לאחר שבילו את השבועיים האחרונים באובנטיק, קרוקול זפאטיסטי (שמתפקד כמרחב פתוח שבו אנשים מכל העולם יכולים לבוא לפסטיבלים או לבקר ולדבר עם זפאטיסטים ואיפה זפאטיסטים יכולים לבוא לדבר עם הרשויות הנבחרות שלהם) למד את שפת המאיה צוציל.
לימודים באובנטיק הם הרבה יותר מסתם שיעורי שפה. זו הזדמנות לראות את העולם הפוך. המאבק הזפאטיסטי אינו מאבק המבוסס על אינטרס עצמי, למעשה ככל שאני לומד ורואה יותר נראה שזהו מאבק של שאר צ'יאפס, מקסיקו והעולם עם הדרת הצרכים שלהם.
הזאפטיסטים סירבו לחתום על הסכם שהיה מביא את בתי הספר והמרפאות החדשים לקהילות שלהם שהם דרשו מכיוון שהוא לא היה מטפל ביסודות הבעיות של רובם המכריע של תושבי מקסיקו החיים בתנאים נואשים. כך גם מקדמי החינוך באובנטיק עובדים כמעט על כלום לטובת האנשים שלהם. הם לא מקבלים כסף עבור עבודתם למרות שכר מינימום של 3 ימים בארץ המוצא של הסטודנט שהולך לארגון זפאטיסטה. (זה מסתדר בעלות של 5-10 ימי שכר צ'יאפס ליום שיעור). מקדמי החינוך עובדים בלהט ובתכליתיות חולקים את זמנם ואת הידע שלהם עם אנשים מכל רחבי העולם שהוציאו סכומי כסף שלעולם לא סביר שתהיה להם גישה אליהם, כדי לבקר אותם. אחר כך הם צריכים ללכת ולטפל בתרנגולות או בירקות שלהם או לתפור כדי לקבל שכר כדי להשלים את הכנסתם של טוסטאדות ושעועית. מה שהכי מרשים בזפאטיסטים הוא הדרך המשותפת המכובדת שהם עושים בעבודתם, לא משנה מה היא.
למדתי את צוציל, השפה הראשונה של כמעט כולם בעיריות המרכיבות את אזור אובנטיק. הגעתי רק עם כמה מילים שלמדתי לפני שנה במהלך שהותי הקודם באזור. המשימה עבור מקדמי החינוך שלי הייתה משימה קשה. לשפה עצמה אין שום דבר במשותף עם שפות אירופיות מלבד כמה מילים ספרדיות שנכנסו לשפתן כדי לייצג דברים שלא היו קיימים לפני בואם של הכובשים. ובכל זאת, נלחמנו בשיעורים אחד על אחד ללמוד תערובת של דקדוק, חפצים, בדיחות וסיפורים מסורתיים עם הפסקות קפה ושיחות בספרדית על המציאות בצ'יאפס ועל הסיפורים האישיים שלנו.
בגלל שזה היה רק שבועיים של שיעורים אני מרגישה שפגשתי הרבה מילים וצלילים חדשים אבל אני עדיין לא מזהה אותם בקלות הרבה פחות אני מסוגלת להשתמש בהם בצורה מדויקת. בכל זאת אני מרגיש שצוציל שלי יתכנס במהלך החודשים הקרובים בצ'יאפס. אני חושב שזה יעזור לי ליצור יחסים שווים יותר ולהבין טוב יותר את האנשים שאיתם אבלה זמן.
מחוץ לכיתות צוציל היה סוג אחר של חינוך. לשמוע סיפורים של אנשים מקומיים ולשוחח עם תלמידים בבית הספר התיכון האוטונומי הפועל לצד בית הספר לשפות היו חוויה בפני עצמה. ההיסטוריה של המאבק הזפאטיסטי מתעוררת לחיים כאשר האנשים האלה מספרים לך היכן הם היו ואיזה תפקיד הם מילאו במהלך אירועים מרכזיים בהיסטוריה שלהם. החוזק הפנימי ורוח ההתנגדות יוצאים עם כל מילה של כמה מהמהפכנים הענקיים הזעירים האלה.
להיות על אדמה מהפכנית גם מביא אנשים אחרים לקוות, לחלום ולפעמים להקדיש את חייהם ליצירת עולם חדש. התמזל מזלי שיכולתי לדבר על תנועת הזפאטיסטה כמו גם על מאבקים אחרים למען עולם צודק עם איטלקים, גרמנים, אמריקאים ואנשים מכל רחבי מקסיקו. כל אחד מהם מביא את חוויותיו ונקודת המבט שלו לצ'יאפס בתקווה להחליף משהו שאין לו ערך מזומן אבל הוא בעל ערך אינסופי. יש אנשים שמביאים מיומנות ספציפית או תרופה או תרומה כספית, אחרים תומכים באמצעות נוכחותם ומוכיחים שהם תומכים במאבקם ועומדים יחד איתם נגד שליטה ודיכוי. מה שאני לוקח מחוויה כל כך גדולה לא ניתן לסכם בקלות בכמה מילים. הצלחתי להישאר בעולם אחר במשך כמה שבועות. עולם בטוח שבו אנשים עובדים קשה עם מעט תגמול ומעט תלונות; עם הילדים הכי מאושרים שראיתי אי פעם ועם בני הנוער הכי מרוצים שבאמת רוצים ללכת לבית הספר; שבו האדמה מייצרת מזון שמטופל ואז משמש לפרנסת חיים; שבו אנשים דנים ומתווכחים בעולם. באובנטיק קיימים דברים רבים שניתן לראות בכמה חלקים אחרים של העולם, אך יש לשחזר אותם.
ביופיים של ההרים מוקפים באנשים שקטים אכפתיים הרגשתי שלווה. לפעמים שכחתי שאני באזור מלחמה, ואז כשראיתי את האבטחה רעולי פנים או סרטון של 30 טנקים הנושאים מאות חיילים חולפים על פני המקום שבו הייתי ונזכרתי. אני גאה שתמכתי במאבקם של האנשים האלה בכמה דרכים קטנות במהלך השנים האחרונות והניסיון הזה רק חיזק את הקשר שלי למאבק הזפאטיסטי.
עבורי אובנטיק היא מקום של תקווה, הקרבה, ניסיון וידע. אני שמח שהצלחתי להיות חלק קטן מזה לזמן קצר ומקווה שאחרים ימשיכו לעשות את אותו הדבר ולהפיץ את החלום של עולם אחר על פני הגלובוס כדי ליצור כפי שהזפטיסטים אומרים "un mundo donde quepan muchos mundos" (עולם שבו מתאימים הרבה עולמות).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו