מאמר זה הופיע במקור על אתר אל ג'זירה אמריקה, ביחד עם זה סיפור טלוויזיה: http://www.youtube.com/watch?v=eGQaF7-63iM,
ראה גם דוח נוסף זה: http://www.youtube.com/watch?v=a11epOpRmBY
התנועה המודרנית לזכויות הומואים נולדה ב-28 ביוני 1969, בסטונוול אין, ברחוב כריסטופר בווסט וילג' בניו יורק. התנגדות פרצה בתגובה לפשיטה אלימה של המשטרה נגד הקהילה הגאה, ו המהומות נמשכו במשך מספר ימים. רבים מהמנהיגים המרכזיים היו נשים טרנסג'נדריות, כגון סילביה ריברה, שהחלה את פעילותה במהלך תנועת זכויות האזרח של שנות ה-1950 והמשיכה עד מותה ב-2002.
יותר מ-40 שנה מאוחר יותר, אפילו במקום שנחשב זה מכבר למקלט עבור לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב), הרבה להט"בים עדיין חיים בפחד מאלימות משטרתית.
מיטשיל מורה, פעיל צעיר, אמר שהמשטרה הטרידה אותו על כך שהתלבש נשי, ואת חבריו על כך שלא השתלבו בתפקידים מגדריים צרים.
"רחוב כריסטופר הוא מיקום היסטורי, והוא תמיד היה מקום מפלט עבור אנשים קווירים, במיוחד צעירים צבעוניים. אבל עם ג'נטריפיקציה, היה פה שיטור אגרסיבי, וזה דבר ממש מפחיד", אמרה לנו מורה. "זה מפחיד כשלוקחים מאיתנו מקומות בטוחים".
זה לא רק בניו יורק. מחקר 2012 [PDF] מאת הקואליציה הלאומית של תוכניות נגד אלימות מצא כי טרנסג'נדרים ברחבי ארה"ב חווים פי שלושה אלימות משטרתית מאשר אנשים שאינם טרנסג'נדרים. המספרים האלה גבוהים עוד יותר עבור אנשים טרנסג'נדרים בצבע. גם כאשר טרנסג'נדרים היו קורבנות לפשעי שנאה, 48 אחוז דיווחו שקיבלו התעללות מהמשטרה כשהם פנו לעזרה.
אנדריאה ריצ'י, עורך דין המתמחה בהתנהגות בלתי הולמת של המשטרה, אמר לנו שרשויות אכיפת החוק רואה בשיטור תפקידי מגדר כחלק מעבודתם.
"אני חושבת שרוב האנשים מכירים פרופיל גזעי", היא אמרה לנו. "אבל אני חושב שאנשים פחות מכירים איך מגדר הוא באמת מרכזי במשטרה בארצות הברית. זה כולל ציפיות לגבי איך נשים אמורות להיראות, איך גברים אמורים להיראות, איך נשים אמורות להתנהג ואיך גברים אמורים להתנהג".
כשאנשים נראים או מתנהגים בחוסר התאמה בין המינים, היא אמרה, המשטרה "קוראת את זה לעתים קרובות כהפרעה, ולעתים קרובות היא תופסת את האדם הזה כבר מופרע, כבר חשוד, כבר נוטה לאלימות".
דין ספרד, עורך דין ומייסד של פרויקט חוק סילביה ריברה, מרכז לדיני עוני המייצג טרנסג'נדרים, מסכים. "זה חלק ממה שזה שיטור - האם זה סוג של חשד כללי", אמר. "האם משהו נראה לא במקום? וטרנסג'נדרים הם לעתים קרובות הדבר הזה שנראה לא במקום".
טרנסג'נדרים אמריקאים יש גם סיכוי גבוה יותר להיות עניים וחסרי בית, בגלל אפליה בעבודה, בדיור ובנגישות לשירותים חברתיים.
"אם אתה עני ואינך יכול לגשת לדברים האלה, סביר יותר שאתה עני וברחוב מה שמעמיד אותך בנתיב המשטרה", אמר ספייד.
עבור טרנסג'נדרים אמריקאים, המעגל הזה של עוני, חוסר בית וכלא יכול להתחיל מוקדם, שכן רבים נדחים על ידי משפחותיהם כבני נוער, ומגיעים לאומנה ולמערכת המשפט לנוער. "מערכות אלו הן מנבאים למערכות הענישה למבוגרים", אמר ספייד. "בוא נגיד שנערה טרנסית צעירה מוכנסת לבית של בנים, והיא לא מרגישה בטוחה שם. היא עוזבת, אז אולי היא גרה ברחוב, עושה כל שביכולתה כדי להסתדר. ואז היא מגיעה למערכת המשפט הפלילי".
חוקים נוספים של פשעי שנאה עשויים להיראות כמו דרך אחת להגן טוב יותר על טרנסג'נדרים אמריקאים. אבל התומכים מציינים שחלק גדול מהאלימות שקהילות טרנס מתמודדות עם היא בידי המשטרה עצמה. "ולכן התפיסה שהרחבת כוחה של המערכת להעניש איכשהו תציל אותנו היא ממש מזיקה", הסביר ספייד.
ארגוני הסברה פועלים לשינוי האפליה של להט"בים. הקבוצה TransJustice, למשל, מכשיר טרנסג'נדרים בניו יורק על זכויותיהם באינטראקציות עם המשטרה.
אבל לא רק למשטרה יש גישות שפוגעות בקהילת הלהט"ב, אמרו לנו הסנגורים. גם התקשורת אשמה. דוגמה אחת שנתנו עורכי הדין הייתה המקרה של ארבעת ניו ג'רזי.
בשנת 2006, קבוצה של לסביות שחורות מניו ג'רזי נעצרה בגין דקירות של אדם בשדרה השישית בווסט וילג'.
הנשים אמרו שגבר, דוויין בוקל, עשה מעשי מיני גס שהם דחו, ואמר לו שהם לסביות. בתגובה, לדבריהם, הוא ירק לעברם וניסה לחנוק שתיים מהנשים. התפתחה קטטה, ובקל נדקר מתוך הגנה עצמית, לדבריהם. בוקל טען שהוא השמיע הערה פלרטטנית כשהנשים עברו, ואז הן תקפו אותו, ללא הפרובוקציה שלו.
"המשטרה הגיבה למקום וקראה את הנשים לא כאנשים ששרדו פיגוע אלים, אלא כמבצעות אלימות", אמר ריצ'י לאמריקה הלילה. "זה היה בגלל שהם היו צעירים, בגלל שהם היו שחורים, בגלל שהם לא היו מגדריים".
בשנת 2007, ארבע מהנשים היו הורשע בתקיפת כנופיות. בשנה שלאחר מכן, שתיים מהרשעות אלה בוטלו.
דיברנו עם שני חברים בארבעת ג'רזי, פטריז ג'ונסון, שריצה כמעט שמונה שנות מאסר, ורנטה היל, שהרשעתה בתקיפה בוטלה. בהסתכלות על הנשים הללו, היה קשה לדמיין את המשפטים הקשים שקיבלו. גובהו של פטריז מתחת למטר וחצי לא נראה מאיים. הם תיארו מערכת משפטית שנערמה נגדם מההתחלה. הם אמרו שהמשטרה תיארה אותם מיד כפושעים, עיתון קרא להם "לסביות רוצחות", פוקס ניוז כינה אותם כנופיה לסבית, והתובע קרא להם חיות.
"עכשיו זו קבוצת בנות שמעולם לא הייתה להן עבר פלילי", אמרה היל. "מי היה בבית הספר ובקולג', עבד, משפחה, עם דירות משלנו, הכל. ועל כל זה לא דיברו".
אף כתב לא ניסה לפנות לעורכי הדין שלהם כדי לנסות לקבל את הסיפור שלהם, לפי ג'ונסון. "מה שהיה להם היה מחוץ להנחות בדוחות המשטרה", אמרה. "אף אחת מההצהרות שלנו לא נשקלו, אז נמצאנו אשמים אוטומטית בכל התקשורת".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו