על אף שהגאות הופכת את תפיסת הקהילה העולמית לגבי הגוף הפוליטי של ישראל, המסלול בשטחים הפלסטיניים הכבושים הוא לא פחות ממדאיג. יהיו אשר יהיו הסיכויים לפריצת דרך חיובית אולי באופק, המצב ללא ספק יתדרדר במידה ניכרת עד שהוא עשוי להשתפר.
Public opinion and mass media in the EU and the US still nonetheless react to various developments in Israel-Palestine in ways which range between disturbing and fascinating. מקרה אחד כזה הוא הסמכות שניתנה לארגון הישראלי שוברים שתיקה.
לאחרונה פרסמה שוברים שתיקה דו"ח שכותרתו כך נלחמנו בעזה. הדו"ח מכיל עדויות של יותר מ-60 קצינים וחיילים מהצבא הישראלי שהשתתפו בתקיפה של 50 יום נגד עזה בקיץ שעבר.
ארגוני זכויות אדם פלסטינים הציגו במשך שנים ועשרות שנים רמה יוצאת דופן של מומחיות. Al-Haq, founded in 1979, is arguably the most professional human rights group in all of Israel-Palestine. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם מייצרים ללא הרף מחקר וניתוח מהשורה הראשונה. איך זה שאנחנו לא שומעים על הארגונים האלה בתקשורת ההמונים? Of those who consume daily news on Israel-Palestine regularly, yet exclusively from major media outlets in the West, I would be surprised if even 0.1% heard of any of these human rights groups. אני, בכל מקרה, כנראה מעולם לא ראיתי התייחסות לאף אחד מהארגונים הפלסטיניים הללו בדיווחים המיינסטרים.
כש'שוברים שתיקה' פרסמו את 'כך לחמנו בעזה', הוא הופיע מיד ב"וושינגטון פוסט", CNN, ניוזוויק ו"אינדיפנדנט", כדי למנות רק כמה דוגמאות. אבל כשארגוני זכויות אדם פלסטיניים מפרסמים את ממצאיהם, התקשורת הקובעת את סדר היום לא מקשיבה. איך יכול להיות?
בשלבים המוקדמים של האינתיפאדה השנייה, נניח, בסוף 2000, 2001 ו-2002, הניגוד בין עמדות המערב כלפי קבוצות ישראליות, מצד אחד, לבין קבוצות פלסטיניות, מצד שני, היה הרבה יותר בעיניך. אני זוכר אינספור שיחות מאותן שנים בפינלנד עם עיתונאים ואנשים מתחומים רבים של החברה הפינית. כשהתייחסתי למקור פלסטיני כדי להוכיח עובדה אקסיומטית כלשהי - נגיד, אי חוקיות ההתנחלויות הישראליות - רבים רמזו שהם פשוט יעדיפו מקורות ישראלים. אבל רבים גם יאמרו בפה מלא שמקורות ישראלים נוטים להיות אמינים ומשכנעים יותר. כמה מחבריי בכל רחבי אירופה חלקו חוויות דומות.
צריך להיות משוגע מבחינה קלינית כדי לא להכיר עד כמה אירופה הגיעה רק מאז מלחמת העולם השנייה מבחינת התרבות הפוליטית שלה, אחרי שאמרתי את זה, בואו לא נסחף. זו עבודה בתהליך, לא יותר מזה. Indeed, the conventional European stance towards Israel-Palestine is a case in point. וכך גם התגובה האירופית הסטנדרטית ל"שוברים שתיקה".
השטחים הפלסטיניים עדים למה שהוא הכיבוש הצבאי המתמשך הארוך ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ולכיבוש אלים להפליא. יש אפרטהייד קבוע בגדה המערבית. זה המצב הקיים. אחר כך יש טבח המוני קבוע של הפלסטינים והלבנונים שמתבצעים כרצונם על ידי ישראל. אבל מה שמדהים הוא שבניגוד למקרים רבים אחרים, ישנו מאגר עצום של נתונים של מחקר ותיעוד על כל זה. יש מקורות פלסטינים, יש מקורות ישראלים, אבל יש גם אינספור מקורות בינלאומיים, כמו מחקר שנערך על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים גדולים, האו"ם ועוד ועוד.
כאשר ארגוני זכויות אדם פלסטיניים מפיקים אלפי עמודים של תיעוד, כולל אינספור עדויות מדוקדקות של עדי ראייה, על הפשעים שביצע הצבא הישראלי, זה בקושי מעורר תגובה במערב; כאשר כמה חיילים ישראלים מתארים את דרכי הפעולה שלהם ככובשים, לעתים קרובות מדברים בעילום שם ומבלי לקרוא להעמדה לדין של מי שביצעו פשעי מלחמה, הם מושכים אינטרסים נלהבים מהתקשורת המערבית.
What is the contribution of Breaking the Silence reports to our understanding of Israel-Palestine? שלצבא הישראלי לא אכפת מאזרחים פלסטינים? שהקפדה על המשפט ההומניטארי הבינלאומי אינה בראש סדר העדיפויות של הצבא הישראלי?
האם ב-2015 אנחנו באמת צריכים חיילים ישראלים שהפרו באופן אישי או היו עדים ממקור ראשון כפי שחיילים אחרים הפרו את החוק הבינלאומי כדי לשכנע אותנו שמשהו לא בסדר בהתנהלות הישראלית? נראה כי דה-הומניזציה של פלסטינים ובוז לפלסטינים כל כך עמוקים במחשבה המערבית, שעבור רבים התשובה היא חיובית.
ייתכן שלשוברים שתיקה - שעדויותיהן דומות לעדויות שניתנו לוועדות אמת במדינות כמו דרום אפריקה, גואטמלה, צ'ילה ומזרח טימור לאחר שהפרות שיטתיות תפסו - תפקיד בונה בישראל, חברה שנותרה חירשת למושגים כמו המשפט הבינלאומי. עם זאת, רוצים להעריך את התפקיד הפנימי של הארגון בישראל, מעמדה היוקרתי של הקבוצה באיחוד האירופי ובארה"ב מדגיש את מה שהיה נכון במשך כל תקופת ההתפשטות הישראלית: שמקורות ישראליים מאולפים למדי מבחינה פוליטית ומשפטית. הניתוח עדיין עדיפים על מקורות פלסטינים המייצרים מחקר וניתוח מעמיקים, מוכשרים ויסודיים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו