רוח רוח רודפת את מערכת הביטחון ההודית. ספק רוח שנקרא הקמפיין הלאומי והעולמי לשחרורו של ד"ר ביניאק סן.
בנאום באירוע שאורגן על ידי הקונפדרציה של התעשייה ההודית בכלכותה לאחרונה MKNarayan, מושל בנגל, טען כי התמיכה במאויסטים הפכה ל'אופנה' בקרב סטודנטים, בני נוער וחלק מהאינטליגנציה.
"החברה האזרחית מפיצה את המסר של המאואיסטים על ידי קמפיין לשחרורו של ד"ר ביניאאק סן" אמר נאראיאן עצבני, שלפני הדמות הנוכחית שלו, היה במשך שנים רבות היועץ לביטחון לאומי של ממשלת הודו (NSA).
המחשבה שאדם שעמד בראש הביטחון הלאומי כל כך הרבה זמן לא יכול להבחין בין הפגנות שלום ודמוקרטיות לבין 'מאואיזם' אמורה להספיק כדי להעביר צמרמורת על עמוד השדרה של כל אזרח הודי. הנה הלך הרוח המעוות, כל כך דומיננטי בקרב אלה שמנהלים את המדינה שלנו, שמבלבל בקלות רבה בין חמלה לקונספירציה ותמימות עם מניעים של התקוממות.
גם אם ההפצה הדמיונית של 'חוסר שביעות רצון' של נאראיאן כלפי המדינה ההודית באמצעות קמפיין ה-Free Binayak Sen היא נכונה, בסופו של דבר מדובר ברוח רפאים המיוצרת כולה על ידי דמויות אפלות כמוהו שמנהלות את המשטרה ושירותי 'המודיעין' של המדינה.
במאי 2007, כאשר משטר ה-BJP של ראמאן סינג בצ'אטיסגר, בעידוד ניצים ביטחוניים כמו נאראיאן, החליט להעמיד לדין את ד"ר סן, ברור שהם חשבו שהם 'ילמדו לקח' לא רק לרופא הטוב הזה אלא לכל פעילי זכויות האדם בכל מקום.
ד"ר סן נענש על שהעז למתוח ביקורת על מבצע המיליציה האכזרי הנתמך על ידי צ'הטיסגאר בשם 'סאלווה ג'ודום' נגד מורדים מאויסטים שבסופו של דבר הרג עשרות אדיווזים חפים מפשע. הוא היה טרף קל, רופא ללא מפלגה פוליטית גדולה או כסף או כוח שרירים כלשהו מאחוריו.
הואשם ב'המרדה', 'קנוניה פלילית' ו'ניהול מלחמה נגד המדינה ההודית' ד"ר סן נעצר, הושם בכלא לשנתיים ללא ערבות. ולבסוף כשהוא כן קיבל ערבות מבית המשפט העליון ב-2009, החופש היה קצר מועד ובערב חג המולד ב-2010 הוא נידון למאסר עולם דרסטי על ידי בית משפט סשנס ברייפור.
על ידי בישול בוטה של אישומים, המצאת ראיות וחלוקת פסק דין שערורייתי של 'מאסר עולם' למישהו עם רקורד ללא דופי של שירות ציבורי, מערכת הביטחון ההודית למעשה ירה ברגל של המדינה ההודית (אם לא גם במקומות אחרים). דאגות לגבי ההשלכות של תיק Binayak Sen על עתיד יכולתה של המדינה ההודית לספוג כל כבוד במדינה נפוצות כעת בקרב מומחי אבטחה.
"מקרה זה הוא, אכן, מדד לחוסר הכשירות של המדינה וסוכנויותיה. שוב אנו מוחזרים לתודעה של חולייתה האדירה של המדינה ההודית; חוסר יכולתה להבטיח את מטרותיה בהליך הוגן; רצונה כתוצאה מכך עבור ולפנות לקיצורי דרך ותיקונים מהירים. במובן זה, מה שיש לנו כאן הוא המקבילה המשפטית של מפגש מזויף - קו עלילה דק-נייר; עדים מפוקפקים; עדויות לא קוהרנטיות, סותרות מבחינה פנימית, ממקורות נגועים, מפלגתיים, וכן ההזנחה הגלויה או הדיכוי של ראיות משכנעות שמערערות את המקרה של המדינה" כתב אג'אי סחאני כועס, מנכ"ל המכון לניהול סכסוכים במאמר שפורסם לאחרונה ב-Hindustan Times. סאני צריך לדעת, כאחד מאבטחי הביטחון המבוקשים ביותר במדינה יועצים לטרור בדרום אסיה.
אמו של בינייק, בראיון לאחרונה, סיפרה איך כילד צעיר הוא היה מוטרד מכך שילדים עניים בגילו בשכונה הלכו לישון בלי לאכול אוכל. מדינת הודו חוששת כעת שכל ילד במדינה הזו עלול להתחיל לשאול את אותה שאלה ולקבל גם את התשובה הנכונה. זו המדינה, הפוליטיקאים, המשטרה, הפקידים והשותפים העסקיים שלה שגונבים מזון מפיהם של אזרחים רעבים.
זו מחשבה 'מרדנית' כמובן ועשויה להוביל לתוצאות 'מרדדות', ומכאן שד"ר בינאיאק סן נאלץ להכלא בכלא ביטחוני גבוה באשמת 'המרדה'! ובכן סליחה חבר'ה, זה פשוט מאוחר מדי עכשיו- השד יצא מהבקבוק וכל אנשי המלך (והכוחות החצי-צבאיים) לא יכולים להחזיר אותו.
לפני שלוש שנים, כשנעצר לראשונה, ד"ר סן היה עובד בריאות וזכויות אדם בפרופיל נמוך המוכר רק למעגל קטן של חברים ופעילים. אף שהיה מבקר מעצבן לממשלה בצ'אטיסגר, שם עבד למעלה משלושה עשורים, בתוכנית הכללית של הדברים הלאומית הוא היה במקרה הרע קוץ קטן בעין של הממסד.
היום, הודות לזעם שעוררה הרדיפה החצופה וחסרת היגיון שלו, ד"ר ביניאק סן הפך לשם דבר. האגדה של בינאיאק סן, הרופא האמיץ שנאבק ברעיון המתפורר של בינאיאק סן, בבירות של מדינות מערביות, בעמודים הראשונים של התקשורת העולמית ואפילו בעיירות קטנות ונידחות ברחבי הארץ כמעט מדי יום. הודו בתור "הדמוקרטיה הגדולה בעולם". המקרה של Binayak Sen הפך את הודו כיום למלאכת הצחוק של העולם עם השוואות בין-לאומיות לדיקטטורות אוטוריטריות כמו סין ובורמה, דבר שלא יעלה על הדעת רק לפני כמה שנים.
בחורים כמו נאראיאן וחברו ESLNarasimhan - עוד גדול "מודיעין" שהיה מושל צ'אטיסגר עד לאחרונה - שנתנו למשטר רמאן סינג את הרעיון שהם בדרך הנכונה על ידי יצירת "דוגמה" של ד"ר סן, למרות האפס. ראיות מכל סוג שהוא.
נאראיאן וניצים אחרים בסוכנויות הביטחון ההודיות האמינו ברצינות שד"ר סן היה חלק ממבצע צללים כלשהו של המאואיסטים להקמת 'רשת עירונית' כדי להשלים את פעילותם ביער ובאזורים כפריים.
לא היה דבר כזה כמובן, כשהמוטיבציה היחידה של הרופא הטוב הייתה החתירה לאמת ולצדק כפי שהכתיב מצפונו.
אם פעם מצפונו דרש ממנו להילחם בשכיחות הנרחבת של מלריה פלציפארום, הוא עשה זאת. בפעם אחרת כשקרא לו להתנגד לסלווה ג'ודום, הוא עשה זאת גם הוא, בלי לשים לב להשלכות האישיות. תמיד היה בלתי אפשרי להגדיר אותו כ'מרקסיסט' או 'מאואיסט' או לצורך העניין כ'גנדה', ובכך טמונה המשיכה הרחבה שלו. הוא היה ונשאר פשוט איש של מצפון ואומץ.
מאז שמעולם לא נתקלו, אולי, אפילו בדמות כנה אחת כזו בכל הקריירה המקצועית שלהם, עבור אנשים כמו נאראיאן או נרסימהן ההסבר היחיד האפשרי להתנהגות ה'מוזרה' של ד"ר סן היה היותו חלק מעלילה חתרנית משוכללת אי שם. למה שמישהו שיכול היה לעשות קריירה רווחית כרופא עירוני, שמסתובב בין אדיבאיס שמנסה לפתור את אינספור הבעיות שלו - חייב להיות מאואיסט מדמם! היגיון עלוב מסוג זה והפעולות המטופשות הנובעות ממנו הם שחוזרים לרדוף את סוכנויות הביטחון.
בעידן שבו הכוח האמיתי נשען לא רק בעוצמה כלכלית או צבאית אלא בהקרנת אמינות ציבורית וכאשר תדמית טובה משמעותה במונחים ביטחוניים הרבה יותר מכל השוטרים בפקודתו, הרדיפה של הרופא הטוב הזה פגעה קשות הלגיטימיות של המדינה ההודית. נכון, עבור רוב האוכלוסייה ההודית, החיים בתנאים תת-אנושיים של עוני ומחלות - המונח 'ממשלה' עצמו תמיד עורר רק ציניות מרה, בעוד שעצם הרעיון של הודו להיות 'דמוקרטיה' נדחה בצחוק .
במקרה של ד"ר סן, החתרנות של המוסדות והתהליכים הדמוקרטיים על ידי הממשלה, עוררה זעם בקרב אותם חלקים באוכלוסייה ההודית שלא היו מאוכזבים כל כך עד לאחרונה. רבים מהם האמינו זה מכבר שהרפובליקה ההודית - על כל חסרונותיה הרבים - היא עדיין דמוקרטיה מתפקדת ושניתן לסמוך על ממשלות שיבטיחו את שלטון החוק. האמונה הזו התערערה קשות כעת.
מרופאים ופרופסורים באוניברסיטאות ועד סטודנטים ואנשי מקצוע מסוגים שונים בכל רחבי הודו ומחוצה לה הפגינו בתוקף נגד רצח הנורמות הדמוקרטיות לאור יום על ידי ממשלת צ'הטיסגאר יחד עם מערכת המשפט הנמוכה.
הזעם בין הסעיפים הללו נובע גם לא רק מתוך תחושת קשר עם ד"ר סן בגלל מוצאו הדומה ממעמד הביניים אלא מתוך כעס עמוק על מצבה של האומה הזו. עצם הרעיון שמישהו עם רקורד כה מדהים של שירות ציבורי בקרב העניים צריך להיענש בצורה שגויה בזמן שרמאים, מאפיונרים ורוצחים תופסים עמדות גבוהות בסמכות מסביב, מתקומם. והאנשים עכשיו - ובכן, גם מתקוממים.
השאלה על השפתיים של כולם היא מדוע מתכנני הפוגרום האנטי-סיקי ב-1984, הטבח במוסלמים בגוג'ראט ב-2002, הפוליטיקאים גונבים עושר לאומי דרך ה-CWG, 2 G והונאות אחרות אינם בכלא על 'המרדה'? מדוע סאג'אן קומאר, ג'דגיש טייטלר, באל ת'קריי, נרנדרה מודי, שראד פאוואר, סורש קלמאדי, א.ראג'ה אינם בכלא בזמן שד"ר בינאיאק סן יושב בכלא קר?
במובן הזה, הקמפיין ההולך וגובר לשחרורו של ד"ר בינייק סן הוא היום לא רק על שחרור הרופא הטוב הזה מהכלא הלא צודק שלו. כעת היא בדרכה להפוך לתנועה למען החופש של כל האזרחים הפשוטים הלכודים בבית הכלא שהודו הפכה להיות.
בית סוהר המנוהל כיום על ידי אנשים שאין להם כבוד לחוקה ההודית, לשלטון החוק, להליכים שיפוטיים או לנורמות דמוקרטיות. אוליגרכיה שמגינה על שלה מפני עונשים אבל רודפת ללא רחם אחר מי שמגלה חמלה או סולידריות עם קורבנותיה. קלפטוקרטיה גרועה מהמשטר הקולוניאלי שהודח מהמדינה הזו לפני יותר משישה עשורים.
ד"ר סן הפך היום לסמל של התנגדות שקטה והשראה לרבים שמוכנים כעת לאתגר את הדרכים הסמכותיות של המדינה ההודית, כמו גם את המדיניות המוטעית שלה של העמדת תאוות הבצע של מעטים מעל הצרכים של הרוב. הוא הפך להיות חוד חנית בקמפיין שמבקש להחזיר את הודו הצודקת והדמוקרטית שהובטחה על ידי האבות המייסדים שלנו (והאמהות) אבל שנחטפה על ידי כיתה שלמה ודמויות שאף ילד לא היה סומך עליהן על הסוכרייה שלו, עזוב לבד כל המדינה.
לכן הסלוגן העולה של הקמפיין היום הוא לא רק 'לשחרר את בינייק סן' אלא יחד עם זה – 'שחרר את כולנו!' בחירותו טמונה החופש שלנו ואם הוא בכלא גם אנחנו!
אגב, אם MKNarayan באמת כועס על המגמה המטרידה הזאת הוא צריך - בהתעלמות מהפרוטוקול המושל - ללכת לתלות את עצמו. עדיף עם החבל הארוך והחסון שנראה שהמדינה ההודית העניקה לו מתנה.
Satya Sagar היא עיתונאית, סופרת ועובדת בריאות הציבור שבסיסה בניו דלהי. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו