ההשלכות הפוליטיות של ההתלקחות הזו ראויות לציון.
הקבוצה שאליה פנתה טהראן, ג'איש אל-עדל, שלוחה של אל-קאעידה, פועלת מבלוצ'יסטן הפקיסטנית כבר יותר מעשור. לקבוצה יש קשרים הדוקים עם אנסאר אל פורקאן, המקבילה הסונית שלה באיראן. מי מממן ארגונים כאלה? מדוע המודיעין הבין-שירותי של פקיסטן, עסוק בהעלמת לאומנים בלוך בלתי חמושים, אינו מתמודד עם הקנאים הסונים המאובזרים הללו? אלה הם שתקפו והרגו את כוחות הביטחון האיראניים, כולל לאחרונה תקיפה על מפקדת המשטרה ברסק, עיירת גבול איראנית, בדצמבר. איראן התחננה בפני פקיסטן בהזדמנויות רבות להפסיק את הזעם הללו. אין תגובה מלבד מילים מתוקות. האם מישהו אחר מממן את קבוצת הטרור הזו? ישראל? הסעודים? יש מעוניינים? אני לא יודע, אבל שום דבר לא יפתיע בימינו, מכיוון שהסטנדרטים הכפולים של המערב בנושא 'זכויות אדם' ו'חוק בינלאומי' אינם נלקחים ברצינות רבה מדי, למעט חברי השכר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו