בעיצומו של המשא ומתן הסודי על הסכם הסחר החופשי הטרנס-אטלנטי עם ארצות הברית, האיחוד האירופי מתגלה לאט אך בבירור כמכשיר פוליטי לשליטה אמריקאית. הזלזול של האיחוד האירופי בתהליכים דמוקרטיים מוסתר נואשות מאחורי מסכת השלום בין האומות, המסכה של חתן פרס נובל לשלום לשנת 2012 שמנסה באופן לא אנוכי להציל את אירופה מהשדים שלה, ומציגה את עצמה כסכר היחיד המחזיק את אירופה ביחד בדרכי שלום. .
"ממלחמה לשלום: סיפור אירופאי" הייתה כותרת ההרצאה של בארוסו ורומפוי באוסלו ב-2012. ובכן, בדיוק כמו תמונות טובות, כאשר כותרת נבחרת היטב מילים מיותרות...
...וכמו כל נרטיב תעמולה, זה עובד רק כאשר הוא חוזר על עצמו בחילה ונלקח כערך נקוב על ידי התקשורת הצייתנית. עם זאת, הוא כמעט ולא עומד במבחן הבחינה הביקורתית.
זורקים אבן לבריכה
ואכן, הרעיון שהאיחוד האירופי אחראי לשלום באירופה שלאחר המלחמה הוא טענה אחת עצומה - ובכל זאת טענה שכל תלמיד בבית הספר, בין אם בספרד, בצרפת או בגרמניה, חוזר שוב ושוב, כזו שהחליפה מזמן את תפילת שחרית של פעם- בתי ספר נוצריים. ברגע שמגיעים לבגרות, אותה בשורה עוברת דרך התקשורת, המעמד הפוליטי ואפילו התרבות עצמה, והופכת ללחם היומיומי שלנו... ולא לנשמה שתאתגר אותה.
למעשה, כאשר מועלית ביקורת על המתקפה האכזרית על המודל החברתי האירופי על ידי אמנות האיחוד האירופי והגוף הביצועי שלו, הנציבות, מואשמים במוקדם מאשר במאוחר בשיחה בהריעות למלחמת העולם השלישית. השוואת האיחוד האירופי לשלום אכן פועלת כאקדח הלם אינטלקטואלי, ושוללת מכל מי שרוצה לצייר נקודת מבט מתנגדת את זכותו הבסיסית ביותר לבטא זאת.
עם זאת, כל משטר דיקטטורי יכול לטעון שהוא פועל למען שלום והרמוניה. למעשה, אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו זה שזהו נושא נפוץ בהיסטוריה של משטרי דיכוי ובעיקר אימפריות. אדולף היטלר טען שהוא רוצה שלום באירופה כשהגיע לשלטון בתחילת שנות השלושים. ברית המועצות טענה שהיא רוצה שלום בכל אחת מהפלישות הזר הצבאיות שלהן. ברור שבסופו של דבר העובדות גברו על המילים ואף היסטוריון בדעתו לא יתייחס לעולם אל ברז'נייב, היטלר או יוליוס סזאר כשגרירי שלום על סמך השיח הפוליטי שלהם בלבד. האיחוד האירופי לא צריך להיות חריג בהקשר זה.
MAD for Peace
מה הייתה הסיבה לכך שההתקוממות בברלין המזרחית ב-1953 לא הפכה לסכסוך עולמי, לאור משחק הבריתות שהיה אז? האיחוד האירופי קיים רק מאז 1957 (אז נקרא EEC). בקושי ניתן לייחס זאת לקודמיו של בארוסו, למרות טענותיו הראוותניות. כנ"ל לגבי מרד בודפשט ב-1956. למעשה, ישנן דוגמאות רבות המראות ברוב המקרים אנכרוניזם שכזה על תפקידו של האיחוד האירופי בשלום עולמי; באירועים אחרים שהתרחשו לאחר 1957, כמו ההתערבות הרוסית בפראג ב-1968, קשה היה להצביע על הקשר בין מניעת סכסוך עולמי בין המזרח למערב לבין פיקוח המחירים של מוצרי חלב (ה-EEC אז בשלב המוקדם שלו עם שש מדינות בלבד ועוסק בעיקר במדיניות חקלאית).
כפי שציין נועם חומסקי בכמה הזדמנויות, הסיבה לשלום אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה היא הביטחון שמלחמה נוספת תהיה האחרונה עבור מדינות אירופה ואולי גם עבור המין האנושי. הסיבה לכך פשוטה: קיומם של שני גושים, נאט"ו מחד וברית ורשה מאידך, שניהם חמושים בארסנל גרעיני מספיק כדי לשים קץ לציוויליזציה.
האיחוד האירופי בצורתו המודרנית והמושגת יותר קיים למעשה מאז 1992 ולכן לא ניתן לייחס לו 70 שנות שלום אירופי. בדיוק כמו שלתרנגול ששר בבוקר אין את הכוח להעלות את השמש, לאיחוד האירופי לא הייתה השפעה על שלום העולם. למעשה, אפשר אפילו לטעון שההתאמת האיחוד האירופי למדיניות החוץ של ארה"ב - קרובה יותר היום מאי פעם - צריכה להיות מוענקת, אם בכלל, על ידי נובל "ראזי".
בשלום עם מי?
במאמרו באוגוסט 2013 ב-Le Monde Diplomatique, נשיא בוליביה אבו מוראלס הביע את זעמו על התרפסותו של האיחוד האירופי כלפי ארה"ב (מטוסו הנשיאותי הוקקע במשך מספר שעות נגד החוק הבינלאומי על ידי הרשויות האירופיות שחשודות במלא אחר הוראות מוושינגטון, ב- בעיצומה של פרשת סנודן). הוא כתב: "עבורם (אירופאים), התהליך הדמוקרטי והמהפכני שבו מעורבים כל ההודים מהווה מכשול בדרך לציוויליזציה. הגזענות הזו תופסת כעת מחסה ביהירות ובהסברים ה'טכניים' המגוחכים ביותר כדי להסתיר החלטה פוליטית שהתקבלה במשרד בוושינגטון".
אכן, האיחוד האירופי עשוי להיות שלם עם עצמו, בצורה מאוד מופרכת, אולם מה יהיה ללובים לומר בעניין? האם גם האיחוד האירופי שלם עם המזרח התיכון? עם סוריה? עם עיראק? כאשר צרפת מפנה עורף לשותפתה העסקית הוותיקה איראן, אפילו מסלקת את אחד מיצרני הרכב היוקרתיים ביותר שלה, על האינטרסים שלו הם מגנים? האם הם מקדמים שלום? כאשר ספרד מתייחסת לוונצואלה כאל מדינה נוכלת או אפילו מפרה את החוק הבינלאומי במקרה של בוליביה שהוזכרה לעיל, האם זה עוזר לאינטרסים ספרדיים או אפילו לעסקים ספרדיים?
מחלת הנטינגטון באירופה
מחלת הנטינגטון היא הפרעה נוירודגנרטיבית המשתקת לאט כל שריר בגוף עד שהחולה מת. עם זאת, בענייני עולם, אותו שם מפורסם יותר בשל היותו המחבר מאחורי "התנגשות הציביליזציות" (1993). בהחלט סוג אחר של מחלה אך עם תוצאות דומות מאוד.
סמואל פ. הנטינגטון (1927-2008) היה הפרופסור בהרווארד שהתווה בספר הנ"ל כיצד ייראה העולם לאחר המלחמה הקרה. עם זאת, הוא מתפרש לעתים קרובות כמפת הדרכים שארה"ב כופה ככל שהשפעתה מגיעה. הוא "חוזה" עולם שבו הזהות התרבותית והדתית של אנשים תהיה המקורות העיקריים לסכסוך. המפה האמיתית שפירסם הנטינגטון היא למעשה, לעתים קרובות יותר מאשר לא, מדריך נאמן לבריתות כלכליות וצבאיות נוכחיות ועתידיות, ללא קשר לטיפשות הקריטריונים של המחבר להגדרת "גושים" כאלה.
אירופה הלבנה
מה שמכונה "הזהויות התרבותיות והדתיות של העם" שמגדירות גושים נתונים בקושי מסתירות למעשה צורה מודרנית של עליונות לבנה. מאחורי התיאוריה של הנטינגטון, אי אפשר להתעלם מהתכונה הקבועה היחידה המגדירה את קווי המתאר של הגושים הללו (ושל האיחוד האירופי של היום): צבע העור.
עם החתימה על הסכמי ה-TAFTA הסודיים, ייתכן מאוד ש-28 החברות (והצומחות) באיחוד האירופי יוצאות לשייט שיחתום את גורלה של אירופה כפי שאנו מכירים אותה, או לפחות לפי מה שמוראלס רוצה לזכור אותה: "אירופה הולידה את הרעיונות האצילים ביותר: חירות, שוויון, אחווה. זה גם תרם ברובו להתקדמות המדע ולהופעתה של הדמוקרטיה. עכשיו זה לא יותר מאשר דמות חיוורת של עצמה (...)".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו