בקיץ האחרון קיוו גורמים ברשות המים הפלסטינית כי משבר המים יתפוגג באזור חברון וברצועת עזה, לאחר שהושג הסכם על רכישת מים נוספים מישראל.
אולם תקוותם נכזבה כאשר התברר כי ישראל מבקשת במקביל להעלות מחירים, לא רק עבור הכמות הנוספת, אלא עבור כל המים שהיא מוכרת לפלסטינים, תוך חריגה מנוסחת עדכון המחירים שנקבעה בהסכם אוסלו. לטענת הפלסטינים, הישראלים מנסים לנצל את מצבם החלש ואת המרירות הציבורית הגוברת על המחסור במים.
כאשר נחתם הסכם הביניים בין ישראל לאש"ף ב-1995, הפלסטינים לא העלו על דעתם שהם עדיין יקנו מים מישראל 17 שנים מאוחר יותר. עם זאת, כיום, לא רק שהם חייבים לקנות מים - מכיוון שחלק מהבארות הקיימות שלהם התייבשו והקידוחים החדשים שלהם אינם מניבים מים כמו שצפו - אלא שהעלאת מחיר המים החד-צדדית תכביד עוד יותר על תקציבם, שכבר נמצאים במשבר.
הפלסטינים מרגישים שמדובר בהפרה חד-צדדית של סעיף המים בהסכם, בעוד שישראל מסרבת לשנות תנאים אחרים, כמו מקומות קידוח. קידוח בארות באקוויפר המערבי ישפר משמעותית את משק המים הפלסטיני ויפחית את התלות בישראל.
הפלסטינים טוענים שהמחיר שישראל מבקשת - 3.74 שקלים למ"ק מים בגדה המערבית, ו-3.55 שקלים למ"ק בעזה (לא כולל מע"מ), במקום 2.64 שקלים ו-2.38 שקלים בהתאמה - אינו הגיוני בעליל.
זאת ועוד, המחיר לא נקבע על פי אותם קריטריונים ששימשו לקביעת מחירים לחברות המים בישראל. אם ישראל אכן תגבה את התעריפים החדשים באופן חד צדדי (עבור כ-57 מיליון מ"ק שהיא מוכרת כיום לפלסטינים מדי שנה), הדבר יסתכם בהוצאה שנתית נוספת של כ-60 מיליון שקל עבור הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית חוששת גם שישראל תתקדם עם האיום שהשמיעה בדיונים בוועדת המים המשותפת, לבקש תשלום רטרואקטיבי של ההפרש בין התעריף הגבוה לזה ששולם מ-2004 ועד היום - סכום של כחצי מיליארד. שקלים.
דובר רשות המים אורי שור אמר ל"הארץ" בתגובה כי "על פי ההסכם שנחתם בין הרשות הפלסטינית למדינת ישראל, מחיר המים לפלסטינים חייב להיות על מלוא העלות האמיתית" וכי מחירי המים עלו במידה ניכרת לישראלים. גם תושבים. לדבריו, התשלום הרטרואקטיבי יידון על ידי שני הצדדים. "גם כאשר יתוקנו מחירי המים לרשות הפלסטינית, הם עדיין יהיו נמוכים מתעריפי המים ליישובים וחברות ישראליות בישראל וביהודה ושומרון", אמר שור. "המחיר הממוצע לחברות ישראליות הוא 3.80 ש"ח למ"ק. למשל, מחיר המים לאריאל הוא 3.645 ש"ח, לקריית ארבע 3.80; כפר קאסם 3.98; לירושלים 4.01 לנתניה 3.86 ש"ח לקוב. ."
עם זאת, פקידי המים ברשות הפלסטינית אומרים כי מחיר הבסיס שנקבע בהסכם אוסלו נקבע כבר אז כמחיר העלות האמיתי המלא. המחיר הגבוה החדש שישראל מאיימת להטיל עליהם כולל סבסוד למגזר החקלאי הישראלי (בסביבות שקל למטר מעוקב), אותו משלם כל ישראלי. הפלסטינים תוהים מדוע עליהם לסבסד חקלאים ישראלים.
הפלסטינים מציינים עוד כי ישנם שני תעריפים שונים לחברות המים הישראליות: האחד נמוך, לצריכה בסיסית של עד 3.5 מ"ק לאדם לחודש, והשני הוא לסכומים מעל זה. מצד שני, ישראל קובעת רק מחיר אחד לפלסטינים. כך למשל, התעריף הבסיסי לחברה המספקת מים ליישובים אריאל וקרני שומרון הוא 1.556 ש"ח למ"ק והתעריף הגבוה הוא 5.734 ש"ח. החברה בגבעתיים קונה מים בתעריפים של 1.408 ש"ח ו-5.678 ש"ח למטר מעוקב. רשות המים הפלסטינית משוכנעת כי לאחר חישוב של צריכת המים הפלסטינית הבסיסית הם לא יצטרכו לשלם יותר מהתעריף הבסיסי.
ביולי האחרון הסכימו הצדדים לתעריף חדש זמני – 3.44 שקלים למטר מעוקב – עבור תוספת של חמישה מיליון מ”ק מים מדי שנה לעזה – תוספת שכבר נקבעה בהסכם אוסלו אך לא מומשה עקב חילוקי דעות. והזנחה מצד הרשות הפלסטינית. התוספת, קטנה ככל שתהיה, משמעותית עבור עזה, שבה כ-90% מהמים אינם ראויים לשתייה לפני טיהור, עובדה שמייקרת את העלות במידה ניכרת.
לטענת גורמים ישראלים, המחיר שנקבע עבור תוספת המים נמוך מהעלות בפועל – 3.74 שקלים – אך לטענת הפלסטינים הוא גבוה מדי, אך בגלל הצורך ההומניטרי הקיצוני הם נאלצו להסכים לכך. ישראל טוענת שהעלות האמיתית היא זו שנגבה עבור מים מותפלים (הסכם אוסלו קובע כי התוספת לעזה תגיע בעתיד ממים מותפלים), אך הפלסטינים טוענים כי הכמות הנוספת היא למעשה מים מותפלים המדוללים במים זולים יותר מ. מוביל המים הלאומי, ולכן אמור לעלות הרבה פחות. הצדדים הסכימו לסיים את המשא ומתן על המחיר הסופי בתוך שנה.
בשנתיים האחרונות התנהל גם משא ומתן על תוספת של 5,000 מ"ק ליום לאזור חברון ובית לחם, אך ורק לחודשי הקיץ, בשל מצוקת המים החמורה במקום. במהלך המשא ומתן הורידה ישראל את התעריף הזמני מ-3.80 שקלים למטר מעוקב ל-3.55 שקלים. נדרשה פגישה נוספת, בין ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף איתן דנגוט, כדי להוריד אותה ל-3.50 שקל. פקידי מים פלסטינים אומרים כי ב-18 ביולי, על סף חתימת ההסכם, הם נדהמו לגלות שישראל התנערה מההסכם המקדמי וביקשו להחיל מיד את התעריפים הזמניים החדשים לעזה וחברון על כל המים שהיא. מוכר לפלסטינים.
לאחר מכן, ישראל התנתה את אספקת המים בהסכמת הרשות הפלסטינית לתעריף חדש תוך מספר חודשים. הפלסטינים סירבו וראש רשות המים הפלסטינית, ד"ר שדד אטילי, תיאר זאת כ"סחיטה ישראלית המנסה לכפות מצב חדש תוך ניצול משבר המים החמור.
אורי שור דוחה בתוקף את הטיעון הזה. בתגובתו ל"הארץ" אמר כי רשות המים הישראלית עשתה מאמץ טכני כדי לאפשר הוספת "כמויות מים ניכרות לחברון ולבית לחם" שבקשת הפלסטינים. לדבריו, "וועדת המים המשותפת התכנסה ב-18 ביולי והוסכם על הפרוטוקול לתוספת המים, מחירה הזמני והצורך בקביעת המחיר שנקבע והעלות הכוללת עד סוף אוקטובר 2012. האישום (בסחיטה באיומים). סירובה של הרשות הפלסטינית לעדכן את מחירי המים, מביא לכך שתושבי מדינת ישראל משלמים ומסבסדים את המים שהועברו לרשות הפלסטינית הפלסטינים סירבו לחתום על הפרוטוקול ומתנים את חתימתם בפגישה לדיון ולסיום של 15 עניינים מורכבים נוספים שסוכם מראש שיידונו בנפרד".
כמות המים הנוספת "המשמעותית" לחברון ובית לחם היא כ-600,000 מ"ק לתקופה של כארבעה חודשים. גורמים ברשות המים הפלסטינית טוענים כי מדובר בסכום זעום, במיוחד בהשוואה להקצאה המוגדלת של 25 מיליון מ"ק מים לשתייה לחקלאים ישראלים לשנת 2013. התעריף הבסיסי שמשלמים חקלאים ישראלים גם הוא נמוך בהרבה: 1.823 שקלים למ"ק, 2.082 שקלים, ו-2.606 שקלים (לא כולל מע"מ).
הפלסטינים מאשרים כי הם מתנים את השיחות על התעריף החדש בפתרון סוגיות שהעלו בוועדת המים המשותפת. אחד מהם הוא ניכוי כספים שלדבריהם ישראל חייבת להם בגין חישובים מוגזמים של כמויות המים בירושלים, ושימוש ישראלי במים מטופלים מיישובים פלסטיניים. פקידי מים פלסטינים אומרים כי הניסיון של 17 השנים האחרונות מצביע על כך שאם יסכימו לדון רק בנושא אחד, בנוחותה של ישראל, הדיון באחר, האינטרסים החיוניים של הפלסטינים ייגררו ויידחו ללא הגבלת זמן.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו