חלק מחלקי התנועה הסביבתית הציגו מזה זמן רב מכשול רציני להרס שחוללו על החיים על ידי המעצמות התאגידיות והמשגיחים האימפריאליים שלהן. להיפך, חלקים משפיעים ומפורסמים אחרים בתנועה מילאו גם הם תפקיד קריטי בערעור הפוטנציאל האמנציפטורי של איכות הסביבה כדי לספק אינטרסים אימפריאליים. קבוצות סביבתיות שמתאימות בנוחות לקטגוריה האחרונה הזו של "שומרי סביבה" כוללות את אלו המכונות ביחד "הירוקים הגדולים" או "קבוצת העשרה", אם כי רק עבודתו של חבר אחד מקבוצת העילית הזו, הקרן העולמית לטבע (WWF) , ייבחן במאמר זה. (לסקירה מקיפה של האג'נדה הידידותית לקפיטליסטית של WWF, עיין במאמר האחרון שלי "השורשים הפילנתרופיים של איכות הסביבה ארגונית" ברבורים, 3 בנובמבר 2008.)
ההכרה באופי האימפריאליסטי של ארגונים לא-ממשלתיים ירוקים רבים כביכול זכתה, באופן פרדוקסלי, לקידום נרחב על ידי פרשנים שמרנים. כך חוקר תושב ב המרכז להגנה על יזמות חופשית, פול דריסן, פרסם לאחרונה ספר שנוי במחלוקת שכותרתו אקו-אימפריאליזם: כוח ירוק מוות שחור (מריל פרס, 2003). ההקדמה לספרו של דריסן נכתבה על ידי ניז'ר איניס, הדובר הלאומי של קבוצת זכויות האזרח הפרוגרסיבית של פעם קונגרס לשוויון גזעי - ארגון שהתעקם כעת ל"רמאי"קבוצת חזית ארגונית. בהקדמה שלו, איניס ציין כיצד:
"התנועה הסביבתית האידיאולוגית היא תעשייה אמריקאית רבת עוצמה של 4 מיליארד דולר בשנה, גורילה בינלאומית של 8 מיליארד דולר בשנה. רבים מחבריה הם אקולוגיים חזקים, ומייחסים ערך גבוה בהרבה לחיות בר וערכים אקולוגיים מאשר להתקדמות אנושית או אפילו חיי אדם. יש להם פחד ותיעוב עמוקים מעסקים גדולים, טכנולוגיה, כימיקלים, פלסטיק, דלקים מאובנים וביוטכנולוגיה - והם מתעקשים ששאר העולם יכיר ולחיות על פי הפחדים והאידיאולוגיות שלהם. הם מאסטרים בשימוש במדע זבל, טקטיקות הפחדה, הפחדה ותביעות כלכליות ובריאותיות מזויפות כדי להשיג כוח עוד יותר". (PDF)
איניס צודק בהבחין בכך שהתנועה הסביבתית היא תעשייה של מיליארדי דולרים, אבל כמו דרייסן, הוא לא מצליח להדגיש בכוונה כיצד הקבוצות הסביבתיות החזקות והממומנות ביותר שמניעות את התעשייה הזו פועלות יד ביד עם עסקים גדולים ואימפריאליים. ממשלות. מצד שני, אותם ארגונים סביבתיים המאתגרים ברצינות את זכויות החברות מקבלים מעט מימון מהציבור או אפילו לצורך העניין מקרנות ליברליות פרוגרסיביות לכאורה. לפיכך אני מסכים עם איניס ודריסן שהחלקים הממומנים ביותר בתנועה הסביבתית, שמושמעים בקביעות בתקשורת ההמונים מקדמים אקו-אימפריאליזם, אבל זה לא בגלל שהם קוראים תיגר על אינטרסים עילית חזקים, אלא בגלל שהם משרתים אותם כל כך. ביעילות. לדוגמה, בשנת 2007 ההכנסה של רשתות גלובליות של WWF הייתה 0.8 מיליארד דולר; לכן, אין זה מפתיע שקבוצות כאלה שנוסדו על ידי אליטות תאגידיות ופוליטיות חזקות, וממומנות כיום על ידי אותן אליטות, צריכות בראש ובראשונה לקדם אינטרסים קפיטליסטיים תחת מעטה של איכות הסביבה. למידע נוסף על זה ראה של איליין דיואר ספר פורץ דרך גלימת ירוק: הקשרים בין קבוצות סביבתיות מרכזיות, ממשלה ועסקים גדולים (לורימר, 1995).
ל-WWF יש כיום משרדים בלמעלה מ-90 מדינות ברחבי העולם, אז כדי להמחיש בקצרה את האופי האימפריאליסטי של מאמצי ה"שימור" שלהם מאמר זה פשוט מתמקד באופי השנוי במחלוקת של נוכחותם במונגוליה העשירה במינרלים.
למי שלא יודע, מונגוליה היא גן עדן לכוונתן של חברות כרייה טורפות לבזוז משאבי טבע בעלות מינימלית, שבדרך כלל משתווה לעלויות סביבתיות וסוציו-אקונומיות מקסימליות. הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בכרייה במונגוליה ברורים במיוחד בהתחשב בנוכחותם של הידועים לשמצה רוברט "בוב רעיל" פרידלנד במועצת המנהלים של ה המועצה העסקית של צפון אמריקה-מונגוליה - קבוצה שב-1992 קיבלה במקרה מענק מה-National Endowment for Democracy ששמו השגוי, השנה שבה WWF התחיל לעבוד לראשונה במונגוליה.
אתר האינטרנט של WWF מציין כי "איומים מרכזיים"לעדיפויות השימור המוצהרות שלהם במונגוליה כוללים:
-
ציד וסחר בחיות בר לא חוקי
-
סכרים וקציר לא בר קיימא של משאבי מים
אכן, קציר לא בר קיימא של משאבי מים, יישום של כימיקלים רעילים והשחתת קרקע הם כולם פעילויות הקשורות באופן אינטימי לכרייה, ולכן ראוי ש"WWF בתוקף דוגל בשיטות כרייה אחראיות לצמיחה מאוזנת במונגוליה". בהקשר זה, אתר האינטרנט של WWF מציין שהפרויקט האחרון שלהם לקידום כרייה אחראית היה
"שלהםניטור ציבורי אחר שחיתות במגזר הכרייה המונגולי" (pdf) פרויקט, אשר בוצע בין דצמבר 2006 לדצמבר 2007 (ראה דו"ח סופי, pdf). מתווה הפרויקט של WWF מציין כיצד פרויקט זה מומן על ידי שתי קבוצות, ה בנק לפיתוח אסיה, וקרן השותפות לשקיפות הפחות מוכרת. אז כדי לקבל מושג על סוג הקבוצות ש-WWF עובד איתן כיום כדי לתמוך בתוצאות כרייה "בר-קיימא" במונגוליה, הסעיף הבא יציג בקצרה את קרן השותפות לשקיפות.
מבוסס בארה"ב, ה קרן שותפות לשקיפות הוקמה בשנת 2000 עם תמיכה כספית מקרן פילנתרופית אנונימית שבסיסה בבריטניה; עם המממנים הבאים של עבודתם, כולל תוכנית הפיתוח של האו"ם, הסוכנות השוודית לשיתוף פעולה בינלאומי לפיתוח והבנק העולמי. כפי שניתן היה לצפות מיחסי מימון אלה, הקרן מרותקת ומשובצת בתוך הממסד המתמרן את הדמוקרטיה. הנשיא והמנכ"ל של הקרן, פייר לנדל-מילס, כיהן בעבר בבנק העולמי במשך 26 שנים; בעוד יו"ר מועצת המנהלים של הקרן הוא קומי נאידו, אדם המשמש כיום כמזכ"ל של אזרח. יתרה מזאת, סגנית יו"ר הקרן, אנאבל קרוז, משמשת גם כחברת מועצת המנהלים של CIVICUS; גזבר הדירקטוריון, רנדולף אנדרסן, שימש לאחרונה כמנהל מחלקת ההלוואות של הבנק העולמי; ואילו גרי ואן דר לינדן, סגן הנשיא לשעבר של הבנק לפיתוח אסיה נחשב כחבר מועצת המנהלים של הקרן.
במיוחד, אתר האינטרנט של קרן שותפות לשקיפות מציין כי "שומר קרוב קשרים מבצעיים" עם Transparency International, למרות שהם מציעים שהקרן "היא ארגון נפרד עם משימה, נהלי הפעלה וצוות ברורים". עד כמה שני הארגונים הללו נפרדים, ניתן כמובן לדיון מכיוון שהקרן נכללת בדירקטוריון שלה, פיטר אייגן, המייסד והיו"ר לשעבר של Transparency International (כיום הוא יושב ראש המועצה המייעצת שלהם). לפני שהקים את Transparency International, עצמו בילה את רוב הקריירה שלו בעבודה עבור הבנק העולמי, אך הוא עבד גם עבור קרן קרנגי לשלום בינלאומי ו קרן פורד (קרן שיושב ראשה הוא כיום נשיאת WWF-ארה"ב לשעבר, קתרין פולר), ואייגן נחשב כיום לחבר יצירתי ב- מועדון בודפשט. נוסף על כך, מייסד שותף נוסף של Transparency International, פרנק ווגל, מכהן במקרה במועצת המנהלים של קרן השותפות לשקיפות. עד היום אף סופר לא מתח ביקורת על עבודתה של קרן השותפות לשקיפות, אך הדבר אינו נכון לגבי ה-Transparency International הידוע יותר.
לדברי קווין פינה, Transparency International "כבר מתואר על ידי כמה ארגונים בריטיים בשמאל כ'כלי לערער את היציבות של ממשלות למען אינטרסים תאגידיים במסווה של חשיפת שחיתות'." עם זאת, כמו קבוצות רבות שמפעילות דמוקרטיה, ל-Transparency International יש תפיסה שונה מהותית של תפקידם, וכך הם מציינים באתר שלהם שהם "אזרחי גלובלי ארגון החברה המוביל את המאבק בשחיתות". שקיפות בינלאומיתהמייסד המשותף של מיכאל הרשמן הוא מומחה ללוחמה בטרור (לפיכך הוא נשיא קבוצת פיירפקס ועוזר להוביל את קבוצת Civitas), ובעבר שימש כסגן המבקר הכללי של תוכנית הסיוע החוץ בסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (AID) - שם היה "אחראי לכל העולם אבטחה בכל משלחות הסיוע הזרות". שקיפות הבינלאומית לוּחַ חברים בעלי קשרים בולטים המשפיעים על הדמוקרטיה כוללים את יושבי הראש הוגט לייבל (שהיא נשיאה לשעבר בסוכנות הפיתוח הבינלאומית הקנדית, והיא חברת מועצה אזורית של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע). ננסי צוקר בוסוול (שחבר בוועדה המייעצת של USAID לסיוע חוץ מרצון), ו לורה פוארטס מאייר (שהוא כלכלן ועיתונאי שהקים את Instituto Prensa y Sociedad - קבוצה שיש לה קיבל סיוע מהמניפולטור הידוע לשמצה של הדמוקרטיה, הקרן הלאומית לדמוקרטיה).
לפי שקיפות הבינלאומית"S דוח שנתי 2005 (pdf) הם מקבלים מימון סוכנויות פיתוח ממשלתיות רבות (כולל USAID), מקרן פורד וקרן סורוס הפיתוח הפתוחה, והמון תאגידים (למשל BP, Exxon, Rio Tinto, ו-Shell - שראשם לשעבר, ג'ון לודון, כיהן כנשיא ה-WWF הבינלאומי מ-1976 עד 1981), ה מרכז לעסקים פרטיים בינלאומיים, ו שותפים של אמריקה. לבסוף, ג'רמין ברוקס, המנכ"ל לשעבר של Transparency International (2000-03), מכהן כיום לצד נשיא הקרן הלאומית לדמוקרטיה במועצת העריכה המייעצת של מגזין בשם דמוקרטיה בכלל. לביקורת מפורטת על Transparency International, עיין בדו"ח המעולה של ג'ולי באז'ול "המקורות והמניעים של הדגש הנוכחי על שחיתות" (PDF).
בהתחשב בקשרים בין העבודה של Transparency International לבין הקרן הלאומית לדמוקרטיה, ראוי שקרן השותפות לשקיפות תממן במשותף מספר פרויקטים עם הקרן הלאומית לדמוקרטיה [ניאו-ליברלית]. לפיכך שתיהן מממנות שתי קבוצות שבסיסן בארגנטינה, ה מרכז ליישום מדיניות ציבורית לקידום שוויון וצמיחה (שהיא חברה ב-Center for International Private Enterprise Reform Network), וה- האגודה האזרחית לשוויון וצדק. עם זאת, בחזרה למונגוליה, בשנת 2007 העניקה קרן שותפות לשקיפות מימון לקרן צוריג, כדי לעקוב אחר היישום של תוכנית הפעולה הלאומית נגד שחיתות של ממשלת מונגוליה. קשר זה משמעותי במיוחד מכיוון שה קרן זוריג - שהוקמה בשנת 1998 כדי "גיבוש מראש של החברה הדמוקרטית ותומכים ברפורמות פוליטיות במונגוליה" - לא רק קיבל מענק מהקרן הלאומית לדמוקרטיה (ב-2004), אך גם נספר בעבר ג'ק ביוכנר (הנשיא לשעבר של המכון הרפובליקני הבינלאומי - מענק ליבה של הקרן הלאומית לדמוקרטיה) בין חברי ההנהלה שלו.
למרות שהחקירה הקצרה הזו לא ביקרה את התפוקות של עבודת ה-WWF במונגוליה, היא מספקת עוד חומר למחשבה בנוגע להתאמה של פעילויות ה"שימור" שלהם עם מניפולטורים דמוקרטיים אימפריאליסטים.
"קנה עז, הצילו נמר"!
כפי שהוכיחו מחקרים אלה ומחקרים קודמים, WWF לוקחת כמויות גדולות של כסף תאגידי ומימון קרנות, וסכומים קטנים בהרבה מהציבור המודאג, כדי לתת חסות לצורה הייחודית שלה של אימפריאליזם סביבתי או אקו-אימפריאליזם. המצב הזה הוא בעייתי במספר מישורים, שכן לא רק שאנשי סביבה תאגידים כאלה חטפו למעשה את השיח של איכות הסביבה (הצמידו אותו לאג'נדות אימפריאליות), אלא שהם מסיטים בו-זמנית את המימון הציבורי הנחוץ הרבה מקבוצות עממיות קטנות יותר. תקשורת ההמונים מקלה על ההרס הפארסי הזה על ידי התעלמות לירי על ארגונים לא ממשלתיים תאגידיים רבי עוצמה כמו WWF, והתעלמות או זלזול באותן חלופות דמוקרטיות המנסות לקדם צדק סביבתי, כלומר, קידום איום על הסטטוס קוו ההרסני המונע על ידי האימפריה.
אפשר לסמוך על התקשורת המרכזית שתחזור על המסרים התואמים לשוק של אנשי איכות הסביבה ביג ירוק. עבור רק עבור 66 דולר ארה"ב, הערות WWF, אתה יכול "קנו עז, הצילו נמר"כדי "לעזור לאנשים ולנמרי שלג במונגוליה לחיות בהרמוניה"; או לחילופין, רק עבור 9 דולר ארה"ב יותר, אתה יכול "לנטרל את פליטת הפחמן" שנוצר מנסיעה ב"מכונית גדולה" 15,000 ק"מ. השטויות הן בלתי נגמרות באדיבותם של רוב התורמים המובחרים. קולות חלופיים ו/או פתרונות לחיסול המתמשך של הפלנטה שלנו מושתקים בשם המאגר הארגוני של "פיתוח בר קיימא".
אז מה אנו יכולים לעשות? ובכן, בתור התחלה אנחנו יכולים להגביר את הקולות הרדיקליים השקטים המהווים אתגר יומיומי (אם ממומן בחסר) לעוולות הסביבתיות שמבצעים שודדים אימפריאליים. באופן אידיאלי אפשר להשתתף באופן פעיל בעבודתן של קבוצות כאלה, אבל תרומות כמובן תמיד יתקבלו בברכה. יתרה מזאת, אם במקרה נתת חלק מהכסף שהרווחת קשה לשוחרי איכות הסביבה של תאגידים, או שיש לך חברים שעושים זאת, אז עזור להבטיח שהכסף הזה יופנה למטרות שמקיימות צדק סביבתי ולא אקולוגי-אימפריאליזם.
עבודה נוספת של מייקל בארקר נמצאת כאן http://michaeljamesbarker.wordpress.com
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו