מחלוקות על הפגנות והפגנות נגד על פעולות במזרח התיכון משתוללות כעת בקהילות ברחבי ארה"ב ובמיוחד, כך נראה, בקמפוסים בקולג'. לדוגמה, החל מה-15 בנובמבר, המכון לדיוק ציבורי דיווח שאוניברסיטת קולומביה השעתה שתי קבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות, Students for Justice in Palestine ו-Jewish Voice for Peace, מלקיים אירועים בקמפוס. אוניברסיטת הרווארד שלחה מכתב לכל הסטודנטים והסגל שבו הכריזו כי הסיסמה "מהנהר ועד הים", קריאה נפוצה לחופש לפלסטינים, בין אם הם חיים בשטחים הכבושים ובין אם הם גרים בישראל, היא אנטישמית והצנזורה שלה היא לא פגיעה בחופש הביטוי. מעניין שהרווארד - וזה לא נדיר במקרים אלה - הפסידה לפחות 30 מיליון דולר בתרומות ממממנים פרו-ישראלים שהאמינו שהממשל לא מצליח לרסן את תלמידיו. היא גם עמדה בפני דרישה של ביל אקמן, מנהל קרן גידור מיליארדר, ותורם הרווארד, לפרסם את שמות הסטודנטים שחתמו על הצהרה פרו-פלסטינית, כדי שחברות יוכלו להימנע מהעסקתם. באוניברסיטת ניו יורק, הסטודנטית למשפטים רינה וורקמן הודחה מנשיאת לשכת עורכי הדין של הסטודנטים בבית הספר, ולאחר מכן הפסידה הצעת עבודה ממשרד עורכי הדין Winston & Strawn לאחר שכתבה עלון שהביע הזדהות עם פלסטינים. באוניברסיטת קורנל, ראסל ריקפורד, פרופסור חבר להיסטוריה, הושעה מהוראה לאחר שתיאר את הפיגוע ב-7 באוקטובר כ"מרגש".
ה-Intercept דיווח: "הסנאט האמריקני העביר פה אחד החלטה המגנה את מה שהוא כינה 'קבוצות סטודנטים אנטי-ישראליות, פרו-חמאסיות' ברחבי המדינה לאחר יום של הרחקה". מכתב מהליגה נגד השמצה ומרכז ברנדייס לזכויות אדם על פי חוק לנשיאי מכללות ואוניברסיטאות, קרא לקבוצת סטודנטים למען צדק לפלסטין (SJP) להיחשב כתומכת מהותית בטרור. SJP היא קבוצת סטודנטים לא אלימה. ה-ADL ומרכז ברנדייס קוראים בעצם להפליל צעירים העוסקים בפעילות מחאה חוקית על פי חוק פדרלי נגד טרור. קנצלרית אוניברסיטת המדינה של פלורידה, בהתייעצות עם המושל רון דה-סנטיס, הורה להשבית את פרקי SJP. הסנאטור ג'וש האולי, R-Mo., דרש ממשרד המשפטים לחקור "קבוצות סטודנטים מהשמאל הקיצוני" שמתחו ביקורת על ישראל. יש הרבה יותר, כמובן, גם כן. אז מה יש לעשות עם כל זה אפילו מעבר לבעיות חופש הביטוי המתבקשות בתקווה?
בשבוע שלאחר פיגועי חמאס נרשמו הפגנות רבות על פעולת חמאס. נניח שמחאה כזו לידך כינתה את האלימות נגד אזרחים מתועבת ואפילו מחרידה. נניח שהוא הביע אהדה למשפחות הקורבנות. איך הייתם מגיבים? הייתי חושב שהמחאה היא ביטוי תקף לרגשות המשתתפים. הייתי גם חושב שאין לזה הרבה מטרה מעבר לביטוי העצמי הזה, שכן כמעט כולם בתקשורת, בממשלה ובכל מקום אחר אמרו את אותו הדבר. אז הייתי מוצא את זה תקף מבחינה רגשית אבל מבחינה טקטית במקרה הטוב מיותר ובמקרה הרע מפוקפק שכן זה עשוי להיראות כקורא לענישה קולקטיבית.
כעת תארו לעצמכם שהמתקפה של חמאס הייתה מכוונת רק לבסיסים צבאיים, ללא אזרחים. נניח שזה קרה ועורר מחאה, אבל עכשיו זו הייתה מחאה נגד מתקפה צבאית גרידא. איך הייתם מגיבים? הייתי חושב שפעולה כזו של מטרות צבאיות מוצדקת על ידי עשרות שנים של חומר נורא ודיכוי אלים. עם זאת, הייתי תוהה לגבי החוכמה הטקטית שלו בהתחשב בהשלכות הסבירות. הייתי תוהה גם לגבי התהליך - אם כי חסר פרטים - של חמאס ביצוע פעולה שסביר להניח שהשלכותיה ימטירו על ראשי אוכלוסייה שלמה מבלי שכל האוכלוסייה הייתה מעורבת בהחלטה להמשיך.
התגובה הישראלית למתקפת חמאס בפועל עוררה מחאות על ההפצצות, על החסימה המוגברת של מזון, מים ודלק ועל הפלישה. מפגינים פרו פלסטינים טענו שמעשיה של ישראל הם גזעניים וכמו נאציים. הם טענו שהפצצות של מקלטים אזרחיים בבתי ספר ובבתי חולים והרעב המבוקש של כל האוכלוסייה הם דוחים מוסרית ואפילו רצח עם. תומכי פעולותיה של ישראל השיבו כי פעולות צה"ל מתגוננות בצדק ובתבונה מפני הסיכון להתקפות נוספות של חמאס. הם משבחים את ישראל וקוראים לצה"ל להמשיך כפי שהוא מתקדם. המפגינים הפרו-ישראליים טוענים כי הכוונות הפלסטיניות הן אנטישמיות ונאציות. אף פלסטיני אינו אזרחים חפים מפשע. או אפילו פלסטינים אינם בני אדם. כל צד תוהה איך השני יכול להיות כל כך עיוור למציאות.
במדינות אחרות, חלק מהתומכים בישראל רוצים להשתיק את הפלסטינים בטענה שעצרות והפגנות אנטי-ציוניות הן אנטישמיות וגורמות ליהודים להרגיש לא בטוחים. הם רוצים שפלסטינים שמוגדרים בפומבי כאנטישמים ימנעו את העסקתם או ירצו שיפוטרו כדי לסיים אותה. לעומת זאת, פרו פלסטינים רוצים להפסיק את הדיכוי כי הוא גזעני ובלתי אנושי. הם מוחים בצדק על רצח עם ומחפשים שלום. כמה צלבי קרס מופיעים, נכון, טרנד שפל, אבל האם זה מתומכי פלסטין או מכנופיות פשיסטיות ארוכות? יש אנשים מסוגים שונים שמתחילים לקחת את המשוואה המגוחכת בכל מקום של אנטי-ציונות עם אנטישמיות שמוצעת על ידי יותר מדי פקידים ישראלים ורבנים יהודים כבשורה, וכאשר האנשים האלה מתנגדים לציונות, חלקם מתחילים להרגיש עוינים ליהודים כשלעצמם. מי/מה גורם לתוצאה הנוראה הזו? מה חושב/האם אפשר לחשוב על כך שעם ההסכמה להכניס קצת דלק לעזה, פקיד ישראלי אומר שזה כדי למנוע את ההסתברות למגיפות מאחר שמגיפה עלולה לסכן את חיילי צה"ל ולא רק פלסטינים? אם הקורבן הראשון של המלחמה הוא האמת, לא הרחק מאחור האמפתיה האנושית מתה גם כן, לפחות בקרב אלה שמחזיקים בכלי הנשק הגדולים ביותר כדי להגן על המדיניות הקולוניאליסטית השפלה ביותר.
איך אדם מגיב לכל זה נוטה להיות תלוי במה שהוא רוצה להשיג. אם ישראל וצה"ל בפרט רוצים למגר או לכל הפחות להסיר לא רק את חמאס אלא את כל הנוכחות הפלסטינית בעזה (בין אם בשל מרדף אחר משאבי גז טבעי מחוץ לחופים, או נקמה באמצעות ענישה קולקטיבית או התרחבות קולוניאליסטית), אזי למעשים יש סוג של הגיון שטני. הרס את הרצועה כדי לרוקן אותה. הפציץ מקלטים אזרחיים כדי להרוג אויבים אזרחיים. הפציץ בתי חולים כדי להביא גם את החדש שנולד. האם התוצאות לא חושפות מטרות? להפציץ בתים ומחנות פליטים כדי לרדוף אחרי אזרחים מהצפון לדרום ואז מהדרום לכל מקום. בפרפראזה על אמן מתקופת וייטנאם באסטרטגיית אסטרטגיה כזו, "כל מה שעף על כל מה שזז". אם תומכי צה"ל רוצים לחגוג נאמנה את המדיניות הישראלית למרות החוק, המוסר או כל דאגה אנושית אחרת, אז לגנות בצדק את התקפת חמאס על הכוונת אזרחים יחד עם בסיסים צבאיים ובו זמנית להלל באופן שגוי וגס כאשר ישראל מכוונת את כל האוכלוסייה האזרחית בעזה. לכמה פקידים צבאיים יש גם היגיון סותר את עצמו. לחלופין, כדי שהשבחים יגיעו אך להימנע מסתירה עצמית, מוביל לקביעות פרוורטיות שכל הפלסטינים, כולל ילדים הם לוחמים או שהפלסטינים אינם אנושיים, אז היי, אנחנו רציונליים, הערכים שלנו עקביים, ויש אין סתירה. אם המפגינים התומכים בישראל צדקו בביקורת על פלסטינים פרו-פלסטינים שלא הביעו אהדה לאזרחים ישראלים שנהרגו בפעולת חמאס ולחרד את חמאס על הפעולות הללו - והם צדקו בפרט הזה - אז איך ייתכן שהם לא טועים כשהם עושים זאת. האם לא מביע אהדה לפלסטינים שבתיהם מופצצים להריסות וגולים או מתים, וכשהם לא מעוררים חרדה על ישראל על מעשיה אלא נשבעים להם אמונים? האם יש מפגינים פרו-ישראלים שמסכימים? לצערי, אני חושב שעד כה לא הרבה מאוד.
אם הפלסטינים רוצים קודם כל לשרוד, ושנית להשיג מספיק תמיכה בינלאומית והתנגדות יהודית וישראלית מההשתוללות של צה"ל כדי לצמצם ולעצור אותה, אז בהחלט הגיוני שהם ימחו על הרעבה והפצצות. אבל, למרות שזה מובן, זה בהחלט לא הגיוני להתחרות על יהודים כשלעצמם. אכן, לפלסטינים להזדהות עם משפחות המבקשות לשחרר את קרוביהם האזרחיים, לא רק בגלל הניסיון שיש לפלסטינים בכל האוכלוסייה בעזה המוחזקת כבת ערובה, ולחוש מידה מסוימת של הבנה ואהדה מנומקת, זה הגיוני לפלסטינים ולצדדים. -פלסטינים. האם כל מפגין פרו-פלסטיני לא יסכים? אני חושב שלא הרבה.
התכלית העליונה בכל זה היא לא לזהות נכון, לחצוצר ולהעניש עבריינות וחוסר מוסריות. המטרה העליונה היא לעצור אותו כדי להשיג הפסקת אש ולהפסיק את הכיבוש והשגת זכויות כלכליות, חברתיות, אזרחיות ואדם מלאות לפלסטינים בין אם בעם אחד או שניים, ובכל מקרה, "מהנהר ועד הים ." וכדי להשיג את זה, האם לא ברור שצריך להפחית את תמיכתה של ישראל, להגדיל את התמיכה הפלסטינית, ולא להפסיק את האנטישמיות. רק להגיד "הידר לצדנו" ולעזאזל הצד שלך לא יעזור להשיג שום דבר מזה. אבל גם לא להכחיש את האלימות הפרועה ואת חוסר ההיגיון בשירות עצמי המשתולל כעת.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו