עובדים במפעל Flying Food Group (FFG) באינגלווד, קליפורניה פועלים להכות, דורשים שכר מחיה, פנסיה ראויה, שמירה על קצבאות הבריאות וכבודם כעובדים. מיוצג על ידי UNITE HERE Local 11, 350 העובדים במפעל הצביעו ברוב מכריע (99 אחוז) ב-15 במרץ לאשר פעולת שביתה נגד המעסיק שלהם, והם יצאו לשביתה ב-11 באפריל.
העובדים מוחים לא רק על השכר הנמוך ועל איום על היתרונות הבריאותיים שלהם, אלא גם על פעולות החברה שהם ציינו כשיטות עבודה בלתי הוגנות וכאיומים על בריאותם ובטיחותם. תלונה אחת כרוכה בהברגה של דלתות יציאות חירום ביום שבו העובדים תכננו אירועי הסברה. הגשות אחרות טוענות לפעולה לא יעילה של החברה בטיפול בהטרדה מינית ואפליה על בסיס מגדר.
בביקורי בקו המשמרות לאחרונה, התרשמתי מאומץ הלב והנחישות של העובדים הללו. למרות שהדרישה העיקרית לשכר מחיה זהה לזו שמבקשים 30,000 עובדי החינוך פגע במחוז בית הספר המאוחד של LA במרץ האחרון, לעובדי FFG יש הרבה פחות נראות. המפעל שלהם חבוי באזור תעשייה לא הרחק מנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס, והמודעות הקהילתית למצבם היא זעירה בהשוואה לזו של עובדי החינוך ששביתתם המוצלחת (שהצטרפו לסולידריות על ידי 32,000 חברי ארגון המורים המאוחדים של לוס אנג'לס) לסגור את בתי הספר הציבוריים של לוס אנג'לס לשלושה ימים.
ובכל זאת עובדי FFG כן מתמיד, מונעים על ידי תחושה עמוקה של צדקת המטרה שלהם - ועל ידי ההכרח להשתחרר ממלחצים כלכליים בלתי נסבלים. לרבים מהעובדים משלמים שכר מינימום של 18.04 דולר לשעה, רווחים שלא יכולים לשמר רמת חיים ראויה בעיר עם יוקר המחיה הגואה. שכר הדירה החציוני החודשי של דירת חדר שינה אחד במחוז לוס אנג'לס ($1651, או 19,812 דולר לשנה) לוקחים ביס עצום ממשכורת המבוססת על שכר מינימום זה. בשילוב עם עלויות שירות, תחבורה ועלויות אחרות, הוצאות אלה מעמידות את העובדים במשכורת לשכר, מה שגורם להם לעתים קרובות ללוות על מנת לשלם עבור הוצאות רפואיות חירום וצרכים אחרים. סופר מקומי אחד כינה את המצב הזה "החיים נשברו מבחינה תפקודית".
עובדי FFG נקטו בצעד גדול ומסוכן כשפתחו בשביתה נגד יריב אדיר כמו Flying Food Group. עם 15 מקומות ברחבי הארץ והכנסות של 46 מיליון דולר בשנה שעברה, החברה כמעט לא הרגישה נאלצת להיענות לדרישות העובדים כשהחוזה הקודם פג בקיץ שעבר.
עם זאת, למרות האתגרים הקשורים למאבק המסוים הזה, זה סימפטומטי של חוסר שביעות רצון מדינתית ולאומית גוברת מההכנסה אי שוויון שממשיך לעלות. בקליפורניה, משפחות עם הכנסה בגיל 90th אחוזון ($291,000) מרוויח כעת פי 11 מאלו שב-10th אחוזון (26,000$), עלייה משמעותית מההפרש ב-1980 (פי שבעה). וקליפורניה, אף על פי שהיא מדורגת גבוה באי-שוויון בהכנסות, עדיין עקבה אחרי ניו יורק, לואיזיאנה ומחוז קולומביה מבחינה זו.
לשביתה ב- Flying Food Group אולי לא תהיה ההשפעה והסיקור הנרחב שאפיין את שביתת החינוך בחודש שעבר. אבל העובדים במתקן אינגלווד מגובים על ידי מקומי שכוחו של 32,000 איש: מקומי המייצג עובדי בתי מלון, מסעדות וזיכיון ברחבי דרום קליפורניה ואריזונה. והמקומון הזה ממשיך לקדם את המסר שהעמקת אי השוויון אינה בלתי נמנעת ואינה בלתי ניתנת לתנועה. Local 11, למשל, תומך בעיר מוצעת תקנה בלוס אנג'לס שיעלה את שכרם של עובדי התיירות ל-25 דולר לשעה השנה, ול-30 דולר עד 2028, כאשר לוס אנג'לס תארח את האולימפיאדה.
איך יתנהל המאבק ב- Flying Food Group יישען, בסופו של דבר, על גורמים רבים, ובהם הנחישות של העובדים והיכולת של המקומיים לעורר תמיכה בקהילה. אז גם יש עניין של מודעות והבנה: כיצד תוצאת מאבק כזה נוגעת לא רק למצב העובדים המעורבים, אלא לאיכות החברה ולאפשרויות הדמוקרטיות שהיא מטפחת או מדכאת.
-סוֹף-
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו