בעוד שלאיחוד האירופי ולקובעי המדיניות של ארה"ב אין קושי לאפשר לישראל להמשיך בדרכה העליזה ולרדוף אחרי הטבח בעזה, המצב הנתעב של התרבות הפוליטית היהודית בישראל זורח לעיני כל.
לפני שהצבא הישראלי החל בהסתערות הקרקעית בעזה, מעל 90% מהישראלים תמכו בהפצצות אוויריות שהרגו עשרות אזרחים. יתר על כן, רוב מהישראלים התנגדו להפסקת אש.
עבור כל אלו ברחבי העולם השואפים למימוש זכויות הפלסטינים, הטבח הנוכחי של האוכלוסייה האזרחית בעזה על ידי כוחות היבשה, חיל הים וחיל האוויר הישראלי הוא השעה ה-11 להעריך בכנות היכן החברה הישראלית עומדת ביחס לכלל הפוליטי הכללי. מַצָב.
בעוד שההכחשה השיטתית מצד ישראל של ההגדרה העצמית הפלסטינית מוכרת כיום במערב מעט יותר מכפי שהייתה כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, כמות ניכרת של בלבול עדיין קיימת לגבי האופן שבו הציבור הישראלי מתייחס למדיניות המדינה. .
באופן ספציפי, התפיסה המערבית המקובלת לגבי המאפיינים של 'מחנה השלום הישראלי' או 'תנועת השלום הישראלית' עשויה להיות קשורה הרבה למציאות או לא.
אם המושג 'שלום' בישראל-פלסטין מתייחס למערכת של הסדרים מדיניים מוחשיים המעוגנים במשפט הבינלאומי, הרי שאין בישראל תנועת המונים לשלום.
החוק הבינלאומי רואה את זכותם של פליטים פלסטינים לחזור לבתיהם כבלתי ניתנת לערעור. החוק הבינלאומי מתייחס גם לכל הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ועזה כשטחים פלסטיניים כבושים. בית הדין הבינלאומי לצדק, הגוף השיפוטי הגבוה בעולם, מגדיר את החומה שישראל בנתה בעיקר בגדה המערבית כבלתי חוקית וקורא לפירוקה.
הן מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית לחלוטין בגבולות בינלאומיים והן ישות מדינה דמוקרטית אחת המבטיחה זכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות לכל תושביה בפלסטין ההיסטורית יכולה להתממש באופן המכבד ואוכף עמדות אלה של המשפט הבינלאומי.
עם זאת, ההתנגדות היהודית הישראלית לכל העמדות הללו היא בלתי מעורערת ובלתי פוסקת.
מתוך 6,1 מיליון יהודים ישראלים, חלק מזערי בעד אכיפת המינימום המינימלי של הזכויות שהחוק הבינלאומי מבטיח לעם הפלסטיני. למרות שטענה כזו עשויה, על פניה, להיראות מופרכת, יש יותר מאשר ראיות אנקדוטליות המאששות אותה.
מבט חטוף על המילייה של המפלגות הפוליטיות בישראל מספק תובנה מסוימת בנושא.
אף חבר כנסת ישראלי יהודי אחד לא יצא בתמיכה בעמדות היסוד של המשפט הבינלאומי ששורטטו קודם לכן. לא רק שלא הייתה תמיכה יזומה בעמדות אלו, המפלגות הפוליטיות היהודיות הישראליות, יהיו אשר יהיו חילוקי דעות פנימיים שהן עשויות להכיל, מאוחדות בהתנגדותן הנחרצת לכל ההסדרים שיבטיחו את אכיפת זכויות הפלסטינים.
היעדר החפיפה בין מה שהחוק הבינלאומי מבטיח לפלסטינים, מצד אחד, לבין מה שקובע הקונצנזוס הפוליטי של המפלגה הישראלית בשאלות המפתח של הסכסוך, מצד שני, אינו העדות המדאיגה היחידה לעומק. -לאומיות וגזענות מושרשת בחברה הישראלית.
הצהרות שבמדינות אחרות ב-OECD עשויות להיות בגדר התאבדות בקריירה ועלולות להוביל להעמדה לדין, בכל זאת עוברות כרגיל בשיח המקומי הישראלי. הבה נסתכל על הצהרות פומביות האחרונות של ישראלים בולטים שלא הובילו להשלכות כלשהן.
משה פייגלין, סגן יו"ר הכנסת וחבר הכנסת ממפלגת הליכוד בישראל, כתב מאמר שכותרתו 'המתווה שלי לפתרון בעזה', שפורסם בעיצומה של המתקפה המתמשכת של ישראל על עזה. בכתב העת הוא מכריז על כך
"עזה היא חלק מארצנו ואנחנו נישאר שם לנצח. שחרור חלקים מאדמתנו לנצח הוא הדבר היחיד שמצדיק סיכון חיילינו בקרב על כיבוש אדמה. לאחר חיסול הטרור מעזה, היא תהפוך לחלק מישראל הריבונית ותאוכלס ביהודים. זה גם ישמש להקל על מצוקת הדיור בישראל".
לגבי אופן הפעולה של המתקפה הישראלית על עזה, פייגלין מייעץ לצבא הישראלי
"[א]תקוף את כל 'בנק המטרות' ברחבי עזה בכוח המרבי של צה"ל (ולא חלק קטן ממנו) בכל האמצעים הקונבנציונליים העומדים לרשותו. כל המטרות הצבאיות והתשתיות יותקפו ללא התחשבות ב'מגן אנושי' או 'נזק סביבתי'".
על סיכויי העתיד של הפלסטינים בעזה, כותב סגן יו"ר הכנסת כי
"למי שלא היה מעורב בפעילות אנטי-ישראלית תוצע חבילת הגירה בינלאומית נדיבה. מי שיבחר להישאר יקבל מעמד של תושב קבע. לאחר מספר שנים של חיים בישראל והתרגלות, מותנה בחקיקה מתאימה בכנסת ובאישור שר הפנים, מי שמקבל על עצמו באופן אישי את שלטונה, מהותה ואורח החיים של מדינת ישראל במדינת ישראל. אדמתה, תוצע אזרחות ישראלית".
איילת שקד, חברת כנסת ממפלגת הקואליציה היהודית המהווה חלק מממשלת ישראל הנוכחית, קראה לרצוח אמהות של מחבלים פלסטינים כדי שהאמהות לא יוכלו להוליד עוד "נחשים קטנים":
[המחבלים] כולם לוחמי אויב, ודמם יהיה על כל ראשיהם. עכשיו זה כולל גם את האמהות של האנוסים, ששולחות אותם לעזאזל עם פרחים ונשיקות. הם צריכים ללכת בעקבות בניהם, שום דבר לא יהיה צודק יותר. הם צריכים ללכת, כמו גם הבתים הפיזיים שבהם גידלו את הנחשים. אחרת יגדלו שם עוד נחשים קטנים".
גם שקד הדגישה את זה
"הם צריכים למות וצריך להרוס את הבתים שלהם כדי שלא יוכלו לשאת עוד מחבלים. כולם אויבים שלנו ודמם צריך להיות על הידיים שלנו. זה תקף גם לאמהות של המחבלים ההרוגים".
מרדכי קידר, קצין מודיעין צבאי ישראלי לשעבר, שכיום מרצה באוניברסיטת בר אילן, שקל האם יש לאנוס את האחיות והאמהות של מחבלים מתאבדים פלסטינים כסוג של הרתעה נגד הטרור הפלסטיני.
אחרי שאמרתי את זה
"הדבר היחיד שירתיע את [הטרוריסטים הפלסטינים] הוא אם הם ידעו שאחותם או אמם יאנסו אם יתפסו"...
"מה אנחנו יכולים לעשות? זו התרבות בה אנו חיים".
דב ליאור, רב מקריית ארבע, התנחלות ישראלית בגדה המערבית, הוציא פסק הלכה המכיל את הדברים הבאים:
"בזמן מלחמה מותר לאנשים המותקפים להעניש את אוכלוסיית האויב בכל עונש שימצא ראוי, כמו מניעת אספקה או חשמל וגם להפציץ את כל השטח לפי שיקול דעתו של שר הצבא ולא סתם לסכן חיי חייל. אלא לנקוט בצעדי הרתעה מוחצים כדי להשמיד את האויב.
במקרה של עזה, שר הביטחון יהיה רשאי להורות אפילו להרוס את עזה כדי שהדרום לא יסבול יותר ולהימנע מפגיעה בעמנו שסובל כל כך הרבה זמן מהאויבים שמסביב".
כל סוג של דיבור על הומניזם והתחשבות מופרך כשמדברים על הצלת אחינו בדרום ובשאר הארץ והחזרת השקט לארצנו".
התבטאויות אלו של אישים פוליטיים ודתיים ישראלים בעלי שם לא גרמו לשום שערוריות בישראל, ואף לא הובילו לתוצאות ראויות לציון.
חברה שמייצרת וסובלת גזענות מטורפת וקריאות גלויות לביצוע רצח המוני של אזרחים היא אירוע נדיר למדי בעולם של היום.
עבור כל התנועות הפוליטיות הפועלות לאכיפת זכויות פלסטינים ברחבי העולם, המסקנה המיידית היא לשחרר את הרעיון של יכולת להגיע לציבור הרחב בישראל. המדיניות הישראלית, כמו גם השיח המטפח את סוג הניסוחים שצוטטו קודם לכן, צריכים להיות מתמודדים עם מקבץ של טקטיקות לא אלימות המכוונות כלפי מקבלי החלטות ומבני מדינה ישראליים, כמו גם מוסדות וחברות ישראליות שמרוויחות. מאי חוקי ישראל.
יתר על כן, יש להגביר את הקמפיין הפוליטי מחוץ לישראל-פלסטין, המבקש לשנות מהותית את המדיניות השלטונית הנוכחית כלפי מדינת ישראל וכן לחנך את תפיסת הציבור הרחב את המציאות בישראל-פלסטין.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
Am not sure how “rare” “an occurrence of such racism and calls for mass murder” is in “today’s world”. As an American Jew, I am distressed and angry at both how the media in the U.S., including the NYTimes, NPR and the U.S. Congress and a resolution by the NYC City Council in support of Israel’s murder of civilians. For me, it is an echo of the very society that produced the exterminators of the European Jews – I remember my Bubbie crying often as she read her newspaper, the “Forvitz”(Daily Forward, yiddish newspaper) with news of WWII and the aftermath.
I have done art twice in protest of my government, the U.S., in particular, the Obama administration, supporting Israelis gov’t policy in/on Gaza. Both are on my Flickr public photostream page: the first one posted (at bottom of page of 39 pieces) was done on Jan.3, 2009 and lists four places that are now linked in history for attacks on civilians: Guernica, Warsaw, Fallujah and Gaza.
היצירה החדשה שלי, שבוצעה ופורסמה ב-11 ביולי 2014, נמצאת בשורה השנייה: "#2 BULLY -US SUPPORTS #1 BULLY-ISRAEL" "עונש קולקטיבי" "כמו ברווזים לשבת":
https://www.Flickr.com/photos/sanda-aronson-the-artist/
והנחתי את מגן דוד הזהב הישן שלי על מטוס סיוע מתוצרת ארה"ב... הזדעזעתי בפעם הראשונה שראיתי טנק עם מגן דוד עליו; מזעזע שסמל דתי נמצא במכונת הרג.