מאז התמוטטות ברית המועצות לפני עשור וחצי, הנשק הגרעיני נדחק בעיקר לעמודים האחוריים ולצורבים נפשיים בארצות הברית. מהומה תקשורתית גדולה על נשק גרעיני עשויה להתרחש רק כאשר האיש בחדר הסגלגל בחר לעשות מהם בעיה.
לפעמים "איום גרעיני" היה דמיוני. במהלך ההכנה לפלישה לעיראק, ממשל בוש נכנס להילוך רטורי - המציא ראיות והזהיר כי אקדח מעשן לכאורה עלול להפוך לענן פטריות. הבית הלבן היה אובססיבי בפומבי לגבי תוכנית נשק גרעיני עיראקית שלא הייתה קיימת.
בניגוד חד, נראה שלצפון קוריאה באמת יש ראש נפץ גרעיני או שניים. ומכיוון שמשטר פיונגיאנג ככל הנראה חמוש בנשק גרעיני, בוש לא צפוי להורות על התקפה על אותה מדינה, כפי שעשה נגד עיראק וכפי שהוא לא איים בצורה עדינה מדי לעשות נגד איראן.
לפי כל הדיווחים האמינים, טהראן רחוקה לפחות כמה שנים - וכנראה יותר כמו עשור שלם - מרכישת פצצה גרעינית. אבל הפקידים הבכירים והמומחים המובילים של אמריקה נשמעו אזעקות דחופות.
אם לשפוט על פי ההכפשות התכופות של מדינות מסוימות בגין תוכניות לכאורה לבנות ארסנל גרעיני, אתה עשוי לחשוב שהתקשורת האמריקנית לא מתמודדת עם נשק גרעיני. לא כל כך.
נשק גרעיני אדום-לבן-כחול הוצג על ידי כלי התקשורת בארה"ב כערב מרגיע לביטחון לאומי - או במקרה הגרוע הכרח מצער - מאז שהעידן הגרעיני התפרסם לפני 61 שנים עם הפצצת האטום של הירושימה.
ההפצצה האטומית הראשונה של יפן הגיעה שלושה ימים לפני שקר נשיאותי ראשוני בנוגע למדיניות הנשק הגרעיני של ארה"ב. השקר היה עצום, אבל מעט מאוד עיתונאים בארצות הברית אי פעם עשו כל כך הרבה כמו מלמלל תלונה על כך.
ב-9 באוגוסט, 1945, הנשיא הארי טרומן אמר לציבור המחבל הזה: "העולם ישים לב שפצצת האטום הראשונה הוטלה על הירושימה, בסיס צבאי. זה היה בגלל שרצינו בהתקפה הראשונה הזו להימנע, ככל האפשר, מהרג של אזרחים".
למעשה, ממשלת ארה"ב יצאה מגדרה כדי לבחור ערים יפניות בגודל מספיק כדי להציג את היקף כוחה הקטלני של הפצצה - בהירושימה ב-6 באוגוסט ובנגסאקי ב-9 באוגוסט. כתוצאה משתי ההפצצות הללו. , מאות אלפי אזרחים מתו, מיד או בסופו של דבר. אם מצפונו של טרומן היה נקי, ספק אם הוא היה מרגיש נאלץ לעסוק בעיוות בסיסי שכזה בשחר העידן הגרעיני.
הידע המדעי של פרויקט מנהטן שפיתח את פצצת האטום היה מטה במעבדת לוס אלמוס הסודית בצפון ניו מקסיקו החל באביב 1943. כיום, למעבדה אחת יש תקציב שנתי של 2 מיליארד דולר, עם רוב הכסף מוקדש לתפקיד המפתח של המעבדה בסיוע לשמור על "האמינות והבטיחות" של הארסנל הגרעיני של ממשלת ארה"ב - שכולל כיום כ-10,000 כלי נשק תרמו-גרעיניים. אבל תצטרך לחפש למרחקים כדי למצוא סיקור חדשותי אמריקאי מיינסטרים שמעלה שאלות בסיסיות לגבי הארסנל הזה בתור כל סוג של "איום גרעיני".
בינתיים, מומחים אומרים שלממשלת ישראל יש כעת כ-200 כלי נשק גרעיניים. הפעולות הצבאיות של ישראל בשבועות האחרונים מדגישות את נכונותה להשתמש בנשק היי-טק למתקפה פזיזה שהורגת אזרחים רבים.
אבל בתקשורת החדשותית בארה"ב, המסר הסמוי הוא שפצצות גרעיניות אמריקאיות הן בסדר, והעובדה שישראל בעלת בריתה של וושינגטון מחזיקה בארסנל גרעיני גדול לא אמורה להוות סיבה לדאגה גדולה.
עד לרגע שבו האירועים יוכיחו אחרת, המדיניות של פריסת מערך של נשק גרעיני עם הרציונל של "הרתעה" יכולה לשכנע את המאמינים שהכהונה הגרעינית בוושינגטון ראויה לאמון שלנו.
אבל, אם נעמיק יותר מאמונה עיוורת לאומנית, יש לשקול כמה שאלות חשובות. בשבוע שעבר שאל הסופר הלטינו-אמריקאי אדוארדו גליאנו שניים מהם: "מי מכייל את מד הסכנה האוניברסלי? האם איראן הייתה המדינה שהטילה פצצות אטום על נגסאקי והירושימה?"
______________________________
המהדורה בכריכה רכה של ספרו האחרון של נורמן סולומון, "War Made Easy: How Presidents and Pundits Keep Spinning Us to Death", התפרסמה הקיץ. למידע, עבור אל: www.warmadeeasy.com