זהו הסיכום של Occupy Vision, שהוא הכרך השני מתוך שלושת הכרכים שכותרתו "Funfare for the Future". תוכל לברר עוד על תיאוריית הכיבוש, חזון הכיבוש ואסטרטגיית הכיבוש, כמו גם כיצד לרכוש את הספרים בדפוס או לקריאת ספרים אלקטרוניים, בעמוד הספר של Z עבור תְרוּעַת חֲצוֹורוֹת שנמצא ב: https://znetwork.org/topics/fanfare-for-the-future
סיכום
"מה קורה לחלום נדחה
האם הוא מתייבש כמו צימוק בשמש
או להתנשא כמו פצע - ואז לרוץ
האם זה מסריח כמו בשר רקוב
או קרום וסוכר מעל - כמו מתוק סירופ
אולי זה פשוט צונח כמו עומס כבד.
או שזה מתפוצץ?"
- לנגסטון יוז
תיארנו מוסדות הגדרה רצויים עבור ארבעה תחומי מפתח של החיים החברתיים ושני הקשרים כוללים. זה לא חזון מוגמר, שלם וסופי. זהו, במקום זאת, חזון ליבה גמיש שאנשים יכולים לשתף, לחדד, להתאים ולהשתמש כחלק מארגז כלים רעיוני לבצע שינוי חברתי. חלקים מסוימים מפותחים יותר מאחרים. חלקים מסוימים עשויים להזדקק לשיפור נוסף. אבל ביחד, הפרקים הקודמים מספקים, אנו מקווים, בהירות מוסדית מספקת כדי לעורר תקווה, לעורר מאבק, להבהיר את הבנת ההווה, וכפי שננסה לעשות בכרך השלישי של "Fanfare", לסייע ביצירת אסטרטגיה ותוכנית. עם זאת, לסיום כרך זה, ברצוננו לדון בקצרה בגישה הכוללת לחזון והשימוש והניצול הפוטנציאלי שלנו בו.
אנחנו מינימליסטים
"הסיבה, או היחס בין כל מה שכבר ידענו,
זה לא אותו הדבר שזה יהיה כשנדע יותר."
- וויליאם בלייק
בדיבור על חזון לחברה עתידית, אפשר להיכנס לפרטים הרבה יותר ממה שסיפקנו. אכן, היינו מינימליסטיים בפנותנו רק למוסדות בודדים בכל תחום, ואפילו לגבי אותם מעטים, התייחסנו רק לתכונות רחבות.
בהצגת החזון מתוך ספר זה בפומבי, בשיחות, הקהל שואל לעתים קרובות שאלות חקירה שונות.
-
איך ייראו חיי המין?
-
מה אנשים יצרכו?
-
כמה זמן יהיה יום העבודה?
-
כיצד ישתנו הקתוליות או האיסלאם?
-
מה יקרה לגודל האוכלוסייה?
-
כמה זמן יהיה יום הלימודים?
-
בני כמה אנשים יהיו כשיפרוש?
-
כמה גדולים יהיו מקומות העבודה?
-
איזו עבודה תהיה לי באופן אישי?
-
האם כולם יהיו צמחונים?
-
איזו חקיקה תעבור?
האם הדמיון שלנו לוקה בחסר, או שיש סיבה חיובית שאנו מזניחים עניינים כאלה?
יש למעשה ארבע סיבות שבגללן אנחנו מרסנים את עצמנו.
ראשית, להתעמק בפרטים בעלי חזון זה להסתכן בטמטום של עודף מתנשא. כלומר, אנחנו לא יכולים, למעשה, לדעת פרטים בעלי חזון. העתיד אינו ספר פתוח אלא תוצר מורכב של בחירות ותנאים שאיש אינו יכול לדעת במלואו מראש.
שנית, וגם, לצורך העניין, אין פרטים נכונים במיוחד שצריך לדעת. חברה עתידית תבחר בבחירות רבות ושונות לגבי תכונותיה המפורטות. לומר מה יהיו הבחירות האלה עכשיו, לא רק מתעלם מכך שמה שהם יהיו תלויים בלקחים שנלמדו בעתיד, אלא גם מתעלם מכך שבמקומות שונים, ובקהילות שונות, לא רק בשל לקחים שלא למדנו, אלא בשל לטעמים שונים, יהיו אפשרויות שונות. אין בחירות עתידיות נכונות במיוחד.
סיבה שלישית היא שאנו רוצים להימנע מדרון חלקלק שמוביל מעבר לעודף מתנשא לקשיחות מעיקה. ככל שאדם מציע יותר פרטים בעלי חזון, גם אם ניתן היה לדעת פרטים כאלה בבטחה - מה שהם לא יכולים - וגם אם פרטים כאלה לא ישתנו ממקום למקום ומזמן לזמן - מה שהם היו עושים - כך סביר יותר. לראות בחזון איזו תוצאה קבועה, מוגמרת, סופית ושלמה, ולכן יש סיכוי נמוך יותר שאדם יהיה גמיש לגבי הערכה, שיפור, הסתגלות וחידוד. לפרט יותר מדי זו משימה של שוטה, לא רק משום שהיא תניב שגיאות גסות ולא רק משום שאין פרטים אוניברסליים לחזות, אלא משום שהיא מסתכנת בהשחיתות של כל התהליך על ידי קשוח עמדות.
לבסוף, יש סיבה בסיסית רביעית. פרטי החזון אינם ענייננו. המשימה העומדת בפנינו היא לספק לדורות הבאים חברה שמוסדותיה מאפשרים להם לקבל החלטות משלהם. המשימה שלנו היא לספק מוסדות שאינם מכתיבים, משטים או אפילו מגבילים תוצאות הרחק מרווחת האדם והתפתחותם. המשימה שלנו היא לספק סביבה חברתית התואמת את רווחת האדם והתפתחותו של כולם, אך לא לציין את הצורות שבהן אנשים בוחרים במסגרת החופש הזה. הבחירה בפועל של מדיניות ופרטים בהגדרות עתידיות היא, במילים אחרות, לאנשים עתידיים להחליט. עבורנו לפעול כאילו הבחירות הללו הן שהמחוז שלנו יפר את הניהול העצמי (מבחינתם) ומהווה מדרון חלקלק כלפינו שמכתיב לאחרים איך הם יחיו.
אז היינו ואנחנו צריכים להישאר מינימליסטיים. כמובן שכל צדדי החיים מעניינים אותנו. כמובן שיש מקרים שבהם דיון ביתר פירוט בנושא כלשהו - אולי מענה על שאלה או פיתוח דוגמה מגבשת - יכול להיות שימושי להצגת היתרונות וההשלכות הכלליות של המחויבויות המוסדיות שלנו. אבל באמת לחשוב שאנחנו יכולים לדעת, או שיש אפילו מה לדעת, או שזו זכותנו לעשות בחירות כאלה, יפר את הערכים והתהליכים המנהלים העצמיים, המגוונים והגמישים שאנו מעדיפים.
אנחנו מקסימליסטים
"תשמע, מהפכה,
אנחנו חברים,
לראות ביחד,
אנחנו יכולים לקחת הכל".
- לנגסטון יוז
המינימליזם שלנו לגבי הצעות מוסדיות לא אומר שאנחנו לא שואפים גבוה. לספק חברה שאין בה היררכיות מדכאות של מעמדות, גזע, מגדר וכוח, ובה תוצאות צודקות, גיוון, סולידריות וניהול עצמי מופקים על ידי מוסדות החברה, גם כאשר מוסדות אלה גם מסייעים לאנשים להגשים ולפתח את עצמם ואחרים. העדיפות הגבוהה ביותר, היא מטרה לא קטנה.
המוסדות המועטים יחסית שאנו בוחרים לתאר ולתמוך בהם אינם נבחרים באקראי. הם רשימה מינימלית, כן. אבל הם רשימה מינימלית שיכולה והינה חיונית להשגת המטרה המקסימלית של ביצוע פונקציות הליבה המגדירות של החברה באופן שיאפשר לאזרחים עתידיים לנהל את הבחירות שלהם בעצמם במסגרת סולידרית, מגוונת וצודקת.
אז אנחנו לא רק מינימליסטים בניסיון לא לחרוג מהמשימה והמחוז הראויים שלנו ומה שאנחנו יכולים לדעת בהגיון. אנחנו גם מקסימליסטים בניסיון לא לפרט את החזון באופן שישאיר את האפשרות שתכונה מגדירה בסיסית שאימצנו תערער את המטרות אליהן אנו שואפים.
מקסימליזם מינימליסטי
"האם האנשים במושבים הזולים ימחאו כפיים?
וכל השאר, אם רק תקשקשו את התכשיטים שלכם”.
- ג'ון לנון
בכרך הראשון של תְרוּעַת חֲצוֹורוֹת, היינו מקסימליסטים מינימליסטיים לגבי תיאוריה. רצינו את הרשימה הכי תמציתית של מושגים שנוכל להרכיב בארגז הכלים הרעיוני שלנו, עם זאת, מספיק כדי להבין את החברה וההיסטוריה בדרכים מספיקות כדי להנחות את עבודתנו לשנות אותן.
בכרך הזה, היינו מינימליסטיים לגבי הראייה. ביקשנו לציין מספיק מטרות עתידיות כדי להודיע על מחשבותינו על ההווה, לעורר את רצוננו לחברה חדשה, ולהנחות את התרגול שלנו להשיגה, מבלי להרחיב יתר על המידה מעבר למה שאנו יכולים לדעת באופן סביר ומעבר למה שהוא המחוז שלנו. בשם האני העתידי והאזרחים העתידיים שלנו.
בכרך הבא, נהיה מינימליסטיים בנוגע לאסטרטגיה - נכבד את גבולות הידע והמחוז, אך מספקים מספיק כלים ותובנות רעיוניות כדי לאפשר מחשבה יעילה על תוכנית ומאבק בשנים הבאות.
אולי צריך להוסיף גם את מה שמובן מאליו, אבל בכל זאת חשוב. סביר להניח שהצעת רעיונות חדשים מכל סוג שהוא, הנוגעים לאופן שבו החברה צריכה להיות מסודרת, תהיה פופולרית בתחילה. לא רק מבקרים ומהפכנים יכולים להפוך לכתות בנוגע לדעותיהם ולעוינות למה שמאתגר אותם, וגם זה לא מוגבל לאידיאולוגיה ודת גלויות. לא היה צריך להיכנע למותג קוהרנטי מפורש של פונדמנטליזם כדי להיות פונדמנטליסטי - אפשר להציג התנהגות כזו אפילו בחיי היומיום. כפי שהזהיר הפילוסוף וויליאם ג'יימס, בצדק רב, "הדרך הרגילה ביותר לטפל בתופעות כה חדשניות עד שהן יגרמו לארגון מחדש רציני של הדעות הקדומות שלנו היא להתעלם מהן לחלוטין, או להתעלל במי שמעידים עליהן." צבירת תמיכה מספקת לחזון חדש כדי לממש אותו איננה רק עניין של ויכוח תובנות ברוגע ובמהירות לכבוש מוחות פתוחים ונלהבים. יש בזה הרבה יותר, וזו הסיבה שאנחנו צריכים כרך נוסף של תְרוּעַת חֲצוֹורוֹת להתייחס לאיך לזכות בשינוי, לא רק איך לדמיין אותו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו