קריאתו של טראמפ ל"נערים הגאים" ולאנשי ימין קיצוני חמושים אחרים "לעמוד מנגד" שפכה סוף סוף אור על האיום האמיתי של הפחדה פיזית סביב הבחירות, כדי להוסיף לאיומים של מתקפות סייבר והתעללות של מערכת המשפט. הקריאה שלו לנשק היא גם תזכורת לכך שקריאת טרוריסטים מקומיים מהימין הקיצוני רק "משגיחים" ממזערת ואף מקטינה את האיום, מכמה סיבות.
ניתן להגדיר משמר כ"חבר בוועדת מתנדבים המאורגנת לדיכוי והענשת פשע באופן סופי (כמו כאשר תהליכי החוק נתפסים כלא מספקים)", או באופן רחב יותר "עושה צדק שמינה את עצמו בעצמו". עצם ההגדרה הזו אינה מכסה את האיום או השימוש באלימות שאינה מקיימת "צדק" נגד "פשע", אלא למעשה מכוונת לאנשים על סמך איך הם נולדו או מה הם מאמינים.
המושג של ערנות מעורר תגובה קהילתית ספונטנית לכשלים של אכיפת החוק, או "נטילת החוק לידיים" אבל קבוצות ימין קיצוני חצי צבאיות בשנים האחרונות תפקדו יותר כאגפים חמושים של תנועות חברתיות פשיסטיות, לרוב עם כלי נשק מתוחכמים. , הדרכה ותעמולה מקוונת. הגדרתם כ"עירנים" מתעלמת מהטבע המאורגן והרציני של האיום, גם אם הם מה שמכונה "זאבים בודדים" בהשראת רשתות הימין הקיצוני הללו.
גם לדריכות יש פנים רבות ושונות. היא כללה היסטורית המון לבנים שעשו לינץ' באפרו-אמריקאים, החמושים שרצחו את טרייבון מרטין ואחמד ארברי, ואת הזוג מקלסקי שהניף נשק נגד מפגינים של Black Lives Matter. אבל הקונספט כל כך רופף שאפשר לנשק אותו גם נגד תושבי השכונה השחורה שסגרו בית סמים שהשוטרים לא עשו לגביו כלום, או לצורך העניין שמתגוננים נגד קבוצות ימין קיצוני חמושים שהשוטרים לא עשו לגביהם כלום. .
לדריכות יש גיבוי חיובי חזק בתרבות הפופולרית של הוליווד, המתמקדת ב"גיבורים" שמחליטים שהקוד המוסרי האישי שלהם חזק יותר מבירוקרטיות ממשלתיות שמתעלמות או מעודדות עוולות. ליישם את הדימוי הרומנטי הזה על קבוצות פשיסטיות חמושות זה לעשות עמן טובה, להשתלב בדימוי העצמי שלהן כמגיני צדק מפני זרים שודדים ופוליטיקאים שלא עושים כלום. מסמכים פנימיים של המחלקה לביטחון פנים, למשל, העלו את הטענה המקוממת שהרוצח קייל ריטנהאוס היה בקנושה רק "כדי לעזור להגן על בעלי עסקים קטנים".
אבל ההצהרה של טראמפ מדגישה את הבעיה העיקרית של ביקורת על קבוצות ימין קיצוני חמושות כשומרות "שפועלות מחוץ לחוק". כלומר, הביקורת הזו מתפוררת כשהם מקבלים ברכה מהרשויות, בין אם מרשויות אכיפת החוק האוכפות מוסר כפול מוטה נגד מפגיני שמאל על אנשי ימין, מהמשטרה בקנושה, פורטלנד, אלבוקרקי וערים רבות אחרות. מחוזות שמשתפים פעולה באופן פעיל עם צבאות ימין קיצוני חמושים, או מהבית הלבן עצמו.
מה קורה כאשר שריף מחוז ימני מציב במקום קבוצה של אנשי מיליציה, והם מתחילים להקים מחסומים ולבדוק תעודות זהות עם חותמת מעין ממשלתית של אישור (כפי שהחל לקרות במהלך השריפות באורגון)? מה קורה אם המשטרה עצמה תוחדר על ידי קבוצות ימין קיצוני, כפי שעשתה מפלגת שחר הזהב הפשיסטית ביוון, ומיליציות ימין קיצוני ניסו כאן? במילים אחרות, מה אם הם יתחילו לטעון שהם פועלים בגרסת "החוק" של פקידי ציבור? אם קבוצה חצי-צבאית פועלת באופן לא חוקי או חוקי או לא, זה לא לעניין, כאשר הם מפחידים או מטיל אימה על אזרחים המממשים זכויות דמוקרטיות.
צבאות ימין קיצוני למחצה הם אחד האיומים הבולטים על הבחירות הקרובות, במיוחד כאשר המשטרה מצמצמת או משתפת פעולה איתם, ועל כל העברה שלווה של כוח. פעילים חמושים, כשהם מתחזה ל"צופים בסקרים", עלולים להפחיד מצביעים בקהילות מסוימות מעצם נוכחותם (שיירות טראמפ האחרונות בערים מסוימות עשויות להוות חזרה כללית למבצע כזה). האיום של ירי יכול לשמש כדי לדכא את ההצבעה השחורה בערים כמו מילווקי, דטרויט ופילדלפיה, בניסיון לחזור על הניצחונות הצמודים של טראמפ ב-2016 במדינות מפתח. חוקרת אוניברסיטת שיקגו, קתלין באלו, אפילו מזהירה מפני "נפגעים המוניים" כמו מעשי הטבח באוקלהומה סיטי, פיטסבורג, אל פאסו וקריסטצ'רץ'.
יהיו תרחישי הבחירות אשר יהיו, אין לראות בצבאות הימין הקיצוני הפרא-צבאיים רק כ"משגיחים" ש"לוקחים את החוק לידיים". הם מזכירים לי יותר את המועדונים האולטרה-לאומיים שהתאמנו ביער והפכו למיליציות חמושות לפני מלחמות האזרחים בבוסניה ואוקראינה. אנשים רגילים באותן מדינות הופתעו כאשר הקבוצות צצו כדי לנצל את המשבר, והחלו להתמקד באזרחים, אבל עד אז זה היה מאוחר מדי.
מהו המונח הטוב ביותר להחיל על קבוצות אלו? בארה"ב, למונח "מיליציה" יש פורניר חוקתי המתקבל בברכה על ידי קבוצות חמושות (לא מוסדרות), אבל לפחות המונח הזה מזהה את אופיים המיליטנטי. המונח "עליון לבנה" אינו תמיד מדויק, מכיוון שקבוצות ימין קיצוני מסוימות אוהבות להציג לראווה אנשים צבעוניים החולקים את אמונותיהם האנטי-מהגרים, אנטי-שמאלנים, שנאת נשים, טרנספוביות או נוצריות (נגד מוסלמים או יהודים).
המונח "חצי צבאי" מעביר בצורה מדויקת את מעמדם כ"כוחות צבאיים למחצה" מחוץ לצבא הסדיר, אך לא את השימוש המאיים שלהם בפחד. המונח המתאים ביותר לקבוצות הללו הוא אותו מונח שהם אוהבים ליישם על אויביהם: "טרוריסטים מקומיים".
בבחירות הקרובות, עלינו להיות "עירניים" לא כל כך נגד "ערנים" לא מאורגנים, אלא נגד טרוריסטים מקומיים מאורגנים שעלולים להפחיד את הבוחרים לפני, ביום או אחרי יום הבחירות. הצבעה בדואר היא לא רק הגנה טובה מפני נגיף ה-COVID-19, אלא מפני נגיף האלימות הפשיסטית.
זולטאן גרוסמן הוא פרופסור לגיאוגרפיה ולימודי ילידים ב-The Evergreen State College באולימפיה, וושינגטון, המלמד על סכסוך אתני/גזעי, משאבי טבע ומיליטריזם, והוא פעיל-חוקר ותיק של תנועות ימין קיצוני גזעניות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו