Podemos הוא התקווה החדשה בשמאל כאן בספרד עבור אלה שכבר לא מרגישים מיוצגים על ידי הפוליטיקה המרכזית (PP/PSOE) ואפילו לא צדדים שלישיים (IU/UPyD). טווח ההגעה שלו עולה על זה של הפוליטיקה הספרדית וגם נותן תקווה לרבים בשמאל ברחבי העולם.
Podemos טוען שהוא שלוחה של תנועת 15-M. עם זאת, כפי שציינתי בהודעתי הקודמת, יש סיבות להאמין שהם לא רק מהווים איום על האליטות, הם גם משתתפים - ברצון או שלא - בהגשמת אג'נדה המבקשת לבנות גוש אירופי אזורי תחת שליטה של ארה"ב.
אכן, ישנם סימנים רציניים לכך שפודמוס אכן בעד ביסוס פוליטי של האיחוד האירופי, שהוא, לדעתי, כמו גם של אנליסטים רבים, הרחבה של ההגמוניה האמריקאית. בתוכנית שלה בת 36 עמודים, למעשה אין אפילו רמז לכך שפודמוס עשוי לרצות שספרד תצא מהאיחוד האירופי. למעשה, להיפך, כל התייחסות לחוק ומוסדות האיחוד האירופי היא בעיקר כדי לאכוף אותו או להרחיב אותו. למרות שלעתים קרובות הם מביעים את הרצון לעשות רפורמה באיחוד האירופי, הם בדרך כלל שוכחים להזכיר כיצד להתגבר על המבוי הסתום המוסדי שבו נמצאים האיחוד האירופי ו-28 המדינות החברות בו.
כמו כן, כפי שציינתי בפוסט קודם, פודמוס אכן בעד עצמאות הן של אזור קטלוניה והן באזור הבאסקי של ספרד. מנהיגה פבלו איגלסיאס אולי אומר אחרת בעיתונים, אבל כשקוראים את הראיון המלא הוא בדרך כלל ממשיך ואומר בדיוק ההפך וקובע שמפלגתו בעד הגדרה עצמית, כלומר, הקטאלונים כמו גם הבאסקים צריכים להחליט אם הם רוצים או לא. עצמאות. גם העובדה שפודמוס השתתפה בהפגנות בעד עצמאות בקטלוניה ובחבל הבאסקים מעידה לכאורה על כך שהם בעד היפרדות.
סימנים אלה ורבים אחרים נראים, למעשה, מצביעים על כך שפודמוס תומך באיזורייזציה של ספרד ואולי אירופה, שהוא פרויקט שארצות הברית כמו גם שדולות חזקות אחרות רצו במשך זמן רב.
עכשיו, מה דעתך על החוקה של צבא אירופי? איפה פודמוס עומד בהקשר הזה?
עכשיו, זה יותר נושא מסובך. ואכן, פודמוס מכריזה בתוכניתה בת 36 העמודים שהיא רוצה במשאל עם לספרדים שיחליטו אם ברצונם לעזוב את נאט"ו, ובכך משאירה את הרושם שהם כן רוצים לשחרר את ספרד מפקודת נאט"ו (כלומר ארה"ב) ולא להשתתף ב התערבויות זרות המשרתות רק את מה שמכונה "אינטרסים של ארה"ב". עם זאת, מבט נוסף על זה מציע פרספקטיבה אחרת.
ואכן, כשהתכוננתי לכתוב את הבלוג הזה על נושא אחר, ראיתי בטעות משהו בטלוויזיה הספרדית שמיד משך את תשומת ליבי והאיץ בי לכתוב על Podemos שוב.
בתוכנית אירוח בשם "Las mañanas de la Cuatro", חואן קרלוס מונדרו מפודמוס - הוא נחשב #2 במפלגה – התבקש להגיב על דיווח קצר בנושא השחיתות בצבא. הדיווח היה על סגן צעיר שעומד בפני כלא בשל פרסום ספר שחשף רמות גבוהות של שחיתות בצבא הספרדי. ההערה של מונדרו הייתה: "...צבא מודרני של האיחוד האירופי צריך להקשיב לצעירים כמוהו".
אכן, אמירה זו מעניינת למדי ומאד חושפת. נראה שזה גם מתאים יותר לרוח ולחזון של Podemos שמופיע דרך התוכנית הפוליטית שלהם והראיונות שלהם. לפי הביקורת והניתוח שלהם, מה שלא בסדר הוא בעיקר שספרד והמוסדות הפוליטיים שלה רקובים בשחיתות. מקרה לא קשה להעלות במדינה הזאת, אפשר לומר. למעשה, מנהיגה פבלו איגלסיאס מתייחס באופן מפורסם לאליטה הפוליטית כאל "קאסטה", שהפכה, במובן מסוים, ל"משפט המלכוד" שלו. עם זאת, ואולי חשוב מכך, על פי אבחנה זו, האיחוד האירופי יכול וצריך להיות מכשיר להתקדמות חברתית, ולגבור לחלוטין על הפוליטיקה הספרדית. כמו כן, אפשר בקלות לטעון שנראה שהשקפתם היא שמדינות הלאום - צרפת, ספרד, איטליה, בריטניה וכו' - חייבות אותי לפרק - או לפחות לצמצם למינימום - אזורים אוטונומיים (באסקים, קטלוניה, יש לחזק את בריטני, קורסיקה, סקוטלנד וכו') וכן את מוסדות האיחוד האירופי.
כעת, אף אחד מהמרשמים הללו לא נאמר במפורש, אבל זה ההסבר היחיד שנותר כשקוראים ושומעים את מה שפודמוס והנהגתה הפיקו עד כה.
באשר לדוגמא אחת, פודמוס מצהירה בתוכנית שלה שהיא רוצה "...להפחית את ההוצאות הצבאיות". יש לפרש זאת ככל הנראה כהפחתת ההוצאות הצבאיות בספרד בלבד. עם זאת, אין אזכור להפחתת ההוצאות הצבאיות באיחוד האירופי.
לסיכום, קשה באמת לדעת בוודאות היכן פודמוס עומד לגבי המוסדות הפוליטיים של האיחוד האירופי, בנושא האירו או בנושא צבא האיחוד האירופי. ואכן, מלבד אמירות מעורפלות, מעט נאמר במפורש על אותם נושאים. עם זאת, ברור שהנהגתה אינה רואה בריבונות הלאומית נושא שראוי להגן עליו וברור גם שהיא חופפת לאג'נדה – לא כל כך סודית – של מוסדות האיחוד האירופי, של השדולים החזקות וההגמונים האמריקאיים.
עם זאת, אפשר לשאול: מה רע בצבא האיחוד האירופי?
צבא האיחוד האירופי מרמז על מדיניות הגנה וביטחון משותפת באיחוד האירופי. זה אומר, למשל, שלצרפת לא תהיה עוד "הגנה" משלה (מילה המשמשת לעתים קרובות לתיאור תוקפנות). המשמעות היא שמדינות כמו איטליה או פורטוגל ילכו בעקבות כל מדינה אירופית אחרת במיזם צבאי, ללא קשר לאינטרסים שלה. המשמעות היא שאם ספרד נקלעה למצב שבו היא מתערבת צבאית נגד אחת משותפות הסחר שלה, היא לא תוכל, בפועל, לעשות הרבה בנידון.
עכשיו מי יוביל מדיניות הגנה וביטחון כזו?
מדיניות ביטחון והגנה משותפת (CSDP) היא מושא סעיף 42 של אמנת ליסבון. הוא מציין בבירור כיצד על האיחוד האירופי לפעול לבניית מדיניות ביטחון והגנה משותפת עד לנקודה - למרות שזה לא נאמר במפורש - של צבא משלו. זה אומר שיהיה צבא אירופי שיחליף את הצבאות הלאומיים.
למעשה, נראה שהאירועים הנוכחיים מאששים דעה זו. העובדה שכל מדינה באיחוד האירופי מפרקת את צבאה עשויה להיות הוכחה לכך שמדינות החברות באיחוד האירופי משתתפות ברצון בהפיכת פרויקט ההגנה והביטחון המשותף הזה למציאות.
יתרה מכך, סעיף 42 מזכיר כיצד: "מדיניות האיחוד (...) תכבד את התחייבויותיהן של מדינות חברות מסוימות, הרואות את הגנתן המשותפת מתממשת בארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO), (...) ותהיה תואמת את המשותף מדיניות ביטחון והגנה שנקבעה במסגרת זו".
מאמר חשוב מאוד זה אומר, בז'רגון המסובך למדי הזה - מאפיין נפוץ בעולם המשעמם של משפט האיחוד האירופי - שה-CSDP יהיה תחת פיקוד נאט"ו עבור מדינות שהן חלק מנאט"ו. בידיעה שרוב המדינות באיחוד האירופי הן חלק מנאט"ו - למעשה תנאי הכרחי להיות חלק מהאיחוד האירופי (ראו אוקראינה) - ברור כעת כי להיות בעד צבא האיחוד האירופי, במילים אחרות, להיות בעד ביטחון משותף ומדיניות הגנה, שווה להיות תחת פיקודם של גנרלים צבא ארה"ב ושווה לנהוג במדיניות החוץ של ארה"ב.
צבא אירופי בפיקודו של נאט"ו יגרום לכך שהווטו במועצת הביטחון של האו"ם בשנת 2003 על ידי צרפת נגד המתקפה הצבאית של ארה"ב בעיראק לא יתאפשר יותר. זה אומר שנמסד את הכניעה שלנו לארה"ב, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי לפעול באופן עצמאי ביחס לאמריקה הלטינית או בנוגע לכיבוש פלסטין.
כאשר האיחוד האירופי מגבה את ההחלטה שהתקבלה בוושינגטון לסנקציה על רוסיה בפרשת מטוסי MH-17 העכורה, בניגוד ברור למרבית האינטרסים של המדינות החברות באיחוד האירופי, עלינו לראות שזהו סעיף 42 בפעולה. אין זה אלא שהאיחוד האירופי מיישם מדיניות אגרסיבית של ארה"ב נגד רוסיה בניגוד לאינטרסים שלו.
האם לאומיות היא בדיוק מה שמוביל למלחמות גלובליות והאם האיחוד האירופי אינו הדרך הטובה ביותר למנוע אותה?
לבסוף ואולי יותר חשוב, נעילת כל מדינה באיחוד האירופי לברית צבאית כה גדולה תעמוד נגד כל מה שההיסטוריה עשויה ללמד אותנו.
ואכן, השנה מציינים 100 שנה לתחילת מלחמת העולם הראשונה. למרות שהאירוע הזה הפך להזדמנות להנהגת האיחוד האירופי לארגן מסע תעמולה לטובת האיחוד האירופי ונגד הלאומיות, מבט חטוף בהיסטוריה מלמד אותנו אחרת.
מבלי להיות ספציפיים מדי, רוב ההיסטוריונים מסכימים שאחד הגורמים העיקריים שהובילו להסלמה, בקיץ 1914, מסכסוך אזורי בין אוסטריה וסרביה, למלחמה עולמית - 9 מיליון חיים נפלו - היא העובדה שכל המדינות המעורבות הסתגרו בעבר בברית צבאית שהפעילה אפקט דומינו בלתי ניתן לעצירה. בדיוק ההפך ממה שאומרת התעמולה של האיחוד האירופי.
למעשה, "שחרור לאומני", המובן כשמירה על הריבונות של כל מדינה חברה באיחוד האירופי, צריך כנראה להיות בראש סדר העדיפויות של השמאל, מכיוון שהיא תקרב אותנו לסוג השינוי החברתי שאנו רוצים לראות. אלו סוג ההחלטות הקשות שצריכות לקבל תנועות שמאל שבאמת אכפת להן משינוי חברתי אמיתי. לאסטרטגיה שלא תביא בחשבון את ההקשר הגיאופוליטי של כל אזור שממנו היא מדברת יש סיכוי קטן להשיג משהו, בדיוק כמו שחמטאי שיפעל לפי תוכנית משחק ללא קשר למהלכי יריבו.
שיקולים אסטרטגיים לשמאל
לסיכום, עדיין לא ברור מה Podemos באמת מייצג. עדיין מוקדם מדי לומר בוודאות מוחלטת אם הם יתפתחו לתנועה השתתפותית אמיתית או שהם לא מהווים איום ממשי על השלטון. חשוב שנישאר ביקורתיים כלפי Podemos ותמיד נזכור לשים את עמדותיהם הפוליטיות בהקשר רחב יותר.
כמו כן, מעבר לתחום הפוליטיקה המפלגתית, הנושא הזה של צבא האיחוד האירופי מעלה שאלות שעשויות להשפיע על האסטרטגיה שלנו בטווח הקצר או הבינוני.
הצורך של השמאל להבין שריבונות לא מובילה אוטומטית ללאומיות מטורפת וגם לא לפשיזם חשוב. פשיזם ולאומיות מיליטריסטית מהסוג שאנו רואים בספרי ההיסטוריה או בחברות מיליטריסטיות מסוימות חייבים להישמר מבפנים, לא על ידי בניית ישויות על-לאומיות שגוברות על המוסדות הלאומיים. נטישת הריבונות שלנו למוסדות על-לאומיים כמו האיחוד האירופי או נאט"ו תהיה דומה לכריתת רגלו של החולה כדי לרפא ציפורן חודרנית.
אף אדם, אף קבוצת אנשים, אף גאון, מדען מטורף ושום פוליטיקאי אמיץ, אישה או גבר לא יוכל ליישם אפילו את הרעיונות הטובים ביותר, אלא אם כן יש לו שליטה מסוימת על המנופים הבסיסיים ביותר שלו: מדיניות מוניטרית, פיסקלית, הגנה ומסחר. אחרת, אין טעם להתווכח לאן ללכת כשמישהו אחר נוהג באוטובוס.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו