בסוף השבוע שעבר הודיעה ארה"ב שהפילה 50 טונות של תחמושת לקבוצות מורדים בצפון סוריה. למרות ההודעות הפומביות שהכריזו על ההפך, רוב התחמושת, אם לא כולה, הגיעה לידי הכורדים הסורים שנלחמו תחת דגלם של כוחות ההגנה על העמים, או YPG.
רגישה לנטייתם השלילית של צבא סוריה החופשית ובעלות ברית טורקיות כלפי הכורדים הסורים, ארה"ב הכריזה בקול רם וברור כי התמיכה נועדה למספר קבוצות מורדים ערביות במחוז רקה שהתארגנו תחת המטריה של הארגון החדש שהוקם. כוחות דמוקרטיים סוריים.
ללא קשר לשיח הציבורי, אין ספק שארה"ב התכוונה שהתחמושת תגיע לידיים כורדיות מלכתחילה.
ה-YPG היה אחד מבעלי בריתה הקרובים ביותר של ארה"ב במאבק נגד מה שנקרא ארגון המדינה האסלאמית, ובתמיכת תקיפות אוויריות של הקואליציה הם הנחיתו מספר מכות משמעותיות לארגון הג'יהאד. עם זאת, ההסתייגויות הטורקיות מהארגון בשל קשריו ההדוקים עם ה-PKK - שמנהלת התקוממות נגד המדינה הטורקית בשלושים השנים האחרונות - אילצה את ארה"ב לצמצם את תמיכתה למינימום. עד עכשיו.
לפני זמן לא רב, כתבתי מאמר שהציע כי על ידי בחירת טורקיה על פני הכורדים הסורים, ארה"ב בגדה היכן מונחות כוונותיה האמיתיות במאבק נגד ארגון המדינה האסלאמית: שמירה על השפעתה באזור במקום להביס את הג'יהאדיסטים. השינוי הפתאומי של הטקטיקות של ארה"ב, כעת כשהחליטה לספק תמיכה חומרית ל-YPG, אינו מערער, אלא מאשר את התיאוריה הזו.
היחסים בין ארה"ב לטורקיה נותרו ברובם זהים, אך הופעתה של רוסיה כצד חדש לסכסוך הסורי אילץ את ארה"ב להפוך את הפוליטיקה האזורית שלה לכנועה לשאיפותיה העולמיות.
רוסיה החלה את התקיפות האוויריות שלה בסוריה ב-30 בספטמבר. לאחר שכבר תמכה במשטר אסד פוליטית, כלכלית וחומרית במשך עשורים רבים, התערבותה הפיזית בסכסוך לא באה כהפתעה גדולה - למרות העובדה שרבים קיוו שזה לעולם לא יקרה. .
תקיפות אוויריות רוסיות כוונו לכל הצדדים שהמשטר רואה כטרוריסטים, כלומר בעצם כל מי שנושא אקדח מבלי להיות חלק מהכוחות המזוינים של סוריה - יוצא דופן בולט הוא ה-YPG, שאינם בקואליציה ולא בעימות ישיר עם המשטר.
בהקשר של המלחמה בסוריה, נראה שהדבר היחיד שארה"ב ורוסיה מסכימות עליו הוא יחסן לכורדים, ששני הצדדים תופסים כבעלי ברית פוטנציאליים מרכזיים בשטח, לאימה הגדולה של טורקיה שתופסת את ה-YPG. ומפלגת האיחוד הדמוקרטי (PYD) כארגוני טרור והזהירה כי נשק שיחולק למפלגות הללו עשוי לשמש בסופו של דבר נגד המדינה הטורקית.
לפני נפילות האוויר האחרונות ניתן היה לשמוע קולות קריטיים יותר ויותר המגיעים מהכורדים בנוגע לשיתוף הפעולה שלהם עם ארה"ב. התקיפות האוויריות של הקואליציה מילאו תפקיד מכריע בהתקדמות הכוחות הכורדים נגד ארגון המדינה האיסלאמית, אך הזנחתו של הבית הלבן לדבר. נגד טורקיה, כשהאחרונה ניהלה מלחמה באזרחיה הכורדים בניסיון למחוץ את התמיכה ב-PKK, גרמה ל-YPG ולזרוע הפוליטית שלה, ה-PYD להבין שתמיכה מערבית רק תגיע רחוק כל כך.
כאשר מנהיג שותף של ה-PYD, סאלח מוסלם, נשאל בראיון לאחרונה על התגובה הכורדית להתערבות הצבאית של רוסיה בסוריה, הוא השיב: "נילחם לצד מי שיילחם בדאש. נעמוד לצד מי שילחם במנטליות דאעש", תוך שימוש בראשי התיבות הערביים של ארגון המדינה האיסלאמית. הצהרה זו מדגישה את העדיפות העיקרית של ה-PYD - המלחמה ב-IS - ואת נכונותו לקבל סיוע ממי שמוכן לתת אותו.
הכורדים וארה"ב הם רק בעלות ברית בכל הנוגע ללחימה בקבוצת המדינה האסלאמית. מול כוחות עוינים מכל הצדדים - כוחות משטר וג'יהאד במערב ובדרום, טורקיה בצפון וממשלת כורדיסטן במערב - הם לא בדיוק מפונקים לבחירות בכל הנוגע לבחירה עם מי ליישר קו. אבל מכיוון שמבחינה אידיאולוגית, ה-PYD וה-YPG רחוקים מארה"ב כמו שהם מרוסיה, יש סיכוי ממשי שהם יפנו אל האחרונה כאשר "הברית" האמריקאית שלהם לא תצליח לספק.
למרות שעד כמה ה-PYD וה-YPG תומכים במעורבות הרוסית בסוריה עדיין לא ברור - מפקד אחד של YPG הכריז בפומבי שהם ביקשו נשק מרוסיה, בעוד הצהרה אחרת הכחישה דיווחים קודמים שטענו לתמיכת YPG בפעולות רוסיה - אזכורו של פוטין הכורדים ככוח חשוב במאבק בארגון המדינה האסלאמית במהלך נאומו בעצרת הכללית ה-70 של האו"ם עוררו חשש בקרב האמריקאים לברית רוסית-כורדית. מחשש לאבד את אחת מבעלי בריתה המרכזיים בשטח בסוריה ליריבה העיקרי בזירה הפוליטית העולמית, לא נותרה לארה"ב ברירה אלא להגביר את התמיכה ב-YPG.
אז האם זה אומר שהכורדים הסורים יכולים להיות רגועים עכשיו שהמעצמות העולמיות העיקריות מתחרות על תשומת הלב שלה? לצערי לא.
גם רוסיה וגם ארה"ב עדיין נזהרות מלדרוך על בהונותיה של טורקיה. רוסיה יודעת שלטורקיה יש גיבוי של נאט"ו, ולמרות שהרבה יצטרכו לרדת לפני שהסלמה בקנה מידה מלא יהפוך לאיום ריאלי, עתודות הסבלנות של נאט"ו התרוקנו משמעותית כבר במהלך המשבר באוקראינה. עבור ארה"ב, טורקיה ממשיכה להיתפס כבעלת ברית אזורית הכרחית למרות תמיכתה הסמויה ברבים מאותם ארגונים רדיקליים ממש שהקואליציה בהנהגת ארה"ב מפציצה כעת.
מנקודת מבט טורקית, הכורדים - הן מבית והן מחוצה לו - מהווים איום גדול יותר על ביטחונה הלאומי מאשר ארגון המדינה האסלאמית או כל ארגון ג'יהאד אחר. ככזה, היא תעשה את המקסימום כדי למנוע כל פעולה שעלולה לחזק את הכוחות הכורדים הסורים. תוכניותיה של טורקיה לאזור חיץ בתוך סוריה עשויות לרדת מהשולחן כעת, כאשר שלמות גבולות סוריה מובטחת על ידי רוסיה, אך עדיין יש לה מינוף מסוים בשל שליטתה בשערי אירופה, כפי שהוכח מהעסקאות האחרונות שנעשו עם האיחוד האירופי בנוגע למשבר הפליטים.
בסופו של יום, הכוחות הכורדיים בסוריה ממשיכים במאבקם המאוד בודד למחוק את צפון סוריה מארגון המדינה האסלאמית ומארגוני ג'יהאד אחרים. ייתכן שההתערבות הרוסית סיפקה לה הזדמנויות מוגבלות להרחיב את בסיס התמיכה שלה ברמה הבינלאומית, אבל להיקלע בין מאבק כוח של ארה"ב ורוסיה על דומיננטיות אזורית זו לא עמדה מעוררת קנאה במיוחד למצוא בה את עצמו.
Joris Leverink הוא עיתונאי עצמאי מאיסטנבול עם תואר שני בכלכלה פוליטית, ועורך במגזין ROAR. הוא מצייץ ב-@Le_Frique.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו