נורמן סולומון
מתי
אלפי מפגינים מתכנסים לסיאטל בסוף החודש הזה
לאתגר את הפסגה העולמית של ארגון הסחר העולמי, לא סביר שיעשו זאת
לקבל שימוע הוגן מתקשורת ההמונים באמריקה.
לשקול
איך אחד העיתונים המשפיעים ביותר במדינה מסגר את המחזה הקרוב
העימות עם תחילת נובמבר. הוושינגטון פוסט דיווח בעמוד הראשון שלו
ש-WTO התמודד עם "התנגדות אלימה" - הערכה שלא
מצוטט או מיוחס לכל אחד - כנראה רק עניין של עובדה.
"אַרסִי"?
לפי המילון שלי, ההגדרה המתונה ביותר של המילה היא
"מעצבן מאוד, מגונה או קשוח." שאר ההגדרות:
"רעיל או פתוגני ביותר; עוין או אנטגוניסטי מאוד;
נִתעָב."
לא
אתה פשוט אוהב דיווח אובייקטיבי?
כותרת
מעל הקפל בעמוד הראשון של הפוסט, המאמר מ-2 בנובמבר המשיך לצטט ארבע
מקורות פרו-WTO: נשיא הארגון, מנהל בכיר בגולדמן,
חברת השקעות זאקס, נציגת הסחר בארה"ב וחברה בבריטניה
בית הנבחרים. לעומת זאת, ציטוטים של אויבי ה-WTO היו נדירים ו
חוֹלֵף.
כזה
הסיקור של נושאי סחר הוא משמעותי מכיוון שהוא שגרתי. עבור רוב ה
בתקשורת החדשות בארה"ב, המעלות של הגלובליזציה הכלכלית ברורות מאליהן, כמו
אמהות ועוגת תפוחים.
בסך הכל,
בשנים האחרונות, עיתונאים תיארו את הסכמי הסחר של NAFTA ו-GATT כצעדים
לעבר רציונליות וקידמה גלובלית. מתנגדים נדונו תדיר
- אבל לא נשמע לעתים קרובות. יש ל"וויכוח" התקשורתי על הגלובליזציה
דומה לקול מחיאת כפיים מצד אחד.
רב
מבין הפעילים האנטי-WTO שיגיעו בקרוב לסיאטל זכו לעומק
ידע על היבטים מרכזיים של סחר ושל הכלכלה העולמית. הם יביאו א
שפע של מידע ודאגה עמוקה לגבי הסביבה, העבודה, האדם
זכויות וצדק כלכלי.
בינתיים,
במסדרונות הכוח הארגוני, האסטרטגים מודאגים.
השמיים
גיליון 8 בנובמבר של שבוע העסקים כולל יצירה צנועה מאת ג'פרי גארטן, א
תת שר המסחר לשעבר בממשל קלינטון, שמצהיר:
"בסוף נובמבר, סיאטל צפויה להיות זירת מבחן גדול עבורו
קפיטליזם גלובלי. אז יותר מ-1,000 ארגונים לא ממשלתיים
(ארגונים לא ממשלתיים) מתכננים לשבש את הפתיחה של סבב חדש של סחר עולמי
משא ומתן".
דומה
החששות מושמעים על ידי פרשני תקשורת רבים אחרים. ממה הם מפחדים
שֶׁל? השתתפות דמוקרטית מופרזת בקבלת החלטות. לארגונים לא ממשלתיים "יש
ניצל במיומנות את החלל שבין ממשלות מתכווצות שאינן מסוגלות לרכך
השפעת השינוי על אזרחים רגילים וחברות רב לאומיות שכן
הסוכנים של השינוי הזה", כותב גארטן.
תִרגוּם:
חברות ענק הצליחו לכופף ולעצב את מדיניות הממשלה, תוך כדי
"אזרחים רגילים" סבלו מהשלכות קשות. ולא
קבל באופן פסיבי את התוצאות, קבוצות אקטיביסטיות מתנגדות - ומה יותר גרוע,
הם מתקדמים לאנשהו.
"בזמן
ממשלות ומנהלים משעממים את הציבור ואת התקשורת בסטריליות
הפשטות לגבי שווקים חופשיים", מוסיף גרטן, "ארגונים לא ממשלתיים שולחים יותר
מסרים בעלי ניואנסים רגישים לחרדות של קהילות מקומיות ברחבי הארץ
עוֹלָם. במקביל, הם מכינים אסטרטגיות מתוחכמות
להשפיע על רשתות טלוויזיה, עיתונים ומגזינים".
תִרגוּם:
פעילים מאיימים לגזול את הזכויות של הכסף הגדול כדי לקבוע
הודעות התקשורת העיקריות.
"אם
וושינגטון ו-Corporate America לא זזות באופן נחרץ", מזהיר גארטן,
"ארגונים לא ממשלתיים יכולים לשלוט בדעת הקהל על סחר ופיננסים עולמיים".
תִרגוּם:
וושינגטון ו-Corporate America חייבים לוודא שהם ממשיכים לשלוט
דעת קהל.
אבל
הפחדים של חלקם הם תקוותיהם של אחרים: במהלך השבוע שאחרי חג ההודיה,
אירועים בסיאטל יכולים להוות פריצת דרך עבור תומכי הדמוקרטיה
תהליכים. האקטיביזם העולה על פני השטח יכול ליצור דינמיקה חדשה חזקה מספיק כדי
לשנות את תנאי השיח הציבורי.
בְּמֶשֶך
בעשור הזה, כשמנהיגי ממשלה ומנהלי תאגידים צעדו בקצב
של תופים רב לאומיים, תנועות אופוזיציה עממיות השתרשו ו
פרחו בקהילות רבות. בהדרגה, מאז ייסוד הסחר העולמי
הארגון לפני חמש שנים, הם פיתחו דרכים לנטר את הסודי
הפעילות של WTO ועבודה משותפת - חוצה גבולות של גזע, מעמד,
שפה, תרבות ולאום.
בֶּאֱמֶת
נהלים דמוקרטיים - לא פקידי WTO שלא נבחרו - צריכים לקבוע את
כללי הכלכלה העולמית. ההשלכות הן עמוקות: על זכויות אדם,
עובדים, בריאות הציבור והסביבה. עם תנועה עולמית שמתהווה
כדי לאתגר את הגלובליזרים הארגוניים, נראה כמה מהמסר שלו יכול
לעבור את מסנני התקשורת במהלך הפסגה ההיסטורית בסיאטל.
נורמן
סולומון הוא בעל טור בסינדיקציה. ספרו האחרון הוא "ההרגלים של
תקשורת מטעה ביותר".