מתי הציבור ההודי יקום במיליונים נגד שליטיו המושחתים א-לה מצרים או תוניסיה? מתי תת-היבשת ההודית תהיה עדה להתפרצות המונית נגד ניצול הרוב על ידי אליטת מיעוט דקדנטית? עד מתי ימשיך העם ההודי להשלים עם עליית המחירים, העוני החריף, המחלות המשתוללות והשלל של המדינה על ידי מנהיגיה?
אלו הן חלק מהשאלות שנשאלות שוב ושוב על ידי אלפי הודים שמקורם בחדשות בינלאומיות, באוניברסיטאות, במכללות בשיחות צ'אט באינטרנט מאז החלו לנשב רוחות השינוי המעוררות השראה בעולם הערבי בתחילת השנה.
השאלות הן טבעיות למדי, לאור חוסר שביעות הרצון הרבה שגוברת בקרב תושבי הודו כבר שנים רבות. הבעיה היא שהם עשויים להיות רחוקים מהסימן בתקוותיהם לגבי מה שקורה בעולם הערבי, כמו גם בהבנתם על מה בעצם הודו.
מלכתחילה, אף על פי שאין ספק שהדחתם של דיקטטורים הן ממצרים והן מתוניסיה הם אירועים היסטוריים; מוקדם מדי לומר אם הם באמת מהפכות שישנו את חייהם של העם הרגיל שלהם. השטן כפי שאומרים טמון בפרטים ונותרו ספקות לגבי המשמעות של המהפך הנוכחי במונחים ספציפיים של רווחה חברתית או זכויות דמוקרטיות ופוליטיות.
בשתי המדינות, למשל, המעבר למשטרים חדשים תוזמר די בקפידה על ידי הצבא, אותו מוסד מחזיק בכוח מאחורי הקודם. ההיסטוריה של הבגידה במהפכות על ידי גנרלים חכמים המפיצים רטוריקה פופוליסטית, תוך יצירת דיקטטורה חדשה, ארוכה מדי באזור מכדי שמישהו ישכח.
שנית, ארצות הברית בירכה על השינויים בשתי המדינות, עוד סימן רע, לאור התפקיד המרושע שמילאה בתמיכה של דיקטטור אחד אחרי השני באזור. לפוליטיקאים אמריקאים הדוגלים ב'חירות וחופש', יש אמינות לא פחות ממקדונלד'ס שמקדם תזונה בריאה ומאוזנת. האמת היא שלדוד סם לא אכפת - כפי שניסח זאת בצבעוניות של הנרי קיסינג'ר פעם אחת - כל ממזר בשלטון כל עוד מובטח שהוא "הממזר שלנו".
שלישית, גם אם מצרים ותוניסיה יהפכו לדמוקרטיות ליברליות עם בחירות סדירות, הפרדת רשויות בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת במקרה הטוב הן יתחילו להיראות כמו הדמוקרטיות הרבות בעולם המתפתח. כל עוד הכללים המסדירים צבירת וירושה של עושר לא ישתנו באופן קיצוני כדי להבטיח חלוקה שוויונית יותר של משאבים, גם הכוח יישאר מרוכז בידיים בודדות.
אם המפגינים בעולם הערבי לא יהיו זהירים ומתמידים מספיק, הסכנה היא שהם עלולים להפוך למעשה כמו הודו, "הדמוקרטיה הגדולה ביותר" בעולם! למה זה באמת אומר, נגיע לקצת מאוחר יותר, אבל קודם כל לספר על ההיסטוריה ההודית המודרנית.
התנועה הלאומית הגדולה והמאוחדת של הודו נגד עריצות מרוכזת התרחשה במהלך מאבקם בשלטון הקולוניאלי הבריטי. נוכחותו של אויב יחיד שניתן לזהות סייעה לגייס מגוון מגוון של כוחות ברחבי תת היבשת, למרות שהחלוקה הטראגית של הודו ופקיסטן הדגישה גם את החולשות הגדולות שלה.
המומנטום של המאבק הגדול הזה הוליד את המאפיינים של הדמוקרטיה ההודית שחוקה על ידי חוקה ליברלית ומתקדמת, משהו שהמצרים והתוניסאים דורשים כעת. אין ספק לגבי החשיבות וההישגים של התנועה האנטי-קולוניאלית ההודית, אבל כל זה הסתיים עכשיו.
בששת העשורים האחרונים מאז העצמאות, לאט אך בהתמדה, כל מוסד דמוקרטי מודרני במדינה נגזל כעת מכוונתו או ערכיו המקוריים, מושפל ואף נהרס על ידי נישואים קטלניים בין פוליטיקה חסרת עקרונות לעושר שהושג בצורה לא נכונה. נישואים בתיווך על ידי המנגנון הממלכתי העצום של הבירוקרטיה והמשטרה ההודית ומובטח על ידי הצבא הקבוע השלישי בגודלו בעולם.
מעמדות הביניים ההודיים המשכילים, שיכולים להיות שומרי הדמוקרטיה הליברלית, עסוקים מדי בחגיגה בחתונה הגדולה הזו של עסקים וכוח מכדי לשים לב. זו גרגרנות חסרת מצפון ששולמה על ידי ביזה של אנשים הודים רגילים, שלא מקבלים אפילו את שאריות האורגיה הזו וסובלים בלי סוף, לרוב חיים חיים לא אנושיים או פשוט מתכרבלים ומתים.
גם רבים מפגינים ומה שפרדוקס הוא שבעוד שההמונים ההודיים לא נמצאים יחד בתנועה לאומית אחת גדולה, בכל מקום אתה רואה אנשים גם מפגינים ללא הרף נגד עריצות כזו. בין אם מדובר בתנועות נגד תפיסת אדמות על ידי תאגידים, ממשלות לא מתפקדות, אפליה אזורית או דיכוי של מיעוטים אתניים, דתיים ולשוניים, הציבור ההודי נמצא במרד קבוע אך מפוזר.
אין להם מטרה אחת לפרוק את זעמם מפני שהמטרות הן רבות מדי במדינה עצומה ומגוונת כמו הודו, שגודלה כגודל מצרים ותוניסיה רבות ביחד. אין אחד אלא מאות פרעונים כמו חוסני מובארקס ובן עלי הפזורים בכל רחבי האומה, כל אחד מנהל את המחלקה הרודנית שלו של עסקים או פוליטיקה או שליטה פיאודלית.
התחרות על פני השטח בין הפרעונים השונים הללו כשהם נלחמים על השלל נותנת לאזרחים הפשוטים קצת מרווח בין רגלי הדינוזאורים והאשליה שעדיין נותרה דמוקרטיה במדינה. תסתכל היטב מסביב, ומה שתמצא הם קרטלים מרובים של פוליטיקאים, אנשי עסקים, אדונים פיאודליים ופקידי מדינה המגרדים זה את גב זה של זה תוך שהם מצילים גם זה את התחת של זה.
זה מה שהדמוקרטיה ההודית הפכה להיות, קואליציה של קולוניאליסטים מבית הנלחמים על אימפריה שעברה בירושה, אך מבטיחים בזהירות פטור מוחלט זה לזה. אף פוליטיקאי או איש עסקים או ביורוקרטי חשוב אחד בהודו המודרנית לא נכנס לעולם לכלא על שחיתות או רמאות של הציבור במשאבים שלו או לצורך העניין ארגון מהומות רצח שוב ושוב.
במקביל, 1356 בתי הכלא של הודו מתפוצצים בתפרים, צפופים מעבר ליכולת עם למעלה מ-384,753 אסירים, לפי נתוני 2008 של הלשכה הלאומית לפשע. מתוכם שני שלישים עצומים הם משפטי תת-משפט, השיעור הגבוה ביותר של אסירים כאלה בכל מקום בעולם, מה שמעיד על קריסה מוחלטת של מערכת המשפט הפלילי שלנו.
רובם הם מהקהילות הדלית, אדיווסי והמוסלמיות, המדגישים את האופי הגזעני והמפלה של האימפריה ההודית הנוכחית. כפי שציין ד"ר בינאיאק סן, פעיל הבריאות וזכויות האדם הידוע, שדליות ואדיוסיס הם גם הסובלים הגדולים ביותר ממיליוני מקרי המוות כתוצאה מתת תזונה המתרחשים במדינה מדי שנה.
אז בנוסף לכל השאר, שליטים הודים אשמים גם בלא פחות מאשר רצח עם שקט ומתמשך, שהעולם העלים ממנו עין. העובדה שד"ר סן נמצא כרגע בכלא, "הורשע" על ידי בית משפט לישיבות ראיפור בגין "המרדה" ובית המשפט העליון של צ'אטסגר נדחה ערבות על ידי בית המשפט העליון של צ'אטיסגר, היא עדות לסכנות שעומדות בפני מתנגדים בהודו היום על דברי אמת לשלטון.
המשפט הפוליטי וההרשעה של ד"ר סן עצמה, שניגנו ברחבי העולם, מדגישים גם את הריקבון במערכת המשפט ההודית, המהווה את הליבה של הדמוקרטיה שלנו. עם כמה יוצאי דופן מכובדים, מערכת המשפט של המדינה הצטמצמה לחבורה של אנשים שאין להם לא ראש, לא לב ולא מצפון, כשהם מסובבים בעבדות את הגלגלים החורקים של מנגנון משפטי קולוניאלי לטובת פטרוניהם העסקיים והפוליטיים.
אז איך ומתי תשתנה הודו ומה זה אומר לקבל השראה מהמרידות ההמוניות במצרים, בתוניסיה או במקומות אחרים נגד עריצות? התשובות אינן קלות שכן הגודל והמגוון העצום של תת היבשת ההודית פירושו שרשימת התלונות והדרישות גם היא חייבת להיות ארוכה ומגוונת.
אבל אפשר ואף הכרחי למצוא בסיס משותף להתכנסות גם בתנועה ארצית. הנושאים של חזית מאוחדת זו צריכים להיות צדק כלכלי וחברתי, כבוד לדרישות של הלאומים המגוונים של הודו, קץ לברית הלא קדושה של כוח עסקי ופוליטי והתעקשות להפוך את המדינה ההודית למשרתי העם במקום מאסטרים שהם הפכו עכשיו.
מלכתחילה, דרישה טובה תהיה ליישום מיידי, הן במכתב והן ברוח, של החוקה ההודית. כמערכת הכללים המוסכמת היחידה שצמחה מתנועת החירות ההודית, שמירה על החוקה היא המפתח להשגת הדמוקרטיה ההודית והעמקתה כאחד.
ממשלת הודו וסוכנויות המדינה היו המפרים הגדולים ביותר של החוקה ולא הצליחו לקיים את עקרונותיה, כפי שמעידים העוני הנרחב, השחיתות והניצול לרעה של זכויות יסוד במדינה. הודו אכן יכולה להיות גם בהשראת מצרים או תוניסיה וגם להפוך למודל לעתיד שלהן רק כשנקים את החסינות של הפרעונים שלנו ונקים רפובליקה דמוקרטית אמיתית עכשיו!
Satya Sagar היא סופרת, עיתונאית ופעילה לבריאות הציבור שבסיסה בניו דלהי. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו