לג'ון גרישאם יש מותחן משפטי חדש, ורק התחלתי לקרוא אותו. אני קורא את כל הדברים שלו, למעשה, מאוד נהנה ממנו. אבל הנה העניין, רק פרק אחד קטן, ויש משהו ששווה לומר. הספרים שלו לא כמו שלי... הוא הוא. זה ייקרא על ידי המון אנשים, באמת המון המון. סביר להניח שהוא יהפוך לסרט עם הרבה יותר תשומת לב. אני לא חושב שמישהו בכל הטונות האלה יתפנה בטענה שזה לא מציאותי, ועוד פחות מכך משקר בזדון על אמריקה. ועדיין, הספר מתחיל בצורה שתוך כמה עמודים בלבד מציג את הקפיטליזם באשר הוא - שפל.
הסיפור הוא שתביעת חוק הוגשה נגד חברת כימיקלים ענקית בגין השלכה, מתברר בגלוי, כולל שקר, מניפולציות, ועוד ועוד, בעיירה קטנה במיסיסיפי, באופן נרחב עד כדי כך שמוות הוא תוצאה שגרתית וכל זה. העיר חייבת להימנע ממים כמו המגפה. בפרק הראשון חבר המושבעים מכריע בתיק - וכנגד הסיכויים העונש על החברה הוא 40 מיליון דולר - ומכיוון שיש מאות תביעות פוטנציאליות מאותו סוג, עבור לקוחות אחרים שאיבדו בני משפחה וכו', הגדולים חברת כימיקלים בבעיה. שאר הספר יעסוק בערעור. אבל בפרק הראשון אנחנו מקבלים מבט על הבעלים המיליארדר של חברת הכימיקלים, כמו גם על צי עורכי הדין התומכים שלו וכו', והמבט הוא כמו לבהות בפני הגיהנום - אבל זה לא הפנים של לעזאזל, זה הפנים של הכלכלה שלנו, הפנים של הצמרת והתשתית של החברה שלנו. ועדיין, אף אחד לא מוכן להניח את הספר ואמר, זה שטויות, אנחנו לא חיים בגיהנום. התמונה הזו שהוא מצייר היא לא איך שהיא עובדת. במקום זאת כולם הולכים לקרוא את זה, יזהו שזה איך זה עובד, אם הדברים לא באמת גרועים יותר, ואז ימשיך לקרוא. כמובן שאם הכותרת הייתה קפיטליזם מבאס, התוצאות היו אחרות, אבל גרישם הוא סופר מיומן מדי בשביל זה.
זה חשוב, אני חושב, הרבה יותר מאשר רוב מה שעובר לתובנה או חוכמה לגבי פעולות המוחות של אמריקן. הוא אומר שלמעשה כולם יודעים שהכל שבור, גם אם מעטים מאוד מאיתנו רוצים לומר זאת בגלוי ואף פחות חושבים שאפשר לעשות משהו בנידון. הוא אומר שכל אחד בוחר את אפשרויות החיים שלו על סמך ההנחה של המשך אימה - מה שכמובן למעשה מבטיח את המשך האימה. זה אומר לנו שיש בעיה להתגבר מעבר לבורות, אפילו יותר משתקת מבורות. נמאס לי לשמוע את עצמי אומר דברים כאלה, אני מודה... ובכל זאת, אני לא יכול לעצור את עצמי. כי זה מרגיש כאילו זה ברור כמו הצבעה על מונרך עירום - ובכל זאת, אפילו כשאני עושה את זה, המונרך, חשוף פסים, מתהלך.
האם כל מה שחסר יותר אנשים מצביעים? לא. מה שחסר הוא שיותר אנשים מספקים סיבה לתקווה... אמיתי, מושכל, מתמשך, תקווה, בעצם מלדלק אקטיביזם אמיתי, מושכל, מתמשך.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו