הידעתם שישראל מאפשרת לתושבי עזה להיכנס לגדה המערבית כדי להשתתף בחתונות של קרוביהם אבל לא להתארס בעצמם? אתה לא מאמין בזה? אהב הוא ההוכחה.
אהב, שלא רצה להזדהות בשמו המלא, הוא גבר בן 26. אה, תגידו, הוא מסוכן - צעיר ורווק. אדם כזה, מי יודע מה יעבור לו בראש אם יתנו לו לעבור בישראל?
ראשית, בשנה שעברה כן נתנו לו לעבור דרך ישראל - פעמיים. (פעמיים!) ולמרות שחצה את 70 הקילומטרים מעזה לגדה המערבית, ביטחונה של ישראל לא התערער. בפעם הראשונה, בינואר 2010, הוא קיבל אישור להגיע לקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים כדי להגיש בקשה לויזה. בפעם השנייה, ב-8 באפריל, לאחר שקיבל את הויזה, הוא עבר בישראל בדרכו לעמאן, ומשם טס לאוהיו, שם הוא לומד לתואר שני בניהול מערכות מידע.
שנית, כעת כשהוא רוצה להיכנס לגדה המערבית כדי לבקש מהורי האישה שהוא אוהב את ידה בנישואין, כפי שהמסורת מחייבת, הוא אפילו לא ידרוך בשטח ישראל הריבוני.
אהב לא רק לומד; הוא גם עובד כעוזר הוראה באוניברסיטה שלו, ותכנן את הטיול שלו כך שאירוסתו תתקיים במהלך חופשת הסמסטר. ואם אתה אומר שזו אשמתו שלו, שבחר להתחתן עם מישהו שגר בגדה (מה שעלול לסכן את האיזון הדמוגרפי שם, שמיים תעזור לנו), אין לנו תשובה לזה, לא "שלישי" או "רביעי". "
כמו כל עזתי, אהב יודע שהוא צריך אישור ישראלי כדי להיכנס לגדה המערבית מירדן. וכך זמן רב מראש, עוד לפני שנחת בעמאן ב-10 בדצמבר השנה, הוא יצר קשר עם גישה כדי שקבוצת ההסברה המשפטית לחופש התנועה תוכל להגיש את הבקשה בשמו. להלן השלבים שבאו בעקבותיו:
1. ב-22 בנובמבר פנתה גישה בכתב ללשכת התיאום והקישור של הצבא לעזה וביקשה אישור לאהב. שכן זהו אחד הכללים הבירוקרטיים של הסגר וההפרדה בין עזה לגדה המערבית: כל מי שיש לו כתובת עזה בתעודת הזהות וזקוק לאישור ישראלי כלשהו, חייב לפנות ללשכת הקישור, גם אם הוא מתגורר בו. רמאללה - או ניו יורק. עברו ימים ותשובה לא הגיעה.
2. ב-6 בדצמבר פנתה גישה לאגף העתירות במשרד המשפטים לבג"ץ, הליך שנקרא "עתירה מוקדמת" שלעיתים גורם לרשויות לנוע מהר יותר. העצומה המוקדמת אכן הזיזה משהו.
3. עוד באותו היום חזרה התשובה: על אהב להפנות את בקשתו לוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים ברצועת עזה, ורק לאחר שהוועדה תעביר את הבקשה לצד הישראלי, רשויות ישראל ישקלו אותה. (הוועדה לעניינים אזרחיים משמשת כדוור בין הפלסטינים למשרד הקישור הישראלי, שמקבל את ההחלטות.) הגיוני? לא מאוד.
4. משרד התיאום והקישור יודע שהוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים אינה מקבלת בקשות כניסה לגדה המערבית מתושבי עזה שאינם נמצאים פיזית בעזה. למה לא? כי לפי הוועדה הפלסטינית, משרד הקישור של הצבא בדרך כלל מסרב אפילו לעבד אותם.
5. למרות זאת, ב-8 בדצמבר הגישה אמו של אהב בקשה לוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים בעזה (הכפופה למשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית ברמאללה), בבקשה לאפשר לו להיכנס לגדה המערבית דרך הרשות הפלסטינית. גשר אלנבי על מנת להתארס להתחתן. הוועדה לעניינים אזרחיים נעתרה להפצרות גישה ושלחה את הבקשה ללשכת הקישור הצבאי. עברו ימים ולא הגיעה תשובה.
6. ב-14 בדצמבר עתרה גישה לבג"ץ בבקשה לאפשר לאהב להיכנס לגדה המערבית לתקופה מוגדרת, לבקש את ידה של האישה שברצונו להתחתן איתו, אשר אמורה להצטרף אליו לארה"ב. מדינות.
7. עוד באותו היום קיבלה גישה תשובה ממוקד משרד הקישור לפניות הציבור. זה היה מתאריך 13 בדצמבר. שמו של מי שכתב את זה לא צוין, אבל הממונים על אותו אדם הם אל"מ חטיב מנצור, ראש מינהל התיאום והקישור לעזה, והאלוף במיל' איתן דנגוט, רכז פעילות ממשלתית בשטחים.
בתגובה נכתב: "ראשית, נציין כי בהתאם לנוהלי העבודה שסוכמו עם הרשות הפלסטינית, יש להפנות את כל הבקשות הנוגעות לכניסת פלסטינים מרצועת עזה לשטח ישראל לוועדה לעניינים אזרחיים פלסטיניים, המהווה את הוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים. גוף האחראי על תיאום, תעדוף והעברה לצד הישראלי של פניות של פלסטינים תושבי מחוז יהודה ושומרון ורצועת עזה. זאת ועוד, יצוין כי נכון לעכשיו, לאור המצב המדיני והביטחוני הנוכחי, כניסת תושבי רצועת עזה לישראל אסורה מלבד מקרים הומניטריים חריגים בדגש על מקרים רפואיים דחופים.
"לפרטים על כל הקריטריונים... הנכם מוזמנים להיכנס לאתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים באינטרנט... ספציפית, יובהר מיד כי לאחר בחינת עניינו של הלקוח הוחלט לסרב לבקשתו [ דגש הוסף]."
8. עיון בקריטריונים מגלה כי חולים סופניים אינם היחידים המיוחסים לכניסה; כך גם מי שמבקש "כניסה למטרות השתתפות בחתונה או הלוויה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה".
אתה תגיד, ובצדק, שאירוסין אינו בין הקריטריונים, וגם חתונה של אדם עצמו. מחר יתקיים בג"ץ דיון בעתירה שהגישה גישה מטעמו של אהב.
***
האיסור שמונע מפלסטינים הרשומים רשמית בעזה להשתמש במעבר גשר אלנבי לגדה המערבית הגיע הרבה לפני עליית חמאס לשלטון ב-2006 ו-2007. עוד ב-1991, הרשויות הישראליות הציגו לראשונה מדיניות סגר גורפת, המחייבת את כל הפלסטינים. לקבל אישור אם ירצו לנסוע בין הגדה לעזה.
ככל שהרשויות הישראליות היו קמצנות יותר במתן היתרי נסיעה, כך חיפשו תושבי עזה, בעיקר סטודנטים באוניברסיטאות, אך גם אחרים, פתרונות יצירתיים. הם נסעו דרך מצרים, טסו לירדן ונכנסו משם לגדה המערבית.
אחרי הכל, על פי הסכמי אוסלו, רצועת עזה והגדה המערבית מהוות יחידה טריטוריאלית אחת. ישראל ראה את ה"דליפה" בגשר אלנבי ונבהלה. בשנת 1997, כחלק מהצעדים ההדרגתיים והשקטים שנועדו לנתק את עזה מהגדה המערבית, החליטה ישראל שגם העזתים העוברים את תוואי גשר אלנבי ידרשו אישור, מסוג ההיתרים שכמעט אף פעם לא ניתן.
השלבים ההגיוניים בתהליך ניתוק עזה היו אמורים להגיע. עזתי ללא אישור ישראלי לשהות בגדה המערבית סווג בסופו של דבר כ"שוהה בלתי חוקי". ועכשיו, אותו שוהה בלתי חוקי מסווג כמסתנן, שיגורש בכל רגע.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו