עד עכשיו, אתם בטח חושבים שדעתכם על גולדמן זאקס ונחיל בעלי בריתה בוול סטריט ירדה לסלע בשל תיעוב גולמי. אתה טועה. יש עוד. מסתבר שהדבר ההרסני ביותר מכל מעשיהם האחרונים בקושי נדונו כלל. הנה השאר. זה הסיפור של איך כמה מהאנשים העשירים בעולם - גולדמן, דויטשה בנק, הסוחרים במריל לינץ' ועוד - גרמו לרעב של כמה מהאנשים העניים בעולם.
זה מתחיל בתעלומה לכאורה. בסוף 2006, מחירי המזון ברחבי העולם החלו לעלות, באופן פתאומי וסטרטוספרי. בתוך שנה, מחיר החיטה עלה ב-80%, תירס ב-90%, אורז ב-320%. בטלטלה עולמית של רעב, 200 מיליון בני אדם - בעיקר ילדים - לא יכלו להרשות לעצמם להשיג מזון יותר, ושקעו בתת תזונה או רעב. היו מהומות ביותר מ-30 מדינות, ולפחות ממשלה אחת הופלה באלימות. ואז, באביב 2008, המחירים ירדו באופן מסתורי לרמה הקודמת שלהם. ז'אן זיגלר, הכתב המיוחד של האו"ם לזכות למזון, מכנה זאת "רצח המוני שקט", כולו בשל "פעולות מעשה ידי אדם".
מוקדם יותר השנה הייתי באתיופיה, אחת המדינות שנפגעו הכי קשה, ואנשים שם זוכרים את משבר המזון כאילו נפגע מצונאמי. "הילדים שלי הפסיקו לגדול", אמרה לי אישה בגילי בשם אביבא גטנה. "הרגשתי שנשפכה חומצת סוללה לתוך הבטן שלי בזמן שרעבתי. הוצאתי את שתי בנותיי מבית הספר ונקלעתי לחובות. אם זה היה נמשך הרבה יותר זמן, אני חושב שהתינוק שלי היה מת".
רוב ההסברים שניתנו לנו בזמנו התבררו כשקריים. זה לא קרה בגלל שההיצע ירד: מועצת התבואה הבינלאומית טוענת שהייצור העולמי של חיטה דווקא גדל באותה תקופה, למשל. זה גם לא בגלל שהביקוש גדל: כפי שהראה פרופסור ג'יאטי גוש מהמרכז למחקרים כלכליים בניו דלהי, הביקוש למעשה ירד ב-3%. גורמים אחרים - כמו עליית הדלק הביולוגי, והזינוק במחיר הנפט - תרמו, אבל הם לא מספיקים בפני עצמם כדי להסביר שינוי אלים שכזה.
כדי להבין את הסיבה הגדולה ביותר, אתה צריך לחרוש כמה מושגים שיגרמו לך לכאב ראש - אבל לא חצי ממה שהם גרמו לבטן של העולם העני לכאוב.
במשך למעלה ממאה שנה, חקלאים במדינות עשירות הצליחו לעסוק בתהליך שבו הם מגנים על עצמם מפני סיכון. החוואי ג'יילס יכול להסכים בינואר למכור את היבול שלו לסוחר באוגוסט במחיר קבוע. אם יהיה לו קיץ נהדר, הוא יפסיד קצת מזומנים, אבל אם יהיה קיץ עלוב או שהמחיר העולמי יקרוס, הוא יצליח מהעסקה. כשהתהליך הזה היה מוסדר בצורה הדוקה ורק חברות בעלות עניין ישיר בתחום יכלו להסתבך, זה עבד.
ואז, במהלך שנות ה-1990, גולדמן זאקס ואחרים לחצו חזק והתקנות בוטלו. לפתע הפכו החוזים הללו ל"נגזרים" שניתן היה לקנות ולמכור בקרב סוחרים שאין להם כל קשר לחקלאות. נולד שוק של "ספקולציות מזון".
אז החוואי ג'יילס עדיין מסכים למכור את היבול שלו מראש לסוחר תמורת 10,000 פאונד. אבל כעת, ניתן למכור את החוזה הזה לספקולנטים, שמתייחסים לחוזה עצמו כאל מושא של עושר פוטנציאלי. גולדמן זאקס יכול לקנות אותו ולמכור אותו ב-20,000 ליש"ט לדויטשה בנק, שמוכר אותו ב-30,000 ליש"ט למריל לינץ' - ועוד ועוד עד שנראה שאין לו קשר כמעט ליבול של חוואי ג'יילס.
אם זה נראה מסתורי, זה כן. ג'ון לנצ'סטר, במדריך המעולה שלו לעולם הפיננסים, אופס! מדוע כולם חייבים לכולם ואף אחד לא יכול לשלם, מסביר: "הפיננסים, כמו צורות אחרות של התנהגות אנושית, עברו שינוי במאה ה-20, שינוי שווה ערך להופעתו של המודרניזם באמנויות - שבירה עם השכל הישר, תפנית לכיוון של התייחסות עצמית והפשטה ומושגים שלא ניתן היה להסביר באנגלית של יום עבודה." שירה מצאה את הפריצה שלה עם הריאליזם כאשר TS אליוט כתב את "השממה". פיננסים מצאה את רגע השממה שלה בשנות ה-1970, כאשר החלו להישלט על ידי מכשירים פיננסיים מורכבים שאפילו האנשים שמוכרים אותם לא הבינו עד הסוף.
אז מה זה קשור ללחם בצלחת של אביבא? עד לדה-רגולציה, המחיר למזון נקבע על ידי כוחות ההיצע והביקוש למזון עצמו. (זה כבר היה מאוד לא מושלם: זה הותיר מיליארד אנשים רעבים.) אבל לאחר הסרת הרגולציה, זה כבר לא היה רק שוק מזון. זה הפך, במקביל, לשוק בחוזי מזון המבוססים על יבולים עתידיים תיאורטיים - והספקולנטים הובילו את המחיר לגג.
הנה איך זה קרה. ב-2006, ספקולנטים פיננסיים כמו גולדמנס פרשו משוק הנדל"ן האמריקאי המתמוטט. הם העריכו שמחירי המזון יישארו יציבים או יעלו בזמן ששאר המשק ירדו, אז הם העבירו את הכספים שלהם לשם. פתאום העולם נבהל משקיע נטבע על הקרקע הזו.
אז בעוד שההיצע והביקוש של מזון נשארו כמעט זהים, ההיצע והביקוש לנגזרות המבוססות על מזון עלו בצורה מסיבית - מה שאומר שהמחיר הכל-ל-אחד עלה, והרעב החל. הבועה התפוצצה רק במרץ 2008 כשהמצב התדרדר כל כך בארה"ב שהספקולנטים נאלצו לקצץ בהוצאותיהם כדי לכסות את ההפסדים שלהם בבית.
כשביקשתי מהדובר של מריל לינץ' להגיב על האשמה בגרימת רעב המוני, הוא אמר: "אה. לא ידעתי על זה". מאוחר יותר הוא שלח אימייל ואמר: "אני מתכוון לדחות תגובה". גם דויטשה בנק סירב להגיב. גולדמן זאקס פירטו יותר, ואמר שהם מכרו את המדד שלהם בתחילת 2007 והצביע על כך ש"ניתוחים רציניים... הגיעו למסקנה שקרנות המדד לא גרמו לבועה במחירי החוזים העתידיים על סחורות", והציעו כראיה הצהרה של ה-OECD.
איך אנחנו יודעים שזה לא בסדר? כפי שמציין פרופסור גוש, כמה יבולים חיוניים אינם נסחרים בשווקים העתידיים, כולל דוחן, קסאווה ותפוחי אדמה. המחיר שלהם עלה מעט בתקופה זו - אבל רק שבריר מזה של אלו שהושפעו מהספקולציות. המחקר שלה מראה שהספקולציות היו "הגורם העיקרי" לעלייה.
אז זה הגיע לזה. הספקולנטים העשירים בעולם הקימו קזינו שבו הצ'יפים היו קיבתם של מאות מיליוני אנשים חפים מפשע. הם הימרו על רעב גובר, וניצחו. רגע השממה שלהם יצר שממה אמיתית. מה זה אומר על המערכת הפוליטית והכלכלית שלנו שאנחנו יכולים להסב כל כך כבדרך אגב כל כך הרבה כאב?
אם לא נעשה רגולציה מחדש, זה רק עניין של זמן עד שהכל יקרה שוב. כמה אנשים זה יהרוג בפעם הבאה? המהלכים להחזרת הכללים שלפני שנות ה-1990 בנושא סחורות מסחר היו איטיים להפליא. בארה"ב, בית הנבחרים העביר רגולציה מסוימת, אבל יש חשש שהסנאט - שטוף תרומות ספקולנטים - עלול לדלל אותה לחוסר משמעות. האיחוד האירופי מפגר הרבה מאחור אפילו זה, בעוד שבבריטניה, שבה מתרחש רוב ה"סחר" הזה, קבוצות הסברה חוששות שממשלתו של דיוויד קמרון תחסום את הרפורמה לחלוטין כדי לרצות את חבריו ותורמיו בעיר.
רק כוח אחד יכול לעצור בועה נוספת של ספקולציות-רעב. האנשים ההגונים במדינות המפותחות צריכים לצעוק חזק יותר מהלוביסטים מגולדמן זאקס. תנועת הפיתוח העולמית פותחת שבוע של לחץ בקיץ הזה, כאשר החלטות מכריעות בנושא מתקבלות: שלח הודעה ל-WDM ל-82055 כדי לגלות מה אתה יכול לעשות.
בפעם האחרונה שדיברתי איתה, אביבה אמר: "אנחנו לא יכולים לעבור את זה בפעם אחרת. בבקשה - תוודא שהם לעולם, לעולם לא יעשו לנו את זה שוב."
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו